תביעת שכר טוען רבני שהתחיל בעבודה
הרב גולד תנחום
אפשרות א' - לשלם לתובע סך של 16,000 ש"ח שכרו כפועל בטל, ולסיים את ההתקשרות לחלוטין.
אפשרות ב - להסכים להמשך הייצוג על ידי התובע .
לפסק דין נוסף לנידון זה - לחץ כאן
בעניין שבין
התובע: טו"ר י'
הנתבע: הלקוח ש'
תמצית התביעה
התובע, טוען רבני במקצועו, תובע מהנתבע, תשלום עבור שירותי ייצוג שהתחייב להם בחוזה העסקה. לטענת התובע, נחתם ביניהם חוזה ייצוג למשך שנתיים בסך 36,000 ש"ח, כאשר שולמה מקדמה של 4,000 ש"ח לאחר הגשת המכתב הראשון. החוזה כלל סעיף לפיו במקרה של הסכם פשרה בין הנתבע לבין אשתו תוך 10 חודשים, יופחתו 10,000 ש"ח מהסכום המקורי. התובע טוען כי הוא קיבל לידיו "תיק מת" שבו כבר ניתן פסק דין על ידי הרב אושינסקי למכירת הנכסים, והוא נשכר להגיש בקשה לסתירת פסק דין. לטענתו, הוא הגיש בקשה ראשונה לבית הדין, וכן ניסח בקשה שנייה להגשה לבית הדין, אך הנתבע הפסיק את ההתקשרות לאחר כשלושה שבועות. התובע טוען כי הייתה "תחילת מלאכה" ולכן מגיע לו תשלום מלא, כדין פועל שבעל הבית הפסיק את ההתקשרות עמו ללא סיבה מוצדקת לפני תום המלאכה. התובע מוכן להמשיך ולייצג את הנתבע על פי הסיכום ביניהם. בנוסף, התובע טוען לשכר מלא ולא לשכר כ"פועל בטל", בטענה שכשהוא מייצג בפני דין הרי הוא כלומד תורה, ומבואר בשו"ע חו"מ (סי' שלד ס"ד ורמ"א שם), שנוח ללומדי תורה ללמוד יותר מלילך בטל.
תמצית ההגנה
הנתבע טוען כי חתימתו על החוזה הייתה בגדר מקח טעות. הוא מציין כי הוא סוכרתי, וביום החתימה על החוזה הוא חווה נפילת סוכר שגרמה לו לבלבול. הנתבע טוען כי היה במצב נפשי לא טוב, וכי היה תחת לחץ מהרבנות. הנתבע גם הציג מידע רפואי שלטענתו מוכיח שמצבו הרפואי אינו כשורה. בנוסף לכך, התברר לו לטענתו לאחר החתימה על ההסכם, כי התובע אינו מקצועי, והוכחה לכך היא שבית הדין דחה את בקשתו הראשונה לערעור, וכן שהתובע התייעץ עמו בנוגע לנוסח הבקשה לבית הדין. הנתבע מוסיף כי התובע עצמו הציע לו להפסיק את ההעסקה, ובעקבות זאת הוא אכן הפסיק את ההתקשרות כעבור שלושה שבועות מתחילתה. בנוסף, קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי אופן התשלום - האם הסכום היה אמור להיות משולם ברובו במהלך תקופת ההעסקה (כטענת התובע), או שהיתרה תשולם רק בסוף תקופת השנתיים (כטענת הנתבע).
1. דיון מעמדו של התובע - פועל או קבלן
תחילה, יש לבחון האם מעמדו של התובע הוא כפועל או כקבלן. הבחנה זו חשובה, שכן היא משפיעה באופן ישיר על אופן התשלום ועל הסעדים הרלוונטיים במקרה של סיום מוקדם של ההתקשרות.
על פי המסמכים שהוצגו בפנינו, התובע הינו טוען רבני במקצועו, אשר התחייב לייצג את הנתבע, במשפט שהוא מנהל בבית הדין הרבני אל מול אשתו. ההתחייבות הייתה למשך שנתיים, תמורת סכום כולל של 36,000 ש"ח.
ההבחנה המקובלת בין פועל לקבלן מתמקדת באופן התמורה. כפי שמובא ב"חוקי התורה: קבלנות" (אמונת עתיך גליון 132), סעיף 2: "עבודת קבלנות - התחייבות לספק שירות או תוצר הכרוך בעבודה, בתמורה מסוימת שאינה תלויה במספר שעות עבודה". ומקור לכך בדברי הרמ"א (חו"מ שלג, ה): "שכר עצמו לזמן, יש לו דין פועל; אבל אם שכר עצמו ללמוד ספר או חצי ספר, יש לו דין קבלן".
