מום במקח בספריה - ערעור

ערעור על פס"ד טענת מום במקח הספריה

למעבר לפס"ד נשוא הערעור לחץ

ערעור הנתבע

חנות הרהיטים (להלן הנתבעים) הגישו ערעור על פסק הדין כי המקח בטל לגמרי.

והם טוענים, א] שכבר בפגישה הראשונה (25.01.23) נאמר ללקוחות כי א''א לעשות ספריה בגודל 3.90 בצורה שהם רצו, בלי היווצרות של בטן. ב] גם בשרטוטים אותם הם שלחו יש חלוקה של שלוש עמודות באמצע כדי למנוע היוווצרות של בטן. ג] הם מציעים תיקון מאחורה שלא יגרום לכיעור החזית, ויפתור את בעיית הבטן. והביאו חו''ד מנגר מטעמם שהדבר ניתן לתיקון. ד] וכל מה שנשלחה התמונה של הספרייה שעכשיו בבית הלקוח היא רק כתגובה למה שהנגר אמר שאינו עושה ספריה בסגנון כוורות, אך לא במטרה לעשות שינוי בתכנון הספריה והיה צריך לעשות עמודות בכל מקרה. ה] טענה שלקוחות הוזהרו לא לאשר תשלום לנגר אם הם לא מרוצים, והם שילמו בעקבות הוראת שביעות רצונם.

לעומתם מכחישים משפחת התובעים את  טענה א' של הנתבעים. וכמו כן טוענים התובעים א] הביאו חו''ד של נגר כי הספריה לא ניתנת לתיקון. ב] גם אם כן לא שילמו מחיר יקר כ''כ לספריה הנראית כמו בגד עם טלאים. ג] הם לא ביקשו מהנגר כל שינוי, אלא שלחו לו את התמונה והוא עשה ספריה כזו בלי להזהירם לא מבטן ולא משום דבר. ד] מלבד הבטן ישנם מרווחים בספריה המכערים את חזית הספריה, והתיקון שעשה הנגר עם לבן וצבע שחור הוא תיקון ברמה נמוכה, שאפילו ספריות פשוטות לא נעשות בצורה כזו. ה] ואף הם הביאו חו''ד של נגר התומך בעמדתם.

בנוסף שלחו הנתבעים, תיאור של קניית הספריה, עם התאריכים, וזה חזרה על הדברים שנאמרו בבית הדין בפני הדיינים. וגם תגובה על דברי התובע.

ארדה נא ואראה

לאחר קריאת כל הדברים בכל תשומת הלב הראויה. בית הדין חייב לציין כי אם לקוח קנה דבר משובח ולבסוף הגיע לו מוצר פחות בהרבה משציפה זהו מקח טעות, וכמו שהתבאר בהרחבה בפסק דין הקודם.

אולם בית הדין חשב להכריע להביא נגר חיצוני שיחווה דעה, משום שנגר הבא מטעם אחד הצדדים, באופן טבעי יבא לטובת הצד ששכר אותו, ובזה יהיה תלוי פסק הדין אם התיקון אותו מציעים מטעם החנות יביא למצב בו מקבלים הלקוחות ספריה תקינה, בלי מום במקח, ובשווי דומה לערך אותו הם שילמו, בית הדין יכריע לקבל את התיקון. ואף שיטענו שכשקונים ספריה במחיר גבוה כל כך תיקון כזה אינו ראוי. והם רוצים מקח שלם באופן הראוי. ועל זה הנגר חיצוני ישום את ערך הספריה לאחר התיקון, ואת ההפרש יצטרך בעל החנות לשלם.

ביטול מקח כשיש הפרש בכמות או איכות

והנה כאן סוגיא נפתחת האם אדם שקנה מקח ויש הפרש באיכות או בכמות, האם נקנה המקח, ומחזיר ההפרש או שבטל המקח לגמרי.

דהנה בשו"ע חושן משפט (סימן רלב, א)

"המוכר לחבירו במדה ובמשקל או במנין, וטעה בכל שהוא, חוזר לעולם, שאין אונאה אלא בדמים אבל בחשבון חוזר. כיצד, מכר לו מאה אגוזים בדינר ונמצאו ק"א או צ"ט, נקנה המקח ומחזיר הטעות ואפילו אחר כמה שנים. וכן אם נמצאו המעות חסר או יתר מהמנין שפסקו, חוזר. ואפילו לאחר שקנו מידו שלא נשאר לו אצל חבירו כלום, חוזר, שקנין בטעות הוא".

