בנק המזרחי הגיש תביעה כנגד אדם שהיה לו חשבון בנק, ומשך דרך כספומטים סכומים של למעלה מ- 10,000 ₪, כעת חשבונו נמצא ביתרת חובה של 12,000 ₪ שאותם תובע הבנק, והוא מסכים לוותר על ריביות והצמדה, אם הנתבע ישלם מה שבית הדין יפסוק.
לטענת הנתבע היה לו כרטיס שמיועד למידע בלבד, ובפריצה לביתו הכרטיס נגנב ונמשכו על ידי הכרטיס כספים מהבנק, זו אחריות הבנק שהוא אישר את המשיכות, ולכן עליו לשאת בתוצאות. כמו כן אחריותו של הבנק היא בכך שהוא לא חסם את האפשרות להוציא כספים לאחר שיתרת החובה עברה את המסגרת שלה בסך 2,500 ₪.
לטענת הבנק הלקוח קיבל כרטיס המיועד למשיכת כספים, אבל המסמכים לא נשמרים לאחר החתימה, אמנם הבנק מודה שהלקוח לא משך כספים עד לזמן האחרון, אבל הוא חויב בעמלה על כרטיס משיכה, שהיתה כתובה בדפי החשבון, כמו כן גם בתלונתו במשטרה הוא טען בתחילה שנגנב כרטיס האשראי שלו. כמו כן אין זה מתפקידו של הבנק לאשר חריגה בסכומים קטנים, וגירסת הלקוח על גניבת הכרטיס אינה הגיונית, שכן לפי דבריו הוא התלונן על הפריצה רק לאחר שלושה שבועות, כמו כן לא ברור איך הגנב ידע את הקוד הסודי. כמו כן הבנק הסכים לבטל את התביעה אם הלקוח ובניו ישבעו שלא הם משכו את הכספים.
הנתבע ענה שהוא לא חשב בכלל שהכרטיס הוא בר משמעות עד שפנו אליו מהבנק, ויתכן שהגנב ראה אצלו בבית את הקוד הסודי.

מלמד בתלמוד תורה תובע את המנהל על דמי הבראה שלא שולמו לו, על סך 4,000 ₪, ותשלום עבור ימי מחלה שהורדו ממשכורתו, וכמו כן משכורת 13 משום שעבד חודש נוסף, הוא דורש בנוסף דמי פיצויים כי עזב את עבודתו בגלל שהמנהל לא הסכים לשלם לו על ימי מחלתו.
לטענת התובע בתחילת עבודתו הוא ביקש תוספת של 1,000 ₪ לחודש עבור התשלומים הנוספים, אבל המנהל לא הסכים לדרישתו, לטענתו הוא הבין שהדבר יסתדר.
לטענת הנתבע הוא כלל בשכרם של העובדים את כל זכויותיהם ולעובדים היה ברור מראש שזהו המצב, כמו כן לגבי ימי המחלה הוא טוען שמה שמגיע לעובד הוא יקבל.

עובדת שעבדה בישיבה כמה שנים תובעת את מעסיקה על שעות נוספות, על דמי לידה שלא קיבלה עבור השעות הנוספות וכמו כן דמי הבראה על כל תקופת העסקתה.
לטענתה סוכם שכל שנה היא תקבל תוספת וותק של 100 ₪, בשלב כלשהו הניח המעסיק על שולחנה מכתב שמודיע על הפסקת חלק מזכויותיה.

לראובן מכונית ישנה שערכה כ-10000 ש"ח ולשמעון אופנוע. למכוניתו של ראובן יש בעיה מסוימת שלדבריו ככל הנראה מדובר בעניינים שמסביב למנוע אך לא במנוע עצמו. השנים החליטו להחליף את המכונית תמורת האופנוע. לאחר כ-6 חדשים התברר שהפגם במכונית הוא במנוע עצמו.
שמעון תובע לבטל את העיסקה בטענת מום במקח וכמו כן תובע מראובן את ההוצאות שהיו לו ברכב מסביב למנוע שנעשו בעצת ראובן וכן תובע שישלם לו שכירות על האופנוע למשך 6 חדשים, מאחר וראובן רכב על האופנוע והרכב היה במרבית הזמן בטיפולים במוסך כך ששמעון לא יכל לנהוג בו.
ראובן מוכן לביטול העיסקה אך רק בתמורה לביטול התביעות הנלוות של שמעון.

הנתבע תושב איטליה ביצע שורת עסקאות יהלומים שגרמו לתובע להפסדים גדולים ולחובות, לדברי התובע הם הפסידו בזדון ובעוולה, נעשה הסדר בתיווך אנשי העיר מ' שבאיטליה ובית הדין האיזורי קבע שלא ניתן לראות בזה בוררות מקובלת על כך ערער הנתבע לבית הדין לערעורים וטען כי הבוררות נחשבת לבוררות מקובלת.

דירה נמכרה, וכשלוש שנים לפני מכירתה העירייה הטילה היטל מס שבח, הקונה תובע שהמוכר ישא בעלויות אלו העומדות כעת על כ-17,000 ₪. העירייה נתנה אישור שהמיסים שולמו, אולם ככל הנראה האישור הופק עקב טעות, לטענת התובע הצדדים הגיעו להסכם מחילה תמורת 32,000 ₪ ואם כן אין להטיל על המוכר עוד תשלומים.

התובע שעבד בבית הספר של חב"ד ופוטר הגיש תביעה כנגד בית הספר, שנמצא בתחום השיפוט של בית הדין, בית הדין זימן את הנתבעים לחתום על שטר בוררות, הנתבעים לא התייצבו, הנתבעים אמרו שהם חסידי חב"ד והם מסכימים להתדיין רק בבית הדין של רבני חב"ד, התובע מסרב.

התובע תושב קרית ספר תבע את הנתבע שהוא תושב רחובות בקשר להשלמת משכורת שמגיעה לו עבור עבודתו כמלמד בת"ת, שהנתבע מכהן בו כמנהל. הנתבע לא מסכים משתי סיבות - אחת כדי להקשות על תובעים להגיש תביעות והשנייה משום שבית הדין מתנגדים לו.

מחלוקת בין צדדים על מקום הדיון, הנתבע רוצה לדון בבית הדין של המועצה הדתית בירושלים והתובע בבית הדין האיזורי. המערער טען שבשני בתי דין קבועים ניתן לברור דיין מכל אחד מבתי הדין, לטענת המשיב יש לבחור אחד מבתי הדין. מבחינה פורמלית לא נפתח תיק בבית הדין האיזורי כך שאין זה ערעור רגיל אלא דיון עקרוני בבית הדין לערעורים על עניין זה.

להאב והאם בית. קרוב לחצי דונם רשום בחכירה של האב בלבד וקרוב לרבע דונם חכור על ידי שני ההורים בחלקים שוים. לשנים נולדו 4 בנים. הנתבע הינו נכה שהתגורר כמה שנים עם הוריו בבית זה. במהלך השנים היו מספר תוספות בניה. ויחידה נוספת על הגג. ביחידה זו גר הנתבע.
התובעים מבקשים למסור את המגרש לקבלן תמורת דירות ולחלקם בחלקים שווים.
הנתבע טוען שהאם אמרה לו שעקב מצבו הבריאותי הוא ימשיך להתגורר בבית כל חייו. לטענתו זה ידוע במשפחה שעקב מצבו, הוא יקבל להתגורר בדירת ההורים, ושתי היחידות הנוספות ישמשו להשכרה והוא יקבל את שכר הדירה כדי שיהיה לו "ממה לחיות". למעשה נושא שכר הדירה לא מומש, כיון שהדירה לא הושכרה בעיקר עקב התנגדות התובעים.
הנתבע טוען שהיחידה למעלה היא ודאי שלו, כיון שבחלקה הגדול נבנתה מכספים שקיבל מהצבא. לכן הוא מבקש שבשלב זה הבית לא ימכר והוא ימשיך להתגורר במקום ולאחר מותו התובעים יוכלו לעשות במקום ככל שיחפצו. או לחלופין - שתקבע בעלותו על הנכס והוא יוכל לפי שקול דעתו למסור את הנכס לבנייה.
התובעים טוענים שאינם יודעים מכל הבטחה של האם שהנתבע ימשיך לגור בדירה. גם בענין היחידה למעלה היא נספחת למגרש וממילא היא בבעלות ההורים וכולם יורשים. הדירה למעלה נבנתה על ידי האב שפדה חסכונות כדי לממן את הבניה. העובדה שהוא התגורר ביחידה למעלה לא נתנה לו זכויות בה מאחר וההורים לא נתנו לו בעלות.
עמדת האם לא היתה ברורה ביחס ליחידה העליונה וכנראה מה שהסכימה לרשום על שמו היה עקב לחץ שהפעיל עליה הנתבע.
תמורת המגרש מציעים להם דירות כ- 6 חדרים לכל בן כך שלנתבע תהיה דירת מגורים בריוח. הם מוכנים לאפשר לנתבע לבחור ראשון את הדירות. אם הנתבע מסרב לפנות, הם מוכנים לחלופין שהוא יקנה את חלקם או הם את חלקו.
התובעים תובעים שהנתבע ישלם להם שכר דירה החל מפטירת האם ועד היום מאחר ומיד תבעו ממנו שכר דירה עבור חלקם.
שאלה נוספת, בעבר הגישו האחים בקשה לחלוקת המגרש לארבעה חלקים שוים כעת הבכור חוזר בו ורוצה את חלק הבכורה. שני האחים לא התנגדו והנתבע התנגד בטענה שכבר הסכים לותר על חלק הבכורה. הבכור טוען שהסכים לותר מתוך הנחה שיחלקו את המגרש מיד ולא שהענין ימשך כמה שנים.