ערב שנתבע לאחר שהחייב כבר נפטר מחובו

תיק ‏1172250/13

בבית הדין הרבני האזורי חיפה

לפני כבוד הדיינים:

הרב יוסף יגודה – אב"ד, הרב סיני לוי, הרב יעקב שרעבי

המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד גיא שצברג)

נגד

המשיב: פלוני

הנדון: התחייב לשפות את הצד השני על תביעת הבנק והבנק תבע שלא כדין

פסק דין

בפנינו תביעת האישה לשיפוי, בהתאם להוראות הסכם חלוקת רכוש שבין הצדדים, שאושר ע"י ביה"ד וקיבל תוקף פסק דין. 

רקע ועובדות מוסכמות

במסגרת הליכי חלוקת רכוש שלאחר הגירושין, נערך ונחתם בתאריך א' באדר תש"פ (26.2.2020) הסכם לחלוקת הרכוש בפני בית הדין ואושר על ידו. 

עיקרה של התביעה היא לשיפוי בהתאם לסעיף בהסכם הנ"ל, בו נקבע כי:

"הלוואה לבנק הפועלים, המשולמת מחשבון הבעל – מוסכם כי החוב מוטל על האב. האיש יעשה מאמץ לערב חלופי. אם האישה תתבע, מתחייב האיש לשפות את האישה בגין כל חיוב הנובע מחוב זה, תוך 14 יום מיום הדרישה."

בפני ביה"ד התקיימו שני דיוני הוכחות, לאחריהם, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. 

מדובר על הלוואה, בה האיש הוא החייב, והאישה הייתה ערבה. אין חולק כי האיש לא העמיד ערב חלופי. 

הוגשה על ידי הבנק תביעה כנגד האיש – כחייב, וכנגד האישה - כערבה לחוב. 

האיש לא התגונן, וניתן כנגדו פסק דין לחיוב. האישה הגישה לבית המשפט בקשה להתגונן, ולא ניתן כנגדה פסק הדין. 

בפועל, לאחר שניתן פסק דין כנגד האיש (סך של 179,708 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית) , ונפתח כנגד האיש תיק הוצל"פ, בו יתרת החוב עמדה על סך של כ 227,000 ש"ח , הגיע האיש להסדר עם הבנק, לפיו שילם סך של 90,000 ש"ח. 

ההסכם שבין הבנק לאיש נחתם ביום 30.6.2021. 

לאחר מכן, פנה הבנק לאישה, בטענה כי היא נותרה ערבה לחוב, והגיע איתה להסדר לפיו תמורת תשלום של 20,000 ש"ח, תופטר מחובה. ההסכם נושא תאריך 19.7.2021. באותו יום ניתנה החלטת בית המשפט הנותנת תוקף להסכמות, ושיש לסגור את תיק התביעה כנגד האישה.

תמצית טענות האישה 

1. בהתאם להוראות ההסכם, הרי שיש לחייב את האיש בסך של 43,400 ש"ח. 20,000 ש"ח ששולמו לבנק לפירעון החוב, ועוד 23,400 ש"ח ששולמו לעו"ד גליק בגין השירותים המשפטיים. 

2. הבעל לקח על עצמו את החוב, והתחייב לשפות את האישה בגין כל חיוב שינבע מחוב זה. 

3. האיש לא עמד בהתחייבותו להעמיד ערב חלופי. 

4. כשהוגשה תביעה, האיש כלל לא התנגד לה והתעלם מן התביעה. 

5. האישה לא התעלמה, ושכרה שירותים משפטיים מעו"ד שרון גליק, עליהם שילמה 23,400 ש"ח. 

6. האישה אינה חלק מההסכם שבין האיש לבין הבנק, ואינה מופיעה בכותרת ההסכם. 

7. הנתבע לא דאג להכניס את התובעת לתוך ההסכם ולפוטרה. 

