מה קובע לשון השטר או כוונת הצדדים

תיק 1419002/5

התובע: פלוני (ע"י ב"כ טו"ר מרדכי שיינין)

נגד

הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ טו"ר יוסף פוסטבסקי)

הנדון: מה קובע לשון השטר או כוונת הצדדים 

החלטה

בפנינו תביעת האם להגדלת מזונות ילד ופסיקת דמי מדור. 

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 2.4.25: 

התקבלה תגובה מטעם האיש לבקשת האישה להגדלת מזונות לאחר שהאיש חדל מקיום הסדרי שהות כל שהם עם בנו.

לאחר עיון בתגובת האיש, בתגובתו מיום 19.3.25 וכן בהחלטת בית הדין הגדול מיום 16.7.24 לפיה בית הדין התבקש להבהיר את החלטתו בעניין אי חיוב האיש בדמי מדור עד אשר האישה תשכור בית עבורה ועבור הקטין – בנסיבות התיק ולבקשת האיש, בית הדין מחליט להיעתר לבקשתו לקביעת מועד לדיון.

על כן טענות הצדדים לעניין המזונות תשמענה בדיון ועל המזכירות לקבוע מועד לדיון, לפי היומן.

וזו מהות הדיון הקבוע להיום.

להלן החלטת בית הדין הגדול מיום 16.7.24: 

ב"כ המשיב טוען שטרם נישאו הצדדים, הם ערכו הסכם ממון, שבמסגרתו התחייב המשיב בסכום של 200,000 ש"ח עבור רכישת דירה, שתהיה בבעלות מוחלטת של המשיבה. לטענתו – סעיף 5.2 להסכם, מטרתו הייתה בין השאר שבמקרה של גירושין יהיה למערערת מדור, גם אם יהיו לצדדים ילדים משותפים. לטענתו – ניתן להביא את הרב ש' שליט"א, שערך את ההסכם, לעדות על כוונת הצדדים.

[...]

באשר לערעור על חיוב במחצית דמי תלמוד תורה, טוענת המערערת שהאב חייב בכל תלמוד התורה של בנו, והיא אמורה להיות פטורה מחיוב זה. על כך השבתי כבר בדיון, שלא יתכן מצד אחד לבקש מזונות לפי עקרונות שקבעו נוהגי המדינה, ובכללם, מחציות מחוגים, צהרונים, אוכל משובח יותר, ואף מדור מעבר לבסיסי, כולל אחזקת מדור, מעבר לחיוב הבסיסי האמור בשו"ע, בהתאם לנורמה הקיימת באוכלוסיה, ומאידך לבקש שחיוב הת"ת יבחן בהתאם להלכה. כאשר בתי דין פוסקים סכומים לא מבוטלים (הרבה מעבר לחיוב ע"פ ההלכה), הן במזונות והן במדור, והן בכל מיני מחציות שהאב לא חייב ע"פ ההלכה, כמו מעון וחוגים, הם שקללו (וגם שכללו) את כלל החיובים, ומכאן הגיעו לחיוב האב במחצית הוצאות חינוך. 

ועל האמור, יש להוסיף, התשלום עבור השהות בתלמוד תורה בגילו של הקטין המדובר הוא כולל את כל חלקי השהות בתלמוד תורה, ובכלל זה משחקים, וכדומה, ולא רק עבור לימוד התורה. 

למותר לציין, שיש לנו להניח שגם האישה מעוניינת, שהקטין ילמד בתלמוד התורה שבו הוא לומד, ולכן, לא תעביר אותו לתלמוד תורה ששכר הלימוד שבו הוא נמוך יותר, והרי זה נימוק נוסף מדוע עליה להשתתף בהוצאה זו.   

יובהר – עמדתו העקרונית של ביה"ד היא, שחיוב המדור הוא אף אם לאם יש דירה משלה, וכפי שעולה מפסקי דין רבים, שחלקם הובאו וצוטטו בכתב הערעור. יחד עם זאת, על ביה"ד מוטלת חובת הבירור בגובה החיוב, בהתאם לצרכים וליכולות, בכל מקרה לגופו.

