מחלוקת בין צדדים על מקום הדיון, הנתבע רוצה לדון בבית הדין של המועצה הדתית בירושלים והתובע בבית הדין האיזורי. המערער טען שבשני בתי דין קבועים ניתן לברור דיין מכל אחד מבתי הדין, לטענת המשיב יש לבחור אחד מבתי הדין. מבחינה פורמלית לא נפתח תיק בבית הדין האיזורי כך שאין זה ערעור רגיל אלא דיון עקרוני בבית הדין לערעורים על עניין זה.

להאב והאם בית. קרוב לחצי דונם רשום בחכירה של האב בלבד וקרוב לרבע דונם חכור על ידי שני ההורים בחלקים שוים. לשנים נולדו 4 בנים. הנתבע הינו נכה שהתגורר כמה שנים עם הוריו בבית זה. במהלך השנים היו מספר תוספות בניה. ויחידה נוספת על הגג. ביחידה זו גר הנתבע.
התובעים מבקשים למסור את המגרש לקבלן תמורת דירות ולחלקם בחלקים שווים.
הנתבע טוען שהאם אמרה לו שעקב מצבו הבריאותי הוא ימשיך להתגורר בבית כל חייו. לטענתו זה ידוע במשפחה שעקב מצבו, הוא יקבל להתגורר בדירת ההורים, ושתי היחידות הנוספות ישמשו להשכרה והוא יקבל את שכר הדירה כדי שיהיה לו "ממה לחיות". למעשה נושא שכר הדירה לא מומש, כיון שהדירה לא הושכרה בעיקר עקב התנגדות התובעים.
הנתבע טוען שהיחידה למעלה היא ודאי שלו, כיון שבחלקה הגדול נבנתה מכספים שקיבל מהצבא. לכן הוא מבקש שבשלב זה הבית לא ימכר והוא ימשיך להתגורר במקום ולאחר מותו התובעים יוכלו לעשות במקום ככל שיחפצו. או לחלופין - שתקבע בעלותו על הנכס והוא יוכל לפי שקול דעתו למסור את הנכס לבנייה.
התובעים טוענים שאינם יודעים מכל הבטחה של האם שהנתבע ימשיך לגור בדירה. גם בענין היחידה למעלה היא נספחת למגרש וממילא היא בבעלות ההורים וכולם יורשים. הדירה למעלה נבנתה על ידי האב שפדה חסכונות כדי לממן את הבניה. העובדה שהוא התגורר ביחידה למעלה לא נתנה לו זכויות בה מאחר וההורים לא נתנו לו בעלות.
עמדת האם לא היתה ברורה ביחס ליחידה העליונה וכנראה מה שהסכימה לרשום על שמו היה עקב לחץ שהפעיל עליה הנתבע.
תמורת המגרש מציעים להם דירות כ- 6 חדרים לכל בן כך שלנתבע תהיה דירת מגורים בריוח. הם מוכנים לאפשר לנתבע לבחור ראשון את הדירות. אם הנתבע מסרב לפנות, הם מוכנים לחלופין שהוא יקנה את חלקם או הם את חלקו.
התובעים תובעים שהנתבע ישלם להם שכר דירה החל מפטירת האם ועד היום מאחר ומיד תבעו ממנו שכר דירה עבור חלקם.
שאלה נוספת, בעבר הגישו האחים בקשה לחלוקת המגרש לארבעה חלקים שוים כעת הבכור חוזר בו ורוצה את חלק הבכורה. שני האחים לא התנגדו והנתבע התנגד בטענה שכבר הסכים לותר על חלק הבכורה. הבכור טוען שהסכים לותר מתוך הנחה שיחלקו את המגרש מיד ולא שהענין ימשך כמה שנים.

התובע תבע את הנתבע על ליקויי בנייה רבים שהיו בדירה שהוא רכש מהנתבע, הנתבע טוען שמדין הלך אחר הנתבע יש ללכת לבד"ץ של מחזיקי קהל הדת, בו כבר התקיימו כמה דיונים. בית הדין קבע כי מדובר בתביעה חדשה, ולכן על הנתבע להתייצב בבית הדין, וכמו כן לדעתו כיון שיש דיינים קבועים - בית הדין האיזורי הנתבע לא יכול לבקש בית דין אחר.
על החלטה זו ערער הנתבע בבית הדין לערעורים.

ראש ישיבה תיכונית עזב את הישיבה עם תלמידים רבים שעברו לבית מדרש אחר, לישיבה התיכונית נגרמו נזקים רבים, והורים רבים ביטלו את הצ'קים של שכר הלימוד ומצד שני הם היו צריכים לשלם משכורות של מורים ורמי"ם שנשארו.
הנתבע טען שהתנאים באותה השנה היו גרועים מאוד כלפי התלמידים, בית הדין האיזורי פסק שעל הנתבע להחזיר מחצית השכר שהוא קיבל בתשס"ב, ועל כך הוא ערער לבית הדין.