8. השימוש בלשון רבים, במספר מקומות בהסכם, הוא כנראה תוצאה של "העתק הדבק", מהסכמים אחרים, ולא מדויק להסכם זה. 

9. לאחר שהוגש כנגד האישה כתב תביעה, הערבה הופכת להיות נתבעת לכל דבר ועניין. 

10. עדותה של עו"ד רוט ממשרד עו"ד עדינה ווייל תומכת בטענות האישה כנגד האיש.

11. ההסכמה של הבנק הייתה לסיים את החוב בסך של 110,000 ש"ח. 90,000 ש"ח שולמו על ידי האיש, ו- 20,000 ש"ח על ידי האישה. 

12. האיש לא הודיע לאישה כי הגיע להסכם וסילק את החוב. הוא לא העביר, ולא התכוון להעביר לאישה את ההסכם. 

13. האיש והאישה דברו ביום החתימה על ההסכם, שיחה שתומללה והוגשה לבית הדין במסגרת הסיכומים, ואף בשיחה זו האיש לא אומר לאישה דבר שהוא פטר אותה מן החוב. 

תמצית טענות האיש

1. בהסכם הגירושין יש חיוב לפרוע את החוב על ידי האיש, וכן נעשה. האיש טוען שסגר חובות נוספים שלא היו כתובים בהסכם. 

2. עוד קודם לכן, האיש עשה מאמץ להביא ערב חלופי, אך לא עלה בידו. 

3. התנהלות האישה וב"כ, וכן  ב"כ בנק בפועלים – משרד עו"ד ווייל, היו רשלניות, ואין זו חובתו לשאת באחריות על כך. 

4. ההסדר של האישה מול הבנק לתשלום 20,000 ש"ח, נעשה ביוזמת האישה, בלא להודיע לאיש, ולאחר שכבר סילק את החוב שלו, את החיוב שלה כערבה. 

5. ב"כ האישה לא ביררה פרטים על ההסכם שבין האיש לבנק. 

6. הערבה היא רק ערבה, וכיוון שלא קיים חוב של החייב שכן הוא שילמו, לא מוטל על הערבה כל חוב. 

7. לגבי השיחה המתומללת – מכחיש את השיחה. לדבריו, למרות שכל השיחות שביניהם מוקלטות, אין בידו שיחה מתאריך 30.6.2021. 

8. תביעת האישה היא ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט. 

דיון והכרעה

האיש אינו חולק על תוקפה של ההתחייבות שלו לשפות את האישה בגין חיובים בשל החוב לבנק הפועלים. אלא שטוען שבנדון דידן, אין מקום לחייבו, ואין לו אחריות על הוצאותיה של האישה. 

נעיר, שמן הבחינה ההלכתית, ניתן להתחייב לשיפוי בגין נזקים עקיפים אף אם אין חייבים בהם מעיקר הדין. תוקף אישור הסכם בפני בית הדין כקניין, וחזקתו של ההסכם שאושר שנעשה כדין ושהתנאים בו תקפים הלכתית.

המחלוקת הראשונה בתיק זה היא האם ההסכם שבין הנתבע לבין הבנק אכן פטר את האישה הערבה מחיוביה כלפי הבנק. לטענת האיש האישה הופטרה לחלוטין מן החוב, ולא היה כל מקום לגבות ממנה סכום נוסף כל שהוא. לטענת האישה, אין בהסכם כדי לפטור את האיש מהחיוב כלפי האישה לתשלום בגין הוצאותיה ובגין התשלום לבנק. 

בית הדין קיים שני דיוני הוכחות בתיק. 

בית הדין הזמין לשני הדיונים את עו"ד ווייל שמשרדה ייצג את הבנק בהסכם מול האיש. 

לדיון הראשון לא הופיע עו"ד מטעם המשרד. לאחר מכן טענו שלא ידעו על הדיון. 