לאחר שמיעת דברי ב"כ הצדדים, נראה להחזיר את התיק לבי"ד קמא להבהרה, אם האמור בסע' ד להחלטה הנ"ל הינו גם במקרה שהאם משלמת משכנתא על הדירה כנדו"ד, לדבריה – מעבר לשכ"ד. והאם בנדו"ד יש לחייב את האב במדור, לאור הפרשנות של האב בהסכם הממון. וישקלו אף להזמין את הרה"ג ש' שליט"א לעדות, הואיל והוא זה שערך את ההסכם.

לאור האמור בכתב התביעה, ולאור הסכמת האב, כאמור בכתב התביעה, לעת הזאת יעמוד חיוב האב למדור בנו על סך של 900 ש"ח, וזאת החל מחודש פברואר 24 ועד להחלטה של בי"ד קמא כאמור לעיל. החיוב הנ"ל יהיה תוקפו כחיוב מדור זמני.

נזכיר אף האמור בהחלטת בית הדין מיום 24.7.25:

התקבלה בקשה מטעם האישה להגשת עדות בכתב.

בית הדין מחליט כי דבר נחיצותה תיבחן בדיון.

למותר לציין כי טרם יבחן אופן מסירתה של עדות אבי האישה (עדות בכתב המבוקשת), יש לקבוע את קבילותה של עדות אב לטובת בתו.

בפתח הדיון בית הדין מעדכן את הצדדים בשינוי במותב בית הדין (הוחלף דיין בהרכב) ואיפשר להם להתייחס לסוגיית השינוי בהרכב בית הדין. שני הצדדים מסכימים להמשיך ולדון בפני ההרכב החדש מאותה נקודה בה התיק מצוי עתה. משכך, בית הדין מחליט להמשיך את הדיון מאותה נקודה בה הופסקו הדיונים ע"י המותב הקודם, שהרי החומר מצוי בפני הדיין שנוסף להרכב. זאת אף בהתאם לתקנה עא לתקנות הדיון, לאחר שמיעת עמדת הצדדים בעל פה, ועולה בקנה אחד אף עם האמור בבג"ץ 6334/96 ועם עקרון היסוד של מניעת עיוות דין.

דמי מדור

כיום, טוען ב"כ האם: יש החלטה מיום 16.2.24 בה נדחתה בקשה האב להיפטר ממדור. 

ונזכיר האמור בהחלטת בית הדין דנן מיום 16.2.24: 

בפנינו תביעת האב לפסיקת מזונות הילד, ובקשת האם למתן החלטה בתביעה.

הבקשה הועברה לתגובת האב, וזו התקבלה.

בית הדין עיין באמור, ולאחר הפעלת שיקול הדעת, ואף נוכח הסכמת האב לבקשת האם בעניין תשלום סכום חודשי בסך 1,500 ש"ח, ולאחר שבית הדין דוחה את בקשת האב לפוטרו מתשלומי מדור הקטין בטענה שהוא השתתף במימונו של בית שאותו האם רכשה לעצמה – אשר יכול וטענתו תידון במסגרת התביעה לחלוקת רכוש - בית הדין מחליט לקצוב את מזונות הילד כדלהלן:

א. האב ישלם סך 1,500 ש"ח לחודש עבור מזונות בנו.

ב. בנוסף, האב ישלם מחצית הוצאות חינוך והוצאות בריאות חריגות, כמקובל.

ג. חיובו של האב בהוצאות החריגות בהגדרתן יבוא לאחר קבלת הסכמתו המוקדמת (כולל באשר למוסד החינוכי של הבן), זאת ככל ואלה לא נגרמו מאירוע פתאומי שדחיפותו מנעה את קבלת עמדת האב.

ד. ככל והאם תשכור מקום למגורים (וככל לאין לה דירת מגורים בבעלותה, שהיא יכולה לגור בה או להשכירה), האב ישתתף בהוצאותיו בגובה של 30% כמקובל.

ה. דמי המזונות יועברו לידי האם בראשית כל חודש לועזי ועד החמישי לחודש.

ו. פסיקה זו תחול ממועד הגשת בקשת האם לפסיקת המזונות; התשלומים שאותם האב העביר לידי האם יקוזזו מחיוביו.

ז. ככל ולאב בקשות נוספות שאינן שייכות לפסיקת המזונות, הוא רשאי להגישן בתיק המתאים להן.

