מום במקח בספריה שקנו

טענה על מום במקח בספריה

טענות התובע

התובע קנה ספריה בשווי 18,400 ש''ח מחנות רהיטים בבעלותו של הנתבע, הגיע נגר והתקין את הספריה בבית התובע. אולם התובע טוען למקח טעות, בהיות:

• גם לאחר שהנגר תיקן פעם שניה את מידות הספריה, נתגלה ריוח של סנטימטר בין מדף למדף, והשאיר בצבע לבן, באופן המכער את חזות הספריה, והביא להם צבע שיצבעו.
• לאחר כמה ימים הגיע אביו של התובע, וכן נגר ואמרו שאין זו הדרך של בעל מלאכה בספריה כזו להניח סדק לבן, ולהשאיר צבע שהם יצבעוהו בעצמם, כי התוצאה תהיה לא כדאית.
• מלבד כל זאת, לאחר כמה ימים שהניחו את הספרים על הספריה נתגלתה בטן בספריה, וכי היא לא מחזיקה את כובד משקל הספרים, שזה פגם יסודי בספריה, ומהוה מום במקח.
• הדבר נגרם לפי חוות דעת המקצועית בגלל שהנגר לא חילק את הספריה כיאות, ובדרך כלל מחלקים לשנים, וכאן הוא חילק לשלושה ארבעה חלוקות את המדפים.
• אשת התובע אומרת שפנתה כבר יום אחרי לאשת הנתבע, בגלל הליקויים שנתגלו.
• התובע טוען שפנה תוך שבוע לאחר שראה את הבטן בספריה, ושאל חו''ד של נגר מוסמך כי עבודה זו של הנגר אינה תקינה.
• התובע מבקש מהנתבע, או שיביא ספריה חדשה, תקינה. או שיחזיר את מלוא הסכום 18400 כדין מקח טעות.

טענות הנתבע 

הסיפור החל לפני למעלה מחצי שנה, באו הזוג דנן לתכנן ספריה, ואמרנו להם שהתכנון לא ריאלי. התובע התקשר לאשת הנתבע (אשת המכירות בחנות) והיא הפניתה אותו לנגר שישרטט. והיא אמרה להם תשלחי את השרטוט ונתקדם הלאה. לבסוף הנגר עשה תכנון שלא הסכמנו עליו ומאחורי גבינו. ובאמת באורך שהם ביקשו שהוא מעל 2.40 מטר נוצרים רווחים, ממלאים בלבן, ואז צובעים.

הנתבע טוען להגנתו:

1. הנתבע הודה שעבודת הנגר לא הייתה מקצועית, והוא החליף פועלים. ולכן העסק הפסיק לעבוד עם הנגר המבצע.
2. אולם הייתה כאן הצעה מול הנגר בלי שיתוף החנות, והאחריות על התקלה על התובע בעצמו.
3. הצעתי תיקונים כגון להעמיד עמודות שתופסות רק מעט מקום בספריה והם לא הסכימו.
4. הנתבע שאל את התובע האם לשלם לנגר, והוא שילם לנגר סך 7000 ש''ח.
5. התובע השתמש בספריה והוסיף בה מנורות ומראה ששמח בעסקא.

התובע

התובע נשאל מבית הדין אם באמת הנגר עשה תכנית אחרת, ולא מה שהם תכננו ביניהם, הרי אינו צד בענין, וכל הענין בין התובע לנגר, אם כן את כל ההפרש במחיר שלקח הנתבע מהתובע על העסקא הוא חייב להשיב לתובע, גם לשיטתו. שהדבר דומה למצב שהמוכר שישב עם לקוח על תכנון רהיט כלשהו ובסוף לא סגר, שודאי שאין לו תביעה כלל וכלל.

