שני אנשים השקיעו בנפרד דרך חברת "בניינית" בקרקע שעליה היה אמור להיות מוקם בניין, הנתבע השקיע את הכסף בהתחלה כהלוואה ולאחר מכן "בניינית" נתנה לו חלק תמורת ההלוואה שהוא נתן, בית הדין קבע בפסק הדין הראשון שהצדדים מהווים שותפים, ועליהם גם לשאת יחד בתשלומים שמושתים על השותפות, לצורך השלמת הדברים באים פסקי הדין הסופיים שקובעים את חלוקת השותפות, והשיתוף בתשלומים.

התובע והנתבע יחד עם שכנים הגישו תוכניות להרחבת הדירות, הנתבע ביקש להפוך חלק מהמקלט לשטח שבשימושו, התובע התנגד, לאחר מכן שינה התובע את תוכניותיו וביקש לבנות ממ"ד שיחובר לדירתו באמצעות מדרגות בקומת הקרקע, התובע מבקש שבית הדין יורה לנתבע שהוא יקבל את המחסן הנוסף, ולא הנתבע, כמו כן הוא ביקש בקשות נוספות בהקשר של הבנייה אם תתבצע, הנתבע טוען שמדובר בתביעה קנטרנית, משום שהתובע לא יכול לקבל מחסן גדול יותר לפי החוק.

חברת "ב" רכשה קרקע בעיר ש', בעיסקת רכישה, כיון שהיא נקלעה לקשיים עקב אופי העיסקה היא ביקשה הלוואה מהנתבע, שהלווה לה, לאחר מכן החברה חתמה חוזה עם התובעים, שהתחייבו לשלם 360 אלף דולר ובתמורה לכך יקבלו דירה בת חמישה חדרים, ואת שטח הגג, בשלב כלשהו נחתם הסכם שמבטא את השיתוף בין הצדדים לעיסקה, לתובעים היה 60% ולנתבעים 35%, התובעים היו זכאים לדירת חמישה חדרים בקומה ב' כולל הגג, והנתבע היה זכאי לדירת חמישה חדרים בקומה א'. לאחר זמן מה, חברת "ב" חתמה על הסכם עם הנתבע שלפיו שתי יחידות קרקע יהיו בבעלותו בתמורה לויתור על ההלוואה, לטענת התובעים הנתבעים מתחייבים בכל חיובי חברת "ב" כלפיו. הוא תובע פיצוי מהנתבע על העיכוב בבנייה. לטענת הנתבע הוא שילם ישירות למר א' בעליו הקודם של הקרקע, הוא לא ידע כלל מההסכם בין התובעים ל"ב", הוא תובע מהתובעים השתתפות בעלויות המס, שהושת עליו בגלל שההסכם היה רשום על שמו, ועוד הוצאות אחרות שהוא הוציא. במידה והתובעים לא ישתתפו בעלויות הוא ישיב להם את כספם, והוא יהיה הבעלים המלא של הקרקע.

התובע עבד בישיבה שמנהלה הוא מר חיא, תנאי העסקתו שונו כמה פעמים, עד שב-20.12.09 הוא קיבל מכתב פיטורין, שלאחריו הוא לא עבד בפועל. לטענתו יש להגדירו כשכיר עד לתאריך 20.1.10 ולשלם לו את כל הזכויות הסוציאליות הנובעות מכך. לטענת הנתבעת בתקופה הראשונה העובד לא היה מוגדר כשכיר אלא כעצמאי משום שהוא עבד בזמנים שונים, וכמו כן הוא נתן חשבוניות, והיה חופשי לקבוע את לו"ז העבודה, כמו כן סיום העבודה הוא 20.12, ישנם תביעות נוספות על מרכיבי שכר נוספים - נסיעות, שעות נוספות, פדיון ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורין.