במקרה שלפנינו, התובע התחייב לייצג את הנתבע למשך תקופה של שנתיים בתמורה לסכום קבוע מראש של 36,000 ש"ח. התמורה לא נקבעה לפי מספר שעות העבודה, אלא כסכום כולל עבור השירות. בנוסף, אופי ההתקשרות מעיד על כך שהצדדים הכירו בעובדה שכמות העבודה עשויה להשתנות במהלך תקופת ההסכם - עשויה להיות רבה בתקופות מסוימות ומעטה באחרות - וזהו בדיוק הרציונל של קבלנות, שכל צד נוטל על עצמו סיכונים מסוימים.
המזמין (הנתבע) חוסך לעצמו את הסיכון של תשלום גבוה במקרה שיידרשו שעות עבודה רבות, והקבלן (התובע) חוסך לעצמו את הסיכון של תשלום נמוך אם העבודה תהיה מועטה.
על כן, אנו קובעים כי התובע הינו בגדר קבלן ולא פועל.
2. הפסקת העבודה - האם הייתה מסיבה מוצדקת
הנתבע טען כי ביטל את ההתקשרות עם התובע משתי סיבות עיקריות: חוסר מקצועיות של התובע ומקח טעות בשל מצבו הרפואי והנפשי בעת החתימה על ההסכם.
בנוגע לטענת חוסר המקצועיות, הנתבע העלה שלושה נימוקים:
התובע התייעץ עמו בנוגע לנוסח הבקשה שהוגשה לבית הדין.
בית הדין דחה את הבקשה הראשונה לערעור שהגיש התובע.
התובע חזר וביקש ללא הפסקה תשלום, וניכר שאכפת לו רק מהתשלום ולא מהעבודה שהוא אמור לבצע בשביל הנתבע.
אין בטענות אלו כדי להוכיח חוסר מקצועיות. אדרבה, התייעצות עם הלקוח היא דבר מקובל ואף רצוי ומעיד על שיתוף פעולה, כפי שציין גם התובע. דחיית בקשה על ידי בית הדין אינה מעידה בהכרח על חוסר מקצועיות, במיוחד כאשר מדובר ב"תיק מת" כפי שהגדירו התובע, שבו כבר ניתן פסק דין על ידי הרב אושינסקי. יתרה מכך, בהקלטה שהושמעה בבית הדין, הנתבע עצמו שיבח את עבודתו של התובע והגדיר אותה כ"יפה". גם העובדה שהתובע דרש דרישות חוזרות ונשנות לתשלום אינה מעידה על חוסר מקצועיות או רצינות. אדרבה, אדם שמבצע עבודה, מובן וברור שהוא מצפה לקבל תמורה עליה.
לפיכך, לא מצאנו בסיס לטענת חוסר המקצועיות.
3. טענת מקח טעות עקב שיקול דעת לקוי
נבחן כעת את טענת הנתבע בדבר מקח טעות בשל היותו סוכרתי, וכי ביום החתימה חווה נפילת סוכר שגרמה לו לבלבול, וכן טען שהיה במצב נפשי לא טוב ותחת לחץ מהרבנות.
אמנם, מצב רפואי חמור יכול להגדיר אדם כשוטה, וממילא אין משמעות לחוזים שחתם עליהם, אולם לחץ נפשי כשלעצמו אינו גורם פטור. המקור לכך הוא בתלמוד בבבא בתרא (מז ע"ב), בו נאמר לגבי מכירה תחת לחץ: "זביני זביניה". כלומר, אדם המוכר חפץ עושה זאת תמיד מתוך צורך או לחץ מסוים, ובכל זאת המכירה תקפה. כפי שנפסק בשולחן ערוך (חו"מ רה, יב): "מי שהכריחוהו למכור... אפילו נתלה עד שמכר, מכרו מכר".
במקרה שלפנינו, אמנם הנתבע הוכיח באמצעות טענותיו כי אינו בקו הבריאות, אך לא הוכיח כי בערב החתימה על ההסכם היה משולל שיקול דעת. אדרבה, מספר עובדות מחזקות את ההנחה שהנתבע היה בעל דעת בעת החתימה:
קבע פגישה עם התובע ביוזמתו.
התמקח עמו על פרטי ההסכם.
חתם על המסמך רק לאחר שקיבל הסברים.
בטענותיו הוא זוכר היטב את האירועים ואת תחושותיו.
