התובע אבי הבן שילם לאם דמי מזונות והאם קיבלה גם דמי קיצבה אותם היא התחייבה להכניס לחשבון ייעודי ע"ש הבן. למעשה האם לא הפקידה את הכסף לחשבון ייעודי.
לטענת האם היא השתמשה בכסף הקצבה לצורך הבן.

הנתבע ובא כוחו לא הגיעו לדיון במועדו, ולטענם שכחו מהדיון. התובע תובע את הוצאות הדיון.

התובע עצר את רכבו ליד השול בצד שמאל של הנתיב, לפני רכב שעצר שם קודם, במרחק רב ממנו. הרכב שאחוריו התחיל בנסיעה בלא להסתכל ימינה, ופגע ברכבו והזיקו. המזיק, טוען לפטור מחמת שעמד שם שלא ברשות.

הדיין קיבל את התביעה וראה שהתובע מיוצג עם טו"ר פלוני שהוא מתפלל איתו באותו ביהכנ"ס, לכן הוא לא יוכל לצייג את התובע. הנתבע טען שעכב ההיכרות עם המייצג ההחלטה שניתנה בתיק זה בטלה.

ערעור על פסק ביה"ד הדין האזורי שקבע שהמגרש משותף לאיש ולאישה. לטענת האישה המגרש שייך לה בלבד, כך מוכח מהרישום בטאבו. ההסכם בו כתוב שהם שותפים במגרש הותנה בכך שהאיש יעביר סכום כספי אותו הוא לא העביר. לטענתה מה שהאיש שילם על המגרש היה הלוואה והיא השיבה לו את כספו.
טענת האיש ההסכם אינו מותנה, והוא זה ששילם בפועל על קניית המגרש, מה שהאישה העבירה לו סכום זה היה כדי לנער אותו מבעלותו במגרש.

התובע דורש החזר שכר לימוד ששילם עבור קורס הכשרת טוענים רבניים, אחר שבמהלך הקורס המכון נמכר לגורם אחר. התובע סבור שמגיע לו החזר של 4234 ש"ח, בעוד הנתבע נותן אפשרות להמשיך בקורס במסגרת החדשה, או החזר של 750 ש"ח.

התבעת עבדה כמנהלת מעון. לאחר חזרתה מחופשת לידה שכללה גם שמירת הריון ארוכה, שונו תנאי העסקתה, והוכנסה מנהלת למעון שהתובעת הוכרחה לעבוד תחתיה במקום לבצע את תפקדה המקורי כמנהלת מעון. לבסוף התפטרה התובעת, והיא תובעת ממפעילי המעון תנאים ומשכורות שלא שולמו לה.
בעלי המעון דוחים את הטענות מכל וכל, ם טוענים שהכל היה בתום לב ומכורח המציאות וטוענים שהתובעת יצרה שם רע על המעון והתנהלה בביריונות כלפי המעון.