בס"ד


מס. סידורי:13392

מניעת אור ושמש כתוצאה מבניית מרפסות

שם בית דין:בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין
דיינים:
הרב לוין אברהם דב
הרב ביבס שמואל
הרב שרגא ברוך
תקציר:
עמותה שבנתה פרויקט בניה מעונינת להוסיף בניה על גבי הבניינים הקיימים. הדירים תובעים שלא לעשות זאת בטענה לבעלות על הגגות, ולטענת האפלה על ידי המרפסות שייבנו. הנתבעת משיבה שהדיירים חתומים בחוזה המאפשר להם לבנות על גבם. בעניין טענת האפלה אינה נכונה כי רק בזמנים מאוד מסויימים תגרם מניעת שמש כתוצאה מהבניה. בנוסף טוענת כי אישור התב"ע על ידי הערייה שולל טענת החשכה.
פסק הדין:
טענות התובעים נדחת.
נושאים הנידונים בפסק:
תאריך:

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ו תיק מס׳ 395-נח

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא. 

פס״ד בענין זכות בנייה מעל דירות שכנים

נושא הדיון

השכנים המתגוררים בשכונה שבנתה עמותה ב׳ מבקשים למנוע מהעמותה לבנות קומות נוספות על גבי הבנינים שלהם בטענה שגגות הבתים שייכים להם ולא לעמותה, וגם משום שמרפסות הקומות הנוספות ייבנו מעל חלונותיהם וזה יגרום להאפלה של השמש מדירותיהם.

ב״כ העמותה משיב שבחוזה שחתמה העמותה עם השכנים נאמר במפורש כי לעמותה שמורה הזכות להקים ולבנות קומות נוספות על הבתים לפי שיקול דעתה המוחלט, מבלי שיהיה צורך לקבל את הסכמתו של החבר לכך, ובחתימתו על הסכם זה נותן החבר הסכמה מפורשת לכך. וכי ידוע לחבר שהדירה והבנין מהווים רק חלק מן הפרוייקט אשר לקחה החברה על עצמה לבצע, וכי בניית הבנין והפרוייקט יימשכו אף לאחר השלמת הדירה עצמה. כמו כן מציג את יפוי הכח שחתם כל שכן לעמותה ולפיו מייפה החבר את העמותה לבנות תוספות על הקרקע.

על טענת האפלת השמש ע״י המרפסות העליונות, משיב ב״כ העמותה כי מדובר במרפסות ברוחב של 1.80 מ׳ בלבד, בצד דרום מזרח, בקומה רביעית של הבנין, שאינם מונעים את כניסת האור והשמש לדירות שמתחתיהם אלא כשהשמש נמצאת בקו ישר מעל הבנינים, וזה קורה בשעת הצהרים של ימי אמצע הקיץ, שאז הסיכוך מהשמש מסתיר מעט מהחום החודר, והוא לטובה. בשאר ימות השנה ובשאר שעות היום, השמש נכנסת לדירות באותה מידה כשיש מרפסות מעליהן כפי שהיא נכנסת אליהן ללא מרפסות. הוא מוסיף שהמרפסות אושרו בתב"ע, וכל אחד שהיה מבקש רישוי לבניית מרפסת כזו היה זוכה לה.

פס״ד

טענות השכנים נדחות

השאלות לדיון

א. האם האפלת שמש דומה להאפלת אור.

ב. האם מותר לבנות מרפסת בדירה עליונה מעל חצר של שכן, כשקודם לכן היה לו באותו מקום חלון.

תשובה

א. האם מותר לצמצם אור שנכנס מחלון

במשנה ב״ב כב א:

"החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן ארבע אמות". 

ובגמ׳ שם ב: 

"ומכנגדן שלא יאפיל". 

ופרש״י: 

"היינו כשהחזיק בדבר זה שלש שנים", ע״כ. 

משמע שאם לא החזיק שלש שנים בחזקת אורה אינו יכול לטעון כנגד השכן שמאפיל עליו. וכן פרש״י לעיל ז א ד״ה בדנפשאי: 

"בשלי אני בונה ואתה אין לך עלי חזקת אורה של שלש שנים, דהשתא הוא דפלגינהו"

 (ועי׳ ריב״ש סי׳ תעא ורמ״א בשו״ע חו״מ סי׳ קנד סעי׳ ז שתלוי במחלוקת ראשונים אם צריך חזקת ג׳ שנים, ועי׳ חזו״א ב״ב סי׳ יא אות ו. ובהגמי״י שכנים פ״ט ה״ט כתב דלמה יתן לו באורה שבא מאורה שלו, הלא אין לו באויר חבירו כלום, ואין זה דומה למזיק חבירו בקרקע שלו, כגון חרדל ומשרה וכו׳, דאין לו היזק אלא מונע האורה מלבא שם, וזה אין לו בה אא״כ החזיק בה וכו׳. ועי׳ משנת ר׳ אהרן שכנים עמ׳ צא שחזקת אורה אינה בגדר חזקת השתמשות, שהרי אינו משתמש באויר חבירו לצורך זה, אלא שהיא חזקה משום שהיה לחבירו למחות בו שעמד חלון בלי כותל כנגדו).