התובע טען כי הנתבע אף לחץ את ידו לאחר החתימה ואמר כי הוא "רגוע מכך שהוא לקח מייצג מקצועי".
יתרה מכך, בתשובה לשאלת בית הדין, הנתבע הודה שהוא עדיין צריך ייצוג משפטי ובכוונתו למצוא ייצוג אחר. אולם, הוא אינו מעוניין בייצוג של התובע מכיוון שלטענתו התובע "לא ראה אותו אלא רק את הכסף", כלשונו.
בית הדין מתרשם כי הסיבה האמיתית לביטול ההעסקה מקורה אולי בכך שהנתבע חש שהתובע מתנהג בחוסר רגישות למצבו של הנתבע, ולא עקב חוסר מקצועיות או מקח טעות כפי שהנתבע טוען. זוהי אינה טענה קבילה לביטול ההסכם ביניהם.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי טענת הנתבע לבטלות החוזה מחמת מקח טעות ולחץ נפשי אינה מתקבלת, והחוזה בתוקף.
4. הנתבע כמזמין שחזר בו וזכויות התובע כקבלן
יש לדון בעניין זה לפי דיני קבלן שבעל הבית חזר בו.
הרמ"א בחושן משפט (סימן שלג סעיף ד) פסק: "ובע"ה החוזר בו דינו כקבלן, שידו על התחתונה (טור)". כלומר, כאשר מזמין העבודה (בעל הבית) חוזר בו מההסכם, ידו על התחתונה בחישוב התשלום המגיע לקבלן.
במקרה שלפנינו, הנתבע הפסיק את ההתקשרות עם התובע לאחר כשלושה שבועות, כאשר התובע כבר החל בעבודתו והגיש בקשה ראשונה לבית הדין וממילא זכאי לתשלום מה שסוכם עמו. נתיבות המשפט (ביאורים סימן שלג ס"ק ז) מחדד עניין זה: "ולכאורה תימה דאמאי לא קאמר שאם אין לפועל פעולה אחרת לעשות דצריך לשלם לו כל דמי מלאכתו רק לנכות כפועל בטל... בקבלן שאין קצבה לגמור מלאכתו, אם כן מה בכך שיכול לקבל עוד מלאכה בקבלנות אצל אחר, מכל מקום יכול לומר אף שהיתה מלאכתך אצלי הייתי יכול לקבל מלאכה זו אצל האחר ולעשותה אחר כך בעת שאהיה פנוי ממלאכתך".
דברי הנתיבות מלמדים שיש יסוד להעניק לקבלן את מלוא שכרו (בניכוי שכר בטלה), מאחר שבניגוד לפועל יומי, קבלן יכול היה לקבל עבודות נוספות גם בזמן שעבד אצל המזמין, ולבצען בזמנים אחרים. במקרה שלנו, התובע, כטוען רבני, יכול היה לקבל תיקים נוספים במקביל לטיפול בעניינו של הנתבע.
5. התשלום המגיע לתובע
מאחר שקבענו כי התובע הינו קבלן וכי הפסקת ההעסקה על ידי הנתבע אינה מוצדקת, יש לבחון מהו התשלום המגיע לתובע.
מדובר בביטול העסקה אחרי תחילת העבודה, שכן התובע כבר הגיש בקשה ראשונה לבית הדין ואף קיבל מקדמה של 4,000 ש"ח. על כן, יש לבחון אם התובע ניזוק מחמת ההסכמה שלו לקבל את העבודה.
מהתרשמות בית הדין, אמנם התובע השקיע שעות בהכנת התיק והגשת הבקשה, אולם התובע אפילו לא טען שהפסיד עבודה אחרת בגלל הסכמתו לקבל את התיק או שנגרם לו נזק בצורה אחרת.
במקרה כזה, נראה שהקבלן צריך לקבל את מלוא שכרו עבור מה שכבר עשה ושכר בטלה על השאר. אנו קובעים כי תשלום המקדמה הוא כנגד מה שעשה, ועתה נותרה התביעה על סך 32,000 ש"ח שהם שכר בטלה.
התובע טען בפני בית הדין שדינו כ"אוכלוסי דמחוזא" וממילא אין לדון בו שכר בטלה אלא שכרו משלם. מקור הדין הוא בגמרא (בבא מציעא עו ע"ב) המתארת קבוצת אנשים שמצטערים מכך שאין להם עבודה. התובע אף הביא פסק של הרמ"א שרואה תלמידי חכמים באותו גדר, כמובא ברמ"א (חו"מ של"ד): "אוכלוסין דמחוזא... נוח להם ללמוד תורה מאשר להתבטל".
