התובעים הם בעלים של דירה שהיתה מושכרת בדמי מפתח, לאשה מבוגרת.
משפחת הדיירת הקשישה הביאה מתעניין, את מר ג', שרצה לקנות את זכות השימוש בדירה. אם הוא היה קונה, הדירה הייתה ממשיכה להיות בדמי מפתח שהשכירות שלה נמוכה מאוד. לכן, הבעלים הציעו לקנות את זכות השימוש במחיר גבוה יותר, כדי לא להפסיד. וכדי שיתאפשר להשכיר אותה במחיר גבוה יותר או לעשות לה פינוי בינוי.
כעת התובעים טוענים, שאותו מתעניין היה איש קש, כדי לאלץ אותם לקנות במחיר גבוה. והנתבעים טוענים שהייתה כוונה רצינית לקנות את זכות השימוש בדירה, אלא שהייתה קדימות למי שקנה בפועל.

הצדדים הם בני זוג שחתמו על הסכם שבו נאמר כי אם הבעל יפר את התחייבותו שלא לרעות בשדות זרים, תוכל האישה לתבוע גירושין והדירה תעבור לבעלותה הבלעדית.
בית הדין האזורי פסק שההסכם בתוקף ועל האיש להעביר את הדירה לאישה.
על כך ניתן ערעור לביה"ד הגדול.
א: האיש טוען שלא הפר את ההסכם.
ב: ההסכם אינו תקף.

ערעור על החלטת בית הדין האזורי לחלק את הדירה שקנו הצדדים ושנרשמה על שם שניהם בטאבו ע"פ ההשקעה בקניית הדירה – מאחר שהבעל השקיע את כספי הפיצויים שקיבל לקניית הדירה, חלקו היחסי של הבעל בדירה יהיה גדול יותר מחלק האישה.

זוג נשוי קנו דירה ורשמו אותה על שם שניהם בטאבו. לטענת האיש עיקר המימון היה מכספי פיצויים שקיבל, ולכן אין לחלק את הדירה באופן שיוויוני. האישה טוענת שיש לחלק ע"פ הרישום.

האישה תובעת מחצית ממענק הקייטנות, המענקים המשפחתיים ומענק כלכלת בית. לטענתה היו ימים רבים שהאב לא היה עם הילדים בזמנים שהם היו צריכים להיות איתו. וגם בימים שהאב היה, לעיתים השהות הייתה חלקית, ולעיתים היא ביטלה עבודה והאב הופיע בהפתעה. וזה גרם לה הפסדים ולשם כך נועדו המענקים הנ"ל.
מענק הקייטנות ניתן עבור הקטינים.
הנתבע טוען שהמענקים נועדו לתגמל את משרתי המילואים והינם אישיים ומיועדים למשרת המילואים בלבד.

השוכר יצא מהדירה לפני תום תקופת השכירות בעקבות בעיות שצצו בדירה - טפילים, טרמיטים, חולדות, וכניסת רוח וגשם לדירה. התובע טוען ללקויים בסך 23,800 ש"ח, והנתבע טוען שהרבה מהליקויים היו טרם כניסתו לדירה ולא סודרו, ויש דברים שהתובע חייב לו.

בעלי הדין גרושים, התובע הורחק מהדירה ע"י צו בית משפט, לטענתו בתלונת שוא, לאחר מכן לטענתו הנתבעת החליפה מנעול לדירה כך שלא היה ביכולתו לחזור לדירה גם בסיום הצו. לאחר מכן הזוג התגרשו. האיש תובע תשלום שכירות על זמנים אלו. האישה טוענת שהצו הוצא בגלל אלימות כלפיה, והוא שכר דירה מרגע שיצא הצו למשך שנה מה שמוכיח שלא היה מעוניין לחזור לדירה.

הצדדים בהליך גרושין, עשו קניין על הסכם בו נכתב שהדירה בבעלות האשה.
האשה נפטרה לפני שקבלה גט. והשאירה צוואה כלפי הדירה.
האיש טוען שיש שההסכם בטל כייון שנעשה כחלק מהליך הגרושין וכיוון שלא היו גרושין אין תוקף להסכם.