1. אם היה קונה מן הנגר ישירות היה משלם לו יותר.
2. נעשה תכנון וזה נעשה רק לאחר שמשלמים מקדמה, ועל התכנון והעבודה עליו לשלם. והם אלו ששינו את התוכנית וידם על התחתונה. 
3. גם הנגר יכול לטעון מצידו, 'אם הוסבר ללקוח חזור והסבר שהתוכנית הזאת לקויה, והוא מצידו מתעקש שהוא רוצה את התכנית הזאת על אף ולמרות, אין זה אלא באחריותו האישית והבלעדית....!!!'

על טענת הנתבע כי התובע עשה תכנון עם הנגר בשונה ממה שסוכם עם אשת המכירות של העסק, הראה התובע כי המוכרת שלחה את הדגם של הספריה העכשוית לתיבת האימייל שלהם, והיא המליצה להם על ספריה זו בחום. ואכן בית הדין ראה תמונה שנשלחה מנתבע לתובע עם דגם הספריה הלקוי שהותקן להם.

לא זו בלבד זו אלא הם מביאים כראיה שהחנות מצרפת תמונה זו שמהווה ראיה ברורה לזה שבעלת העסק ידעה מהתכנון הנוכחי של הספריה, בניגוד גמור לטענת הנתבע, כי לא ידעו כלל מהדבר. וזה מחזק באופן ברור את טענתם שהמוכרת היא זו שהפנתה אותנו לנגר עם התכנון הזה, וכן היא כתבה - "דברנו על הסגנון הזה" ולזה היא מצרפת את התמונה של הספרייה שאליה היא מתכוונת שזו בעצם הספרייה שנסגרה לבסוף.

חוות דעת של נגר חיצוני:

1. התכנון הקונסטרוקטיבי לקוי, הן מבחינת חלוקת המשקלים וכו'.
2. המדפים הארוכים שקועים מטה.
3. העמודות אינם עומדים בזוית ישרה, חוסר סימטריה משוועת.
4. הגימורים חובבניים.

ההקלטה

הן אמת שזה נראה משיחת הקלטה ששלח הנתבע, וגם ממייל ששלח הנתבע, מה ששלחו הלקוחות / התובעים לנגר, כי התובעים אכן היו מוכנים לקבל את הספריה עם תיקונים. ואפילו התקינו אורות לספרייה, ואמרו שאהבו את הדגם וכו'. אולם מיד לאחר מכן ציינו "יש כמה תיקונים שממש מפריעים לנו שלא אמורים להיות". וציינו ששה דברים, הצריכים תיקון שרובם ככולם נתגלו להם רק אחרי התחלת השימוש ואינם מומים גלויים. ומהם א] שתיקונים שהוא עשה נשברו, ב] הרווחים שהובטח להם שלא יהיו ניכרים לאחר שימת הספרים, אכן ניכרים לעין גם אחרי שימת הספרים, ג] נמצא שבר בחלק התחתון, ד] שריטה שנתגלתה רק לאחרי נקיון. ה] ובטן במדפים. אלו דברים שנתגלו להם רק אחרי שהם התקינו את האורות בספריה, הם מציינים שדברו עם המוכרת שיבוא לתקן לאחר ראש השנה, וכך היה נשמע בהקלטה של האב של התובע שהובטח לו שהכל יתוקן.

אולם בשעת מעשה כשהגיע הזמן לתיקון מתברר לבית הדין מהקלטה המצורפת של שיחה משולשת בין המוכרת / התובע והתובעת / והנגר (שלוחו של המוכר)  שהמוכרת אומרת כי היא נכנסה לחדר ניתוח, והסכימה ובידיעתה שיסגרו דברים סופיים מול הנגר. היא באה אל הנגר בטענה, "הלקוח סמך עליך כי אתה בעל מקצוע, ואתה אמרת לו שלא יהיה בטן. אם היה מגיע אליך ארון עם כ''כ הרבה תקלות מה היית עושה"? ותשובת הנגר "אין מה לעשות, המרווחים ישארו, והבטן תשאר". והמוכרת אומרת לו 'בתמונה שהם בחרו את הספריה זה לא היה נראה ככה'. ובמהלך כל השיחה אמר הנגר כמה פעמים "תזרוק אותה לזבל, לא מעניינת", וכך נסתיימה השיחה.