אולם, טענה זו דחוקה היא, שכן עבודת הטוען הרבני, בעיקר בדיני משפחה, היא עבודה לפרנסה ולא לימוד תורה לשמה. אדרבה, היא מחייבת התעסקות מרובה בפרטים טכניים וב"מריבות" בבית הדין, שאינם עניין נעים, ואין בינם לבין לימוד תורה דבר. גם ההכנה לקראת דיונים, מיעוטה לימוד תורה ורובה עיסוק בדברים טכניים ומשפטיים. חזקה על התובע, שהוא אדם ירא שמיים ותלמיד חכם, שדווקא כשהוא "הולך בטל", הוא יכול להקדיש זמן רב יותר ללימוד תורה. זאת בניגוד למלמד, שעיקר עבודתו, הן בהכנת שיעוריו והן בלימוד התלמידים, הוא עיסוק בלימוד תורה ממש.
לכן, בנקודה זו אנו דוחים את טענתו של התובע לקבלת מלוא שכרו ופוסקים שיש לשלם לו על העבודה שלא עשה כפועל בטל בלבד.
6. חישוב שכר בטלה
מצאנו מספר שיטות בראשונים לחישוב שכר בטלה:
שיטה א' (רש"י, רמב"ם פיהמ"ש בכורות): כמה מוכן הפועל לפחות משכרו כדי להתבטל ממלאכתו.
לפי שיטה זו, מחשבים כמה היה הפועל מוכן להפחית משכרו כדי שלא יצטרך לעבוד באותה מלאכה. השומה תלויה בקושי המלאכה וברמת המאמץ הנדרשת.
כפי שכותב רש"י (בכורות כט ע"ב): "כפועל בטל של אותה מלאכה – דבטל הימנה. דאם היה נוקב מרגליות שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה, אם אומר לו טול כך וכך ותבטל היום ממלאכה, אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה טורח. ואי מלאכה קשה היא כמו נגר, אם אומר לו אתה נוטל עכשיו שלשה זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו, נוח לו להבטל וליטול זוז".
שיטה ב' (רמב"ן בחידושיו לבבא מציעא ל ע"ב, סח ע"א; רשב"א בחידושיו לבבא מציעא לא ע"ב): כמה מוכן הפועל לקבל בזמנים שאין הרבה עבודה.
לפי שיטה זו, מחשבים כמה היה הפועל לוקח עבור עבודתו בתקופות שאין הרבה עבודה והפועלים יושבים בטלים.
כדברי הרמב"ן שם: "פי' ר"ח ז"ל כגון אם היה חייט והניח מלאכתו והשיב את האבדה ונשתהה שם כשיעור תפירת בגד ששכרו סלע, לא יאמר לו כבר בטלתי מלאכתי שיעור סלע תנה לי, אלא משערין לו שכרו בעת שאין לו מה יתפור אלא יושב ובטל אם יבוא אדם ויאמר לו הנך יושב בטל תקח בתפירת הבגד חצי סלע או תישאר בטל כל היום".
שיטה ג' (תשובת רש"י, רבנו חננאל [מובא בט"ז]): פועל בטל מקבל חצי מהשכר.
לפי שיטה זו, פועל בטל מקבל באופן קבוע מחצית משכרו הרגיל. כדברי רש"י בתשובה: "אמינ' בפועל בטל פלגא אגרא וכן מקובלני מרבותי. וצריך ליתן לשומרי' מעות או דבר אכילה".
שיטה ד' (תשובת הרשב"א (ח"א סי' אלף מב): לפי ראות עיני הדיינים.
לפי שיטה זו, במקרים מסוימים (כמו מלמד) קובעים את השכר לפי שיקול דעת הדיינים.
כדברי הרשב"א: "ואם היה יושב בטל הכל לפי ראות עיני הדיינין. שיש לומד שהרב רוצה להיות יושב ובטל ויש שהוא חפץ יותר בלמוד. והכל כמו שיראה לב"ד".
להלכה
בשלחן ערוך (חו"מ רסה, א) פסק כשיטה הראשונה, של רש"י והרמב"ם.
הרמ"א בהגהותיו פסק כשיטה השניה, של הרמב"ן.
הט"ז (של"ג ,א) פסק כשיטה השלישית: "שאינו דומה הבא טעון. פירושו מצאתי כתוב בקובץ ישן וז"ל, כתב בהג"ה היכא דאמרו חכמים דנוטל כפועל בטל היינו חצי השכירות, וכן נמצא בתשובת רש"י וכן מייתי הר"ח א"ז בשם רבינו חננאל. ושוב מצאתי בתשובה שנית (תשובות רש"י סי' רל"ט) וז"ל, מקובלני מרבותי מאי כפועל בטל פלגא דאגרא".
