התובע שכר טוען רבני על מנת שהוא ייצג אותו בבית הדין הרבני, הוא ביקש להפסיק את הייצוג אך הטו"ר לא הסכים להחזיר לו את המסמכים, ואף הגיש בקשות לבית הדין, הוא תובע פיצוי כספי על עלבונות, בתגובה הטו"ר תובע את שכרו.

התובע עבד בחנות של הנתבע והשתמש באופנוע של הנתבע שבוטח באותו היום, כשעתיים לאחר ביצוע הביטוח אירעה לתובע תאונה, שבעקבותיה הוא נזקק לטיפול רפואי זמן רב, הוא הגיש תביעה לחברת הביטוח וזו נדחתה בין היתר בגלל עדותו המפוקפקת של הנתבע, עקב כך הוא חויב בהוצאות משפט של 30,000 ש"ח אותם הוא תובע מהנתבע.

התובע פוטר באמצע שירות מילואים על ידי הודעה טלפונית, הוא סירב, והמשיך לבא למפעל אך בפועל הוא לא עבד, כעת הוא תובע פיצויי פיטורין, וכמו כן השלמות של זכויות סוציאליות שלא שולמו לו.

שוכר ומשכיר האריכו את תקופת החוזה, צ'ק שהשוכר שילם על סך 350 ש"ח כשהוא עזב, חזר בגלל ביטול הצ'ק. מצד שני הנתבע טוען שנעשו שיפוצים בדירה בזמן שהוא התגורר וחפצים שהיו בה נהרסו.

לקוח הזמין את שירותיו של משרד עו"ד גדול, לאחר שהוא סיכם את פרטי התשלום, הוא סיכם שתוגש לו חשבונית בכל חודש, למרות זאת חשבונית הוגשה רק כעבור חודשים רבים, ולטענת הלקוח היא היתה לא לפי תנאי השכר שהוא סיכם.

התובעים משפחת ר' בנו את ביתם יחד עם משפחת ח' בישוב ב', הבנייה התקדמה בהתחלה בקצב אחיד, והנתבע התקדם בשלב כלשהו יותר, הוא התחיל להשכיר את דירתו, ואז הוא החליט להרחיב את דירתו, בשלב זה תבע אותו התובע מר ר', והוציא צו מניעה להפסקת העבודות, כעת הוא תובע פיצויים על ירידת ערך ונזקים אחרים שהבנייה גורמת לו. סך הכל הוא תובע סכום של 180,000 ₪ ועוד סכומים נוספים עבור הוצאות. התובע טוען שאמנם אין בידו היתר בנייה, אך רבים בישוב בונים כך.

משפחת א' התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים - משפחת ג', שלטענתם גורמים להם נזקים, ישנה גם תביעה נגדית, התקבלה הסכמה להפסקת העבודות שהנתבעים לא עמדו בה, התובעים ביקשו רשות לפנות לעירייה.

התובע גר בישוב, הנתבעת שהיא הנהלת הישוב התחייבה לעשות שינוי בשביל הכניסה תמורת תשלום, שלטענתו היה גבוה, כמו כן הוא תובע מהם לרשום את הדירה על שמו.

התובעים עברו דירה מתל אביב לירושלים, ולצורך כך שכרו את שירותיו של הנתבע בעל חברת הובלות, בעת ההובלה נשרף הנגרר על תכולתו, לאחר שהועברו החפצים, הנגרר נגנב לנתבע, לתובעים נגרמו נזקים רבים שעל כולם הם תובעים כ-100 אלף ₪ על פי הערכת בית הדין. לטענת התובעים השריפה בנגרר נגרמה בגלל העמסת יתר, או רשלנות אחרת של הנתבע.

ראובן כתב צואה בלשון "את הנ"ל אני מצוה מהיום ולאחר מיתה" ולא היה מוזכר בצואה אפשרות שיכול לחזור בו, לאחר זמן כתב צואה אחרת. וכן נזכר בצואה שהכל נעשה על פי החוק ועל פי דיני ישראל באופן היותר מועיל. ולאחר כשנתיים מיום הצואה הראשונה, ערך המצוה צואה אחרת כדת וכדין של תורה.
המוטבים בצואה הראשונה טוענים שהואיל ולא נזכר שיכול לחזור בו אין תוקף לצואה השניה אלא לצואה הראשונה.
מאידך, המוטבים בצואה השניה טוענים שבצואה הראשונה לא מוזכר כל קנין ואף לא לשון קנין אלא לשון ציווי ירושה.