אשה שהיתה נשואה לראובן בזיווג שני ובצואתו נאמר שלאשתו זו יש זכות מגורים בדירה עד אחרית ימיה. האלמנה תובעת מיורשי ראובן שיתקנו מספר תיקונים בדירה וכן את עלות החלפת דלת הכניסה לפלדלת והתקנת סורגים לדירה שעשתה כתוצאה מפריצה שהיתה בה.הנתבעים מתנגדים וטוענים שלאלמנה יש זכות מגורים אך אין זכותה כשל שוכר ואין מחובתם לשאת בהוצאות המדור.

התובעים קנו דירה בירושלים, ושילמו 910,000 ₪, לכל הבניין המדובר אין היתר בנייה ואין טופס 4 וכמו כן בזמן הקנייה לדירות בכל הבניין היה שעון מים אחד ושעון חשמל אחד, אך כעת עניין זה סודר, התובע דורש מהנתבע לתקן את הבעיות שבדירה, או לחילופין לשלם פיצוי עקב מצבו החוקי של הבית לפי דו"ח שמאי שצורף לתביעה בסך 400,000 ₪ עבור ירידת ערך, והוצאות והפסדים שנגרמו לו בגלל הדירה הבעייתית. התובע לא הסכים לבטל את המקח בטענת מקח טעות.
הנתבע הסכים לקנות את הדירה במחיר שווי אילו היתה מוסדרת, אך התובע סירב.
לטענת התובע הנתבע חילק את הבניין שהיה מיועד לתעשייה לעשרות דירות מגורים ומכרם.
לטענת הנתבע הקונה ידע ששעוני החשמל משותפים, אך הוא לא טרח להסביר לו את מצב הדירה כיון שהבניין ישן, לטענתו זה שאין לדירה טופס 4 אינו ליקוי מהותי, והתובע עצמו פנה לעירייה ובכך גרם לעירייה להציק לתושבי הבניין בצורה שכעת מקשה יותר על הסדרתו, כמו כן צריך את שיתוף כל הדיירים לצורך הסדרת מעמד הבניין.
בין הצדדים התקיים דיון קודם בבית דין אחר שבוטל על ידי התובע בבית המשפט. לטענת התובע הוא מסכים לבטל את המכר, אך אינו מסכים לשלם כסף אם המכר קיים.

זוג הנמצא בהליך גרושין קרוב לעשר שנים, בשמונה השנים האחרונות הם חיים בנפרד לחלוטין. האשה נפטרה באופן פתאומי וילדיה דורשים שהבעל לא יירש דבר מנחלת אמם. לדבריהם, הבעל חי מזה כשש שנים עם אשה זרה ללא חופה וקידושין כמו כן בית הדין הרבני האזורי קבע שהבעל דינו כמורד. הבעל מאשר את העובדות אך טוען שמכח ההלכה הינו משפטית בעלה של האשה ועל כן הוא היורש על פי ההלכה.

התובע השכיר דירה לנתבעים, השכירות הסתיימה בו' תשרי, והנתבע המשיך להשאר בדירה, החלטת בית הדין הקודמת היתה שאם הנתבעים יעבירו לתובע סכום של 6,000 ₪ עד לתאריך כ"א בחשוון, הם יהיו זכאים לשכור את הדירה עד סוף חודש דצמבר, והם יחוייבו ב 6,000 ₪ נוספים כדמי שכירות, ויהיו חייבים לפנות את הדירה עד לתאריך ט' בטבת.
התובע תובע סכום של כ- 9,000 ₪ עבור דמי שכירות ועוד 400 ₪ ליום מה- 1.10. כמו כן הוא תבע תביעות כספיות נוספות הקשורות לתשלומים נוספים שהיו מוטלים על השוכר והוא לא שילמם.
.לטענת הנתבע חלק מהתיקונים בדירה שהיו קשורות להיותה חדשה, הוא תיקן על חשבונו, וכמו כן היו לו בעיות עם בלוני הגז, בגלל מעשיו של התובע.
התובע טוען שחלק מכך שהוא קיבל דירה חדשה הוא קיבל על עצמו שיהיו תקלות.

ראובן חילק בצואתו את רכושו בין אלמנתו מזיווג שני לארבעת ילדיו. בין ילדי המנוח לאלמנה התגלעו חילוקי דעות במספר עניינים: א. האם הצוואה חלה גם על דירה נוספת שהאלמנה טוענת שנקנתה בכספה. ב. ויכוח על 7000$ שלקחה האלמנה במהלך השבעה שהיו מוחבאים בארון. ג. ויכוח על 30000 ש"ח שמשכה האלמנה מחשבון הבנק המשותף לאחר פטירת ראובן. ד. האלמנה תובעת מזונות וזכות מדור בדירה המשותפת.