ובמקרה שא''א להשלים כגון שאמר לו שימכור לו קרקע בת אלף אמה ונמצאה שמונה מאות; דעת הר"י מיגאש (ב''ב צ.) דטעות במנין ובמשקל אינה כטעות בדמים, וחוזרת, אבל ליכא מקח טעות, והרשב"א (קידושין מב ע''ב ד''ה כל) כתב:

"כל דבר שבמדה ושבמנין ושבמשקל אפי' פחות מכדי אונאה חוזר וכו', ומסתברא דרבא לאו חוזר מקח קאמר אלא חוזר אותו פחת קאמר". 

ומרן הב''י הביא מח' זו, והביא דברי הרמב''ם (הל' מכירה פט''ו ה''א-ב) שהוא ממש כלשון השו''ע המצוטט כאן דנקנה המקח ומחזיר הטעות, וכותב

"ומשמע דעד כאן לא קאמר הרמב''ם אלא בדבר שאפשר להשלים, אבל בדבר שא''א להשלים בטל מקח, וכמוש''כ בסמוך בשם הר''ן, וכן דעת הרמב''ן בפרק בית כור (קג ע''ב) וכך הם דברי הרא''ש (בית כור סי' א ד''ה גמ' איבעיא) וכו ומסתבר דאפי' ע''י ניכוי אינו חייב לקבלו דמצי למימר ליה לא היה בדעתי לקנות אלא בית כור שלם, ומשמע מדבריו דדוקא משום דהוי דבר שא''א להשלים, הא בדבר שאפשר להשלים נקנה המקח ומחזיר אונאה"

והנה מסוף דברי מרן הבית יוסף שכותב שבמקרה שאפשר להשלים "נקנה המקח ומחזיר אונאה" נראה שאע''פ שיש אונאה ושינוי בדבר, כל עוד שאין כאן חילוק גדול כל כך, שמהוה מום במקח, המקח חל ורק מחזיר האונאה. וכן נראה ברור ממה שהוכיח מרן הבית יוסף בסוף דבריו שם וזה לשונו:

"וכן נראה מדבריו (של הרא"ש) בתשובה שכתב בסימן זה בתשובה המתחלת ראובן ושמעון היו באשבליא" ע''כ דברי מרן הב''י.

והתשובה הובאה שם בטור סעיף ה'

"שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן ושמעון היו באשבליא ויש לראובן בתים בקורטובא, ושניהם מכירין הבתים והסכימו יחד שימכור ראובן לשמעון הבתים בסכום ממון ועשו קנסות שלא יחזרו בהן, ולאחר ג' חדשים נעשה המכר ובין ההסכמה והמכר באו עכו"ם אנסים לקורטובא וחנו בבתים ההם וקלקלו בהם מקצת מקומות, ועשנו כותלי הבתים מחמת האש שהדליקו בבית, ועקרו מקצת דלתי הבית והחלונות ורוצה שמעון לחזור בו, כי אומר שנתקלקלו קודם גמר המקח, והוא לא ידע והוי מקח טעות. וראובן אומר שהקלקול הוא דבר מועט כנגד ערך הבתים, שהוא ינכה מדמי המכר קלקול הבית ע"פ ערך שמאין. תשובה רואה אני את דברי ראובן כי בית מכר לו ועדיין נקרא בית אם אירע לו קלקול מום עובר הוא, ובדמים שהוא מנכה לו יחזיר הבית לקדמותו ואין זה מקח טעות".

ונראה דהוא הדין נמי כאן שכל עוד שעל ידי תיקון על ידי נגר לא יהיה מום במקח, ולא יהיה בטן בספריה, ולא כל מום אחר, יש לנכות מדמי המכר ירידת הערך של הספריה ע''פ שמאין.

