הנתבע הניח מזרון על גג הבניין. בלילה סוער, שמע התובע שתי חבטות חזקות. המזרון נפל לחצר הבניין, ודוד השמש של התובע נפל ושבר את הקולט. התובע טוען שהמזרון שהיה על הגג בפשיעה, עף ברוח והפיל את הדוד, מה שגרם לשבירת הקולט.

התובע, רצה להשכיר חנות מהנתבע. הוא נתן דמי רצינות בסך 9500 ₪, והנתבע אמר שהם בכ"מ לא יחזרו. המקום לבסוף לא הושכר לנתבע, כיון שהוא רצה דמי פינוי של 6 שנים, בעוד התובע הסכים רק ל3 שנים. הנתבע לבסוף השכיר את חנותו לאדם אחר, והתובע דורש את דמי הרצינות בחזרה, בטענה שהנתבע ביטל את ההסכם.

התובע הוא בעל דירה בדמי מפתח, והנתבע הוא שכן שגם הוא בעלים על דירה בדמי מפתח, הוא טוען שהמזגן מפריע לו למנוחה ושינה, בגלל רעש ורעידות, ולעומתו הנתבע טוען שהוא זקוק למזגן במחסן, כמו כן הוא טוען שהרעש אינו חזק. התובע תובע שהנתבע יכסה את מעקה הגג ברשת על מנת שלא יזרקו דברים מגג התובע. הנתבע טוען כלפי התובע שבור המים גורם לו נזקים.

שני שכנים קנו דירה מקבלן, אחד השכנים מתלונן על רעש מהמזגן של הדירה של שכינו. ולטענתו רעש זה פוגע בבריאות אשתו. הוא מבקש לחייב את השכן להעביר את מנוע המזגן לגג.

התובע הוא בעל דירה שבנה את ביתו מעל חנות מכולת, הוא תובע שהמכולת תסלק לכלוך שבכניסה לה, וכמו כן שתסתום את המחסן שליד החנות, בתגובה תבעה הנתבעת שהתובע יאטום את הנזילה שמגיעה משטחו התובע אטם את הנזילה ורצה לתקן בעצמו את הנזק בחנות המכולת.

שכן מלמטה מתלונן על המשפחה שמעליו שהם מרעישים בשעת לילה מאוחרת והם מפריעים לו.

התובע קנה דירה מהנתבע, כשהגיע החורף הוא הבחין ברטיבות וקור, ולכן הוא טוען למקח טעות משום שהוא רגיש לקור והוא לא ידע על הפגם הבידודי בדירה, כמו כן המוכר אמר לו שבדירה יש בידוד תקין. הוא תובע ביטול מקח, או שהמוכר יתקין על חשבונו בידוד בדירה.

ראובן הוא בעל תערוכה של ירושלים והמקדש, האגודה "עטרה ליושנה" הזמינה אותו להציג את התערוכה בירושלים בעיר העתיקה, התגלע סכסוך עם בעל המבנה וסוכם עם האגודה שבאופן זמני הם יציבו את התערוכה בחדר קטן.

התובע הפקיד בבנק סכום כסף על שמו של הנתבע, לאחר זמן מה הנתבע הוציא את הכסף והשתמש בו לצורכו לטענתו ברשות התובע, התובע תובע את הקרן והרווחים, וטוען שהוא לא הרשה לנתבע להשתמש בכסף.

אדם קנה דירה מחבירו בשלב מסוים הם סיכמו ביניהם כי הקונה יפצה את המוכר על איחורים בתשלום, וישלם את התשלומים מוצמדים למדד, הקונה טוען שהתחייבותו אינה תקיפה משום דיני ריבית, וכן משום שמניעת רוווח נחשבת רק לגרמא.