התובעת הינם בעלים על מחצית מהחנות הנידונת. החנות מושכרת לנתבע. בחוזה השכירות נכתב שהשכירות היא ל5 שנים ובתום 5 שנים תהיה לשוכרים אופציה להאריך את חוזה השכירות ל5 שנים נוספות. במידה והמשכירים יהיו מעוניינים בהחזרת הנכס בתום תקופת השכירות עליהם להודיע על כך למשכירים 12 חדשים מראש. התובעת מבקשת שהשוכר יפנה את החנות לדבריה הודיעו למשכירים לפני יותר מ12 חדשים שיפנה את החנות כיון שהם רוצים לפתוח חנות במקום. השוכר לא הגיב אבל 10 ימים לפני תום ה5 שנים הוא הודיע למשכירים שברצונו לממש את האופציה שבחוזה. השוכר מודה בעובדות אך טוען שכיון שהתובעת אינה הבעלים היחידי וכיון שהבעלים האחרים מעוניינים שימשיך בשכירות ולא היתה תביעה מצדם שיפנה את החנות אם כן הוא רשאי להשאר בחנות לתקופת האופציה.ובעיקר הוא מסתמך על הסעיף בחוזה שמאפשר לו להאריך את השכירות.

התובע הוא צלם של עיתון שהגיע לצלם בנייה בישוב מסויים, שהיתה במרכזו של דיון ציבורי, אנשים ביקשו ממנו להפסיק לצלם, ובשלב כלשהו החל דימום מאפו של התובע. לטענתו מחמת הנתבע שהיה היחיד שעמד קרוב אליו, ולאחר שהתובע התחיל לצלם הוא ברח, הוא תובע ממנו 100,000 ₪ כפיצוי על החבלה,
הנתבע מנהל אתר הבנייה, ביקש מהתובע על ידי המאבטח שיעזוב את המקום, לטענתו על מנת לשמור על בטחונו של התובע, משום שאתר הבנייה לא היא מגודר, התובע סירב להציג את עצמו, הוא הגן על עצמו מפני המצלמה עם הרמת היד, ולאחר מכן הוא ראה שאפו של התובע מדמם, הוא טען שאולי התובע קיבל מכה מהמצלמה.
התובע ביקש לזמן לרב הישוב, ולאחר מכן לבית המשפט, לבקשת הנתבע הוא העביר את הדיון לבית הדין.
בפני בית הדין העידו כמה עדים, והוגשו לבית הדין תמונות רבות שצולמו בסמוך לזמן האירוע.

חנות מכולת בגבעתיים נמכרה על ידי המוכר לקונה במחיר של 87000 ש"ח כולל תכולה ציוד ומוניטין. המוכר טוען שהשיק האחרון שנתן לו הקונה עבור המכר חזר ללא כסוי. הקונה טוען שהמחיר שסיכמו עליו הוא מעבר למחיר הריאלי. כשהמוכר עזב את החנות הפסיקו חלק ניכר מהקונים לקנות בה ולכן המוניטין שלה שווה פחות. עוד טוען הקונה שהמוכר מכר מתחת לקו הרווח כדי להציג מאזן מכירות מרשים לקונה פוטנציאלי. הקונה לא בדק אצל רואה חשבון את מאזן העסק מאחר והאמין למוכר. עוד טוען הקונה שהמוכר היה אמור לשהות עמו בחנות לתקופת חפיפה מעבר למה ששהה בפועל דבר שגרם לו להפסדים. הקונה תובע מהמוכר שיחזיר לו מהסכום שגבה עבור המכולת. המוכר טוען שאיננו יכול להיות אחראי על קונים שעזבו את המכולת לאחר שנמכרה. הוא אמר לקונה שמחיר המוניטין הוא נכון ליום המכירה. הקונה הביא עמו חבר בעל מיני מרקט שיבדוק את סרטי הקופה. הוא הציע לקונה שיבדוק את הרוחים אצל רו"ח. המחירים שמכר היו בתחום הרווח. לטענה על חפיפה קצרה טוען המוכר שמאחר והקונה השאירו לבד חש עצמו כמיותר במכולת ובנוסף מדי פעם היה בא לחנות לענות לשאלות של הקונה.

קונה רכב עשה בדיקה שטחית במוסך, משום שמכוני הבדיקה שבתו באות העת, והחליט לקנות את הרכב, תמורת 37,000 ₪, לאחר הקנייה הוא גילה שנורה כלשהי בלוח השעונים דולקת באופן קבוע, לאחר בירורים הסתבר שהרכב עבר תאונה חזיתית, כמו כן הוא גילה שיש קלקול במערכת האימובלייזר, ודבר זה מונע ממנו לבטח את הרכב. כמו כן הסתבר לו שיש תקלות במשאבת דלק וברדיו. לכן הוא דורש לבטל את המכירה. לטענת הנתבע הרכב לא עבר תאונה ברשותו, וכמו כן הוא תיקן את כל התקלות שהיו ברכב.

התובעת רכשה מהנתבע שני מקררי אמקור, שתי מכונות כביסה ומיקסר קנווד אחד. מועד ההספקה שצוין הוא על פי דרישת הלקוח. המיקסר סופק לאלתר, מקרר אחד ומכונת כביסה גם כבר סופקו וכעת לאחר כשמונה שנים תובעת הקונה את יתרת הסחורה. הנתבע טוען שהעיסקה לא בוצעה על ידו אלא על ידי אחד העובדים. החברה הפסיקה לפעול ואינה עובדת יותר. כמו כן אינו יכול לספק סחורה רק עם טופס הזמנה וללא חשבונית כיון שרק כך ניתן לוודא שהסחורה לא סופקה. אין לנתבע מסמך אחר שמורה שהסחורה סופקה. לטענתו אין הוא חייב לשמור חשבוניות מעבר לשבע שנים ואי מציאת החשבונית אינה בפשיעתו.