לדיון הוכחות השני, מתאריך א' באב תשפ"ג (19.07.2023) הופיע עו"ד תמר דורה. יש להצר על כך שהופיעה עוה"ד תמר שאינה בעלת המשרד, וגם לא עורכת הדין שבפועל ניהלה את המשא ומתן מול האיש וב"כ. לדבריה, כל טענותיה הן לפי הנוהג במשרד ולפי מה שנמסר לה. 

לטענת עו"ד תמר, הפטור הוא רק לאיש ולא לערבה. היא מסתמכת על שלושה נימוקים עיקריים: 

1. האישה, הערבה אינה מופיעה בכותרת ההסכם. 

2. האישור של הבנק היה לסגור את החוב שעמד כולל ריביות על למעלה מ- 200,000 ש"ח בסכום של 110,000 ש"ח. (שורות 7-14). 

3. בסעיף 34 להסכם שבין האיש לבין הבנק, כתוב שהסכם זה אינו פוטר מחובות אחרים.  

לאחר העיון בהסכם ושמיעת העדויות, סבור בית הדין באופן חד משמעי, כי ההסכם פוטר את האיש מחובו, וכן את האישה מחיוביה כערבה לחוב, זאת על בסיס מספר נימוקים: 

נצטט מתוך פתיחת ה"הואיל" של ההסכם:

הואיל ועל שם החייב ל' ת.ז. [...] (להלן: "החייב" או "צד ב'") מתנהל בסניף [...] של הבנק חשבון מספר [...] (להלן: "החשבון"), בהתאם להסדר תנאים כלליים לניהול חשבון שעליו התחייב,

והואיל והבנק העמיד לצד ב', לבקשתו, אשראי ושירותים בנקאיים שונים,

והואיל וב' ת.ז. [...] (להלן: "הערב/ה") ערב להתחייבות החייב בחשבון בהתאם ל"כתב התחייבות לערבות להחזרת הלוואות בשקלים חדשים" (להלן: "כתב הערבות"), 

והואיל והחייב והערבה ייקראו להלן ביחד ולחוד: "צד ב'",

והואיל וצד ב' לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי הבנק, בין היתר לא פרעו תשלומי הלוואות ו/או לא עמדו במסגרת האשראי אשר הועמדה להם, והבנק החל לפעול לגביית יתרת החוב כלפיו בחשבון.

מפורש בהסכם כי "החייב והערבה ייקראו להלן ביחד ולחוד "צד ב". 

ובהמשך פרק זה נכתב:

והואיל ולפנים משורת הדין נעתר הבנק לבקשת צד ב' להפטירם ממלוא החוב בתיק כנגד תשלום סך של 90,000 ש"ח, ויתור מותנה, הכפוף למילוי מלוא התחייבויות צד ב' עפ"י הסכם זה ועמידה בתנאי ההסכם כלשונו וככתבו ובמועדים שנקבעו (להלן "החוב לתשלום"),

צד ב' מנוסח בלשון רבים – "להפטירם" וכן לאורך כל ההסכם. 

עתה נצטט מתוך סעיף הליבה של ההסכם:

8. מוסכם בין הצדדים כי לצורך ביצוע החוב לתשלום נשוא הסכם זה, היינו הסך 90,000 ש"ח וכל עוד צד ב' ממלא אחר תנאיו במלואם ובמועדם, ישלמו צד ב' סך של 90,000 ש"ח כמפורט להלן:

8.1 מלא הסכום לתשלום בסך של 90,000 ש"ח ישולם במעמד החתימה על הסכם זה ולא יאוחר מיום 25.07.2021.

8.2 רק לאחר תשלום מלוא הסכום כאמור בסך 90,000 ש"ח יופטר צד ב' מחובם כלפי הבנק.

מפורש כי בתשלום הסכם האמור, יופטר צד ב', "מחובם". לא ניתן להסביר סעיף זה בכל דרך אחרת, למעט ששני המרכיבים של צד ב', החייב והערבה, יופטרו מן החוב. 

