מוסד צבורי רכשו בשותפות עם התובע מגרש. המגרש חולק לאחר כמה שנים ל6 מגרשים. בנוסף, התובע שילם עבור הרכישה סכום של 90000$ וסכום נלוה של 27838$ כהלואה למוסד לתקופה של 6 חודשים כשהמגרש משמש כערובה לחוב. לאחר חצי שנה האריך התובע את ההלואה לעוד חצי שנה בתנאי שאם לא ישולם החוב יעבור לבעלותו חלק נוסף מהמגרש. החוב לא שולם בזמנו והתובע הודיע למוסד שהוא רואה עצמו בעלים על חלק נוסף במגרש. כעבור 7 שנים פנו הנתבעים לתובע להסדר תשלום החוב.התובע סרב וטען שהחוב סולק על ידי המגרש. הנתבעים הפקידו את סכום ההלואה כולל ריבית בחשבון בנק שפתחו על שם התובע. הנתבעים טוענים שלא אמרו שהמגרש יהיה ערובה לחוב. הם סברו שההלואה היא לזמן בלתי מוגבל עם ריבית.
כתביעה נגדית טוענים הנתבעים שינתן להם חלק נוסף במגרש לאור העובדה שבהשתדלותם הצליחו לקבל אחוזי בניה גבוהים יותר במגרש. התובע משיב שלא שלח אותם לפעול בנידון ושגם בעלי מגרשים אחרים פעלו כך שיתכן שאחוזי הבניה היו מאושרים גם ללא הנתבעים.
מחלוקת נוספת בין הצדדים היא על אופן חלוקת המגרשים הנתבעים מעוניינים להיות שותפים בכל מגרש והתובע מעונין לחלק את ששת המגרשים באופן שהוא יקבל 4 מגרשים והנתבעים 2 מגרשים. לטענתו הואיל והוא שילם יותר זכותו לבחור את המגרשים תחילה. באם יוכרע ששני הצדדים שותפים בכל מגרש ומגרש מבקש התובע שהיות ורוב השותפות שלו שבכל מחלוקת בעניין הבניה במגרשים יוכרע העניין על פי דעתו.

הנדון הוא בצואה של אח לאחיו (שהן יורשיו היחידים) שכתוב בה חלוקה שאינה שווה בין האחים. וכן לא מוזכרת בצואה לשון מתנה אבל מוזכר בה שהאח המצוה קיבל בקנין סודר ובאודיתא בפני עדים על האמור בצואה. אחד האחים מערער על הצואה וטוען שהיא לא כפי ההלכה. האם אפשר לאשר את הצואה?

התובעת חברה המפעילה אתרים לאנרגיה מתחדשת, ופנתה לנתבעת בהצעה לשכירת גגות מבנים שברשותה, לצורך התקנת מערכת סולרית, בשלב כלשהו התגלה שעל מנת לעמוד בתקני חברת החשמל יש צורך בתיקון מקיף מאוד, בהסכמת הצדדים הוחלט שהתובעת תבצע את התיקון על חשבונה, ולאחר מכן תובא המחלוקת להכרעת בורר, בוצעה החלפה של ארון החשמל בעלות של כ- 135 אלף ₪.

אדם מכר דירה באיזור הקריות, השוכר הוא זה שהביא את קונה הדירה, אך לטענת התובע הוא הפגיש את קונה הדירה עם השוכר, לאחר שהכיר את העיסקה הוא תבע את הנתבע. הוא תובע 20,000 שח על התיווך, ועוד כ-5,000 שח על הטירחה והוצאות משפט. הנתבע טוען שהוא לא מכיר את התובע, וכמו כן הוא מכר את הדירה על ידי השוכר, שגם גרף לכיסו חלק מסכום הכסף, הנתבע דורש הפסד יום עבודה מהתובע.

הצדדים חתמו על חוזה שהתובע ישלים את בניית ביתו של הנתבע. התובע טוען שגמר ותובע את שווי העבודה וכן את שווי התוספות שלא היו כלולות בחוזה, בנוסף תובע נזקים שונים שנגרמו לו. הנתבע טוען שאינו מחוייב אלא בסכום שסוכם בחוזה ולגבי התוספות הוא חולק על שוויין ועל היקפן וכן טוען שאינו אחראי על הנזקים. כנגד תובע הנתבע פיצויים על ליקויים בבנייה, על עגמת נפש ועל איחור בבנייה. התובע מכחיש וטוען שהנתבע אחראי לעיכוב.

התובע עבד כמרצה במדרשה. באמצע שנה צמצמה המדרשה את היקף ההעסקה לכשליש. התובע טוען שאין מעסיק רשאי להפסיק את עבדתו באמצע שנה ועל כן הוא דורש את המשך העסקתו וכן את שכרו עבור החודש שחלף והוצאות.

הצדדים הם בעלים על מגרשים שכנים בהפרשי גבהים. הנתבע (בעל המגרש העליון) בנה קיר התומך במגרש שלו. התובע טוען שהקיר רעוע וכי הקיר מונע ממנו לנצל את שטחו כיוון שהוצאת המילוי התומך בקיר עלולה לערער אותו, בנוסף טוען התובע כי הקיר חורג לשטחו וכי הוא בנוי בניגוד לתקנות היישוב. הנתבע מודה שהכותל רעוע ומוכן לחזקו בתנאי שהתובע לא יחפור בסמוך אליו.

א' הינו חבר באגודה שיתופית ביישוב, ליישוב יש זכויות במחצבה. א' פועל לטובת הקמת חברה מתחרה. א' תובע את מזכירות היישוב במספר תביעות הנוגעות להתנהלותה ביניהן השמצתו. בנוסף טוען א' כי שנים מחברי המזכירות משתלטים על שטחים ציבוריים. היישוב תובע מא' לחדול מפעילותו למען הקמת המחצבה וכן תובע לפסלו מלכהן בתפקידים ביישוב.

הצדדים גרים בבניין משותף. צינורות המובילים לדוד השמש של הנתבע עוברים דרך דירתו של התובע. פיצוץ באחד הצינורות גרם לרטיבות בדירת התובע. התובע הזמין בעל מקצוע לצורך גילוי מקור הבעיה ותובע את העלות מהנתבע.

פסק המשך. א', קבלן, תובע מוועד בית הכנסת שהחל בשיפוצו שכר עבודה שאושר על ידי המפקח, וכן ריבית כיוון שהעסקה כפופה להסכם ממשלתי. ב', נציג בית הכנסת, טוען שהעבודה התייקרה עקב חוסר מקצועיות וכי לא הוגשו מסמכים כנדרש וכי שכר המנהל כלול ברווח של א'. ב' מגיש תביעה עקב הפסקת העבודה. המפקח העיד בנידון.