ח. תביעת מזונות הקטין נידונה והוכרעה, על כן התיק ייסגר.

מוסיף ב"כ האם: על סעיף ד אמר בית הדין הגדול את דברו. בית הדין קרא את מכתבו של הרב ש', ורשם שבית הדין יבחן וכל מקרה לגופו. ובית הדין ישקול להזמין את הרב ש'. כך שבית הדין החליט שלא להזמינו, ולא חזר בו מהחלטה חלוטה שהאב חייב לשלם 30 אחוז דמי מדור. מלבד פסקי הדין הגדול, אף אם היא לא זכאית למדור, רק כשהיא גרה בדירה ולא שוכרת. ועוד, לאם אין דירה. יש לה משכנתא על הדירה משכנתא בסך השכירות. שילמה 900 ש"ח מעבר לשכירות. משלמת משכנתא לחודש 4700 ש"ח. יש החלטת בית הדין הגדול. היא משלמת שכירות 4200 ש"ח, אז 30 אחוז זה 1260 ש"ח. 

מגיב ב"כ האב: בהחלטה שמיום 16.2.24 נרשם שהדירה תידון בבית הדין. עוד נרשם שם "וככל ואין לה דירת מגורים בבעלותה, שהיא יכולה לגור בה או להשכירה", ובית הדין הגדול אמר "על ביה"ד מוטלת חובת הבירור בגובה החיוב, בהתאם לצרכים וליכולות, בכל מקרה לגופו". וכן רשם בית הדין הגדול "נראה  להחזיר את התיק לבי"ד קמא להבהרה, אם האמור בסע' ד להחלטה הנ"ל הינו גם במקרה שהאם משלמת משכנתא על הדירה כנדו"ד, לדבריה – מעבר לשכ"ד. והאם בנדו"ד יש לחייב את האב במדור, לאור הפרשנות של האב בהסכם הממון. וישקלו אף להזמין את הרה"ג ש' לעדות, הואיל והוא זה שערך את ההסכם". 

עוד טוען ב"כ הבעל שאין לחייב את הבעל בדמי מדור מטעם שהאישה משלמת משכנתא שהיא יותר מגובה דמי שכירות. לדבריו, הדירה נרכשה ב 1,450,000 ש"ח. היה הסכם ממון שהאישה הביאה 700 אל"ש הון עצמי, האיש שם 200 אל"ש, ועוד 600 אל"ש משכנתא. האיש שם בדירה כ 17 אחוז. מדובר בדירה גדולה – כ-100 מ"ר והיא שווה היום כ 2.8 מיליון. ואם כן ניתן למכור את הדירה ולפרוע את כל המשכנתא, ולקנות דירה אחרת בנ' - בלי משכנתא. 

הובהר כבר בדיון שזו לא טענה, שתקנה דירה במקום אחר. האם רשאית להישאר בדירה שלה באזור בו היא בחרה, ולא ניתן לשלוח אותה למכור את דירתה ולקנות דירה זולה אחרת במקום אחר. 

מוסיף ב"כ האב: כן האם יכולה לגור בביתר או בקרית ספר ולא בירושלים, הוא לא חייב לספק לה דירה בירושלים. 

התברר שבעת נישואיהם הצדדים גרו בג'. 

טוען ב"כ האב: כי היתה לאיש דירה בג'. 

הובהר כבר בדיון שאף טענה זו לא מתקבלת. האם לא צריכה לגור עם הבן היכן שלא בחרה, רק כדי להוזיל את עלויות האב למדור.  

מוסיף ב"כ האב: האישה פרסה את המשכנתא שונה ממה שדובר. הרב ש' ערך את הסכם הממון, והוא רשם מכתב. לא הזמנו אותו לעדות כי יש לטעון לפני שמזמינים לפי תקנה עט לתקנות הדיון. הרב ש' רשם שהסכם הממון בגלל חששו של אב האישה שאולי הזווג לא יעלה יפה והילדים יהיו ללא מגורים. סיכמו שיקנו דירה באחד מהמגורים החרדים, אין התניה לירושלים, ובכך תהיה בטוחה האישה לה ולילדים לגור. הדירה נרשמה ע"ש האישה כדי להבטיח מדורו של הילד אם יהיה פירוד. הדירה בפינוי בינוי והולכת להיות מושבחת. נרשם בהסכם "שהדירה תהיה לה ולילדים". האב בא לדאוג לילד ולא לאם. ההשקעה של האב כ 17 אחוז וזה הושבח. אז הוא משלם היום מדור כ 3000 ש"ח. ניקח מהיום, ביחס לאחוז שלו בדירה. אם משלם מראש יש גם הוון.    

