שני הצדדים התובע והנתבע הפעילו יחד עסק לחלפנות כספים, החל מפברואר 2013, הנתבע הוא היוזם של העסק, העסק עבד בצורה של גלגול צ'קים מהלקוחות לצד ג' והרווח היה בהפרשי הריבית שנלקחו על ידם, ניתן על ידי העסק אשראי ללקוחות שבסופו של דבר לא עמדו בהלוואות, ואי פרעון ההלוואות הפיל את העסק, התובע תובע את הנתבע על כך שנתן אשראי לבעלי עסק ללא אישורו ובכך גרם לנפילת העסק.

הצדדים הם בעל ואשה שנישאו בטקסס שבארה"ב, לבעל נכסים רבים, בית הדין קבע כי החוק בטקסס חל על הצדדים,
מאידך הבעל קנה בית מהכסף שצבר לפני הנישואין, וכמו כן הוא כתב הערת אזהרה על שמו בלבד, אך באחד החוזים נכתב גם שם האשה, כעת יש ויכוח בין הבעל לאשה האם לאשה יש חלק בבית, לטענת הבעל החוזה נכתב רק לצרכי מיסים.

התובע הוא בעלים של מחסן עד שנת 2007 המחסן היה מושכר לחברת מ', משנת 2007 המחסן חולק לשני חלקים, וחלק אחד הושכר לחברה השייכת למר ס' במחיר של 3,300 ש"ח לחודש, לאור בקשת הנתבע סיכמו הצדדים על עזיבתו את המחסן עד לסוף פברואר 15, למרות זאת הנתבע המשיך לשהות במחסן גם לאחר חודש פברואר, גם לאחר פינוי המחסן נשארו בו חפצים השייכים ככל הנראה לשוכר מ', התובע תובע עוד מספר חודשי שכירות משום שלטענתו הנתבע הסכים להשארת חפצי השוכר הקודם במקום ולכן השכירות ממשיכה. כמו כן לתובע ישנן תביעות נוספות על הנתבע.

הנתבעים שכרו קראוון מהתובע. התובע, ישוב (באמצעות מזכיר היישוב), דורש דמי שכירות עבור 5 חודשים שלא שולמו. הנתבעים מודים בחוב עבור חודשיים וחצי וטוענים שלאחריהם עזבו את המושכר עקב עובש וריח של עובש במושכר, שלטענתם לא טופלו כראוי. השוכרים השאירו את חפציהם במושכר ופינו אותם כשהתבקשו לכך על ידי התובע. התובע טוען שעשה ככל יכולתו לטפל בבעיה וכי הבעיה החלה באשמת הנתבעים ששינו את כיוון זרימת מי המקלחת. עוד טוען התובע כי הנתבעים חתמו על חוזה כולל סעיף ויתור על ליקויים.

הנתבעים הם הוצאת ספרים ורב שתרגם לאנגלית שני ספרים, הנתבעים חתמו על הסכם הפצה בבלעדיות עם התובע, לטענת התובע הנתבעת הפרה את ההסכם, והפיצה בעצמה תקציר לספרים הדומה בתוכנו לספרים עצמם, כמו כן התובע טען כי הנתבעים חייבים לו כסף נוסף.

צד א' הינו בעל דירת גג וצד ב' גר בדירה מעליו, הצדדים החליטו לבנות ביחד כך שלצד א' יהיו עוד חדרים ולצד ב' תהיה מרפסת והוצאות התוכניות יחולקו בשווה. לצורך אישור התוכניות נדרש צד א' להוסיף ממ"ד. הצדדים חלוקים בשאלה באיזה אופן צריכות להתחלק הוצאות הבנייה והוצאות הממ"ד. בנוסף נחלקו הצדדים לגבי אופן חלוקת הוצאות בניית מעקה האבן.

התובע הינו מסגר שנשכר על ידי הנתבעת לעבודות מסגרות, הנתבעת מחזיקה חלק מתשלום עבור התובע משום שלטענתה נגרמו לה נזקים מעבודתו, בית הדין קמא דחה חלק מטענותיה של התובעת, וקיבל חלק מטענותיה, הנתבעת הגישה ערעור על חלק מקביעות בית הדין קמא.

התובעים עוסקים בשירותי חלפנות כספים, אחיו של הנתבע הוא מנהל ישיבה שקיבל תרומות רבות מחו"ל ופרט את הצ'קים אצל התובעים, לטענת התובעים אחיו חתם לו על ערבות כללית, הנתבע הכחיש זאת, בית הדין קמא קיבל את גירסת הנתבע, ועל כך ערערו התובעים.

קבלן הבנייה והאגודה בנו בניין על קרקע שבבעלותם, ומכרו אותם לדיירים, הדיירים תבעו אותם על מצג שוא במכירת חניה שלא נעשתה בפועל, וכן על ליקויים, בית הדין קמא קיבל את עמדת התובעים על תמחור הליקויים, ולא התיר לנתבעים להגיש את טענותיהם מאחר שהם איחרו את המועד, על כך הגישו הנתבעים ערעור.

התובע השכיר מחסן לנתבע, לאחר תקופת השכירות נשארו במחסן חפצים רבים אשר בין המשכיר לשוכר היתה מחלוקת מי אחראי עליהם ,כשחלק מהחפצים היה ברור שהם שייכים לשוכר קודם, בית הדין הכריע שהשוכר חייב לשלם על זמן שכירות נוסף של ארבעה חודשים ועל כך ערער השוכר.