בהסכם, מופיעים החייבים בלשון רבים, וכן צד ב' בלשון רבים פעמים רבות. בית הדין דוחה לחלוטין, את טענת ב"כ האישה, לפיה מדובר בטעות הקלדה, שבאה ממקור אחר. 

בדיון, נחקר ב"כ האיש באותה עת שניהל עבורו את המו"מ עם הבנק, עו"ד דרור כהן. 

עו"ד כהן העיד (שורה 57 והלאה):

עו"ד כהן: לאחר מכן ניהלתי מו"מ, והם שלחו לי הסכם שההסכם כלל גם את הערבה, ואמרתי שאין לי ייפוי כוח של הערבה, ואני רוצה לסגור את התיק של ל' והוא החייב, ואם החוב מסולק ממילא הערבה אינה חייבת, ואני מבקש לסגור את כל התיק, כי ל' עדכן אותי שהוא התחייב לסגור את כל החוב, וכך עשיתי, והם ביקשו 110,000 ואמרתי שהלקוח לא יעמוד בזה, ובסוף זה נסגר על 90,000 ש"ח, ואז שלחו לי הסכם ששם היה כתוב 'החייב והערבה', בכותרת, ואמרתי שאני לא מייצג את הערבה, ואני מבקש שזה יהיה לסגירת כל החוב. ולבסוף חתמנו על ההסכם שהוא לסגירת כל החוב. בוודאות. כששמעתי אחרת שהערבה שילמה 20,000 ש"ח - הייתי ב'שוק'. לפרשנותי את ההסכם הוא סוגר את כל החוב באופן וודאי.

ביה"ד: איפה כתוב בהסכם להבנתך שזה משחרר את הערבה?

עו"ד כהן: בשלשת ההואיל הראשונים. נכתב שהחייב והערבה ייקראו יחד צד ב'. ועד שאתה לא ממצה את ההליכים מול החייב. זה מה שכתוב בהסכם. אני אמרתי והדגשתי לאורך כל הדרך שבגלל שהלקוח התחייב לקחת את כל החוב עליו אני רוצה לסגור את כל החוב. ביקשתי לסיים את הכול. וביקשתי בהרבה פחות מ- 90,000, ובסוף זה נסגר על 90,000.

ב"כ האישה: אתה טוען שהדגשת שהיא תהיה חלק מההפטר?

עו"ד כהן: לא זה מה שאמרתי, אני ביקשתי לפטור את כל החוב. וממילא אין מה לפרוע לערבה. החוב היה נפטר בכל מקרה.

נציין, שעו"ד כהן ייצג את האיש בפועל במשא ומתן. לעומת זאת, משרד עו"ד ווייל שייצג את הבנק, בחר כאמור לשלוח עו"ד שלא הייתה שותפה למשא ומתן. בית הדין העיר על כך בדיון ובהחלטה. 

הפרשנות לפיה האיש והערבה נפטרים מן החוב לחלוטין, עולה כאמור מן ההסכם. בנוסף לכך, התיאור של השתלשלות הדברים משלימה את התמונה. דברי עו"ד כהן מסבירים היטב  מדוע מצד אחד הערבה לא מופיעה בשמה בכותרת ההסכם, אך מצד שני לאורך ההסכם מבואר ששני המרכיבים של "צד ב'" – החייב והערבה, נפטרים מן החוב בקיום חלקו של האיש בהסכם – תשלום 90,000 ש"ח. 

משהגענו למסקנה זו, אנו סבורים, שכפי שהדברים נראים, הבנק פעל באופן לא הגון וגבה מן האישה סך של 20,000 ש"ח שלא כדין. לאחר התשלום של האיש, החייב, בסך של 90,000 ששולמו על ידו, בטל חובו, ועילת התביעה כלפי האישה בטלה לחלוטין, ואף היא הופטרה מערבותה. 

