ראובן נשלח על ידי אביו לחפש דירה להשכרה לחמישה ימים. בתחילה מצא דירה קטנה ולאחר מכן מצא דירה גדולה יותר במחיר נמוך יותר אותה שכרו. המשכיר הוריד את המחיר עקב שימוש חלקי במושכר. במועד התשלום התברר שהמשכיר ציין את המחיר בדולרים והשוכר הבין שמדובר בשקלים. הצדדים פנו לבית הדין להכריע בשאלת התשלום.

שני הצדדים גרים בבית שמש התובע חתם על הסכמה להרחבת דירת הנתבע, תמורת הסכמה לשינוי תב"ע שהוא מתכנן, התובע יוזם שינוי תב"ע שהנתבעים הסכימו אליה, אך חזרו בשלב כלשהו מהסכמתם לשינוי התב"ע.
הוא מבקש מבית הדין שהנתבע יקיים את ההבטחה לחתום על שינוי התב"ע, ולשלם את האגרה הכרוכה בכך, במידה ויסרבו, הוא דורש היתר מבית הדין לדווח לרשויות על הבנייה החריגה, וכמו כן למנוע מהם להמשיך ולהשכיר את היחידה הנוספת.

רכבו של הנתבע פגע ברכבו של התובע בחניון בירושלים, התובע תובע את תיקון הנזק עלות שמאי, וסך הכל -כ6500 ש"ח ועוד אובדן ימי עבודה עקב הטיפול ברכב.

התובעים הם משווקים של ארבעת המינים שחתמו על הסכם מכירה עם המוכר, על חלוקת רווחים ביניהם של רווחי המכירה, הנתבע הפעיל כמה דוכנים של ארבעת המינים וכעת יש תביעות הדדיות בעניינים רבים ביניהם, הוסכם שיפסקו ביניהם בדרך של בוררות עסקית, ועל כן הנימוקים יהיו מקוצרים.

ראובן התעניין לקנות את דירתו של לוי. לוי לא רצה למכור לראובן את הדירה, מחשש לחוסר יכולת כספית של ראובן, לכן פנה ראובן לשמעון חתנו של לוי בבקשה שישכנע את חותנו למכור לו את הדירה. שמעון עשה כפי שנתבקש והדירה נמכרה לראובן בעקבות מאמצי שמעון. כעת תובע שמעון דמי תיווך.
ראובן טוען: א. לא בקשתי משמעון לתווך לי דירה ביקשתי שיעשה פעולת שכנוע שאינה פעולה של תיווך. ב. שמעון אינו יכול להיחשב כמתווך היות והוא קרוב בדרגה ראשונה ללוי והוא נחשב כבעל דבר. ג. פרסום הדירה למכירה היה בריש גלי על מרפסת הדירה ואם כן לא היה כל צורך במתווך. ד. גם אם דינו של שמעון כמתווך מכל מקום הוא עשה רק פעולה של אמצעי ולא של מתחיל ולכן הוא זכאי רק לחלק מדמי התיווך.
תשובת שמעון: א. פעולת השכנוע לוותה במשא ומתן ובאופן התשלומים ועוד כהנה פרטים שזו בעצם פעולה של תיווך. ב. גם קרוב בדרגה ראשונה זכאי לדמי תיווך. ג. בפרסום הדירה לא היתה כוונה לשלול פעולה של תיווך. ד. מגיע לי תשלום על פי מנהג המדינה שחל גם במקרה זה דהיינו אחוז וחצי מהעיסקה.

התובע - סוחר ארבעת המינים בא לקנות אצל הנתבע - סיטונאי סטים רבים ושילם כמקדמה 500 ש"ח, לאחר שראה את הסחורה הגרועה לטענתו רצה לבטל את העיסקה, הנתבע מבחינתו תובע את השלמת העיסקה ותשלום היתרה.

בחודש אייר תשע"ה התובעת רכשה מהנתבעת פאה במחיר של 10,500 ₪, היא שילמה בצ'קים דחוים, והאחרון שבהם בוטל, התובעת נסעה לחו"ל וכשחזרה החזירה את הפאה משום שהיא היתה פגומה. הפאה הועברה לספקית הפאות לתיקון, אך זאת לא תיקנה, לאחר חגי תשע"ו ביקשה התובעת לבטל את הרכישה, ולקבל את כספה, אך הנתבעת התנגדה, משום שהכסף היה כבר אצל הספקית. לטענתה יש לתבוע את הספקית.

שותף בנה קיר בינו לבין שכנו על סמך הבטחת שכנו לשלם לו, כעת השכן מתחמק מלשלם וטוען שהקיר אינו בטיחותי.

עובד זר שעבד אצל ראובן (שכן בבית משותף) היה נוהג להשאיר את אופניו במקום בו השכנים בבנין מעמידים עגלות ואופנים. העובד חזר לארצו והאופנים נשארו במקומן לא קשורות. שמעון (שכן נוסף באותו בנין) ראה את האופנים ושאל את ראובן לגבי העובד הזר. ראובן ענה לו שהעובד הזר עזב לפני חודש. שמעון ענה לראובן שאם כן הוא זוכה באופנים מן ההפקר. על כך ענה ראובן שהעובד נשאר חייב לו כמה מאות שקלים והוא מבקש להחזיק באופנים בגין החוב.
עוד קודם לכן ילדי שמעון (בן 7 ובת 9) רכבו על האופנים והחזירום למקומן מידי יום. איש מהצדדים אינו חפץ לתפוס את האופנים או להשתמש בהם עד שיוכרע הדין. לראובן אין הוכחה בענין החוב, אבל שמעון אומר שבכל מה שנוגע לזכויותיו הוא מאמין לדברי ראובן.

התובעת היא עוסק מורשה ועוסקת באדריכלות, הנתבע הזמין מהתובעת תוכנית לעשרים מגרשים, ועל כך נתקבל השכר, לאחר מכן, הכינו התובעות תוכניות ל- 26 מגרשים נוספים, נותרה יתרת חוב בסך כ-7300 ₪, התובעת תובעת את יתרת החוב בתוספת מע"מ והצמדה, והנתבע טוען שההזמנה בוצעה על ידי הישוב ולא על ידי החברה, בניגוד לתכנון המגרשים הראשונים, ובכל מקרה אין הוא חב בחבויות החברה, אך הוא מסכים לשלם חצי ממה שהחברה תחויב.