על פסק 14295 - זכויות סוציאליות לעובד כשכיר

הערה בנוגע לפסק מספר 14295

יישר כוח גדול על פסק הדין החשוב והבהיר!!

אשמח להציג בפני כבוד הרב כמה שאלות שעלו לי בקריאת פסק הדין.

בברכה, ר' דוד זאגא.

א. פסק הדין עוסק בשאלה, האם מי שעבד ב'שחור' יכול לתבוע כעת 'זכויות' המגיעות לו על פי החוק, שהפסיד מחמת כך.

כמדומני חסרה בפסק הדין ההבחנה הבסיסית, שבכל עבודה יש גם 'חובות', ואדם זה חייב לשלם למדינה כל המס שגזל במשך כל השנים, כדין שבגמ' בסוף ב"ק (בדף קיג.) במוכס יהודי. וכמו שעמד כבוד הרב בפסק הדין על כך שדינא דמלכותא דינא לעניין הזכויות, נראה לכאורה שכך הדין גם לעניין החובות.

תשובה:

א. קשה להגדיר אי תשלום מס כ'גזל' משום שהגדרה של גזל היא לקיחת דבר מה מאי מי כמש"כ רש"י שזה נלמד מפסוק (ש"ב פכ"ג פס' כא) 'ויגזול את החנית מיד המצרי' (וכן הובא בהעמק דבר ויקרא פי"ט פס' יג), ובתשלום מס לא שילמו מה שהמדינה קבעה לשלם אבל לא נלקח מהמדינה כלום וממילא גזל אין כאן. ב. לא כתבתי ש'דינא דמלכותא דינא' אלא שזה ש'דינא דמלכותא' הופך הרבה פעמים ל'מנהג המדינה' ובפועלים הכל כמנהג המדינה. ג. לגבי השאלה אם יש חובה לשלם מס או לא היא שאלה ארוכה שנידונה רבות בספרי הפוסקים ומשלא נשאלתי עליה לא עניתי עליה.

ב. הראיה שהובאה מיעקב אבינו, יש לדחות בכמה דרכים -

1, יעקב אבינו שילם מה ששילם באונס, שהרי לבן יכל להרוג אותו - "יש לאל ידי לעשות עמכם רע". ולכן לא מחל, והיתה לו הזכות לתבוע את לבן.

תשובה:

איתא במדרש והובא ברש"י בראשית פכ"ט פס' י:  וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל – כְּאָדָם שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַפְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית (ב"ר ע,יב), לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל. הרי שליעקב אבינו ע"ה היה כח גופני רב, והעובדה שלבן מתרברב שיש לא - ל ידו לעשות רע, איננה מוכיחה שיעקב במשך עשרים שנה היה במצב סכנה, בפרט שעל פי האמור הרי שלבן הופיע שם בלוויית כוחות נוספים ולכן יתכן שהיה בידו לעשות רע אבל בפשטות יעקב אבינו לאורך כל הזמן הזה לא היה בסכנה. 

2, יעקב אבינו היה שייך למערכת הדינים של בני נוח ולא של ישראל, שהרי עוד לא ניתנה תורה, ושמא בדיני בני נוח כך הדין ולא בדיני ישראל.

ובדומה לזה, אצלנו יש בעיה לגנוב מגנב, "בתר גנבא גנוב וטעמא טעים" (ברכות ד:), אך מסתבר מאד שבדיני בני נוח אין איסור למי שגנבו ממנו לגנוב בחזרה מן הגנב כנגד מה שגנב ממנו. מפני שאצל בני נוח הדינים הם אנושיים, והסברא האנושית היא כך. ואצל ישראל הדינים הם אלקיים, ואיסור גניבה קיים לעולם בכל לקיחת ממון חבירו, גם כשגונב כנגד מה שגנבו ממנו. אף שאבותינו הקדושים קיימו כל התורה קודם שניתנה, אך כשישראל דן עם בני נוח דנים לו בדיניהם אם ירוויח מזה (כמבואר בגמרא ב"ק שם), וגם היה אז בחו"ל ולא בארץ ישראל, ובחו"ל לא קיימו האבות כל המצוות כדברי רמב"ן הידועים. וכמו שנשא יעקב שתי אחיות, "שעתידה תורה לאסרם עלי" (פסחים קיט:).

תשובה:

כידוע דעת הרמב"ן (בראשית פל"ד פס' יג) שאחת משבע מצוות בני נח היא 'דינים' והיינו שהם צריכים לדון בדיני ישראל (ראה שו"ת הרמ"א סי' י, ושו"ת חת"ס ח"ו סי' יד, אמנם בהעמק שאלה (שאילתא ב) נחלק עליהם בדעת הרמב"ן וס"ל שדינים היינו מסברא וכפי שכתבת), כך שלכה"פ לדעת הרמב"ן בעצמו (לחלק מן האחרונים) ניתן להביא ראיה.

