התובע הלווה סכום כסף לנתבע, הם עשו הסכם הדדי, לתשלום ריבית על פי היתר עיסקא.
לטענת התובע עליו לשלם לו כל חודש את הריבית, לטענת הנתבע רק בסוף התקופה. בנוסף לטענת התובע נגמרה תקופת ההלוואה, ולטענת הנתבע עוד לא. בנוסף יש כאן תביעה נוספת, נגד התובע שתפס ומכר את הרכב של הנתבע שהיה משועבד לו, כיוון שלטענת התובע ג' הרכב היה משועבד לו קודם.

הנתבע בנה תוספת לביתו לפני כ20 שנה. התובע, בעל דירה סמוכה במפלס שמתחת לנתבע, טען שאין יסודות לבנייה והוא עלול להינזק מזה, ודרש לבנות קיר תמך לחיזוק היסודות - אותו יעשה בעצמו ובתמורה יקבל חלקת קרקע של הנתבע העומדת במפלס שלו. לטענתו כך הוסכם בניהם, והוא דורש את מימוש ההסכם או 42000 ש"ח הוצאות העבודה, +7500 ש"ח הוצאות טיפול בקרקע במשך השנים. הנתבע מכחיש שהיה הסכם, וטוען שהבית לא היה זקוק כלל לחיזוק והזהיר את התובע שלא יעשה שום דבר ללא בדיקת מהנדס. כעת הוא תובע את תיקון הנזקים שנגרמו מעבודת התובע+תשלום להנדסאי שלו+תשלום התוספת לקבלן+השבת החול של התל, - הוצאות שנגרמו לו משום שהתובע החל בעבודה ללא הסכמתו.

התובעת שילמה למשרד שדכנות, תשלום עבור שירות קבלת הצעות שידוכין מהמשרד. לטענתה לא הציעו לה שידוכין כמסוכם, אלא רק שידוכין שבייישו אותה.
התובעת מבקשת את התשלום חזרה ובנוסף פיצוי על עגמת הנפש.
לטענת הנתבעת, לא התכוונה לביישה, ועל התובעת היה מוטל לברר לפני שנפגשה.

התובעת היא עמותה, שרכב שלקחה מחברת ליסינג עבור הנתבע שהוא עובד בעמותה היה בשימוש הנתבע, הנתבע הגיע לנגריה עם הרכב כשהוא משתמש ברכב לצרכים פרטיים, ושם השאיר את הרכב מונע ללא השגחה, כשלאחר כעשר דקות הרכב נגנב עם מחשב נייד ופלאפון השייכים לתובעת, התובעת התפשרה עם חברת הליסינג על תשלום של 20,000 ש"ח עבור הרכב, והיא תובעת אותו מהנתבע ובנוסף את עלות קניית מחשב הנייד ופלאפון.

אדם זכה בהגרלה, תמורת כרטיס שקנה בתרומה לישיבה.
לאחר שזכה התברר כי הרכב אינו חדש כפי שהבין אלא שעבר תאונה, הוא דרש לקבל פיצוי על ההפרש.

בני זוג שהתגרשו דנים מי יקבל את הדירה. האיש טוען שהוא זכאי לדירה מכח הכלל ההלכתי 'טלטולא דגברא קשיא מדאיתתא'.

בני זוג שהתגרשו ובאים לחלוק את נכסיהם והאטש טוען שמכר את המכונית והכסף אבד לו. והאישה חושדת/טוענת כי שקר הדבר והכסף בידי האיש.

התובע היה ראש כולל במוסדות של הנתבע, לטענתו פיטרו אותו מראשות הכולל, לאחר שתבע את הנהלת הכולל בבי"ד בעניין רישום תלמידים.
התובע דורש לבטל את פיטוריו שנעשו שלא כדין.
הנתבע סרב להופיע בבית הדין.

א. בני זוג שהתגרשו חילקו בינהם את כל זכויותיהם ומינו אקטואר שיחשב זאת. האשה ביקשה שימנו אקטואר אחר. ביה"ד הסכים בתנאי שהאשה תשא בשכרו. האקטואר קבע שלאשה מגיע עוד פחות ממה שנפסק לה בהתחלה ולכן האשה דורשת שהאיש ישתתף בשכרו של האקטואר החדש. בית הדין לא קיבל דרישה זו והסביר שאין כאן אפשרות לחייב מכח יורד או מדין נהנה.
ב. האשה טענה שהיו בכספת עוד כשלוש מאות אלף שח. והאיש הכחיש. במצב כזה יש להטיל שבועת היסת. כיום אין משביעים. ביה"ד האיזורי עשה בין הצדדים פשרה וחייב את האיש בשליש מתביעה זו. ביה"ד הגדול דן האם האיש מחוייב גם בשבועת השותפים (שהיא חמורה יותר ומצדיקה הטלת פשרה בסכום גבוה יותר והסיק שלא, מפני שאין שבועת שותפים כשיש תביעת ברי ומטעמים נוספים.
ג. בסעיף אחר קבע בית הדין שלמרות שכספים שנכה מקבל מביטוח לאומי עבור נזקי גוף אינם כלולים בחוק יחסי ממון, אך אם בני הזוג סיכמו שיתחלקו בכל חסכונתיהם מכל סוג שהוא - אזי גם כספי הביטוח הלאומי בכלל.

הנתבע שכר דירה מהתובע, מתוך כוונה להשכיר אותם לאחרים בשכירויות קצרות מועד, לאחר זמן מה, התחילה הקורונה, וההשכרות הקצרות נפגעו, התובע תובע 48,000 על דמי שכירות שלא שולמו, ובנוסף הוא תובע 50,000 ש"ח על הפרה יסודית של החוזה. ובנוסף הוא תובע את צביעת הדירה, למעשה, התובע כבר גבה 15,000 ש"ח מצ'ק פקדון שהיה ברשותו. מנגד הנתבע טוען כי תכולת הדירה היא בשווי של כ-50,000 ש"ח