ותמהו בתוס׳ שם על רש״י מדוע אם לא החזיק באורה שלש שנים יכול להאפילו שלא יהיה לו בטרקלין אורה כלל, ועוד דמאי קאמר באוירא לא עלו אהדדי, פשיטא דעלו נמי באוירא, דבית בלא אורה אינו שוה כלום. ותירצו שם בשם ר״י דודאי היה מאפיל עליו האורה שלא היה בו אורה גדולה כאשר צריך לאכסדרה, אבל עדיין היה בו אור גדול. והא דאמר ומכנגדן מרחיק ד׳ אמות שלא יאפיל, היינו שלא יאפיל לגמרי עד שלא יהא ראוי להשתמש בו יפה. והובא ברא״ש שם סי׳ כ וטור חו״מ סי׳ קנד. ועי׳ אגודה ב״ב שם בדעת ר״י, ונובי״ת או״ח סי׳ טז בדעתו. אך כבר הביא הטור שם לענין חלון העשוי לאורה שיש לו חזקה מחלוקת הראשונים בפירושו, לדעת ר״ח פירושו שעשוי להכניס אורה במקום אפל, ורשב״ם פי׳ שאין לו אורה ממקום אחר אלא מכאן, וכ״כ הרמ״ה אות רעב דבלאו האי חלון לא נפיל נהורא בההיא ביתא כמו דנפיל ברוב בתים, אבל אי נפל בו אורה כמו דנפיל ברוב בתים אע״ג דמפיש באורה, לאו עשוי לאורה הוא. ובשו״ת הרשב״א ח״ג סי׳ קפב, הובא בב״י שם מחו׳ יג, כתב שכבר נהגו בכל חלון שמכניס אורה שמעכבין מלבנות כנגדו אע״פ שיש לו ממקום אחר, וזה תלוי בדעת הבתי דינין.

ופסק הרמב״ם שכנים פ״ז ה״א: 

"מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה חצר בצדו וכו׳, צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ארבע אמות כדי שלא יאפיל עליו". 

ובשו״ע חו״מ סי׳ קנד סעי׳ כג כתב:

"ולא יסכך על גביהם אלא אם כן הרחיק הסיכוך מהכותל שיש בו החלון ד״א כדי שלא יאפיל עליו". 

וכתב בכסף הקדשים בגליון השו״ע שם: 

"מפורש שתקרה על גבי חלונות צריכה הרחקה ד׳ אמות, אין מועיל הרחקה כן בגובה כיון דהאור הוא מהגובה וגם גבוה הרבה, צ״ל הרחקה ד׳ אמות מכנגד החלון כולו".

 ובנתה״מ חידושים ס״ק סא דגם הסיכוך צרך להרחיק מן החלון.

ובנידון דידן שלטענת השכנים בניית המרפסות ברוחב של 1.80 מ׳ מעל חלונות ביתם תאפיל את השמש מדירותיהם, אך גם הם אינם טוענים להאפלת אור אלא רק להאפלת שמש, נראה שאין ממש בטענתם, שהרי אינם באים אלא מכח שאסור להאפיל, וכבר חילקו תוס׳ בין האפלה גמורה עד שאין ראוי להשתמש בו יפה, שאז אסור להאפיל, לבין האפלה שאינה גמורה, שאינה אסורה אלא כשבא מכח חזקה. ואף כאן, גם אם נכון שמרפסת ברוחב כזה גורמת להאפלת שמש בשעות מסויימות, אי אפשר לומר שמונע מבעלי הדירות להשתמש בדירותיהם בגלל האפלה זו, ולכן אין ממש בטענתם. וכבר חילק כן בשו״ת בית דוד (משלוניקי) סי׳ עה, שם כתב שלא הצריכו להרחיק ד״א אלא כדי שלא יאפיל מהאור אך אם אינו מאפיל את האור אלא שמונע מהשמש אינה טענה, שהרי לא הצריכו להרחיק רק ד״א ולא יותר אף שמונע קרני השמש, דבית דירה אינו עשוי להשתמש בשמש, וכשלא נכנס קרני שמש בבית אין מתבטל תשמישו, ולכן אין לו חזקה לכך. ועוד, רוב חלונות הבתים עשויין לאורה ולא לשמש, ולכן אין פתיחת החלון מורה על מוחזקות בתשמיש להכנסת שמש, שהרי אפשר שפתחו לאורה. וכ״כ בשו״ת שמש צדקה חו״מ סי׳ יג-לב בשם כמה פוסקים. ועי׳ שו״ת משכנות ישראל סי׳ ט עפ״י מהרלב״ח ושבות יעקב ח״א סי׳ קנט שהכל לפי ראות עיני הדיין.

