הגיעו עדים המדברים בשפה שאין ביה"ד מבין

נתבע שאינו רוצה לדון בעירו

הדירה שקנתה האשה מכספים שקיבלה בירושה, והוכנסו על ידה לחשבון הבנק המשותף לה ולבעלה. ביה"ד קמא הכריע ברוב דעות שמתנות מסוג זה שהאשה נתנה לבעלה אינן חוזרות.
ביה"ד לערעורים דן בזה שוב.

בני הזוג הנתבעים הזמינו את התובעת שהיא מעצבת פנים, על מנת שתעצב ותפקח על השיפוץ בביתם, בין הצדדים נוצרו מחלוקות ולאחר כשלושה חודשי עבודה הם סילקו את התובעת, בפסק הדין חלקי1 בית הדין קבע כי סילוקה של התובעת היה מוצדק, וקבע כי הוא יכריע בהמשך במחלוקות שבין הצדדים.

התובע הוא משכיר שהשכיר את דירתו לנתבע לתקופת שכירות מסוימת, כחודש לפני סוף התקופה דרש המשכיר מהשוכר שיעזוב את הדירה, לאחר מכן הוא טוען שהוא חזר בו, אך השוכר עזב את הדירה ומסרב לשלם על החודש האחרון.

התובע תובע את שכר הדירה מאת הנתבע שהוא שוכר, הנתבע טוען ששלשל את סכום הכסף בתוך תיבת הדואר של התובע, כפי שנהג כמה פעמים, ככל הנראה באותו הזמן המשכיר היה בחוץ לארץ ומישהו כנראה גנב את הכסף, התובע אומר שאמנם הנתבע היה מניח כמה פעמים את הכסף בתיבת הדואר, אבל זה לא היה בהסכמתו, ותשלום כזה אינו פוטר אותו.

אחד התושבים לא שילם את מס הישוב, והישוב רוצה להטיל עליו חיובי ריבית, הוא פנה לבית הדין בבקשה להסיר את חיובי הקנס.

שני אנשים חתמו ביניהם על חוזה, אדם שלישי נהיה ערב להתחייבות אחד הצדדים, כעת הצד השני תובע אותו על קנס הפרת החוזה.

הגרוש תובע לקבל לידיו שלושה פריטים המצויים בדירתה של האשה בטענה שהיה סיכום בע"פ שחפצים אלו יעברו לרשותו.
א. ספריו. ב. ארגז כלי עבודה. ג. ציוד מחנאות.