עד כאן תיאור העובדות כפי שהובאו לפני בית הדין.

נימוקים לפסק דין:

טענת ביטול מקח – הנה מכיון שנתברר ע''פ המסמך ששלח התובע לפני בית הדין, שאכן מטעם החנות נשלח הדגם הנמצא כעת בבית הלקוח, ונכתב גם כן שזה הדגם בסגנון שדובר עליו, הרי שהתברר למעלה מכל ספק, שהמקח נעשה כדרך כל הארץ, על דעת המוכר והלוקח, וייתכן שבתוך התהליך הארוך עברו ביניהם כמה דברים, אך מ''מ הדברים ברורים שזו היא הספריה שהוצעה לבסוף ללקוחות מבית העסק, ועליה דובר. ומכיון שאף המוכר מודה שהעבודה שעשה הנגר היא גרועה, ויש כאן מציאות של בטן בספריה המהוה מום במקח. אי לכך נראה ברור שיכול הלקוח לטעון על 'ביטול מקח', כפי המבואר בפרק המוכר את הספינה (סג,ב) ד' מדות במוכרים, מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו. והנדון כאן שביקש הלקוח ספריה איכותית ועמידה לספריו וקיבל ספריה שכמעט אינה ברת שימוש ובעיקר בגלל הבטן שנוצרה מהספרים, שהוא ממש מום במקח, והדבר דומה למבואר בשולחן ערוך (חושן משפט - סימן רלג א)

"אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות, לוקח יכול לחזור בו אפילו לא נתאנה בסכום".

ונראה ברור שבמקרה דנן זה נחשב ל"נמצאו רעות".  

ולא זו בלבד אלא נחשב למום במקח ומבואר בשו"ע חושן משפט (סימן רלב, ז)

"כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום".

וכדי שהמקח יחול למרות המום צריך המוכר לפרש לו באופן מפורש שאפילו אם יהיה מום לא יחזור בו, וכמו שממשיך שם השו''ע:

"ואם פירש המוכר ואמר: על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח, או עד שיאמר לו: (כל מום) שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו, שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו, כמו המפרש האונאה".

והנה כאן כל עוד שאין בתנאי המכירה נוסח מפורש בו מודיע המוכר ללקוח שכל מום שיהיה הרי הוא עליו, הרי כשנתגלה המום המקח בטל.

ובאשר לטענת הנתבע, כי התובע אישר את הרכישה, ואף השתמש בה, וכדבריו שהובאו לעיל, 

1. הנתבע שאל את התובע האם לשלם לנגר, והוא שילם לנגר סך 7000 ש''ח.
2. התובע השתמש בספריה והוסיף בה מנורות ומראה ששמח בעסקא.

נראה ברור שאע''פ שטוען המוכר שהתובע נתרצה בעבודת הנגר, ואמר לשלם לו את מלא הסכום, ואם כן, לאחר שהביע שביעות רצונו, וגם נשתמש בספריה, הרי שלמרות הפגמים בעבודת הנגר סבר וקיבל. אין לדמות טענה זו של התובע למבואר ברמ"א (רלב,ז): 

"מכר לו כלי של עץ ואמר לו שהוא של זהב, הואיל והלוקח חזי ליה, מצי א"ל דטוב כשל זהב אמרתי". 

אע''פ שגם כאן הלקוח סבר וקיבל ואפילו אישר את עבודת הנגר. מכיון שכל דברים הללו הם דווקא במומים גלויים שנראים לעיני כל בשעה ראשונה, וכמו זהב, ועץ, וכל כיוצא בזה שייך לומר סבר וקיבל. אולם בנדון דידן לא מיבעיא שבודאי שהמום שנעשה במקח שהוא "בטן" בגוף הספריה תוך כמה ימים שהוא לבדו כבר מהוה מום במקח וסיבה לביטול המכירה, וזה דבר שאליו לא נתוודע הלקוח בשעת המכירה, והסכמתו הייתה בטעות, וגם מה שנתשמש בתחילה בשימוש המיועד לספריה בספרים ותוך כמה ימים פנה כי יש בטן בספריה, הרי שכל עוד שלא נתוודע המום אין שום משמעות להסכמת הלקוח. כמבואר בדברי הרמב''ם ונפסק בשו"ע (רלב, ג)

"המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלים, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפי' לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא".

הרי שבנדון דידן שמחה התובע ביד המוכר ברגע שנתגלה שהספריה עם מום מהותי, הרי שהמקח בטל ומבוטל.

ולכן אין לזה מקום כלל למש''כ השו''ע "והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום. אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, ה"ז מחל ואינו יכול להחזיר", שכאן הניח התובע את ספריו קודם שהתגלה המום העיקרי, ורק ע''י זה נתגלה המום, ומיד נתקשר לבטל המקח והרי זה ודאי שלא יעלה על הדעת שהשימוש הזה שהיה קודם גילוי המום מהוה ראיה כלל וכלל על מחילה, אלא הייתה כאן בקשה מידית לביטול מקח מרגע גילויו בגילוי המום לבטל את המקח.

ונראה ברור שגם לגבי הבעת שביעות רצון בתחילה מצד התובע על הספריה לגבי שהשאיר לו את הצבע משום שחשב שכך הוא הדרך, ולבסוף נתגלה לו ע''י קרובו ותגר שאין זו הדרך, וטען הנתבע דסו''ס גילה רצון. הנה מבואר בגמרא (ב''מ מט,ב) וברמב''ם ונפסק בטור ושו''ע אפילו לגבי אונאה (סימן רכז, ז) בדמים שהיא קלה הרבה יותר מאונאה בשינוי בחפץ (ע' טור וב''י סי' רלב), שיכול לחזור בו עד שיראה לתגר או לקרובו, וזה לשון השו''ע "עד מתי יכול לחזור ולתבוע אונאתו וכו', עד כדי שיראה לתגר או לקרובו", ולכן ההסכמה הראשונית לקחת את הצבע מן הנגר, אינה נחשבת להסכמה, וכיון שמיד כשנודע להם שאין זה דרך הנגרים בספריה בערך כזה, וכמו שהובא בחוות דעת מנגר, וכמו שהודה גם בעל העסק שהעבודה של הנגר הייתה גרועה, ולכן יותר הוא לא עובד עמו. הוי גם כן סיבה לביטול מקח.

ולגבי עלות הובלת הספריה, הנה כתב הרמב''ם (הל' מכירה פט''ז ה''ג,ד) והובא בטור (סו''ס רלב)

"וכתב הרמב"ם ז"ל מכאן אתה למד שהלוקח מקח מחברו ומודיעו שמוליכו למדינה פלונית למכרו שם, ואחר שהוליכו שם מצא בו מום, אינו יכול לומר לו החזר לי מקחי כאן, אלא מחזיר לוה דמים, והמוכר מטפל בו להביאו או למכרו שם, ואפילו אם נגנב או נאבד אחר שהודיעו הרי הוא ברשות המוכר, אבל אם לא הודיעו שרוצה להוליכו שם והוליכו שם ומצא בו שם מום הרי הוא ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר".

וכאן שהגיע המוצר לבית הלקוח בידיעת המוכר, האחריות על המוכר ליטול מקחו. והוצאות ההובלה עליו. וכן נפסק בשו''ע (שם סעיף כב).

והן אמת שהקלקלה היא של הנגר, שהתקין את הספריה באופן לא נכון. מאחר שהתברר ע''פ ההקלטה שהמוכרת הסכימה לשלחם לנגר, שיסגרו איתו פרטים סופיים, ובתור אדם מקצועי, לא חששה שיהיה נזק. על כן הנגר אינו אלא פועל של בעל העסק ועמו נסגרה העסקא, והגע עצמך אדם הקונה דירה מקבלן, ויש בעית ריצוף, וכי עסקו עם הרצף, אין עסקו אלא עם הקבלן, והקבלן יכול לתבוע את הרצף. והוא הדין בנדון דידן שאף שיש כאן דין ודברים בין בעל העסק לנגר, וייתכן שמן הדין הנגר צריך לפצות את בעל העסק על התקלה שגרם לעסקיו, אבל בית הדין לא בית הדין אינו נכנס לזה [כל עוד לא הוגשה תביעה כנגד הנגר מצד המוכר], ואנו דנים בנדון שבין התובע לנתבע חלה מקח טעות ועל בעל העסק לקחת את הספריה ולהשיב את כספו. או לתת לו ספריה חדשה מנגר אחר שיהיה נאמן עליו במקצועיותו.

פסק הדין

א. בהציג התובע ראיה כי תוכנית הספריה הנוכחית נשלחה מאת העסק והמליצו על סגנון הספריה הזו, ובפרט שמודה המוכרת כי נכנסה לחדר לידה ושלחה אותם לסגור את הפרטים הסופיים עם הנגר, הרי שהיא מודה שסמכה על הנגר כבעל מקצוע עמו יסגור הלקוח את התכנית הסופית, והרי שהעסק נסגר בין בעל העסק לבין התובע, וכל דין ודברים שיש לתובע אינו מן הנגר אלא מן העסק.

ב. בהיות שנתגלו מום במקח, שהוא בטן בספריה תוך כמה ימים מאז הרכבתה, ועוד מומים שנתגלו לאחר השימוש, התובע צודק בבקשתו לביטול מקח, ואף על פי שאישר את קניית הספריה, ונשתמש בה, הרי שבד בבד תבע לתקן את הנזקים, ולא מחל עליהם מכיון שבטן בספריה הוא מום שאינו נראה רק לאחר שימוש בספריה, ובהיות שתגובת הנגר הייתה למרות הבטחותיו שאינו יכול לתקן, ואם זה לא יפה להם שיזרקו את הספריה, וכהודאת המוכרת שאכן העבודה הייתה לא ראויה ולא מתקבלת אצל כל אדם.

ג. ובהיות והנתבע מודה כי העבודה של הנגר ששכר למען הלקוח הייתה לא מקצועית, הודאת בעל דין כמאה עדים, וודאי שיש כאן ספק לביטול מקח. ובפרט שזה מאושר גם בחוות דעת מקצועית של בעלי מקצוע אחרים.

ד. לסיכום בהיות והנגר אמר שא''א לתקן את מה שעשה "ויהיה בטן, ואם הם לא רוצים שיזרקו את הספריה", והמוכרת גילתה ישרות וניסתה להעמידו על האמת, אבל הוא לא תיקן. למרות שהנזק נעשה בתום לב מצד בעל הבית, ולא במכוון, מכל מקום, כל הדין ודברים אינו אלא בין המוכר ללוקח, והנגר הוא לא בעל דברים של הלוקח, ומבחינת ההלכה הוא נחשב לפועל של בעל הבית. ומה שיש בין המוכר לבין הנגר הוא כדין תורה בפני עצמו.

ה. על כן על הנתבע לדאוג לספריה חדשה ע''י נגר מקצועי שיהיה מוסכם על שניהם, או לחלופין להחזיר את מלא הסכום 18,400 ש''ח.

בברכה

הרב יוסף ישראל כהן אב"ד   הרב יצחק עקליאן דיין   הרב זכיאל חורי דיין

לערעור שהוגש על פסק דין זה לחץ