התובעים הפקידו אצל הנתבעים סכום של 60,000 דולר שהנתבעים הציגו אותו כהשקעה בנכס בארה"ב, עבור הרווחים, הנתבע היה צריך לשלם 500 דולר בחודש, לאחר כחצי שנה הם הפקידו סכום נוסף של 100,000 דולר, והסכום החודשי ששולם להם היה 2,000 דולר, לאחר כארבע שנים, הם ביקשו את כסף ההשקעה בחזרה, והנתבעים דחו אותם, התשלומים הפכו ללא סדירים ובשנת 2015 הופסקו, לטענתם הנתבעים אמרו שישיבו להם את הכסף בהתראה של שישה חודשים, וכעת תשלום הקרן והתשלומים החודשיים הוא בסך 336,512 דולר, הם תובעים פיצוי נוסף של 100 אלף דולר על מניעת הזדמנויות להשקעה בגלל אי החזרת הסכום, לטענת הנתבעים יש להם קשיים ולכן הם לא משיבים את כל הכסף, אלא שמאז שהתובעים דרשו את הכסף כל סכום שהתקבל הוא לא עבור רווחים אלא עבור הקרן. משנת 2008 לא היו להם רווחים, ולכן הם אינם חייבים לשלם רווחים.

התובע הוא בעלים של דירת גג בתוך קבוצת רכישה, הוא חתם על הסכם עם חברת הניהול והעמותה והוסכם שהוא יקבל דירת גג בבניין, כולל זכויות בנייה וכל הזכויות בגג, לאחר שקיבל את דירתו הבין שכל דודי השמש הונחו על השטח של הגג שמעל דירתו, הוא תובע את העברת הדוודים למקום אחר, או פיצוי על יכולת הבנייה בסך 25,000 ש"ח, הנתבעת 2 טענה כי היא כלל לא צד לדיון. התביעה נדחתה והוא הגיש בקשת רשות ערעור על הדחייה.

בעקבות בקשה של הנתבע לאדם שלישי שיפסיק לכתוב בקבוצה, החל התובע להזהיר אותו שהוא יפרסם מידע שנמצא ברשותו ויפגע בשמו הטוב, הנתבע גם הוא כינה את התובע בשמות גנאי, התובע תובע סכום של 100,000 שקלים משום שהוא סבור שהפרסום בקבוצת הוואטספ פגעה בשמו הטוב

הנתבע מכר דירתו בבניין משותף, זמן קצר לאחר מכן המנקה של הבניין פרשה מעבודתה ותבעה דמי פיצויי פיטורין. כעת נשאלת השאלה על מי לשלם את דמי הפיצויים?
המוכר טוען שחוב זה נוצר לאחר שיצא מהבניין, ועוד שישנם כספים בקופת הוועד שניתן לשלם משם ואין סיבה שהוא ישלם כעת עוד כספים.

התובע הוא בעלים של דירת גג בתוך קבוצת רכישה, הוא חתם על הסכם עם חברת הניהול והעמותה והוסכם שהוא יקבל דירת גג בבניין, כולל זכויות בנייה וכל הזכויות בגג, לאחר שקיבל את דירתו הבין שכל דודי השמש הונחו על השטח של הגג שמעל דירתו, הוא תובע את העברת הדוודים למקום אחר, או פיצוי על יכולת הבנייה בסך 25,000 ש"ח, הנתבעת 2 טענה כי היא כלל לא צד לדיון.

בני זוג לוו סכום מאבי האשה עבור קניית דירה. לאחר הגירושין, האשה טוענת שהמשך פרעון ההלוואה מוטל על הבעל בלבד, והבעל טוען שעל האשה לפרוע מחצית מההלוואה. בנוסף, כיון שנתאחרו בהחזר החוב, והאב היה צריך את הכסף בדחיפות, הוא לקח הלוואה אחרת מהבנק, על סכום הלוואה זו שנתן, ועכשיו הוא תובע גם את הנזק שנגרם לו מהריבית שצריך לשלם לבנק, החתן מסרב לשלם מחשש לאיסור ריבית.

התובע קבלן אינסטלציה שעשה עבודות עבור הנתבע - קבלן בנייה. לטענתו, הקבלן חייב לו כספים, וכן על עיכובים ודברים שלא היו בשטח כשהיו צריכים להיות וגרם לו להוצאות נוספות ולבטלת הפועלים. הנתבע מכחיש, וטוען שהתובע חייב לו על נזקים שעשה ולא תיקן, ועל עבודות שהיה חייב לעשות ולא עשה. בין הצדדים בפועל לא נחתם חוזה אע"פ שהיו טיוטות, מה שמצריך לברר את מנהג המדינה בזה.

האם נפטרה והותירה אחריה צוואה לחלוקה כספי העזבון, ודירה הרשומה על שם הבת כאשר ברור וידוע לכולם שהרישום נעשה לצורך משכנתא ולא כמתנה. הבן והבנות נחלקו כיצד לחלק את הירושה, ופנו לבי"ד לקבל חוות דעת תורה בעניין.