נציין הסתייגות – לא התנהל הליך משפטי שבין הבנק או משרד ווייל לבין האישה. ההליך שלפנינו הוא בין האישה לבין האיש. אשר על כן, אין כאן הכרעה חלוטה בטענות שבין הבנק לצדדים דנן. 

יש מקום לטעון, כי היה על האיש לעדכן את האישה כי פטר את בעיית החוב. האיש טוען שבמהלך התקופה אמר לאישה שזו אחריות שלו. אין הוכחה לטענות אלו. מצד שני, בית הדין אינו מקבל את התמלול הנטען על ידי האישה, שנעשה על בסיס שיחה של הצדדים מיום חתימת ההסכם. השיחה הייתה ביד האישה, לפי המסמכים שהגישה, עוד טרם דיון ההוכחות. האישה לא הציגה את השיחה לבחינה בדיון ההוכחות, וספק רב האם הייתה יכולה להוכיח את תאריך השיחה הנטענת על ידה ואת האוטנטיות שלה. 

כך או כך, למרות שמצד אחד השכל הישר אומר שהיה על האיש לעדכן את האישה, ולו באמצעות ב"כ על כך שהחוב סולק, אולם מצד שני, דווקא משום שהחוב סולק במלואו וסילק גם את האישה, לא היה כל הכרח וחובה להודיע לאישה. האיש לא היה צריך לחשוש ולהעלות על דעתו שהבנק ינסה לחזור ולגבות מן האישה חוב זה. 

חוסר הזהירות של האישה בעניין זה חמור יותר. 

בדיון שהתקיים ביום ג' באייר תשפ"ג (24.04.2023) הודתה האישה כי ידעה על כך שהאיש חתם על הסכם עם הבנק. להלן מפרוטוקול הדיון, שורה 55:

ביה"ד: לא ידעת שהוא הגיע להסדר?

האישה: ידעתי, אבל אמרו לי שזה לא קשור אלי. 

ביה"ד: עורכת הדין שלך ראתה את ההסכם שלו?

האישה: לא יודעת. אבל במו"מ נאמר במפורש של' משלם 90,000, והסכום ירד ל20,000.

בדיון ההוכחות השני, שהתקיים ביום א' באב תשפ"ג (19.07.2023), כשנשאלה בעניין זה ב"כ האישה שייצגה אותה בחתימת ההסכם, השיבה תשובות אחרות:

ביה"ד: כאשר האישה נשאלה בדיון הקודם היא אמרה שהיא ידעה שיש הסדר מולו? 

עו"ד גליק: היא ידעה על מו"מ ולא על הסדר. אני לא ידעתי שהיה הסכם. אם הייתי יודעת שהיה כבר הסדר מולו זה משהו אחר. והייתי מוציאה אותה מהתמונה.

נראה אם כן מדברי האישה שבעת שחתמה על ההסדר מול הבנק ידעה שיש הסכם עם האיש, אך לא טרחה לבדוק את תוכנו של ההסכם. 

לאור האמור, אין מקום להטיל על האיש אחריות, אף שלא שיתף עם האישה בכך שחתם על הסכם מול הבנק. 

חיוב האיש בהוצאות 

האיש טוען שתי טענות - מדוע אין לחייבו בהוצאות המשפטיות של האישה: הטענה הראשונה היא שלא היה מוטל על האישה להתגונן, כיוון שהוא אמר לאישה שהחוב בטיפולו. הטענה השנייה היא, שהאישה לא הגישה ראיה על כך שהיא שילמה כטענתה, 23,400 ש"ח. 

אכן, האישה הגישה קבלה אחת, שהתאריך בה תואם את תאריך הסכם הפשרה (20.7.2021) על סך של 11,700 ש"ח. האישה טענה ששילמה סכום זהה גם עבור השלב הראשון, שלב הגשת הבקשה להתגוננות. הוגש העתק הבקשה להתגוננות. 

