בעלת רכב החנתה את רכבה בירושלים, לאחר שחזרה לרכבה ראתה רכב הצמוד לשלה באופן שקימט את הפגוש הקדמי, היא תובעת את הנהג של הרכב הקדמי בטענה שהוא פגע ברכבה. הם תובעים 800 ש"ח עבור תיקון הפגוש ועוד אגרת בית דין בסך 300 ש"ח. לטענת הנתבע התובעת חנתה אחריו

ספר תורה שעבר את השואה הובא מחו"ל ונתרם לבית הכנסת, בית הכנסת מכר את ספר התורה בטעות, והתובע תבע מבית הכנסת להשיב לו את ספר התורה, בפסק הדין החלקי נקבע כי ספר התורה שייך לתובעים, וכי הספר שנמצא לפנינו והובא מארה"ב הוא הספר המדובר,

התובעים תרמו ספר תורה שניצל מהשואה והובא מארה"ב, בבית הכנסת הרב הורה לאחד הגבאים שניתן למכור ספרים ישנים, ובטעות הוא מכר את ספר התורה הזה, עמותת בית הכנסת קיבלה על עצמה את כל הדיון בתביעה, לאחר שספר התורה נמכר נעשה מאמץ לאתרו והוא אותר והוחזר, כעת טוענים התובעים כי ספר התורה הזה אינו ספר התורה המקורי.

הנתבעת מחזיקה בדירה השייכת לאמה, היא תובעת את השכן שמעליה הנתבע על נזילות ונזקים שמדירתו לדירתה.

התובע שימש כחזן בשכר במשך מספר שנים בבית הכנסת אותו מפעילה העמותה הנתבעת, לאחר כמה שנים פוטר ממשרתו, והוא דורש פיצויים שונים - פיצויי פיטורין, הפרת חוזה, ועוגמת נפש, כמו כן הוא דרש פיצויים על לשון הרע. לטענת הנתבעת התובע היה חזן בהתנדבות, וכמו כן הם אינם חייבים לתובע כל פיצויים.

שוכר שכר מחבירו דירה, לאחר זמן מה החוזה הופר על ידי המשכיר שלא חיבר את הדירה למים, הדיון בין המשכיר לשוכר הוא אודות קו הטלפון שהשוכר לא יכל להשתמש בו, והשאלה היא האם עליו לשלם את התשלום החודשי לחברת בזק.

הנתבע גר בשכירות בדירת התובע. לאחר זמן הודיע הנתבע לתובע על כוונתו לעזוב את המושכר לפני סוף תקופת השכירות ולאחר שבוע עזב את המושכר ושילם דמי שכירות עבור כל החודש במהלכו עזב. התובע דורש דמי שכירות עבור חודש נוסף בו עמדה הדירה ריקה משוכרים שכן על פי החוזה על השוכר להודיע שלושה חדשים מראש לפני עזיבה והוא מודה שבשיחה שקדמה לעזיבה ויתר לשוכר על חודש וחצי. הנתבע טוען שבשיחה שקדמה לעזיבה אמר לתובע שלא יוכל לשלם עבור חודש וחצי ועל כן ישלם רק עד סוף החודש בו יעזוב ולטענתו התובע שתק ולכן הוא טוען שהוא פטור מכל תשלום נוסף, כראיה לויתור טוען הנתבע שהתובע לא דרש תשלום זה אף שהיו לו מספר הזדמנויות לעשות זאת. התובע מכחיש שוויתר על הסכום וטוען שתבע אותו מספר פעמים, בנוסף טוען התובע שלא תבע את הסכום כיוון שלא ידע עדיין בכמה ייסתכמו הפסדיו וכן מכיוון שלא היתה הזדמנות נאותה.

משכיר הדירה תובע חוב ארנונה שאותו שילם עבור השוכר, וכמו כן שילם עבורו את חוב המים, השוכר הנתבע טוען שהוא היה מקבל הנחה בארנונה, וכמו כן הוא טוען שאינו חייב על נזילות מים למרות שלא סגר את הברז הראשי כשיצא משום שלא ידע על הנזילות

לראובן דירה של ארבעה חדרים בקומה עליונה. על גג דירתו בנה עוד שלושה חדרים עם כניסה נפרדת מהגג. אצל רשם המקרקעין רשומה הדירה התחתונה והעליונה כדירה אחת. שמעון רכש מראובן את הדירה שעל הגג, כאשר בהתאם לשמאות שקיבלו, נרשמה כל הדירה, העליונה והתחתונה , בבעלות ראובן ושמעון, ראובן 60% ושמעון 40%. ראובן התחייב בהסכם לפעול לחלוקת הדירה לשתי דירות באופן רשמי, כך שברשויות כל אחד יהיה רשום בשלו, ראובן בדירה התחתונה ושמעון בעליונה.
כשהחל ראובן לפעול לחלוקת הדירות, התברר כי קיימת עלות של אלפי שקלים. כשביקש משמעון את העלות, טען שמעון כי העלות מוטלת על ראובן.
ראובן טען כי הדירה בגג נמכרה מלכתחילה במחיר מוזל יותר מערכה אילו היתה זו דירה רשומה בפני עצמה בטאבו.
שמעון טוען כי ברור שזה מתפקידו של ראובן לפעול לחלוקת הדירה, וכי העלויות תהיינה עליו שאם לא כן היה צריך לכתוב בחוזה המכר שהעלות לחלוקת הדירה היא על הקונה.
ראובן העלה טענה נוספת והיא שאינו חיב לפעול לחלוקת הדירה כיון שכל ענין זה של החלוקה בין השותפים הוא קנין דברים ואינו מחייב.

התובע הוא נציג ישיבה שהשכירה דירה לנתבע עד ה-17 לחודש, הנתבע רוצה לפנות את הדירה ב-8 לחודש, לטענת נציג הישיבה על הנתבע לשלם על חודש מלא. לטענת הנתבע התובע הסכים לעזיבתו, כמו כן הוא תובע החזר על המים שעליהם הוא שילם סכום גבוה יותר.