התובעים הם בעלים של חברה העוסקת בין השאר בחיתוך מתכות, הנתבע הוא אמן העוסק בעיצוב אומנותי לבתי כנסת, בחודש טבת תשע"ו הגיע הנתבע לתובעים על מנת שהם יחתכו לו פליז לצורך שילוב בפריט אומנותי בבית הכנסת, לאחר זמן מה לטענתו כשבא להרכיב את הפריט בבית הכנסת הסתבר שהפריט לא נחתך כראוי, וכתוצאה מכך גבאי בית הכנסת כעס עליו וביקש להסיר את הפריט, המעצבת כעסה עליו גם היא, ונפגעו קשרי המסחר שלו איתה, לכן הוא תובע את הפסד העבודה, בסך כ-21,000 ש"ח ועוד פגיעה במוניטין.

התובעת מתגוררת בבית אבות של הנתבעת ובאה לבקש צו מניעה על ידי אפטרופוסה שימנע את הוצאתה מהדירה.
הנתבעת טוענת שמעולם לא התחייבה להחזיק את התובעת. וגם אם כן ברצונה לחזור בה.

התובע הוא קבלן שיפוצים שהוזמן על ידי הנתבעת שהינה בעלת דירה, בין הצדדים נחתם חוזה שבו נקבע שהסכום לתשלום יהיה 115,000 ש"ח לא כולל מע"מ, לאחר מכן סוכמו על תוספות בכתב ידה של האשה בסך 39,600 ש"ח. התובע תובע את סכום התוספות, בנוסף ליתרת הסכום שלא שולם על השיפוץ, לטענת הנתבעת היא הסכימה לתוספות רק תחת לחץ, ובנוסף התובע גרם נזקים למערכת הצנרת של הדירה, וכן לא ביצע חלק גדול מהעבודות שהתבקש לעשות.

התובעים הינם יורשי המנוח
הנתבעים הינם האפטרופוסים על חלק מעיזבון המנוח..
אדם כתב צו ירושה כדת וכדין בה הוא מקנה חלק מרכושו לישיבה.
לאחר כתיבת הירושה נכתב מסמך נוסף מצד אנשי הישיבה בו הם מתחייבים שהרכוש ילך לטובת הקדש מסויים שיוקם ולא לבעלות הישיבה.
לטענת התובעים, כתב ההתחיבות הינה הוכחה שהצוואה הראשונה בטלה, ואין להחשיב את כתב ההתיחבות כצוואה חדשה כיוון שלא נעשה בו קניין, וחוזר הכל לדין ירושה דאורייתא.
לטענת הנתבעים כתב ההתחיבות אינו מבטל את הצוואה אלא רק מפרשה.

בנוסף הנתבעים תובעים את היורשים שיקימו את הסעיף המחייב אותם לתת סכום צדקה מכספי הירושה לקרן הצדקה על שם המנוח. לדעת היורשים הם פטורים כיוון שלא התקימו תנאי הנתינה במלואם, לטענתם אין בסעיף זה תנאי שאם לא יקיימו תתבטל הירושה.

התובע השקיע בשותפות החקלאית של הנתבעים לקראת שנת השמיטה התשע"ה, הנתבעים הודו כי הם חייבים לו 254,000 ש"ח עבור החזר השקעה, והוא תובע כסעד זמני את תשלום הכסף.

התובע והנתבע שכנים בבניין, בשנת 2015 ביקש הנתבע משכניו לבקש את אישורם לבנות על הגג, בהסכם שחתם איתם, נכתב שכל סכסוך יידון על ידי בורר מוסכם, הנתבע סירב לחתום על בוררות אצל בורר שהוגבל לעסוק רק בסכסוך הקשור בהסכם הבנייה.

ערעור על פסק דין אשר חייב את נציג המפלגה לקיים הסכם בין מפלגות ולהתפטר. כיוון שהסכם הנעשה בציבור חל אף על דבר שלא בא לעולם ואסמכתא.
המערער טוען שדין זה נאמר רק על טובי העיר ולא על נציג מפלגה. ודין זה נאמר רק על התחייבות לטובת בני העיר.

התובעת שכרה את הנתבע כטוען רבני, על מנת שיגיש תביעת מזונות כנגד בעלה ויפתח תיק לצו עיקול. סוכם ביניהם שהוא יקבל 250 ל"י, הנתבע קיבל כבר 185 ל"י.
הנתבע הגיש את התביעה ועוד לפני הדיון, האשה השלימה עם בעלה. לטענתה עליו להחזיר חלק מהסכום ששילמה כיוון שלא נשאר לו מה לעשות.
הנתבע טוען שהסכום שקבעו הוא על פתיחת התיקים וכך עשה.

אדם התחייב בהסכם לפרוע ממון ולמסור ציוד לזמן מסויים, ועבר הזמן ולא עמד בהסכם.

התובע קנה דירה בחברה לשיכון (להלן הנתבעת).
בגלל סיבות שונות הנתבע התעכב מספר שנים במימוש זכותו לדירה.
התובע דורש לקבל את דירתו, והנתבעת טוענת לביטול המכירה לחילופין על מנת להשלים את המכירה היא מבקשת שישלם התובע סכום כנגד הוצאות שהיו להם בגין העיכוב.