כך טענה האישה מתחילת הדרך, ויש שתי ראיות התומכות בטענה: 

ראשית, כך העידה ב"כ האישה באותו שלב, עו"ד שרון גליק, בדיון ההוכחות השני:

ב"כ האישה: מה שכר הטרחה שגבית בתיק הזה?

עו"ד גליק: 23,400 ש"ח בכל מה שקשור לבנק הפועלים בכתב התביעה. יש ללקוחה שלך את הסכם שכר הטרחה.

בנוסף, הגישה האישה מסמך ממשרדה של עו"ד שרון גליק, בו רשימת חשבוניות שהוגשו ללקוחה. 

ברשימה זו חשבונית מתאריך 20.7.2021. עיון בכל המסמך מעלה שהאישה קיבלה שירותים משפטיים מקיפים, בנושאים שונים, גם אלו שאינם נשוא מחלוקת דנן. ישנם תשלומים מתקופת הבקשה לעיכוב הליכים (7/2020), בסכומים העולים על הסכום הנתבע.

כמו כן, אין ספק כי יש עלות להגשת בקשת רשות התגוננות. 

נציין שהאישה טוענת לנזקים נוספים, כגון פגיעה באשראי, לאור ההליך שהתנהל נגדה, בשל חוסר המעש של האיש. 

סיכום והכרעה

בית הדין סבור לפי הנתונים שלפניו, כי בהסכם של האיש מול הבנק, חובו של האיש וגם הערבות הנגזרת ממנו, נפרעו עם ביצוע התשלום שנקבע בהסכם. לא הייתה לבנק כל הצדקה לחזור ולפנות לערבה לאחר מכן. האיש לא יידע את האישה כי פרע את החוב, אך האישה ידעה שנחתם מול האיש הסכם, ולא ביררה את תוכנו.

אנו סבורים שבמצב זה, אין מקום לתביעת האישה מהאיש להשבת הסכום ששילמה לבנק. כמו כן, אין גם הצדקה לתביעת האישה את עלות עריכת הסכם הפשרה, שכלל לא היה אמור להיחתם. 

עם זאת, אם האישה תנהל הליך משפטי כנגד הבנק להשבת הסכום (וניתן לכאורה לעשות זאת גם ב"תביעות קטנות" ללא עלות), אם תביעתה תידחה לאחר שהיא תידון לגופה, הרי שיהיה מקום לדון במרכיב זה שוב. 

בשונה מסכומים אלו, יש בהחלט זכות לאישה, בהתאם להסכם, לתבוע את הוצאותיה בגין הגנה משפטית עת הוגשה כנגדה תביעה. האישה לא יכלה להסתמך על דברי האיש שהוא יטפל בחוב, כטענתו. התעלמות מן ההליך המשפטי, כפי שעשה האיש, אינה לקיחת אחריות. ובעניינו התוצאה הייתה חיובו באופן מלא. האישה לא הייתה יכולה להותיר את המצב כפי שהוא, להתעלם, דבר שהיה מוביל לכך שתהיה מחויבת בסכום באופן מלא. האיש לא נתן כל בסיס לכך שהוא אכן לוקח אחריות. מתמלול השיחה שהוגש (האיש כפר בו), עולה להיפך – האיש דוחה את האישה ולא נותן תשובות ברורות בנושא. 

בית הדין מקבל את טענת האישה, ומעמיד את עלות המרכיב של ההתגוננות על סך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה מתאים לסכום ששולם על הסכם הפשרה. אף ב"כ האישה מאותה עת, אשר כיום הם בעימות משפטי, העידה שהסכום הכולל על הטיפול בנושא החוב עמד על 23,400. כאמור, יש תשלומים גבוהים יותר מאותה תקופה בפירוט התשלומים של האישה לבאת כוחה. 

החלטה

לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין כי הנתבע חייב לשלם לאישה סך של 11,700 ש"ח. 

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ט במרחשון התשפ"ד (13/11/2023).

הרב יוסף יגודה – אב"ד                              הרב סיני לוי                            הרב יעקב שרעבי

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה