ראובן לוה סכום גבוה בריבית משמעון בהיתר עיסקא. לוי חתם ערבות על הקרן בלבד ולא ידע כי ראובן משלם ריבית לשמעון במסגרת שטר עיסקא נפרד. במסגרת ההסכם בין ראובן לשמעון סיכמו כי ראובן ישלם לשמעון במשך השנתיים הראשונות את הריבית בלבד ואילו במהלך השנה השלישית יתחיל לשלם כל חודש עשירית מהקרן וכן ריבית יחסית לקרן הנותר. לאחר כעשרים חודש פשט ראובן רגל. שמעון תובע את לוי שישלם את הקרן של ההלואה כפי שהתחייב בערבותו.
לוי טוען כנגד התביעה שתי טענות: א- אם הייתי יודע שלוי לוה בריבית כה גבוהה לא הייתי חותם לו על הערבות. עצם הלקיחה של הלואה בריבית גבוהה והעובדה שהעלים ממנו את המידע שלוקח הלואה בריבית גבוהה היא העלמת מידע חשוב ואומדנא דמוכח שאם היה יודע לא היה חותם על הערבות.
ב- במהלך השנתיים שילם ראובן לשמעון את כל סכום הקרן וזה שראובן ושמעון סיכמו שהסכום יהיה עבור הריבית אינו מעינינו ולדעתו כל הסכום ששולם במשך השנתיים נזקף לזכות הקרן והיתרה היא הריבית שעליה אינו ערב.

התובע קבלן הוזמן על ידי הנתבע לעשות עבודות שעליהן קיבל 15,000 ₪ העבודה הופסקה באמצע, והקבלן תובע עוד 47,000 ₪ על עבודות שלטענתו ביצע. לטענת הנתבע מה ששילם מכסה את מה שהוא נהנה מעבודות הקבלן, שאר העבודות רק מזיקות לו. הנתבע תובע בתביעה נגדית את הסכום ששולם לאדריכל עבור בניית הבית.

ראובן (המוכר) מכר דירה לשמעון (הקונה). הואיל ועל הדירה רבצה משכנתא ביקש הקונה ערבות לסילוק המשכנתא. הנהלת גמ"ח נתנה שטר פקדון למוכר שיעבירנו ליד הקונה. נאמר למוכר במפורש על ידי הנהלת הגמ"ח ששטר ההפקדה הינו ערבות לסילוק המשכנתא.
המשכנתא סולקה. הנהלת הגמ"ח פנתה אל המוכר בבקשה להחזר שטר ההפקדה. המוכר השיב שהקונה איש הגון וודאי יחזיר את השטר. השטר שניתן לקונה לא הוחזר. לאחר זמן בא הקונה עם השטר ומשך באמצעותו מחצית מהסכום הנקוב בשטר. פקיד הגמ"ח שפרע לקונה סמך עליו ולכן פרע לו.
טענת הקונה היא שהערבות היתה לא רק לסילוק המשכנתא אלא לכל חוזה המכר והואיל והמוכר לא עמד בחוזה, הרי שהוא תופס מהערב. אם יקבע בית דין שהמוכר פטור או שהתפיסה שלא כדין יחזיר מה שתפס.
המוכר והגמ"ח טוענים שהערבות היתה רק לסילוק המשכנתא וממילא משסולקה המשכנתא שטר ההפקדה כחספא בעלמא ונעשתה כאן תפיסה שלא כדין מהגמ"ח שאינו ערב של הקונה.

הנתבע שכר קרוואן מהישוב ובמשך זמן מה לא שילם חשבונות כאלו ואחרים, ועד הישוב א' דורש לשלם לו את החוב בסך 24,000ש"ח, וכמו כן להחתים את הנתבע על הוראת קבע לחשבונותיו. לטענת הנתבע הוא שיפץ את הקרוואן על חשבונו ומגיע לו החזר מהישוב, בנוסף מגיעה לו הנחת אברכים בסך 100 ₪ לחודש על התשלומים שאותם הוא צריך לשלם. כמו כן הוא מבקש שהישוב ימתין עד שהוא יסיים לבנות את בית הקבע שלו. התובע והנתבע חלוקים בשאלה האם ההנחה הזו בוטלה.

התובע נפגש עם הנתבע לצורך הכנת תוכניות לביתו, אך חזר בו מרצונו זה, לטענתו בגלל שהתברר לו שהנתבע אינו אדריכל במקצועו, הוא תובע ממנו 7,000 ₪ ששולמו כמקדמה. וכן פיצוי על העיכוב בבנייה. כמו כן התובע הזמין עבודות חפירה מהנתבע וטען שהוא לא פינה את העפר כפי שהם קבעו ביניהם לכן עליו לפנות את העפר. לטענת הנתבע הוא מעסיק אדריכלית שחותמת על התוכניות, לכן הוא דורש בחזרה 28,000 ₪ שמשקפים את הסכום שהובטח לו. לגבי פינוי העפר הוא טוען שכך נהוג להשאיר חלק מהעפר, וכמו כן תבע בתביעה נגדית עוד 33,000 ₪ משום שהסכים לתת הנחה לתובע רק משום שהבין שהוא יזמין אותו כקבלן.

משפחה שגרה בישוב זכתה במגרש לצורך בניית בית, אך כיון שהמשפחה לא עמדה בתנאי הזכאות, ולכן הסוכנות לקחה מהם את המגרש והשיבה אותו לישוב. לטענת המשפחה הסיבה שהם לא עמדו בתנאים היא בגלל הקשיים שמזכירות הישוב העמידה בדרכם, ולכן הם דורשים מהישוב שיבקש מהסוכנות לאשר להם בנייה או לחילופין שישלם להם פיצויים על ההוצאות שהוציאו. לטענת המזכירות אין לאשר להם לבנות משום שהם לא מתכוונים לגור בישוב, והיא מסכימה להחזיר את התשלום עבור המגרש.

ראובן (סופר סת"ם) מכר פרשיות של תפילין לשמעון. שמעון שילם לראובן בשיק של לוי. השיק של לוי חזר. שמעון פרע מיד לראובן את סכום השיק מתוך אמון שראובן יחזיר לו את השיק של לוי כדי שיוכל לתבוע את לוי. לאחר זמן הודיע ראובן כי השיק אבד. התברר כי השיק אכן לא נפרע אבל לוי לא מוכן לשלם אלא אם כן יחזירו לו את השיק.
שמעון טוען שהואיל ולא החזיר לו ראובן את השיק אין עליו חיוב לשלם לראובן בגין השיק שחזר ועל ראובן להחזיר את אשר פרע. ראובן טוען כי מכר לשמעון פרשיות והסכום ששולם הינו תמורה לתפילין, ומה שאינו מחזיר את השיק זו גרמא וטענות סרק של לוי שמחפש דרך להתחמק מתשלום. ומה שאין שמעון יכול לפנות להוצאה לפועל זו גרמא.

התובע הוא קבלן שלטענתו סיים את הבנייה, ולטענתו מגיע לו תשלומים מלאים לפי הפשרה שאליה הגיעו יחד עם הנתבעים. לטענת הנתבעים התובע צריך לבצע עבודות נוספות, ולשיטתם עלות השלמת העבודה עולה על שכרו של הקבלן שנותר.

התובע למד במוסד חינוכי אקדמאי, ועל מנת להשלים את חובותיו לתואר ראשון נותרו לו שתי עבודות, הותר לו להגיש אותם לאחר זמן רב, אך לא נאמר לו כי הבדיקה כרוכה בתשלום. לטענת המוסד החינוכי יש הפרדה בין האחראי על הגשת העבודות לבין האחראי על התשלומים. וכמו כן אילו היה מברר היו עונים לו שבדיקת העבודות כרוכה בתשלום. הכסף כבר שולם למוסד החינוכי.

א' פרץ עם חבר בשבת למטבח בית כנסת על ידי עקירת הדלת וגנב מהמטבח. במוצ"ש באה משטרה וא' הודה בפני ב' שהוא גרם לנזק. המשטרה לקחה את א' לחקירה. באותו ערב כתבו הורי א' לבית הכנסת צ'ק על הדלת, ההתקנה וקנס. לאחר זמן זימן אביו של א' דין תורה לערער על התשלום כיוון שלטענתו חברו של א' היה זה שהזיק בפועל וכן הדלת היתה במצב גרוע עוד לפני הפריצה ובנוסף הודאת א' נבעה מלחץ שהפעיל ב' על ידי תלונה במשטרה.