ראובן (נתבע 1) ושמעון מתדיינים ביניהם בבוררות בענין חלוקת הרווחים של עסק משותף שלהם. לפני הבוררות ראובן השליש סכום של 200000 מארקים גרמניים ביד לוי (התובע בדיננו) עד לפסק הבוררות.
כחודש לאחר השלשת הסכום הנ"ל, בחודש דצמבר, קנה נתבע 1 מהתובע מטילי זהב בשווי 140000$ נתבע 1 התחייב בכתב ידו לפרוע את התמורה תוך 10 ימים, על כתב יד זה חתום עד אחד. בנוסף, התובע קיבל מנתבע 1 יפוי כח שאם לא יפרע את חובו יוכל התובע למכור מגרש שבבעלות של נתבע 1 בגליל ולגבות מהתמורה את חובו. כאשר נתבע 1 לא פרע את חובו ובירר התובע אודות המגרש התברר לו שהמגרש ממושכן לסוחר אחר (נתבע 2). זמן המשכון היה באמצע אוקטובר. נתבע 2 מודה שאיש מלבדו ומלבד נתבע 1 לא ראה את המשכון. בין לבין הבורר שבין נתבע 1 לשמעון פסק שהכסף המושלש ביד התובע שייך 1/3 לנתבע 1 ו2/3 לשמעון.
התובע תובע מנתבע 1 את החוב שחייב לו וכן תובע מנתבע 2 שיאפשר לו למכור את המגרש. לטענתו היפוי כח שבידו גובר על המשכון שביד נתבע 2. לחלופין רוצה התובע לגבות מהמגרש את היתר על החוב לנתבע 2. נתבע 2 אינו מעוניין בשלב זה להפרע את חובו מאחר והחוב נושא ריבית של 1.5%-2% לחודש. התובע מבקש לחלופין או בנוסף לאפשר לו לתפוס את הכסף שבחשבון הבנק שלו הן את חלקו של שמעון והן את חלקו של נתבע 1. [ נתבע 2 מוכן לדון רק על החוב של נתבע 1 לתובע ואינו מוכן להתדיין בענין החוב של נתבע 1 אליו].

אדם בדק אופנוע של חבירו לצורך קנייה ובזמן הבדיקה נשברה אחת מרגליות הגז. על מי לשלם את עלות התיקון?

אדם מעוניין לתבוע תביעה אישית, את הנתבע שלטענתו הזיק לרכבו, הנתבע הפנה אותו לחברת הביטוח, וכדרכה של חברת ביטוח יש לתבוע תביעה זו בבית המשפט.

משפחת ב' שכרה קרוואן מהיישוב והתקינה על גביו דוד שמש. הדוד גרם נזק לתקרת הקרוואן. עובדים של היישוב תקנו את הנזק והיישוב תובע מהמשפחה את דמי התיקון ובנוסף תשלום עבור שעות העבודה של העובדים. ב' טוען כי ניתן היה לתקן באופן אחר זול יותר וכי מחירי החומרים מופקעים ומביא עד שראה תיקון בגג ועל סמך זה טוען שהגג היה פגום כבר.

התובע גר מתחת לדירת הנתבע. התובע טוען כי במספר מקרים חדרו מים מדירת הנתבע לדירתו וגרמו נזק ועל כן הוא תובע שהנתבע יאטום את דירתו כראוי וכן תובע לחייב את הנתבע בנזקים עתידיים אם יהיו. הנתבע מודה בנזק אך טוען שהנזק נגרם באונס.

אגודה פרסמה מכרז על מגרשים ביישוב, התובעים הם תושבי היישוב שהתעניינו בקניית מגרש וחזרו בהם. לאחר מכן שינתה האגודה את תנאי הרכישה ומכרה את המגרשים ללא מכרז נוסף. התובעים טוענים שהאגודה לא נהגה כדין בכך שלא פרסמה מכרז חדש ובכך שלא פנתה לזוכים הקודמים ועל כן הם דורשים לבטל את החלוקה ולהכריז כראוי. האגודה טוענת שאין דינה כגוף ציבורי המחוייב במכרז וכי לתובעים אין זכות במגרשים כיוון שוויתרו על זכותם.

