התובע שכר הדירה לחמש שנים מכמה אחים שאחד מהם טיפל במיוחד בהשכרתה, התובע שכר את הדירה לחמש שנים, והוסכם שהוא ישפץ את הדירה תמורת סכום של 7,000 ₪ ותשלומי שכירות של שישה חודשים, לטענת התובע הובטח לו שהוא יוכל לקנות את הדירה לאחר השיפוץ הנוסף, לכן לטענתו צריך לאפשר לו לקנות את הדירה במחיר נמוך, או להמשיך לשכור את הדירה. נעשו שיפוצים רבים שהעלו את ערך הדירה, לכן אם לא מאפשרים לו לקנות במחיר סביר יש לשלם על השיפוצים 250,000 ₪.

בפסק דין קודם שניתן בנידון פסק בית הדין כי על הנתבע לשלם לתובע סכום מסוים בתוך שלושים יום. הנתבע בקש דיון נוסף והארכה לקיום הפסק. בית הדין קבע מועד לקיום הפסק והורה לנתבע לחתום על יפוי כח בלתי חוזר בפני עו"ד מטעם בית הדין. הנתבע לא שעה להוראות בית הדין גם כאשר בית הדין חזר על החלטתו פעם נוספת.

התובע הלווה לנתבע סכום כסף גדול. הנתבע מודה בחלק מהסכום וכופר ביתר, לטענתו חלק מהסכום יש לקזז בגין עמלה על העברת כספים וחלקו נפרע, את סכומי הפרעון רשם על מעטפה. התובע טוען כי דמי העמלה מוטלים על הנתבע וכופר בכך שהיה פרעון. בית הדין העביר את המעטפה לבדיקת מומחה לכתבי יד שקבע שאין להסיק ממנה מסקנות.

התובע עבד בישיבה הנתבעת. באמצע שנת הלימודים בקשה הנתבעת לפטר את התובע וחזרה בה לבקשתו. לאחר כמה חודשים נפצע התובע ובכל זאת המשיך בעבודתו ולאחר תחילת השנה העוקבת פוטר. התובע טוען כי הפיטורין אינם חוקיים ועל כן אינם חלים, בנוסף דורש התובע פיצויי פיטורין הבראה ועוד ושכר עבודה עבור ימים שלא קבל את שכרו. בנוסף טוען התובע כי מחמת התרשלות הנתבעת נמנע ממנו לממש את הביטוח עקב אובדן כושר עבודה. הנתבעת טוענת כי לא פיטרה את העובד אלא שלחה שליח להגיע עמו להסכמות כיוון שלא התאים לישיבה ולדרכה, ביחס לביטוח טוענת הישיבה כי התובע לא חתם כפי שהתבקש ולכן יצא נפסד.

הנתבע גר בישוב בעת נישואיו, ובשלב כלשהו התגרש, וגר בדירת משנה בישוב, בשנת 2013 הוחלט לחייב את התושבים הדומים להנתע בדמי חבר, ההחלטה נמסרה לתושב ידנית, לאחר זמן הישוב הטיל עיקולים על חשבון הבנק של הנתבע, לטענת הישוב התובע זאת היא עשתה בלית ברירה בגלל שהנתבע סירב לבא לדין תורה.

לטענת הנתבע הוא אף פעם לא קיבל את ההחלטה באופן אישי, וכמו כן ההחלטה איננה צודקת, והוא לא סירב לבא לבית הדין.

הנתבע והתובע חתמו על עיסקת מכירת וקניית דירה, התובע תבע מהנתבע להשלים את המכירה, לעומתו הנתבע תבע מהתובע פיצויים על ביטול העיסקה, בית הדין קבע שהעיסקה מבוטלת ועל המוכר להשיב את הכסף שנותר אצלו, ועל הקונה התובע להסיר את הערת האזהרה שהיתה לטובתו על הדירה.

התובע מחולון והנתבע מיישוב בשומרון. התובע תבע את הנתבע לדין ביישוב ענב והנתבע אינו מוכן לדון אלא בבית דין בבני ברק.

התובעת בקשה מהנתבע הצעת מחיר להחלפת דלתות. הנתבע נתן הצעת מחיר יצר קשר עם החנות ומסר את מידות הפתחים. הצדדים נפרדו בלי לקבוע לוח זמנים. לאחר שהגיעו הדלתות לחנות יצרה התובעת קשר עם הנתבע להתקנת הדלתות אך הוא אמר שעזב את עבודתו והוא אינו יכול לבצע את העבודה. לאחר מאמצים הצילחו התובעת ובעלה להתקין את הדלתות במחיר גבוה יותר מהצעת הנתבע. התובעת תובעת את הפרש המחירים בתוספת דמי עגמת נפש וביטול שעות עבודה. הנתבע טוען כי לא התחייב לעבודה וכראיה הראה שבהתקשרויות קודמות בין הצדדים חתמו על חוזה כתוב.

אדם מכר בית לאדם אחר. הם חתמו על חוזה מכירה, שכתוב בו שמי שמפר תנאי יסודי בחוזה, מתחייב לשלם לשני נזקים ממשיים שנגרמו לו, ופיצויים.
הקונה שילם רק תשלום אחד, ואח"כ בגלל קשיים כלכליים הפסיק לשלם.
המוכר טוען שנגרם לו הפסד רב וו

התובע והנתבע חתמו על חוזה לרכישת דירה שאותה רכש התובע, התעורר ביניהם סכסוך על התשלומים, התובע תבע להשלים את החוזה ואת הקנייה, ואילו הנתבע תבע ביטול הקנייה וקבלת קנס, בית הדין פסק כי התביעות נדחות, אלא שלנתבע מגיעים 25,000 ₪ כפיצוי על הנזקים שנגרמו לו.

הנתבע הגיש ערעור וביקש לזכות אותו בסכומים גדולים יותר שאותם העלה בכתב התביעה וסך הכל כמה מאות אלפי ₪.