ב.האם ההיתר בתב"ע יכול להתיר האפילה שאינה כדין תורה

ומאידך, מה שטוען ב״כ העמותה שהחוק העירוני מרשה להוציא מרפסת ברוחב של 1.50 מ׳ אפי׳ כשקיימת התנגדות שכנים, אילו היתה מרפסת כזו מאפילה על דירת השכנים מלמטה, לא היה מועיל בזה חוק, וכמו שכתב החזו״א ב״ב סי׳ יב אות ט דבמקום דקני חלונות ודינא דמלכותא להרשות להאפיל, הו״ל גזלנותא ולא דינא. אך כבר נתבאר שמרפסת ברוחב של 1.50 מ׳ בקומה עליונה בצד דרום או מזרח אין בה כדי להאפיל את האור בדירה שמתחתיה אלא רק להצל מפני השמש בשעה מסויימת ביום בימים מסויימים בשנה, ועל כן אינה נחשבת מאפילה, ובצירוף החוק שמתיר להוציא מרפסת כזו אפי׳ כשיש התנגדות שכנים, מותר לנתבעת להוציא את המרפסת. 

ג. בניית מרפסת מעל חצר 

בשו״ע סי׳ קנג סעי׳ א: 

"המבקש להוציא זיז מכותלו על אויר חצר חבירו כלשהוא בעל החצר מעכב עליו, שהרי מזיקו בראיה בעת שתולה בו ומשתמש בו". 

ומקורו בגמ׳ ב״ב נט א.

ובשו״ע שם סעי׳ ה: 

"יש מי שכתב שכל זה אינו אלא בחצר חבירו שאין לו בו לא פתח ולא חלון, אבל בחצר של שותפים שיש עליו פתחים וחלונות אם רוצה להוציא זיז לפני חלונות להשתמש עליו אינו יכול למחות בו שהרי מחלונו רואה בו ומה יעשה לו היזק, וגם לבנות כנגדו בלא הזיז אינו יכול לבנות מפני חלונותיו". 

וכתב בכנה״ג שם הגה״ט אות טו דלאו דוקא בחצר השותפים, אלא ה״ה בחצר חבירו בכה״ג שיש לו עליו כבר חלון ובא להוציא זיז, באופן שאין נוסף שם היזק ראיה ע״י הזיז, וגם לא יחזיק באויר יותר ממה שהחזיק כבר ע״י החלון, אין יכול למחות בו. ועי׳ כן בפסקי ריא״ז ב״ב פ״ג הלכה יג אות יג. וכן פסק בערוך השלחן שם סעי׳ ח.

ובנידון דידן שהחצר מתחת למרפסת שייכת לעמותה, וכל אחד מהשכנים חתם לה שמרשה לה להוסיף דירות בבנין ובחצר, בודאי שאין השכנים יכולים להתנגד לבניית המרפסות ע״י העמותה.

הרב אברהם דוב לוין.

ב

ד. חסימת חלון כשיש חלונות נוספים

כתב הרא״ש ב״ב פ״ק סי׳ כ: 

