בית הדין האזורי פסק שאשה חייבת לאיש חצי מליון ש"ח. האשה ערערה אולם הערעור נמחק בגלל טעות של מזכירת ביה"ד הגבוה, והאשה נאלצה לשלם. לבסוף התגלתה הטעות והאשה ערערה וביה"ד הגבוה זיכה את האשה וקבע שהאיש צריך להשיב את הכסף. האיש לא רצה והערים קשיים רבים. האשה טענה שהוצאות גביית החוב מוטלות על בית הדין, ובמידת הצורך - גם תשלום החוב עצמו.

הסכם גירושין כלל בתוכו התחייבות לשלם את ערכו של נכס על פי שומת שמאי מסויים. אולם בהמשך עלתה הטענה על פער גדול בין השומא לבין ערכו האמיתי של הנכס. טענה שגובתה בחוות דעתו של שמאי אחר. כמו כן, השמאי הראשון לא היה מוכן להשתתף בהמשך ההליך ולעמוד בפני חקירת בית הדין.

עורכת דין רצתה לייצג לקוחה בתיק אך הדבר יצר בעיה: היא מייצגת (בתיק אחר) קרוב משפחה של אחד הדיינים, ולכן ביקשה שהתיק יועבר להרכב אחר או ינוהל בדיין יחיד.

בית דין הטיל על הבעל תשלום כספי במקרה גירושין, האשה ניסתה לממש את החוב עוד בטרם גירושין והבעל התנגד

בעלי חנויות תבעו את המועצה שתמנע את הקמת חנות שמסתבר שתפגע בפרנסתם.

חוות דעת כללית על השאלה האם ניתן לחייב על הלנת שכר?

התובע גר בקומה העליונה שמתחת לגג המשותף של הבניין, בקומה העליונה הנתבע הניח את המזגן שלו, והתובע מבקש להסיר אותו בטענה שהוא מזיק לו ועושה לו רעש.

התובעת נתנה לנתבעת הלוואה והחתימה אותה על חוזה בו כתוב שתהיה ריבית של שישה אחוזים או ריבית פריים, על ההלוואה.
לטענת נציג הנתבעת כוונתו הייתה לחתום רק על ריבית של שישה אחוזים, והטעו אותו.

הנתבע משפץ קומת קרקע מתחת לדירתו, הוא פותח חלונות לעבר חצר של התובע שהוא שכן שלו, התובע תובע מהנתבע לסתום את החלונות שפתח.

בישוב עם משק שיטופי היתה פינת חי ולאחר שהמשק השיתופי עבר הפרטה, התובע ביקש להשאיר בידיו את פינת החי. כעסק. לאחר זמן הוא כבר לא הפעיל את פינת החי כעסק אך שמר שלא תיסגר. היישוב התחיל לבנות יחידות דיור ובקש מבעל הפינת חי לפנות את המקום ותמורתו הציעו לו מקום אחר. התובע סירב.