7. הוראת החוזה לעניין קיצור משך העבודה
אולם יתכן והמקרה שלנו שונה, מאחר שבחוזה עצמו קיים סעיף המתייחס למקרה בו משך העבודה יקוצר. בחוזה מפורש שאם ימצאו פשרה עם אשתו של הנתבע תוך 10 חודשים, הרי שיצטרך לשלם רק 26,000 ש"ח (36,000 ש"ח פחות 10,000 ש"ח).
סעיף זה מוכיח לכאורה שהצדדים הכירו בכך שיתכן שלא יהיה צורך בשנתיים עבודה, ובמקרה כזה עדיין יהיה התובע זכאי לסכום 26,000 ש"ח. התובע טען בדיון שסכום זה נובע מהתחשבות בכך שמדובר בפשרה ושהנתבע כנראה הפסיד מחמת הפשרה. אך זהו פירוש דחוק, שכן ברי שעיקר ההתחשבנות היא משך זמן העבודה, מאחר שנקבע שפשרה תקזז מהסכום רק אם תתרחש תוך 10 חודשים ולא בכל מקרה.
אולם יש לדחות ולומר שסכום זה סוכם במקרה בו נגמר הדין והנתבע לא צריך עוד לייצוג, מה שאין כן במקרה דידן, בו הנתבע מודה שהוא עדיין צריך לייצוג.
חישוב התשלום המגיע לתובע
במקרה שלפנינו, יש לחשב את התשלום המגיע לתובע בגין העבודה שביצע ובגין הפסקת העבודה על ידי הנתבע.
על פי שיטת רש"י והרמב"ם, שנפסקה להלכה בשולחן ערוך, בחישוב שכר בטלה יש לשום כמה היה מוכן הפועל לפחות משכרו על מנת להיות בטל ולא לעבוד. בהתחשב באופי העבודה של טוען רבני, שאינה כרוכה בעמל פיזי, אך דורשת מאמץ מקצועי משמעותי, וגם לרוב אינה נעימה במיוחד, שכן עליו לייצג צד בסכסוך משפחתי, ניתן להעריך שהתובע היה מוכן לוותר על כמחצית משכרו על מנת להיות בטל ממלאכתו, כפי שכתב הט"ז.
בהתאם לכך, מגיע לתובע סכום של כ-16,000 ש"ח נוספים (מעבר למקדמה של 4,000 ש"ח שכבר שולמה), כך שסה"כ יקבל 20,000 ש"ח על עבודתו.
פסק דין
לאור כל האמור לעיל, בית הדין פוסק כדלהלן:
מאחר שהנתבע עדיין זקוק לייצוג משפטי, והתובע מוכן להמשיך לייצג אותו, בית הדין מעניק לנתבע שתי אפשרויות:
אפשרות ראשונה - לשלם לתובע סך של 16,000 ש"ח נוספים (בנוסף ל4000 ש"ח שכבר שילם לתובע) ולסיים את ההתקשרות לחלוטין.
אפשרות שנייה - להסכים להמשך הייצוג על ידי התובע למשך השנתיים הקרובות. במקרה זה, על הנתבע לשלם כעת סך של 11,000 ש"ח (כפי שנכתב בהתכתבות בין הצדדים, בה התובע דרש 15,000 ש"ח על תחילת העבודה, בניכוי 4,000 ש"ח ששולמו כבר), ולהשלים את יתרת הסכום בסך 21,000 ש"ח במשך השנתיים שסוכמו בחוזה. כאשר התשלום השני בסך 10,000 ש"ח יהיה בתום שנה מחתימת החוזה, ויתר הסכום בסך 11,000 יהיה בסיום החוזה בסוף השנתיים, אא"כ יסתיים הדיון בפשרה תוך עשרה חודשים, שאז יירד החיוב ב10,000 ש"ח.
על הנתבע להודיע לבית הדין תוך 5 ימים, באיזה אפשרות הוא בחר.
על הנתבע לשלם את הסכום שנפסק (בהתאם לאפשרות שבחר בו) תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
נחתם ביום: י' אדר תשפ"ה.
לפסק דין נוסף לנידון זה - לחץ כאן
הרב אריה כץ הרב איתמר ורהפטיג הרב תנחום גולד
דיין אב"ד דיין