"הנהו תרי אחי דפלגו׳ חד מטייה איספלידא וחד מטייה תורביצא. אתא ההוא דתורביצא וקא בני אשיתא אפומא דאיספלידא. א״ל קמאפלת עילואי. א״ל בדידי קבנינא. א״ר חמא דינא קאמר ליה כי לא היה לו חזקת אורה. א״ל רבינא לרב אשי ומ״ש מהא דתניא שני אחין שחלקו אחד נטל שדה לבן ואחד נטל שדה כרם יש לבעל הכרם ד׳ אמות בשדה לבן שע״מ כן חלקו. א״ל התם דעלו אהדדי. אטו הכא דלא עלו אהדדי, וכי בשופטני עסקינן, דעלו באשיתא והודרי ולא עלו באוירא. פי׳ העילוי והשומא שעשו ביניהם זה בשביל הבנין ולא בשביל האויר. אבל בשדה וכרם השומא והעילוי היה גם בשביל הארבע אמות, כי א״א לכרם בלא הם. ולימא ליה אידור ביה כדדרי ביה אבהתאי. א״ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי נהרדעי לטעמייהו דא״ר נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא אמת המים זה על זה. ר״ת ז״ל פי׳ הא דקמאפלת עלי דקאמר, לאו משום אורה אלא משום שמאותה אספלידא היה רואה בעד התורביצא שדותיו הרחוקים, דאי כפרש״י שמפרש שהיה מאפיל שלא היה אור בטרקלין מאי קאמר באוירא לא עלו פשיטא דעלו באוירא, דבית שאין בו אורה מה הוא שוה. וכן ההיא דאין להן חלונות זה על זה איירי כגון שהיה רואה בעד חלונות של אחיו כל שדותיו ויכול אחיו לסותמה. והשתא ניחא דהוה דומיא דאין להן דרך זה על זה ולא אמת המים. והאי דקרו ליה אנדרונא לפי שאין יכול להביט מרחוק. והקשה עליו ר״י דא״כ מאי פריך מהא דתניא דיש לו לבעל הכרם ד׳ אמות בשדה לבן, שאני התם שהכרם צריך להם לעבודת הכרם, אבל הכא אין האיספלידא צריכה לאותה הבטה מרחוק. ופי׳ דעדיין היתה אורה לאיספלידא מצד אחר ולא היה לה אור גדול כמו שצריך לאכסדרא ומשו״ה קרו ליה אנדרונא, דלגבי אכסדרא הוי אנדרונא. והשתא נמי ניחא דלא עלו באוירא כמו שצריך לאכסדרא. והשתא אפי׳ לפי דברי ר״י אם אין לו בית אורה מצד אחר יש לו חלון על של חבירו, דמסתמא כי עלו אהדדי ושמו הבתים והעליות זה כנגד זה היה דעתם גם על עילוי האורה, כי מה שוה בית אפל, אבל אם יש שם אורה יתירה כמו אכסדרא יכול למעט האורה ובלבד שישאר בו אורה שיהא ראוי לדירה, כי אדעתא דהכי לא עלו אהדדי אלא שיהא בית ראוי לדירה. כתב הראב״ד ז״ל נהי דאין יכול לערער על סתימת החלונות אם רוצה לבנות לפניהם, ומיהו כל זמן שלא בנה לפניהם אינו יכול לומר סתום חלונותיך אע״פ שיש בהם היזק ראיה. ואין דבריו נראים כלל, דכיון דאין לו חזקה באורה היכי מצי למיעבד ליה היזק בראייתו. ועוד דאיכא למיחש דלבתר תלת שנין טעין בחזקה. ועוד דאין להן דרך זה על זה משמע דאע״ג דאביהם היה עובר דרך שדה זו לשדה אחרת מוחה הוא באחיו לעבור דרך שדהו, וכן בחלונות מוחה הוא מלראות דרך החלון ולהחזיקה. וכ״כ הרמב״ם ז״ל שצריך לסתום החלון ולהסיר אמת המים". עכ״ד.

ולכאורה יש לשאול על דבריו דבב׳ אחין שחלקו קיי״ל אין להן זע״ז חלונות, ומצד אחר כתב דאינו יכול להאפיל עליו, דבית בלי אורה אינו בית, וא״כ איך כתב דיכול לומר לו סתום חלונותיך. וכ״כ רמ״א שהביא דעת הרא״ש בסי׳ קנד סעי׳ כז בזה״ל:

 "וי״א דיכול לומר לו סתום חלונותיך (טור בשם הרא״ש ונראה מהרמב״ם פ״ז דשכנים), ודוקא באכסדרה שיש לו אור יותר מדאי, אבל החלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדן וכ״ש שלא לסתמו, דבית בלא אור אינו כלום (טור וכ״כ הרא״ש)".

א״כ לכאורה הרא״ש סותר את עצמו. ועוד שאלנו, בסי׳ קעג ס״ג מרן הביא בסתם ללא תוספת דב׳ אחין שחלקו אין להם זע״ז חלונות, ומשמע דיכול להאפיל הלה כנגד חלון חבירו, ורמ״א לא הגיה כלום, ואילו כאן בסי׳ קנד סעיף כז רמ״א הביא דעת הרא״ש.

אמנם אחר העיון נ״ל דהרא״ש הדגיש לאורך פירושו דקיים חילוק יסודי בין אכסדרה לבין בית עם חלון, דבעל התרביצא יכול להאפיל כנגד אכסדרה דעדיין היתה אורה לאכסדרה מצד אחר ולא היה לה אור גדול כמו שצריך לאכסדרה ומשו״ה קרו ליה אנדרונה, דלגבי אכסדרה הוי אנדרונה, אך בחלונות הצריכים לבית אינו יכול לבנות כנגדן וכ״ש שלא לסותמו דבית בלא אור אינו שוה כלום.