מוסיף ב"כ האב: הדירה צמודת גג. הדירה שקנו היא בנ'. בגלל הילדים הצדדים גרו בג'. אין עולה עמו בילד. האב מוכן לתת לה דירה 2 חדרים בב' בתרגום לדירה שלה.

עד כאן עיקרי טענות הצדדים באשר לכך.   

דיון והכרעה – תשלום דמי מדור

בהסכם הממון שבין הצדדים שמיום 9.6.20 נרשם כי: 

"צד ב (האישה) יתן 700,000 ש"ח [...] צד א יוסיף לכך עוד 200,000 ש"ח, ועם הכסף הנ"ל בתוספת לקיחת משכנתא תירכש דירה [...] ותירשם על שם צד ב בלבד ותהיה בבעלותה הפרטית". 

ועוד נרשם שם שהמימון של החזרי המשכנתא יהיה מכספי השכרת הדירה. ועוד נרשם שם שהאישה "תוכל לעשות בדירה זו ככל אדם העושה בשלו כראות עיניו, מבלי שצד א יוכל למנוע זאת ממנה", ועוד נרשם שם שלאחר אריכות ימיה, ירשו יורשיה מצד משפחתה בלבד את הדירה. מבלי שלצד א וליורשיו יהיה חלק בנכס הנ"ל. ואם יהיו ילד או ילדים משותפים, הדירה תהיה שייכת להם בלבד. 

כך שאין ספק שהדירה שייכת לאישה באופן בלעדי, שהרי נרשם בהסכם שהדירה שתירשם ע"ש האישה ו"תהיה בבעלותה הפרטית". 

אף בהחלטת בית הדין הגדול מיום 16.7.24 נרשם שבכך מסכים האב: 

"ב"כ המשיב טוען שטרם נישאו הצדדים, הם ערכו הסכם ממון, שבמסגרתו התחייב המשיב בסכום של 200,000 ש"ח עבור רכישת דירה, שתהיה בבעלות מוחלטת של המשיבה".

מכתב ההבהרה של הרב ש' שליט"א וכל הבהרה אחרת אם תבוא, לא יכולים לסתור אמירה מפורשת בהסכם הממון, שהדירה תהיה בבעלותה הפרטית של האם ותעשה בה בשלה כראות עיניה. בשל כך אף לא נזמין לעדות את הרה"ג ש' שליט"א או את אבי האם. להלן נבאר קביעה זו.

מה קובע – לשון השטר או פרשנות כוונת הצדדים 

השולחן ערוך סימן סא סעיף טו פסק בשם הריב"ש:

"מדקדקין לשון השטר ודנין על פי אותו דקדוק וכו'".

וברמ"א שם בסעיף יג נאמר:

"והוא הדין בשאר דקדוקים שיש לדקדק מן השטר, ולא אמרינן דהאי גברא לא דקדק כל כך (ב"י בשם ריב"ש)". 

ועיין בסמ"ע שם (ס"ק כד), שכתב שאף אם טוען החתום בשטר שלא דקדק - אין שומעים לו.  

כך שלשון השטר – שם נרשם שהאם היא הבעלים על הדירה ותעשה בה שימוש כבשלה וכראות עיניה – היא הקובעת.

ברם, בשולחן ערוך באותו סימן בסעיף טז נפסק בשם רבינו ירוחם: 

"יש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר הלשון הכתוב בו אלא אחר הכוונה".

ולכאורה הסעיפים סותרים, האם הולכים אחר דקדוק לשון השטר או אחר הכוונה של הצדדים. 

והיה נראה לומר, שדין השולחן ערוך בסעיף טז מדבר רק בתנאי, כאמור שם, ורק בתנאי הולכים אחר הכוונה, שהרי עיקר תנאי הוא הכוונה שלו, שהיא זו שמתנה את הקיום, מה שאין כן בשאר לשון שטר, אזלינן בתר משמעות הלשון. 

