התובע הגיש כתב תביעה אחד בתאריך יז בשבט תשעז, והשני בתאריך כז בניסן תשעז, בין כתבי התביעה ישנם הבדלים, והנתבע טוען כי אין לתת לתובע לתקן את כתב תביעתו.

התובעים הם נציגות ועד בית משותף, הנתבעים הם בעלי השטח וקבלן שבנו את הבית, נציגות הועד תובעת בשם הדיירים תיקון ליקויים שקיימים בדירות וכמו כן חניות שהובטחו לדיירים ולא ניתנו להם, לטענת הנתבעים הם תיקנו את הליקויים וכמו כן הם לא הבטיחו חניות, והחניות שברחוב מספקות את הצרכים.

התובע מחזיק צ'ק פקדון שנתן לו הנתבע, הנתבע ביקש להשהות את הליכי ההוצל"פ שפתח נגדו התובע.

התובע הוא קבלן עפר שהוזמן על ידי הנתבע לבצע עבודות חפירה להכשרת כרם בישוב ק', הנתבע רצה שהעבודה תבוצע בזמן קצר, אך התובע סירב להתחייב ללוח זמנים קצר, לאחר זמן מה הופסקה עבודתו של הקבלן על ידי המועצה המקומית, חלק מהעבודה נעשתה לשביעות רצון הנתבע, סוכם שהתובע ישלים את העבודות, ועד היום הוא לא השלים אותן.

התובע תושב העיר א' הזמין הדברה נגד חולדות לביתו בעקבות מודעה שראה על הדברה ללא חומרים רעילים, כמה ימים לאחר ההדברה כלבו של התובע החל לחוש ברע, ונזקק לטיפול רפואי ממושך בעלות כ-5,000 ש"ח הוא תובע מהנתבע את עלות הטיפול בכלבו, וכמו כן הוא תובע חצי מעלות ההדברה בטענה שההדברה לא תוכננה להיות הדברה רעילה, ולכן יש בה משום מקח טעות. לדברי הנתבע לא קיימת הדברה ללא רעלים, והכוונה שההדברה טבעית היא שהיא ללא נזק סביבתי.

התובע בנה קיר בינו לבין בית השכן, בזמן שעוד הבית היה שייך למשפחת י', יורשי משפחת י' מכרו את הבית לנתבע לאחר שהוריהם נפטרו, והתובע תובע מהנתבע שהוא הקונה השתתפות בהוצאות בניית הקיר. יורשי משפחת י' סירבו להצטרף לדיון בבית הדין, למרות שהתבקשו לעשות כך. לטענת הנתבע עלות הבנייה היתה נמוכה ממה שמדווח התובע משום שהיא היתה במהלך בניית ביתו.

התובע תבע את הרב פ' ואת המוסדות, הנתבעים ביקשו כי יתנו להם רשות לתבוע בבית המשפט משום שאנשים אחרים לא הסכימו להצטרף לתביעה, והם יפסידו מקיום הליך מקביל. התובע יצא במהלך הדיון הראשון ואמר שהוא מבטל את התביעה, אך לאחר מכן הוגשה נגדו תביעה נגדית.

התובעות הן בעלות משרד תיווך והן בעלות רשיון תיווך, הנתבעים הינם מר ד' וחתנו, אשר חיפשו במשותף שני קוטג'ים והגיעו לסיור על ידי המתווכות, לאחר כמה זמן בו לא היה קשר ביניהם, הודיעו הנתבעים לתובעת כי הם קנו את הדירה והם מסכימים לתת להן 6,000 ש"ח הן סירבו ותבעו את הנתבעים לדין תורה.

המבקשים הם כולם חברים בקבוצת רכישה, חברת הניהול היא נתבעת 2, מנהל חברת הניהול הוא נתבע 3, ועוה"ד שהיה נאמן הקבוצה הוא נתבע 1. בין הצדדים התבצע דיון על סמכות בית הדין לדון בצדדים הכספיים ועל האחריות האישית של נתבע 1 ונתבע 3, אך מוסכם על הצדדים שבית הדין מוסמך לפסוק בסכסוך שבין נתבע 2 לבין התובעים.
הדיון בבית הדין עסק בעיקר בשאלת הערת האזהרה שלטובת נתבעת 2, לטענת התובעת יש להסיר את הערת האזהרה שגם מפריעה למימון הפרויקט, וגם משום שהיא מיועדת להבטחת תשלום לנתבע 1 למרות שאין זה מתפקידה.

הנתבעים הזמינו את התובע לבצע שיפוץ והרחבה בביתם, בשלב כלשהו התובע עזב את העבודה מיוזמתו, ולטענתו משום שהוא הבין שהוא לא יקבל כסף על עבודתו, בין התובע לבין הנתבעת מחלוקות רבות על טיב עבודתו של התובע שהוא קבלן בנייה, לטענת הנתבעים הליקויים היו רבים, ולמרות זאת הם הסכימו להמשיך לעבוד עם התובע, הם תובעים מהתובע תשלום עבור הליקויים שתוקנו על ידי אנשי מלאכה אחרים.