ראובן פרסם את דירתו למכירה כדירה בת 4 חדרים עם אופציה לבניה של עוד 16 מ"ר וכן מחסן, וכי לאופציה יש אישורי בניה. המתווך לוי הציע את הדירה לשמעון. כיוון שהמחיר היה גבוה וכל רצונו של שמעון לקנות במחיר כזה הוא רק אם קיימת אופציה מאושרת, שאל שמעון את ראובן ודרש וחקר בענין האישורים. תשובת ראובן היתה שיש אישורים והוא יכול לבדוק בעיריה. שמעון טען כי אין לו אפשרות כעת לבדוק בעיריה וביקש מהמתווך לבדוק אם יש אישורים לאופציה המוצעת. תשובת לוי היתה כי בדק ואכן יש אישורים לאופציה של 16 מ"ר בתוספת מחסן.
ראובן ושמעון חתמו על חוזה שבו נזכר ענין האופציה ונאמר כי שמעון בדק את הענין וכי אין לו ולא יהיו לו כל טענות על ראובן המוכר בענין זה. כמו כן נכתב סעיף מפורש שבמקרה של ביטול החוזה יש קנס בסך 10000 ש"ח על הפרת החוזה, ללא כל חובה להוכחת גרימת נזק.
הסכום שהיה אמור להנתן למוכר הושלש אצל עו"ד- עורך החוזה, שיתן למוכר רק לאחר שלושה ימים כשתרשם הערת אזהרה לטובת שמעון.
בינתים חששו של שמעון גבר והוא החליט בעצמו לבדוק את ענין האופציה ולתדהמתו התברר שקיימים אישורי בניה למרפסת של כ5 מ"ר. אין אישורים מעבר לכך.
ראובן המוכר טוען כי הגיש בקשה להגדלה וכי בעתיד יש סיכוי סביר להגדלה כפי שהבטיח מאחר וכמעט כל השכנים חתמו לו על הבקשה.
שמעון טוען כי כל קניית הדירה במחיר כזה היתה על דעת שיש אישורים ואם היה יודע שאין אישורים לא היה קונה את הדירה, והמתווך הטעה אותו והוא מתכוין לתבוע אותו.
למעשה העו"ד החזיר לשמעון את הכסף שהפקיד בידו ותביעת ראובן היא בגין הפרת חוזה ותשלום של הסכום 10000 ש"ח שנכתב בחוזה כקנס על הפרת החוזה ללא הוכחת נזק.
תשובת שמעון היא כי ראובן נהג בו מנהג רמאות וזו הסיבה להפרת החוזה.

התובעים הם עמותת בית כנסת אשר תובעים שכירות מעמותת ישיבה שלא שילמו דמי שכירות וכמו כן הם תובעים חשמל ומים, לעומתם הנתבעים טוענים שהם השקיעו במבנה על דעת שהם ישכרו אותו לפחות 10 שנים, ולבסוף הם פונו לאחר כשנתיים. כמו כן לטענתם בית הכנסת כלל לא מיועד להשכרה כך שהם לא הפסידו כספים לעמותת בית הכנסת.

בקהילה תיקנו ירושה לבת "כחצי זכר פשוט". לבית הדין פנו בשאלה כיצד לנהוג כאשר לבת יש אח אחד והוא בכור, האם תירש שליש או חמישית.

התובע השכיר דירה לנתבע. בדירה פרצה דליקה באונס. המשכיר תובע את תיקון הדירה. השוכר טוען כי הוא פטור כיוון שהדליקה פרצה באונס ותובע את דמי השכירות ששולמו עבור החודשים בהם הדירה פגומה.

התובע קנה דירה בעזרת הנתבע (עו"ד). התובע טוען שהנתבע לא עיכב כספי נאמנות למרות טענותיו וכן דורש החזר שכר טרחה כיוון שהנתבע התייחס אליו לא יפה. הנתבע טוען שלא היה רשאי לעכב את כספי הנאמנות במצב הנידון וכי התייחס לתובע כראוי.

ראובן (המוכר) רצה למכור מגרש לשמעון (הקונה) ועשו ביניהם זכרון דברים שבו סיכמו את המחיר, וקבעו שיעשו חוזה ביניהם ונאמר במפורש בזכרון הדברים שאם לא יעשו חוזה מפורט תוך שבוע ימים אין לזכרון הדברים כל תוקף. דהיינו ששני הצדדים יכולים לחזור בהם תוך שבוע ימים ללא חיוב בקנס וללא מתן טעם, כשהזכרון דברים כשמו כן הוא, הסכמות בכתב שבפועל הן חסרות תוקף.
לאחר כמה ימים הודיע המוכר לקונה שהחליט לחזור בו מהמכירה בשלב זה, וציין שתוך חודש יחליט אם הוא מוכר את המגרש. לאחר כמה חדשים נפגשו המוכר והקונה וחזרו לנהל משא ומתן בענין המגרש, וסיכמו לעשות חוזה מכר על סמך ההסכמות שעשו בעבר. תוך כדי סיור במגרש, אמר הקונה למוכר:" ...שלא תחזור מהעיסקה, אז אני אעשה קנין חזקה, ומה שאני הולך פה זה קנין חזקה שלא תוכל לחזור בך". המוכר מודה שכך אמר הקונה, אך טוען שלא קלט בדיוק את המשמעות, ושתק מחמת עייפות וכדומה. אחרי כמה ימים הודיע המוכר לקונה שהוא חוזר בו, ואינו מוכן לעשות חוזה.
הקונה תובע את קיום המכר מחמת ההסכמה והחזקה שעשה בהסכמת המוכר.
המוכר טוען כי לא הסכים שיקנה ללא חוזה מסודר, וזה היה ברור מחמת ההסכמות, וכי הקונה אמר תוך כדי הליכה שהוא קונה ושהפעם לא יחזור בו ולא ייחס לזה משמעות, בודאי שלא היתה הסכמה למכור ללא חוזה, שהרי סיכמו על סמך ההסכמות שעשו לפני כמה חדשים ובהסכמות נכתב במפורש שכל אחד יכול לחזור בו עד לעריכת החוזה.