ואמנם נחלקו בזה הסמ''ע (סי' רלב ס''ק ב) פסק שכשא''א להשלים בטל המקח, והגרעק''א בהגהותיו הביא ראיה מהגמ' ב''ב דף קכז ע''ב גבי ההוא בכור דאזיל זבין נכסי דידיה ודפשוט, אזול יתמי בני פשוט מהנהו לקחות ומחונהו, אמרי להו קרובים לא מיסתייא דזבניתו לנכסייהו, אלא מימחא נמי מחיתו להו, אתי לקמיה דרבא, אמר להו לא עשה ולא כלום, ומר סבר לא עשה כלום בפלגא, ומר סבר בכולוהו". והטעם של מאן דאמר שבטלה מכירה בכולהו משום שסובר שלפני חלוקה אין לו חלק בירושה בכלום, הא מכל מקום לכו''ע כשהדבר שלו חל המכר על חלקו, אע''פ שא''א להשלים החצי השני שהוא אינו שלו. ובפרט שהלכה שיש לו ירושה בחלקו קודם חלוקה, כמבואר ברמב''ם ושו''ע סי' רעח,ח, ע''ש.

וע''ע סי' קפב, סעיף ח', דאם קנה בית סאתים וקיבל בית סאה יכול הלקוח לחזור בו. ובסימן רטז סעיף ה' קרקע ודקלים אני מוכר לך אם אין המוכר נותן שני דקלים יכול לבטל המקח. ואם כן דעת השו''ע ברורה שהמקח בטל כשקיבל פחות.

ועוד טוען אחד מכבוד הדיינים שליט''א שכל הנדון בדברי הפוסקים הוא רק כשיש חילוק בכמות אחד או שנים, אבל כשיש חילוק באיכות ודאי שכולי עלמא מודו שהדבר נחשב למקח טעות. משא"כ בנד"ד דמי לסעיף ז; "כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום". ולעניין דירה לענ"ד שאני שעומדת לשיפוץ. וכבר טען התובע יפה שהקונה חולצה יוקרתית ונמצא בה קרע לא יתכן שיאמר לו המוכר אעשה טלאי יפה יפה, ובקושי תראה הטלאי, ופשוט דהוי מק"ט, אף שודאי שם חולצה עליה, ועל כרחך שאני דירה שהדרך לשפצה, ובזה אמרינן ששם דירה עליה עדיין, משא"כ חולצה או ספריה כנ"ד ככל שדרוש "תיקון" שהוא סוג של טלאי זה מק"ט.

בדיקה על ידי מומחה

ומהלכה למעשה וכדי לצאת מדי כל ספק, מכיון שהגיע לבית הדין חוות דעת סותרות מהנגרים שהובאו מב' הצדדים, בית הדין אכן הביא "נגר חיצוני" שהוא "גורם בלתי תלוי" לבית הלקוח, ע''י תיאום עם המזכיר, והדיינים ראו בעצמם את הספריה, וכמו שנאמר "ארדה נא ואראה הכצעקתה", "למד לדיינים שלא יפסקו וכו' אלא בראיה", (רש"י על בראשית פרק יח פסוק כא). ואכן לאחר שראה את הספרייה בדק את החומרים ותכנית הבניייה המרווחים והבטן, נתן את חוות דעתו לבית הדין, כי הבטן אינה עיקר הנזק, [ובית הדין נוקט בלשון עדינה ונקייה, אע''פ שהדברים נאמרו ע''י הנגר באופן הרבה יותר חריף, ואכ''מ] אלא כל הבנייה נעשתה באופן לא ראוי, והמרווחים אכן מכערים את הספריה מאד, והבטן אינה אלא "דובדבן" היושב על כל הנזקים האחרים, והתיקון לדבר כזה הוא רק פירוק והרכבה מחדש אצל נגר, והמילוי הלבן עם הצבע שחור נראה כטלאי ע''ג בגד, וכי קל יותר לייצר ספריה כזו מחדש מאשר לתקן אותה כראוי, וזאת משום שמלבד העמודות מאחור, שיכולות לייצב את הבטן, עומק המדפים שונים, והמרווחים ממש נותנים לספריה מרווח גרוע, ולכן הספריה אינה ברת תיקון באופן שהספריה תגיע לייעודה. ובקצרה מסקנתו הברורה שנאמרה באופן ברור ונחרץ: "שהספרייה כפי שהיא היום שוה לא יותר מ5000 ש''ח, והיא אינה ברת תיקון", ולא תוכל להגיע אפילו לחצי מהמחיר של 18,400 על כן במקרה זה לכל הדעות אין כאן אלא ביטול מקח.

וזאת עובדה ברורה שהנגר עשה עבודה גרועה, וכפי שהודה הנתבע בפעם הקודמת, שהנגר החליף צוות ולכן הם לא עובדים איתו יותר, וכפי ששומעים גם את הנתבעת בהקלטה המוכרת טוענת שוב ושוב שזה לא עבודה מקצועית, ולא עבודה שלך, ומזעזע, ועוד כל מיני מילים שמודה בבירור שזה מקח טעות.