בנידון דנן לא מדובר בתנאי, לכן ודאי שהלשון היא הקובעת, ולא הכוונה. 

במאמר מוסגר נאמר, שהנידון האמור לעיל – האם הולכים אחר הכוונה או אחר הלשון שבשטר – איירי רק בהלכות שטרות ובהתחייבות כספית ספציפית ומסוימת, אך בהתחייבות רגילה בין בני אדם שאינה מסוימת, ודאי שהכוונה היא הקובעת. 

בעניין זה, ראו המובא ברמ"א חושן משפט סימן ס סעיף ג, שכתב (ע"פ הר"ן וב"י בשם רשב"א) שהמתחייב לזון את חברו סתם, אזי מתחייב לזונו כל ימי חייו או כל זמן שצריך חברו (ועיין שם בסמ"ע ס"ק טו, מתי חייב כל חייו, ומתי רק כפי צרכו), משמע שבהתחייבות שאינה מסוימת הולכים אחר אומדנא וכוונה.

ברם, יתכן יישוב נוסף לסתירה זו בין הסעיפים הנ"ל, ונצטט מתוך פסק דין בית הדין בחיפה בתיק 1021240/1 באשר לכך: 

"בשאלה מתי יש להעדיף את הלשון ומתי יש להעדיף את הכוונה, דנו הפוסקים. הבחנה אחת היא, שבמקום בו יש 'אומדנא דמוכח' שכוונת הצדדים אינה תואמת את לשון החוזה, יש להעדיף את הכוונה על פני הלשון, ואילו במקום בו אין אומדנא ברורה אזי יש להעדיף הצמדות ללשון החוזה. דיון בשאלה מצאנו בנחל יצחק (לגאון הרב יצחק אלחנן ספקטור, חושן משפט סימן ס"א), שאחר שכתב שיש ללכת רק אחר אומדנא דמוכח ולא ניתן להסתמך על אומדנא רגילה שנוצרת מתוך הנסיבות, הוסיף וכתב (נחל יצחק סימן ס"א סעיף ט"ז, סוף ענף ז'): 

'וכל זה הוא, באם שנולד לנו ספק בעיקר התנאי וכוותיה דהוי סתירה למה שאמר בפיו בפירוש, אבל אם היה תנאי בוודאי, בזה יש לומר דמהני מה שמוכח לנו מתוך כוונת העניין לברר כוונת התנאי'.

דהיינו, כאשר יש התחייבות, ובאים לומר על בסיס אומדנא שההתחייבות נעשתה רק בתנאים מסוימים – נדרשת דווקא 'אומדנא דמוכח'. אך כאשר ישנם תנאים מסוימים להתחייבות, ונדרשת הכרעה בפירוש התנאי – ניתן להסתמך על אומדנות מתוך נסיבות העניין".  

ביחס לנידון דנן

עולה מדבריהם, וביחס לנסיבות תיק דנן, שכדי להפקיע מלשון השטר המפורשת שהדירה שייכת לאם באופן בלעדי לכל צרכיה, דרושה אומדנא דמוכח שהצדדים לא התכוונו בדיוק ללשון השטר, וכמובן שבמקרה שלפנינו אין כלל אומדנא זו, ואדרבא, הסברא נותנת שהם התכוונו לכך בדווקא. הסברא נותנת שהאב רצה לתת לאם דירה, שהרי לפי הסכם הממון, הדירה שייכת לה אף אם לא היו לצדדים בכלל ילדים משותפים.  

משכך, טענת האב שהאם גרה בחינם בדירה ובכך משלם מדור, או שהדירה של האם משמשת גם למדור בנו, אין בה ממש. 

לא נמצאו בטענות האב עילה שלא לחייב את האב בדמי מדור עבור בנו. 