התובע הפקיד מכשיר טלפון נייד לתיקון במעבדת הנתבע, התקלה לא תוקנה, והתובע הפקיד את המכשיר שוב, כשהגיע התובע לקחת את המכשיר בפעם השנייה הסתבר שהשמע לא עובד, ורק המסך פועל.
לאחר בדיקות במעבדה הסתבר לו כי חסר חלק במכשיר, וכי כיון שהמכשיר טופל בחובבנות הוא לא יחזור לעבוד יותר.
הוא תובע סך הכל 3850 שח - 2800 עלות המכשיר, ועוד 1050 עלויות התיקונים והבדיקות, ו- 500 ₪ הוצאות משפט.
לטענת הנתבע יתכן שהוא שכח חלק, ויתכן שהוא הוסיף על הנזק הקיים, הוא מסכים להביא לתובע סכום עלות של מכשיר חדש בסך 2000 ₪ ולקבל את המכשיר הישן.

התובע הזמין מהנתבע עבודה קבלנית עד תאריך מסוים. הנתבע לא הצליח לעמוד בהתחייבותו והפסיק את העבודה. התובע נאלץ לשלם לקבלן אחר על מנת שישלים את המלאכה וכן לשלם שכר דירה עד שהושלמה הבנייה, תשלומים אלו הוא תובע מהקבלן. הנתבע טוען שהעיכוב נבע מבעיות הנדסיות שאינן באחריותו ותובע את הוצאות הטיפול בבעיות מבעל הבית.

התובע רצה להוסיף ולבנות קומה שנייה בביתו לצורך כך שכר שירותיו של אדריכל - הנתבע, לאחר כמה תשלומים, הוא החליט שהוא שילם סכומים גדולים יותר, והצדדים פנו לעו"ד שישמש כבורר ביניהם. הבורר קבע סכומים שאותם על התובע לשלם. כשהגיע הזמן להזמנת המהנדס נתגלעו חילוקי דעות לגבי רמתו של המהנדס הנדרש, ולגבי עבודתו, והתובע החליט לפטר את הנתבע.
התובע תובע חלק משכרו של הנתבע בחזרה, כמו כן הוא תובע שכר הנדסאי ששולם לריק בגלל מעשיו של הנתבע.
הנתבע טוען שעבד בצורה אחראית, ודווקא התובע הוא זה שקלקל לו את עבודתו בעירייה.

מוסד צבורי רכשו בשותפות עם התובע מגרש. המגרש חולק לאחר כמה שנים ל6 מגרשים. בנוסף, התובע שילם עבור הרכישה סכום של 90000$ וסכום נלוה של 27838$ כהלואה למוסד לתקופה של 6 חודשים כשהמגרש משמש כערובה לחוב. לאחר חצי שנה האריך התובע את ההלואה לעוד חצי שנה בתנאי שאם לא ישולם החוב יעבור לבעלותו חלק נוסף מהמגרש. החוב לא שולם בזמנו והתובע הודיע למוסד שהוא רואה עצמו בעלים על חלק נוסף במגרש. כעבור 7 שנים פנו הנתבעים לתובע להסדר תשלום החוב.התובע סרב וטען שהחוב סולק על ידי המגרש. הנתבעים הפקידו את סכום ההלואה כולל ריבית בחשבון בנק שפתחו על שם התובע. הנתבעים טוענים שלא אמרו שהמגרש יהיה ערובה לחוב. הם סברו שההלואה היא לזמן בלתי מוגבל עם ריבית.
כתביעה נגדית טוענים הנתבעים שינתן להם חלק נוסף במגרש לאור העובדה שבהשתדלותם הצליחו לקבל אחוזי בניה גבוהים יותר במגרש. התובע משיב שלא שלח אותם לפעול בנידון ושגם בעלי מגרשים אחרים פעלו כך שיתכן שאחוזי הבניה היו מאושרים גם ללא הנתבעים.
מחלוקת נוספת בין הצדדים היא על אופן חלוקת המגרשים הנתבעים מעוניינים להיות שותפים בכל מגרש והתובע מעונין לחלק את ששת המגרשים באופן שהוא יקבל 4 מגרשים והנתבעים 2 מגרשים. לטענתו הואיל והוא שילם יותר זכותו לבחור את המגרשים תחילה. באם יוכרע ששני הצדדים שותפים בכל מגרש ומגרש מבקש התובע שהיות ורוב השותפות שלו שבכל מחלוקת בעניין הבניה במגרשים יוכרע העניין על פי דעתו.