ראובן ושמעון נעשו ערבים קבלנים ללוי. כיוון שללוי לא היה כיצד לפרוע המלוה תהע את ראובן שיפרע את כל החוב. כעת ראובן תובע את שמעון שישלם לו חצי ממה שפרע.

התובע מכר מיטה והנתבע התלונן על פגמים ביצור. התובע טען כי הוא מוכן לתקן אך לא לבטל את העיסקה כדרישת הנתבע. הנתבע טוען שקיבל אישור לתבוע בערכאות והוא תובע את ההוצאות שנגרמו לו.

ב' קנה דירה בבניין מסויים +מחסן בקומת המחסנים, מג' קבלן הבניין. ב' החזיק בפועל במחסן מס' 6, אבל לא שילם את כל חובו על הדירה. לאחר זמן התגרש מאשתו והדירה עברה לחזקתה, ואח"כ נמכרו הדירה+המחסן לא' ע"י כונס נכסים.
א' טוען שמחסן 6 שייך לו, בעוד שותפו של הקבלן טוען שהמחסן של הדירה הנ"ל הוא מס' 2, שנמכר לאחרים משום שב' לא שילם להם חובו עליו. בנוסף, יש טענות לחובות הדדיים בין הקבלן לב'.

בין חצר התובע לחצר הנתבע היה קיר החוצץ, חלקו אבן וחלקו עץ. הנתבע בנה את החלק העליון בלבנים ופתח בו שני חלונות. טענתו שגם כך החצר נראת מחלונות הבנינים הרחוקים ולכן אין טענת היזק ראיה. התובע טוען שיש הבדל בין היזק רחוק לקרוב, ודורש לסתום את שני החלונות.

אשה השכירה שתי דירות שלה בדמי מפתח, וכעת דורשת להעלות את שכה"ד למפרע גם על השנה שעברה, כפי שמגיע לה ע"פ חוק, לטענתה. הנתבע טוען שא"א להעלות שכ"ד למפרע.

חברת קבלן לעבודות עפר, עשתה עבודת לקבלן בנייה. הפרוייקט כשל, וקבלן העפר לא קיבל את כל התמורה המגיעה לו. כעת הוא תובע את הסכום, בתוספת דמי נזקים שספג בעקבות זה, ואף תשלום על שכרו ששכב אצל הקבלן ועשה עליו רווחים, מדין זה נהנה וזה חסר.

עובד שעשה נסיעה עבור המעסיק במסגרת עבודתו. במהלך הנסיעה הנהג פגע ברכב אחר, וגרם לנזקים כספיים סך אלפי שקלים. מי משלם את ההוצאות העובד שנהג ברכב או המעסיק?

מנהל ת"ת התחייב לשכן (התובע) שלא לפתוח כיתות לימוד בתוספת שמתכנן לבנות לצורך הרחבת הת"ת. בהתאם להתחייבות זו קיבל היתר בניה מהעירייה. התובע, שגר בבניין סמוך, טוען שהנתבע חורג מגבולות הבנייה, ועוד, מתכוון להפר את ההתחייבות שנתן שבחלק החדש יהיו רק משרדים. הנתבע טוען שע"פ ההלכה אין אפשרות למנוע בניית ת"ת, והתובע משיב: א. מכיון שהוא חולה לב ורעש מפריע לו מאוד, הוא רשאי לעכב, ב. משום שיגרם לו הפסד ממוני בירידת ערך דירתו.

הצדדים נישאו בארץ והיגרו לחו"ל, לפני כמה שנים פתחו בהליכי גירושין, בשלב כלשהו האשה הגיעה לארץ לבקר אצל הוריה, והאיש הגיש תביעה לגירושין מאשתו בבית הדין הרבני, בית הדין פתח תיק, לאחר זמן מה הבעל ביקש לסגור את התיק, התיק נסגר ובית הדין הטיל על הבעל הוצאות, לאחר זמן נוסף האשה הגישה תביעת גירושין מחודשת, הבעל מערער על סמכות בית הדין לדון בתביעה ובכתובה, משום שסמכות בית הדין היא רק מכח סעיף 4א בחוק הדיינים שעוסק במניעת עגינות, ולא יכולת לפסיקה ממונית.

התובע טוען כי לא קיבל את כל שכרו מעבודות ליטוש יהלומים מהנתבע. הנתבע טען כי שילם את הכל במזומן לאחר מכן שינה טענה וטען כי התובע קיזז חוב זה בחוב ישן. ולבסוף חזר לטענתו הראשונה.
הנתבע תבע את התובע בגין נזק שעשה ליהלום. התובע טוען כי הזיק את היהלום כיוון שהנתבע גרם לו לכעס גדול