טענה שהאם יכולה לשכור דירה בשכונה אחרת - אין בה ממש. הצדדים גרו בג', ואין הצדקה לשלוח את האם לגור עם הבן בשכונה מרוחקת. מה גם ששכירות האם אינה יקרה, ובשכונה אחרת בירושלים הפרש המחיר לכך הוא נמוך עד כמעט לא קיים. גם הטענה שתמכור את דירתה ותקנה דירה אחרת זולה בעיר אחרת ובכך לא תשלם משכנתא - אין בה ממש. האם בחרה לקנות דירה בירושלים, וכך פעלה בהיותם נשואים ופה היא חפצה שתהיה דירתה. אין כל הצדקה לדרוש ממנה שתקנה דירה זולה בעיר זולה יותר מחוץ לירושלים. 

בהחלטה בית הדין מיום 16.2.24 כבר חויב האב בדמי מדור של 30 אחוז, דהיינו - מדמי הדירה שהיא שוכרת בירושלים בסך 4200 ש"ח, שהוא סך נמוך יחסית לדירה בירושלים. כך שלכאורה יש לפסוק שהאב ישלם לאם דמי מדור בסך 1260 ש"ח לחודש. 

ברם, מעבר לאמור, הרי לאם יש דירה בבעלותה, אך עם משכנתא. בכגון זה מקובל לשלם מדור פחות מהסך המקובל, שהרי תשלום המשכנתא נועד לתת לאם נכס הוני על הדירה השייכת לה, ובכך האב פטור, אף שמאידך ניתן לראות זאת כדמי שכירות של האם, שבכך האב חייב בדמי מדור. לאור האמור מוחלט על דרך הפשרה (כפי שמקובל באשר לתשלום דמי מדור לאם המשלמת משכנתא על דירה שלה) לחייב את האב בדמי מדור חודשיים עבור הבן בסך של 15 אחוז מדמי שכירות הדירה, קרי – 630 ש"ח לחודש.    

מעיקר הדין היה מקום לפסוק, כמקובל בפסיקה, כי חיוב לדמי מדור הנ"ל ישולם מיום בקשת האם לתשלום דמי מדור הבן. ברם, בהחלטת בית הדין הגדול מיום 16.7.24 נרשם: 

"לאור האמור בכתב התביעה, ולאור הסכמת האב, כאמור בכתב התביעה, לעת הזאת יעמוד חיוב האב למדור בנו על סך של 900 ש"ח, וזאת החל מחודש פברואר 24 ועד להחלטה של בי"ד קמא כאמור לעיל. החיוב הנ"ל יהיה תוקפו כחיוב מדור זמני". 

כך שכבר הוגדר ע"י בית הדין הגדול ממתי יחל חיוב המדור שנפסק בבית הדין דנן במסגרת החלטה זו, קרי – מהיום ואילך. 

הגדלת מזונות

טוען ב"כ האם: האב ברח מלראות את הילד, לא רואה את הבן בכלל כבר 8 חודשים. 

האם מוסיפה: גם לפני כן זגזג. 

באשר להעדר קשר בין האב לבנו, נזכיר האמור בהחלטת בית הדין מיום 13.11.24: 

התקבלה הודעת ד"ר סגל לפיה הוא ממליץ על השהיית ההליך עם האב אצלו.

בנוסף התקבלה בקשת האב להשהות את הסדרי השהות בינו לבין בנו, בשל מצבו הנפשי של האב.

נזכיר כי בהחלטה מיום 15.10.24 בית הדין החליט כדלהלן:

כך או כך, משעה שבטובת הקטין עסקינן, אשר דורשת נוכחות קבועה של שני הורים בחייו, בית הדין אינו מקבל את הודעת האב.

על כן, בית הדין מורה אף לאב להמשיך ולשתף פעולה עם החלטות בית הדין ועם ההליך אצל ד"ר סגל, ככל הנדרש.

לאחר העיון, בנסיבות ההודעה (תויקה כחסויה לבקשת ד"ר סגל) והבקשה, אין בידי בית הדין כי אם להיעתר למבוקש.

ואולם ייקח זאת האב לתשומת הלב, כי ניכור בין הורה לילדו מולידות תוצאות שעשויות להיות להן השלכות שליליות ומרחיקות לכת, לאורך זמן ואולי אף לצמיתות. הילד המנוכר מהורו לא יוכל להתפתח בצורה מיטבית, והוא אף עשוי לזקוף את מחדל הורו לחובתו, לכשיגדל ויעמוד על דעתו.

כאמור בית הדין מחליט להשהות את הטיפול של האב אצל ד"ר סגל ואת הסדרי השהות בינו לבין בנו.