ולכן אם איירי בבית שיש גם חלון במקום אחר, בכה״ג יכול להכריח לסתום מצד אחד או להאפיל כנגדו, דבין כה נשאר לו אורה מרוח ב׳ של הבית, אבל אם איירי בבית שאין חלון ברוח ב׳ של בית אלא חלון אחד בלבד, בכה״ג אינו יכול לומר לו לסותמו או להאפיל נגד החלון הזה, דבית בלא חלון אינו ראוי לדיור כלל.

וכשתדקדק בדבריו תמצא לנכון דהיא היא כונת הרב. ראשית כל בדבריו בסי׳ כ בא״ד: 

"אפי׳ לפי דברי ר״י אם אין לבית אורה מצד אחר יש לו חלון על של חבירו, דמסתמא כי עלו אהדדי ושמו הבתים והעליות זה כנגד זה היה דעתם גם על עילוי האורה, כי מה שוה בית אפל וכו׳", ע״כ. 

וכן תמצא בדבריו בפ״א סי׳ לח בא״ד שכתב (לחלק בין החולקים בחצר שזה נוטל ד׳ אמות שלפני פתחו, וכן בשדה לבן ובכרם בעל הכרם זוכה בד׳ אמות על שדה לבן לעבודת הכרם, ומדוע בב׳ אחין שחלקו אין להם זע״ז חלונות) בזה״ל: 

"אבל דברי רב חסדא מתוקמא שפיר אף באחין ושותפין שחלקו שני בתים שבחצר בשומא שאותו שהגיע לחלקו בית שיש לו ב׳ פתחים נוטל שמונה אמות לשני פתחיו והאחד ד׳ אמות לפתחו מידי דהוה אב׳ אחין שחלקו אחד נטל שדה לבן ואחד נטל כרם וחלקו בשומא ובעילוי, דכרם עדיף משדה לבן וצריך בעל הכרם ליתן דמים לבעל השדה או להוסיף לו בשטח הקרקע, ואז יש לו ד׳ אמות בשדה לעבודת הכרם משום דצריכי לכרם, ומסתמא גם בשבילו עלו אהדדי. וכן נמי כשחלקו הבתים מסתמא לא היו לגמרי שוין בדמים זה כזה וחלקו בשומא ובעילוי, ואז אמרינן דארבע אמות שלפני פתחו היתירים על של חבירו היו בכלל העילוי שהם צריכים לו לפרק משאו כמו שצריך הכרם לד׳ אמות. ולא דמי לחלון שאינו זוכה לו בהרחקת ארבע אמות מכנגדו, דהנהו ארבע אמות של הרחקה אינם כ״כ מעיקר תשמיש הבית כמו ד׳ אמות שלפני הפתח שצריכות לפרק משאו וד׳ אמות הצריכים לכרם עבודתו. ועוד התם יש לבית אורה הראויה להשתמש מצד אחר כדפרישית לעיל". עכ״ד.

הרי אמור דהרי חזר ושנה חילוק זה דההיא דב׳ אחין שחלקו אין להן זע״ז חלונות, כלומר דיכול להאפיל כנגד חלון שממול, וכן בההיא דיכול לומר סתום החלון איירי בשיש לו חלון מצד ב׳, דעדיין הבית ראוי לדיור. אך כשאין חלון אחר וזה החלון היחיד אין זכותו לבנות כותל ולהאפיל נגדו, אלא עליו להתרחק ארבע אמות. וכ״ש וק״ו שאינו יכול לומר לו סתום החלון. זהו מה שנלע״ד.

(ואגב לימודי עליתי ונסתפקתי אליבא דהרא״ש הנ״ל בבית שאין לו חלון מצד ב׳ אם מ״מ יכול להכריחו לפתוח מצד הב׳ ואז יוכל להאפיל נגד החלון הנוכחי, או שנאמר שהרא״ש דבר אך ורק כשיש חלון במציאות דהלה יכול לטעון איני רוצה להחליש כותלי ע״י פתיחת חלון חדש. אמנם נהי דהרא״ש הנ״ל לא תירץ כן שמא י״ל שלאו דוקא קאמר הרא״ש, דה״ה אם ביכולתו לפתוח חלון מצד ב׳ של הבית, דיוכל לומר לו סתום חלון זה ותפתח מצד ב׳).

ונחזור לענין שבסמוך. ומעתה לא קשה מה שתמהנו בתחילת דברינו מדוע הרמ״א לא הביא י״א הנזכר בסי׳ קעג ס״ג וסתם כמרן, דמשמע דבכל מקרה ב׳ אחין שחלקו אין להן זע״ז חלונות, דהתם איירי דיש חלון מצד אחר, ולכן יוכל להאפיל כנגד חלון זה. דבזה איירי ב׳ אחין שחלקו אין להם זע״ז חלונות, אך באין חלון אחר בודאי שא״א בלי שום אופן להאפיל עליו, ולא יוכל לומר לו סתום חלונך.

ומעתה נראים דברי הט״ז בסי׳ קעג ס״ג דהשיג על הסמ״ע וכתב בזה״ל: 

"אלא דברור דאחין שחלקו מיירי ג״כ בעילוי ושומא לא מיירי כאן במאפיל לגמרי", ע״כ. 

א״כ הן הן הדברים שדברנו והם פי׳ האמיתי בדברי הרא״ש ומרן. ולעומת זה, נדחו דברי הסמ״ע שם ס״ק ז בפי׳ הרא״ש והטור, דכאן איירי שלא חלקו בשומא ועילוי ולכן יכול להאפיל עליו לגמרי. ואינו נראה כן, דנהי דאיירי שלא חלקו בשומא ועילוי, מ״מ א״א להאפיל לגמרי, דבית שאין לו אורה אינו ראוי לדיור, אלא איירי שאינו מאפיל עליו לגמרי כגון שיש לו חלון מצד ב׳, אבל אם אין לו חלון מצד ב׳ עליו לבנות כותל רחוק מד׳ אמות מהחלון, ודו״ק.

אך אכתי לא ברור מדוע רמ״א לא הגיה כלום בסי׳ קעג ס״ג דאיירי כאן דיש לו חלון מצד הב׳ והי״ל לבאר את זה בהדיא. וע״כ נ״ל דרך חדשה במהלך. הנה הסמ״ע כאן בס״ק ז ביאר דמרן איירי כאן בב׳ אחין שחלקו בדלא העלו בשומא, והסכים אתו הש״ך שם, ובכה״ג אין להן חלונות זע״ז, כלומר יכול לסתום החלון וכן להאפיל כנגד החלון שבכה״ג שלא העלו אין להם זע״ז חזקה על האורה, ע״כ. אך בהעלו בשומא סתם בלא להזכיר במיוחד את האור שיש בבית בכה״ג ס״ל הרא״ש דאין לו רשות להאפיל כנגד החלון אם הוא החלון היחיד, אבל ביש לו חלון אחר יכול להאפיל כנגד חלון אחד וע״כ לומר כן דבכה״ג דבר הרא״ש גם בסי׳ כ וגם בסי׳ לח שהבאנו לעיל. אמנם אם העלו בשומא במיוחד על רבוי אור שבבית כגון באכסדרה או בבית שיש הרבה חלונות גם בכה״ג אין לו להאפיל.

באופן דעולה בידינו לדעת הרא״ש ג׳ חלוקות: 

א. בדלא העלו כלל יכול לומר לו סתום חלונותיך או להאפיל לגמרי כנגד החלון. 

ב. בהעלו שומא סתם בלא להזכיר במיוחד את האור שיש בבית אין לו להאפיל כנגד החלון אם הוא חלון יחיד. 

ג. בהעלו בשומא במיוחד על רבוי אור שבבית כגון אכסדרה או בית שיש הרבה חלונות, גם בכה״ג אינו רשאי להאפיל, או לומר לו סתום חלונותיך. ולפי דרך זו צדקו דברי הסמ״ע והש״ך. ודו״ק.

ולפני שנסיים דין זה נבהיר אם מרן ס״ל כוותיה דהרא״ש ור״י שהו״ד ברמ״א כאן. ובס״ד מצאתי בכנה״ג שכתב בהגה״ט סי׳ קנד ס״ק פו בזה״ל: 

"ויראה שאין חולק בדין זה שכתב רבינו בעל הטורים ז״ל, דאפי׳ לפי׳ רש״י ז״ל מפרש שהיה מאפיל עליו כבר פי׳ ר״י דעדיין היתה אורה לאספלידא מצד א׳ ולא היה אור גדול כמו שצריך לאכסדרא, וכן מוכח מדברי הרשד״ם חחו״מ סי׳ רנח וער״ט. ומהרש״ך ח״ג סי׳ סב ורכב וח״א סי׳ קפא דף קץ ובתשו׳ כ״י למהר״א קופינו מצאתי דהרב בעל האגודה ס״ל כר״י, דלפי׳ רש״י ז״ל כתב כן. אבל מדברי מהריב״ל ח״ג סי׳ סב נראה דר׳ יצחק סי׳ ג קאמר, אבל לדעת רש״י ז״ל אפי׳ מאפיל עליו לגמרי יכול לבנות כנגדו. ואפשר שיהיה זה דעת רבינו הב״י בספרו הקצר שהשמיט דין זה ומהראד״ם ז״ל בתשו׳ כ״י סי׳ קנו מסופק בזה כמ״ש לשונו בהגב״י". עכ״ד.

הוי אומר שלדעת מהראד״ב ומהריב״ל אולי מרן ב״י לא ס״ל כהרא״ש ור״י שהו״ד ברמ״א אלא כרש״י. א״כ הלכה למעשה היא יוצאת בהינומא, בבית שאין אורה יותר מן הצריך אפי׳ יש לו היזק ראיה אינו יכול לבנות כותל ולהאפיל עליו. כן כתב הרב כנה״ג שם ס״ק כח ודלא כמהרש״ך בח״ג סי׳ קט דהעלה בפשטות שבבית שאין לו אורה יותר מן הצריך שאינו יכול לבנות ולהאפיל עליו, ולטעמיה אזיל דס״ל דאין חולק על דין זה.

תורת העולה. ידוע פירוש ר״י והרא״ש דוקא באכסדרה שיש אורה מצד הב׳ יכול להאפיל אבל בבית סתם שאין אורה מצד ב׳ אינו יכול לבנות, דבית בלא אורה אינה ראויה לדירה. ונחלקו אחרונים אם רש״י ומרן ב״י ס״ל כן. המהרשד״ם ומהרש״ך כתבו דהרב בעל האגודה ס״ל כר״י דלפרש״י קאמר. אך המהריב״ל ומהאד״ב מסופקים בזה.

ה. מקרים נוספים בהם מותר להאפיל

ואחרי שביארנו דין אחין שחלקו ביניהן או דין באחד שנטל התרביצא והב׳ האכסדרה אימתי רשאי להאפיל ואימתי אסור להאפיל, נכתוב כאן עוד ב׳ מקרים שרשאי להאפיל כנגד חבירו. הנה מרן בשו״ע סי׳ קנד סעי׳ כה פסק: 

"אם פתח בתקרה עלייתו כעין ארובה ומשם נכנס אור לביתו אם בא שכנו לבנות א״צ להרחיק כלל", ע״כ. 

ובסעי׳ כו פסק: 

"אחד מהשותפים שרצה להגביה הכותל המשותף ביניהם הוצאתו יותר על ד׳ אמות אע״פ שהוא מאפיל החצר אין חבירו יכול לעכב עליו", ע״כ. 

ובסעי׳ כח נפסק: 

"ראובן שנתן או מכר כאחד הבית לשמעון והחצר ללוי והיו חלונות פתוחים מהבית לחצר אם רצה אותו שזכה בחצר לבנות בפניהם הרשות בידו. וה״ה אם מכר או נתן החצר ושייר הבית לעצמו דרשאי אותו שזכה בחצר לבנות בפני החלונות". 

והגיה הרמ״א: 

"וי״א דאין יכול לבנות", ע״כ. 

והוסיף מרן: 

"אא״כ הרחיק ד׳ אמות". 

והגיה הרמ״א: 

"מכר הבית ושייר החצר לעצמו, י״א דאינו יכול לסתום חלונותיו דמוכר בעין יפה מוכר וה״ה לנותן (ר׳ ירוחם נל״א ח״י וב״י). ויש חולקין (נ״י סו״פ לא יחפור וב״י בשם הריטב״א, ועי׳ לקמן סי׳ קנה סעי׳ כה)" ע״כ.

ובסעיף לא פסק: 

"כתב הרשב״א שאע״פ שהפותח חלון לרה״ר אין חבירו שכנגדו רשאי לפתוח חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה כותלו מגביה, ואינו נמנע ואע״פ שאין ביניהם ד׳ אמות ובלבד שיגביה ד׳ כדי שלא יציץ ויראה" ע״כ.

הרב שמואל ביבס. 

ג

ו.

איתא במשנה ב״ב כב א

"החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן ארבע אמות". 

ובגמ׳: 

"תנא מלמעלן כדי שלא יציץ ויראה מלמטן שלא יעמוד ויראה מכנגדן שלא יאפיל. וכמה (לתנא דברייתא דלא יהיב שיעורא ) אמר ייבא חמוה דאשיין בר נדבך משמיה דרב כמלא רוחב חלון". 

ובגי׳ הרי״ף וכמה טפח. וכתב הנ״י בשם הר״ן בחידושיו: 

"ומדלא יהיב תנא דברייתא שיעורא בעי כמה הוא שיעור זה, ופירש רב זביד דברייתא מיירי בבונה מן הצד כגון שכותל חלונות חבירו הולך לאורכו ממזרח למערב וזה בונה מצפון לדרום כיון שאינו ממש מאפיל אלא שעושה לו צל בכותל זה די בהרחקת טפח מן החלונות שהן בקרן זוית הכותל, ומתני׳ דתני ד׳ אמות מיירי בבא לבנות משני צידי החלונות דאז היה מאפיל לו אם לא היה מרחיק ד׳ אמות".

הרי בהדיא דהיזק אפילה היינו כשמאפיל על חבירו ומונע ממנו האור הצריך לבית או לחצר, דבית בלי אור אינו בית, אבל אם ממעט אורו ואינו מאפיל ממש אינו חשוב מזיק.