התובעים הפעילו מכונת שתייה בבית הכנסת, לטענתם הגבאי החדש הצר את צעדיהם, והם תובעים אותו לפצות אותם על נזקיהם, לטענת הגבאי המכונה לא פעלה כראוי ולכן הוא ניתק אותה לפעמים כשהגיעו אליו תלונות.

מר אלעד התובע רכש דירה מגב' נועה, סוכם שהיא תספק לו מכתב כוונות מהבנק שהדירה היתה משועבדת לו, המכתב נמסר באיחור ניכר.
התובע תובע הפרשי ריביות, וקנס על איחור בחוזה, והשהייה בשכירות. ועוד הוצאות והפסדים נוספים. ב"כ הנתבעת טען שהתובע מעולם לא אמר שהמכתב דחוף לו.

בעלי מגרש 92 בנו ביוב על מגרש 50 שהיה בבעלות נתבעים 3-4, וכעת הוא בבעלות התובע, התובע תבע את כל סכומי ההוצאות שנגרמו לו, ומערער על החלטת בית הדין לחייב את הנתבעים 1-2 ב-20,000 ש"ח בלבד.

הנתבעים 1-2 הם בעלי מגרש 92 בישוב, הם בנו את ביתם, ופלשו בבניית הביוב לתוך המגרש השכן שהיה באותה העת בבעלות הנתבעים 3-4, לאור זאת, נחתם ביניהם הסכם לחילופי שטחים. אך, השטחים לא הוחלפו באופן רשמי. כאשר התובעים קנו את הדירה מהנתבעים 3-4 הם השאירו 70,000 דולר כערובה לכך שהמכירה תושלם כדין. נקבע בין הצדדים שהרב א' יחליט אם התמלאו התנאים להעברת תשלום זה. התובעים נדרשו לפנות כל מיני דברים, כמו כן נגרמו להם לטענתם נזקים תכנוניים. לטענתם הפלישה היא מכוונת, והביוב מסב להם נזק, התובעים תובעים מהנתבעים 1-2 סכומים על הנזק שנגרם להם בגלל הפלישה. לטענת הנתבעים 1-2 הסכם החלפת השטחים בר תוקף, ויש לתקן ולהחליף את השטחים, כמו כן לטענתם אין לתבוע את פינוי הביוב אלא רק פיצוי. הנתבעים מבקשים מבית הדין להורות לצדדים להעביר את השטחים ברשויות באופן רשמי, הם מבקשים הוצאות משפט, והוצאות על עיכוב הטיפול בביוב.

התובע עבר למושב א' וקנה נחלה במטרה להקים עליה פינת חי, הוא השקיע יחד עם הנתבע כספים רבים ובסופו של דבר לא הרוויח כפי שחשב, הוא החליט לסגור את פינת החי, הוא תובע את הנתבע שיתן את חלקו בהפסדים, כפי שלדעתו הוא התחייב, מאידך הנתבע תובע את התובע שיפצה אותו ב-5000 ש"ח עבור זה שהוא סגר את האתר.

התובעים בנו בית חדש בישוב שבו הם מתגוררים, הם הזמינו חלונות חדשים מהנתבע לצורך ביתם, תוך הבהרה שהם צריכים את החלונות לא יאוחר מחודש 8, לאחר עיכוב בגלל שנתבע ישב שבעה, הוא בא למדידות, אך לאחר מכן נגרם איחור בהזמנה, שהצדדים חלוקים באשמת מי.
התובעים תובעים מהנתבע את עלות התקנת החלונות הזמניים ופירוקם בסך 12,500 ש"ח, וכמו כן קנס לקבלן שבנה את הבנית בסך 15,000 ש"ח, ועלות העסקת שומרים בסך 7,000 ש"ח, עלות הפסד יימי עבודה של התובע בסך 9,800 ש"ח, דמי שכירות בסך 6,600 ש"ח, ופיצוי על עגמת נפש.
הנתבע לעומת זאת תובע פיצוי על העיכוב בתשלום, ופגיעה בשמו הטוב בסך 29,000 ש"ח.