ולכן הוסכם על ידי בית הדין באופן פשוט בהסכמה של פה אחד, שאחר שבית הדין נוכח באופן ישיר ובלתי אמצעי ועל ידי נגר בלתי תלוי שאין כאן אלא עבודה חובבנית, אי סימטריה משוועת, גימורים בלתי מדוייקים מרווחים ומבנה כללי שאינו שווה אפילו כשליש מהמחיר שגבו, אין בכל דברי המערערים כלום ושום דבר, ובפרט שהמוכרת מודה ברורות בהקלטה שזו עבודה מזעזעת וזו לא עבודה שלך וכו' וכמאה עדים דמי, וההקלטות תומכות באופן ברור בטענות של התובעים ואפילו יותר מזה, ובנוסף לזה חוו"ד נגר שהביאו התובעים שזו לא עבודה מקצועית, והנתבעים אומרים בפה מלא שהנגר שכתב חוו"ד אמר שלא היה כותב לו ידע שזה הם, זאת אומרת שכעת כתב האמת שזו עבודה חובבנית והדין ברור בעזרת ה יתברך.

טענת הנתבעים שהתובעים הורו להם לשלם לנגר

הנדון היחיד שיש לבית הדין מקום לדון הוא שמכיון שהספרייה יצאה כ''כ לא ראויה, והמרווחים בולטים, וכל התכנון נעשה בצורה חובבנית, אם כן יש מקום לדון, שמכיון שהמוכרת הזהירה את הלקוחות שלא ישלמו עד שיהיו מרוצים, והם שילמו בידיהם לנגר סך 7000 ש''ח, וממילא עשו דוגמת נזק לנתבעים והוי כגרמי וכנשא ונתן ביד, ולכן אף שהמקח בטל וממילא הכל חוזר, מכל מקום הם הפסידו בידיים את הנתבעים. וטענה זו טענה הנתבעת כבר בהקלטות שקודם התביעה.

והנה בעיקר נדון של דינא דגרמי מצאנו בגמרא בבא קמא (דף ק,א)

"ריש לקיש אחוי ליה דינרא לרבי אלעזר, אמר מעליא הוא, אמר ליה חזי דעלך קא סמכינא, א"ל כי סמכת עלי מאי למימרא, דאי משתכח בישא בעינא לאיחלופי לך, והא את הוא דאמרת רבי מאיר הוא דדאין דינא דגרמי, מאי לאו ר' מאיר ולא סבירא לן כוותיה, א"ל לא ר' מאיר וסבירא לן כוותיה, הי רבי מאיר וכו', אלא הא ר"מ דתניא מחיצת הכרם שנפרצה אומר לו גדור, נפרצה אומר לו גדור, נתייאש ממנה ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריותו".

מבואר מהגמרא שאם אדם מראה דינר אם הוא מזוייף או לא, ואומר לו בפירוש שעליו הוא סומך, והטעהו חייב לשלם ולהחליף לו. ולמדים זאת מדינא דגרמי אליבא דרבי מאיר, שאם נפרצה גדר של חבירו ולא גדרה, הרי מי שנפרצה גדרו חייב לשלם את שווי הכרם שנפסד מצד כלאי הכרם בלא מחיצה.

והמראה דינר לשלחני, אע''פ שלא עושה לו נזק בידיים, אבל מכיון שיש כאן דינר לפנינו ובודק אצלו, ומאשר את אמינותו, גורם שישאר הדינר אצלו ומפסידו בדיבורו, ואע''פ שלא עשה נזק בידיים מכל מקום חייב לשלם.

וכן נפסק בשו"ע (חושן משפט סימן שו, ו)

"המראה דינר לשולחני, ואמר לו: יפה הוא, ונמצא רע, אם בשכר ראהו, חייב לשלם אף על פי שהוא בקי ואינו צריך להתלמד. ואם בחנם ראהו, פטור, והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד. ואם אינו בקי, חייב לשלם אף על פי שהוא בחנם, והוא שיאמר לשולחני: עליך אני סומך, או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים". 