ובשו״ע חו״מ סי׳ קנד סעי׳ כג נפסק: 

בנה כתלים משני צידי החלון צריך להיות ביניהם רוחב ד׳ אמות והחלון באמצע הארבע ולא יסכך על גביהם אלא א״כ הרחיק הסיכוך מהכותל שיש בו החלון ד׳ אמות כדי שלא יאפיל". 

ובכסף הקדשים כתב מפורש שתקרה על גבי חלונות צריכה הרחקה ד׳ אמות אין מועיל הרחקה כן בגובה כיון דהאור הוא מהגובה וגם גבוה הרבה צ״ל הרחקה ד׳ אמות מכנגד החלון כולו. וצ״ל דבכסף הקדשים מיירי היכא דמסכך ע״ג כותלים דיש מכאן כותל ומכאן כותל והרי הוא מחשיך עליו לגמרי אבל היכא דאין בצדדים כתלים האור חודר מן הצדדים ושרי.

ובתשו׳ הריב״ש סי׳ רכה בדין ראובן ושמעון שכנים וכותל משותף מפסיק בין חצר שלפני ביתו של ראובן לחצירו של שמעון והכותל ההוא גבוה כארבע או חמש אמות ורוצה ראובן להגביה הכותל כדי לבנות בית ושמעון רוצה לעכב עליו משום שפתח ביתו של שמעון הוא כנגד הכותל בקרוב פחות מד׳ אמות ואם יגביה ראובן הכותל יאפיל ביתו של שמעון לפי שאין אורה נכנסת לביתו של שמעון מצד אחר כי אם מן הפתח שכנגד הכותל. והשיב שאם אין כותל לצד האחר מן הפתח כנגד הכותל הזה שרוצה ראובן לבנות ולהגביה אין צריך ראובן להרחיק מצד פתח שמעון כי אם טפח, אבל אם יש כותל אחר בצד האחר מן הפתח בענין שכשיבנה ראובן כותל זה יהיו שני הכתלים לצדי הפתח זה מימין וזה משמאל אז צריך ראובן להרחיק הכותל בענין שיהיה רחוק מן הכותל האחר שכנגדו שהוא לצד האחר מן הפתח ארבע אמות. ע״כ. הרי בהדיא דצל ומיעוט האור לא חשיב היזיקא.

ובסי׳ רפט כתב הריב״ש דבחצר שהוא מגולה והאורה נכנסת בה מלמעלה ולא מכנגדה לא שייך בה שלא יאפיל אע״פ שבכל חדר יש אורה יותר כל שהכותל המפסיק הוא נמוך. ובשמש צדקה כתב דהסברא נותנת שהבונה על גבי חלון שאין האורה נכנסת לו מלמעלה אלא מכנגדו די בהרחקה מועטת ואולי אין צריך להרחיק אחר שהאורה נכנסת לבית מן החלונות נכנסת מכנגדן.

ז. מתי יכול לטעון על מניעת שמש

אולם טענתם השניה דאע״פ שאינו מחשיך ורק ממעט האור מ״מ מונע השמש להיכנס לביתם בשעה שהשמש בראש כל אדם. כבר כתב בתשובת בית דוד סי׳ עה דטענת מניעת שמש אינה טענה שהרי המשנה בפ׳ לא יחפור אמרה החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין כנגדן ד׳ אמות וכו׳, ואם איתא מה מועיל ד׳ אמות אכתי מונע השמש מלבוא. ועוד ראיה מדתנן כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ד׳ אמות למעלה מד׳ אמות אין מחייבין אותו. והשתא למה אמר מד׳ אמות ולמעלה אין מחייבין אותו, לשמעינן רבותא דאינו רשאי לבנותו משום מניעת השמש, אלא ודאי אין זו טענה. ואף דאפשר לדחות דהגמ׳ מיירי במקום שאין בו מניעת שמש, מ״מ פשטא דגמ׳ משמע דמיירי בכל גוונא.

ברם אם הם משתמשים תחת המרפסת מקום לתלות בגדיהם כדי שיתנגבו בשמש, י״ל דהוי חזקה. אבל בבית דירה אין הבית עשוי לשמש ואם אין נכנס שמש בבית אין מתבטל הבית. הלכך כשנעשית החלון לא החזיק באויר שלפניו לענין הכנסת שמש אלא לענין הכנסת אורה, והא אית ליה אורה בהחזקת ד׳ אמות. וראה עוד בשו״ת מהר״א ששון תורת אמת סי׳ קצב ובשו״ת הרא״ש כלל מאה שאלה ח׳ ובשו״ת מנחת יצחק ח״ו סי׳ קע אות יז.

הרב ברוך שרגא.



תגיות