דיון בבית הדין האם עושים פשרה כאשר לא ניתן לחייב הנידון שבועה אך יש חייבו בחרם.

דיון הנוגע לצד ג' שאינו התובע או הנתבע.

בקשה להיתר נשואין בטענה שלא חלו הקדושין.

התובעת תובעת את בעלה לשעבר שיתן לה לחזור לדירתה. לטענתה הגרוש פרץ לדירה ונכנס עם אשתו החדשה וילדיה.
הנתבע טוען שעפ"י ניסוח הסכם הגירושין כעת כבר אין לנתבעת זכות מגורים בדירה, מאחר שזכות זו היתה בתוקף רק עד להחלטת בית הדין בנושא הממון, וכעת שבית הדין הורה על פירוק השיתוף בדירה המשותפת אין לה זכות מגורים. הגרוש מציע לרכוש את חלק התובעת בדירה, במקום למכור את הנכס לצד ג', ולסייע לנתבעת בהשתתפות בשכר דירה.

פסק א'
הנתבע חיבר שתי דירות יחד ולא שילם מס ועד הבית תובע ממנו לשלם על שתי דירות.
פסק ב'
הנתבע העמיד וילון בלובי לפני דלת דירתו, לטענתו עשה זאת כדי לסלק היזק ראייה. וכן שהוא קנה זכות זו מהקבלן

התובעת מבקשת לאשר הסכם שנחתם בין בני זוג בו כתוב שהבעל מוותר על חלקו בדירה תמורת 50 אלף ש"ח.

זוג התגרש וכעת יש דין ודברים כיצד יחלקו את הדירה. הורי הכלה נתנו סכום גבוה לצורך קנית הדירה. ולכן האישה טוענת שיש לחלק את הדירה ע"פ ההשקעה. עוד טענה, שאם ההורים היו יודעים את מה שהתברר אחר הנישואין לא היו נותנים סכום זה וע"כ יש לראות מתנה זו כמקח טעות.

התובע בעל תוקע מספר שנים בבית הכנסת ומבקש להורות שלא להסירו מחזקתו.

האשה תובעת לקיים סעיף בהסכם שנכתב בעת הנשואין למקרה שיתגרשו. בסעיף זה כתוב כי האשה תמשיך להתגורר בדירה. הנתבע טוען שבסעיף זה מוזכר שיש לזוג 'ילדים' ובפועל יש להם רק ילד אחד, ולכן אין עליו חיוב זה.