ואף שיש חילוק בין אומן, לבין הדיוט, כל החילוק הוא דווקא כשלא מודיע לו שהוא סומך עליו, אבל אם אומר לו במפורש שהוא סומך עליו, האחריות עליו, הרי"ף על מסכת בבא קמא (דף לה,ב):

"שמעינן מינה ההדיוט לא מיחייב לשלומי עד דמודע ליה דעליה קא סמיך, דאי לא מודע ליה מצי אמ' ליה לא ידענא דעלי קא סמכת, ואי מוכחא דעליה קא סמיך לא צריך לאודועיה".

והרא''ש (ב''ק פ''ט סימן טז) הביא דעת הרי''ף, ומאידך את דעת התוספות שכתבו:

"דאפילו לא אמר ליה חזי דעלך קא סמיכנא חייב. דההיא איתתא לא אמרה לרבי חייא עלך קסמיכנא אפילו הכי אי הוה צריך למיגמר חייב. והכי מסתברא דסתם מראה דינר הוא מראהו לידע אם הוא טוב כדי שיפטור מי שנתנו לו. ואם כבר פוטרו למה ליה להראותו. כשיוציאנו ידע אם יקבלוהו ממנו".

וע' ברמב''ם פ''י מהל' שכירות ה''ה. וברשב''א בב''ק ק. שם.

ובנדון דידן כפי שטענה המוכרת לפני בית הדין ובכתב, וגם בהקלטות טענה טענה זו מול הלקוחות, שכאשר התקשרה הלקוחה והתלוננה על הרווחים:

כעסתי עלייך למה אמרת לתת לנגר את ה7000 ₪ ואמרת ש"יצא מושלם "....הרי אמרתי לך שאני מפסיקה לעבוד איתו, וסוכם שאת בודקת שהכל טוב לפני שאני משלמת. כששאלתי אותך למה לא אמרת במקום שיש בעיות, ענית שלא רצית להעליב אותו, לטענתך!.

בנוסף טענתם שהוא אמר לכם שהספרים יסתירו את הרווחים ואחרי ששמתם את הספרים ראיתם שעדיין יש רווחים. הרווחים הם במחיצה בחלק העבה של המדף לא בחלל שבו מונחים הספרים אז איך בדיוק הספרים אמורים להסתיר את זה, אז וודאי שאפשר היה לדעת את זה באותו הרגע שהספרייה הותקנה". ע''כ מדברי המוכרת (הנתבעת).

ולכאורה מדבר זה מוכח שאכן את החלק הזה ידעו ולא אמרו מצד בושה ולא רצו להעליב, ואף שיש כאן טוב לב ומידות נאצלות, היה עליהם להעלות על הדעת, שכאן מדובר על הפסד כספי, והיו צריכים להודיע למוכרים מראש. ועל כן כאן שהדברים מראים שעליו הוא סומך, וזה נאמר ברור שאלולא כן לא היו משלמים הנתבעים לנגר. למרות שהנגר עשה עבודה גרועה והוי מקח טעות, אולם מה שהוציאו מחמת דיבורו נזקף לחובת התובע.

ואף שטען התובע כי חשב שהדברים ניתנים לתיקון, והוא אינו אומן מומחה, טענתו מתקבלת רק לגבי זה שהדבר נחשב עדיין כמקח טעות, והוא חוזר, וכמבואר בשו''ע עד שיראה לשכנו או לתגר, וכמו שנתבאר בפס''ד הראשון, אבל לפי כל דין היה לו ליידע את המוכרים קודם התשלום לנגר, שידעו הנתונים ויחליטו כהוגן האם הגיעה העת לשלם לו או לא, ועל כן לגבי הסכום הזה יאלץ לספוג הלקוח את התשלום לנגר.

מסקנא דדינא

1. על חנות הרהיטים (הנתבעים) להשיב 11,400 ש''ח למשפחת התובעים.
2. הספריה תעמוד ברשות משפחת התובעים, ויוכלו למכרה, למי שירצו.
3. אם בעלי החנות רוצים להשיב ה7000 ש''ח, ולקחת הספריה הרשות בידם.
4. בית הדין מבקש משני הצדדים לכבד זה את זה ולא להוציא שם רע זה על זה, ועצם זה שבאו לדין תורה וקבלו את הדין, מראה על נאמנותם וישרותם של שני הצדדים. אף שהיו כאן חוסר הבנה בין הצדדים, יש לילך בדרכי שלום. ולקיים את הדין.

בברכה

הרב יוסף ישראל כהן אב"ד          הרב יצחק עקליאן דיין           הרב זכיאל חורי דיין