3, יעקב אבינו שילם כסף כי ידע שלבן לא יסכים לשלם לו שכרו ואז יצטרך יעקב לתבעו בדין, וכדי שלא יצטרך לטרוח לרדת בדין שילם מה ששילם, וכמו שאמרו "עביד איניש דזבין דיניה" (ב"ב ל:). אך במקרה שלנו לא מדובר בלבן הרמאי אלא בישיבה קדושה, ואם כן הרי לא היה צריך לרדת בדין ולטרוח, אלא היה עליו לבקש מתחילה את הזכויות המגיעות לו. ומסתמא לא עשה זאת כי ידע שלא יסכימו להעסיק אותו אם יבקש זכויות אלו, והרי הבחירה בידם את מי להעסיק, ואם כן יש כאן מחילה גמורה, שלא ביקש זכויות אלו כי רצה שיעסיקו אותו.

תשובה:

יעקב לא היה צריך לטרוח לתבוע בדין משום ששכרו של יעקב לא היה כסף שהיה צריך לקבל מלבן כך שלא היתה לו שום סיבה להוציא מכיסו, וגם אם בשבע השנים הראשונות נאלץ לשלם כי פיחד שלא יתן לו לשאת את רחל לאחר שנישא לרחל וללאה לא היה לו סיבה לשלם כך שכפי סברתך אמור להיות שיש כאן מחילה גמורה. 

וכהנה רבות יש לבדות סברות נוספות לחלק בין זה לזה. כך שנראה שקשה להוכיח מסיפורי התורה ומפירושי מפרשי התורה לסיפורים הללו, לענייני הלכה.

תשובה:

עיקר הראיה היא מההתנהגות האנושית שעצם העובדה שאדם משלם או לא תובע דבר מה לא נחשבת מחילה. אמנם באמת קשה להביא ראיה כפי שכתב מעכת"ר ולכן לא הכרעתי מכך אלא הבאתי שלכאורה נראה שההתנהגות האנושית מראה על כך שאין כאן מחילה.   

ג. הסברא הפשוטה בעניין זה, כמדומני, היא שמי שעובד בשחור נוח לו לעבוד בשחור, כדי שלא ישלם מס וכדומה, ולכן גם מוותר מרצונו על הזכויות בעבודה זו, כי כך רצונו, לעבוד בשחור ולהפסיד גם את החובות וגם את הזכויות שבאים עם הדיווח לשלטונות.

תשובה:

אין קשר בין הזכויות לחובות זכויות עובדים אינן כרוכות בתשלום מס, מאחר ויתכן שהוא עובד מתחת לתקרת המס ויש לו רק זכויות ולא חובות. 

ד. נראה עוד, שאין צורך כאן במושג של 'מחילה' על הזכויות הללו, אלא מלכתחילה כשעבד אצל המעסיק לא כיוון כלל לשעבד את המעסיק בשעבוד זה של זכויות אלו, ונמצא שהמעסיק מעולם לא נתחייב לו, ולא שנתחייב לו ומחל לו אחר כך. כעין זה מבואר בנתיבות המשפט (סימן יב ס"ק ה), לחלק בין מחילה אחרי שחל חיוב, לבין מחילה מראש שהיא כנותן מתנה ומעולם לא חל חיוב.

תשובה:

כל פועל שלא עשה הסכם במפורש הוא מוחל על מנהג המדינה התכוון על דעת מנהג המדינה ומה שלא תבע קודם לכן השאלה אם זה מחילה או לא. 

ה. לעניין פנסיה, נראה שהסברא היא שבודאי יש כאן מחילה, כי אם לא מחל לא היה לו לשתוק כל השנים, מפני שככל שייתן את הכסף לקרן הפנסיה בשלב מוקדם יותר כך ירוויח יותר בגיל הפרישה, כידוע. ומכך ששתק כל השנים למרות שהוא מפסיד מזה הון עצום ממש, נראה שפשוט במקרה כזה שלא תבע מפני שמחל. אלא אם מדובר באדם שאינו יודע ומבין בענייני כספים כלל.

תשובה

רוב האנשים לא מודעים ומבינים בכך ולא נראה שיש כאן מחילה ומאידך אם נאמר שידע והבין הרי בדר"כ כשמפקידים מראש גם מפסידים את הגדלת המשכורת (כי מחתימים את העובד על סעיף 14) כך שניתן לומר סברא שנוח לו שלא יפקיד ולא יאנוס אותו לוותר על הגדלת הפיצויים במקרה שהמשכורת גדלה.