הבעל תובע לאסור על אשתו לשוחח שיחות נפש עם הפסיכולוג, משום שהם נוגדות את גדרי הצניעות וגורמות לפגיעה בחיי המשפחה. בנוסף, זוהי הוצאה ממונית גדולה ללא רשותו, והכסף שייך לשניהם.

שלוש אחיות תובעות מאחותן הרביעית ובעלה, מגרש קנו ההורים והאחות במשותף. האחות טוענת שבסופו של דבר האב נתן להם את כל המגרש בתמורה לתשלום חובו על הפיתוח. והאב, בהיותו חולה, חתם על העברת הבעלות אליהם והמגרש נרשם על שמם. האם לא חתמה על כך, והאחיות טוענות שהיא אמרה להם שהבת אמורה לבנות בית נוסף על המגרש עבורה.

התובע הוא לקוח של בנק, שהיה ערב להלוואות, בית הדין הוציא כנגד הבנק צו מניעה שלא לעקל את חשבונו עד לבירור בבית הדין, התובע רץ למשרדו של מנהל הבנק ומסר בידו את המעטפה, המנהל טען שהעיקול כבר נעשה, אך לאחר מכן נצפה כשהוא רץ לפקידה ומורה לה לעקל את החשבון, התובע ביקש לממש את צו המניעה כלפי בית הדין.

התובע הוא תושב ירושלים שמלמד בצרפת בישיבה הנתבעת, והוא פנה לבית הדין בבקשה לאסור על הישיבה לפטר אותו ללא בירור בדין תורה.

האיש והאשה התגרשו, וביניהם התעורר ויכוח מה היתה גובה הכתובה, והאם על הבעל לשלם אותה, בית הדין הכריע כי סכום הכתובה היא 100 אלף לירות, אך בית הדין דן האם צריך להוסיף הצמדה לסכום הכתוב בכתובה.

הצדדים הם זוג גרושים, שחתמו על הסכם גירושין לפני גירושיהם, לאשה היו טענות בקשר להסכם, והיא ביקשה לבטל כמה סעיפים בהסכם, בטענה שלא הבינה אותם.

התובע נתן לישיבה כסף על מנת שהישיבה תשלם לו קיצבה חודשית, לאחר שהוצא המטבע מהמחזור דרש התובע תוספת בגלל יוקר המחייה.

התובעים, קנו דירות בקבוצה דרך עמותה, כאשר כל אחד חתם חזה אישי מול הקבלן. הם תובעים את הקבלן על ליקויים שלא בנה כראוי בדירותיהם. הקבלן טוען, בהתבסס על המפקח מטעם העמותה

הנתבע פרסם שהתובע הדליף שמועה הפוגעת בפלוני. התובע פנה לביה"ד בבקשה לקבל צו מניעה שיאסור על הנתבע לפרסם השמצות כנגדו.

התובעים 1-2 הם זוג שרכשו קוטג' מהתובעת שהיא חברה יזמית, התובעים 3-4 גם הם זוג שרכשו קוטג' מהנתבעת, החברה היזמית איחרה במסירת הדירה, וזאת בגלל שהחברה הקבלנית שהיא שכרה פשטה את הרגל, לטענת הנתבעת היא צריכה להיות פטורה מתשלום על כך משום שהאיחור אינו באשמתה. בנוסף תובעים 3-4 תובעים את החברה היזמית על נזקים שנגרמו למכשירים חשמליים עקב תיקון חשמלאי שהגיע מטעם הנתבעת, שבגינו נגרמו קלקולים למכשירי חשמל בבית.