טוען ב"כ האם: כל שבתות וחגים אצל האם, זה מקשה על האם. אני מבקש להעלות מסך 1500 ש"ח לסך 2200 ש"ח. 

האב מגיב לשאלות בית הדין: יש לי עוד 6 ילדים מנישואין קודמים. אני בקשר טוב עם כולם, וכן הולך איתם לטיפולים פסיכולוגיים. לבן המשותף שלנו קוראים ש', הוא בגיל 4. אני מעדיף שלא לפגוש בשלב זה את הבן ש'. סגל המליץ שלא אפגוש את הבן. אני שמח לשלם, הוא מקבל את כל הדברים שם.

מגיב ב"כ האב: זה כמו לרצוח את אבא שלו ולומר שהוא יתום. ההחלטה להפסק הסדרי שהות הייתה לאחר חו"ד ד"ר סגל ומסכת התעללות קשה של האם דרך הילד. זה הביא להרס טוטאלי של  האיש שאושפז בבית חולים. היה על סף אירוע מוחי. היה דו"ח חסוי של סגל. כל הבית התערער. האיש מוציא 7,000 ש"ח כדי לשקם את הבית מההרס והחורבן. מרעיל העץ לא יוכל לבקש לאכול מפירותיו. בהחלטות בית הדין האזורי והגדול, אין מד לדקה. זה גלובלי. נפסקו 1500 ש"ח והאם נלחמה, אז למה לקפוץ ב-50 אחוז? יש לאישה תאוות ממון ויצר נקמה. זה לא יכול לקפוץ ב-50 אחוז. גם המזונות אז נפסקו במצב מסוים, אך מצבו הבריאותי של האיש הורע והוא חיתן בינתיים עוד ילד. אני לא פתוח להצעה להגדיל פחות. 

בשלב זה האב ביקש לצאת מהאולם בשל הקושי שלו לשמוע הטענות. בית הדין אישר לו זאת. 

מגיב ב"כ האם: הבעיות הנפשיות של הילדים היו כבר שהם נישאו. הגיע לד"ר סגל, ובאותו יום האב לא רצה לבוא אליו. האב לא רוצה לראות את הילד, וזה מוכיח על בעיותיו. כתוב שהדירה שלה מוחלט. עדות הרב ש' מוכחשת. 4 שנים האב דיבר על מדור. ורק אז נזכר שלא חייב מדור כי יש את הדירה. הדירה שלה גם אם לא יהיו ילדים.    

עד כאן עיקרי טענות הצדדים באשר לכך. 

ב"כ האם רצה עוד להגיב, אך לאחר שנשמעה עמדת התובעת, עמדת הנתבע ותגובת התובעת לה, הדיון הסתיים, ואין צורך בשמיעת עמדות נוספות של הצדדים זה אחר זה פעם אחר פעם. 

הכרעה – הגדלת מזונות

האב הצהיר בפנינו בדיון שלא פוגש את בנו מבחירתו. חבל שכך. האב והבן יוצאים ניזוקים מכך. אך בית הדין מתרשם שהאב משוכנע שכך ייטב לו, ובית הדין מכבד עמדתו. 

לאחר הפעלת שיקול הדעת, מוחלט שמעבר לחיובו של האב במזונות הבן בסך 1500 ש"ח (כהחלטה המצוטטת מעלה), האב ישלם עוד תוספת של 500 ש"ח לחודש, בשל העובדה שהוא לא פוגש כלל את הבן, בבחירתו, וכל עול הגידול הוא על האם. סך 2000 ש"ח לחודש, לא כולל מדור (שנפסק לעיל), הוא סך מספק לצרכי ילד, אף לאב שלא פוגש כלל בבנו. 

לא נמצאו בטענות האב עילה לפטרו מדמי תוספת הנ"ל, מאחר והוא לא פוגש כלל את בנו.

מוחלט כמקובל בפסיקה, כי התוספת לדמי מזונות תשולם מיום בקשת האם להגדלת מזונות הבן.  

ניתן ביום ה' באב התשפ"ה (30/07/2025).

הרב יצחק אושינסקי – אב"ד                   הרב מאיר קאהן                      הרב שמעון לביא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה