אדם רצה להרחיב מבנה שיש לו זכויות עליו, הוא מכר את הזכויות לבנייה לתובעת לפי החוזה הוא צריך לתת לה חנות 17.38 מ"ר, התובעת תובעת פיצוי על איחור במסירת הדירה וכמו כן תובעת פיצוי על הקטנת שטח החנות. לטענת הנתבע הוא הודיע לתובעת על העיכובים בעיסקה, וכיון שהיא החליטה לא לבטל את העיסקה הרי שאין לחייב אותה על גרימת נזיקין.

המושב נתן חלקת קרקע שבבעלותו לתובע לעבד אותה, וחתמו חוזה עבודה לשנה, ולאח"מ המשיך לעבוד ללא חידוש החוזה. בשלב מסויים שלח המושב מכתב על הפסקת ההתקשרות. המכתב לא הגיע למעבד והוא זרע את החלקה. הצדדים הגיעו להבנות וחתמו על 'מסמך התחשבנות'. כמה ימים לאחר מכן הודיע העובד ששכח להכניס להסכם השקעות בסך 70,000 ₪ שהשקיע בקרקע. המושב טוען שהמסמך היה חוזה התחייבות וממילא הוא מחל על זה, והעובד טוען שזו הייתה התחשבנות ויש להוסיף את הסכום הזה להסכם.

מזכיר המכון היה צריך לרשום כמה ילדים מביא כל הורה כדי לדעת כמה כסף מגיע להם. המזכיר לא ידע שיש בזה חשיבות ולא כתב כמה כל הורה מביא,, וחמת זה נגרם נזק למכון כיוון שהיו הורים שכתבו שיש להם יותר ילדים ממה שהביאו בפועל. הנידון האם המזכיר חייב על הנזק שנגרם מחמתו.

הנתבעת וחברתה שכרו טרקטורון לנסיעה מודרכת יחד עם מדרכים של בעל האתר (התובע). במהלך הנסיעה התהפכה עם הטרקטורון. התובע טוען ע"פ המדרכים, שהנתבעת נהגה בחוזר זהירות ולא לפי ההוראות, וזה גרם להתהפכות, וכתוצאה מזה לנזק של 1500 ₪. הנתבעת מכחישה וטוענת שנהגה ע"פ הוראות המדריך, וכמו"כ טוענת- יתכן שהרכב היה מקולקל לפני כן ומה שעשתה היה ה'טריגר' לנזק בלבד.

אדם קנה כירים חשמליות מיד 2. הכירים היו חדשות באריזה ולא נפתחו מעולם. לאחר זמן כשפתח להשתמש לא הצליח להפעילו והתכנאי אמר שיש פגם בייצור, ויש להחזירו ליצרן.תקופת האחריות תמה ובפועל לא ניתן להשיבו ליצרן.
הלוקח תובע לקבל את דמיו חזרה. המוכר טוען כיוון שאמרנו ללוקח שלא פתחנו את האריזה אין התלונה עלינו אלא על היצרן.

התובעים חתמו על חוזה שכירות עם אפשרות אופציה להארכת השכירות ל5 שנים. לאחר זמן נחתם חוזה חדש כדי להתחמק מחברת החשמל, בו הושמטה אפשרות האופציה. ולאחר זמן נחתם עוד חוזה כנ"ל לצורך התחמקות מהארנונא.

התובע הוזמן לתקן נזילה ולאחר שבא פעמיים תובע את שכרו ע"פ תעריף של 300 ש"ח לשעה ותוספת מחיר על החומרים 135 ש"ח.
הנתבע: היתה לי התלבטות האם לקנות חדש או לתקן והזמנתי תיקון כיוון שחשבתי שיותר זול, לא נאמר לי קודם שהעלות כל כך גבוהה, בד"כ העלות היא 150 ש"ח לשעה.

התובעת, סוכנת תווך, תובעת אחוזים מהרווחים של דירות שנמכרו דרכה קודם שעזבה. הנתבע טוען שע"פ ההסכם בעזיבתה היא מוותרת על כל הנכסים שטיפלה בהם.

התובעים גרים בסמוך לאולם שמחות של ועד היישוב, הנתבע. השכנים תובעים את סגירת האולם עקב רעש בלתי נסבל ובשעות לא סבירות. הנתבעים טוענים שהשכנים ידעו על האולם בעת שבאו לגור ועל כן סברו וקבלו. בנוסף, האולם קיים כבר שנים והתובעים לא דרשו את סגירתו ולכן יש חזקת תשמישין לאולם. עוד טוענים הנתבעים כי כל עוד האולם מתנהל על פי חוק אין עילה לסגירתו. התובעים טוענים כי לא ידעו על האולם וכי אין חזקת תשמישין על נזק שכזה שכן הרעש בלתי נסבל. בנוסף, האולם פועל בניגוד לתקנת המועצה.

שני נערים סיפרו למוכר שפתחו עסק וקנו מוצרים לעסק. המוכר אמר להם חבל שלא קניתם אצלי בזול. מחמת דיבור זה הנערים באו לקנות אצלו, ובשעת הקניה לא נאמר מה מחיר המוצר. לאחר זמן גילו הנערים שהמחיר אותו גובה מוכר זה גבוה בהרבה ממה שקנו קודם.