הצדדים חתמו חוזה מכירת דירה. הקונה התעכב בתשלום 4 חודשים. המוכר תובע לבטל את המכירה ולקבל פיצוי ע"פ החוזה.

עם פרוץ המלחמה בשמחת תורה, פיקוד העורף אסר על קיום לימודים ומסגרות, ובתוך זזה מעונות ומטפלות. כבימי הקורונה, חזרה ונשאלה השאלה, מי חייב לשלם.

התובע טוען שהתברר שישנם שני סוגי ליקויים בדירה, שהנתבע לא דיווח לו עליהן לפני קנית הדירה. נזילות וחוסר בידוד בינם לשכנים. התובע תובע פיצוי על לקויים אלו.
הנתבע טען שהתובע ידע מהבעיות ובכל זאת קנה.

הנתבעים - השוכרים לשעבר, הודיעו לפני תום תקופת השכירות, שהם מתחילים לבנות את ביתם וצפויים לסיים את השכירות באמצע השנה הבאה. לאחר העזיבתם באמצע השנה, לקח להם שלושה שבועות לפנות את שארית חפציהם, ועל זה נסוב ויכוח אם עליהם לשלם גם על שבועות אלו. משכך פנו בעלי הדירה לבית הדין בתביעה לתשלום שכירות עד סוף השנה (יולי), ובנוסף תביעות על פגמים ונזקים שלטענתם נעשו בדירה.

.

הנתבע הזמין את התובע שיעשה לו עבודת עפר. לטענת הנתבע העבודה לא נעשתה לפי הסיכום ולכן אינו העביר תשלום אחרון.
הצדדים מתווכחים גם האם המחיר כולל מע"מ או לא.

התובע עורך דין שנשכר לבצע הליך משפטי. ההסכם היה שעצם פתיחת תיך הוצאה לפועל יקבל סכום מסויים ואם יצטרך לייצג בבית המשפט יקבל תוספת של 20%.
בפועל עורך הדין פתח תיק הוצאה לפועל ומעבר לכך התעסק בזה שהצד השני לא יתבעו בבית המשפט.

התובע פנה לנתבע לצורך תיקון רכב. הנתבע בדק והצביע על הדבר אותו צריך לתקן. התובע שאל האם ברור שזו התקלה כיוון ששווי הרכב אינו גבוה, והוא לא מעוניין לתקנו בעלות גבוהה.
הנתבע אישר. לאחר הטיפול התקלה חזרה על עצמה והתובע הוצרך להוציא עוד הוצאות.
התביעה החזר של התוספות שהוצרך להוציא.