על פסק 2616 - להשתמש בטלית שהוחלפה

שאלות על פסק הדין, ובצידן תשובות הרב יצחק בירך דסקל:

 

לכבוד הרב שליט"א

יישר כוח על פסק הדין החשוב!

כבר פעמיים בעבר נתקלתי במקרה דומה של כלים שהתחלפו, ושמחתי למצוא פסק דין בהיר ומנומק בעניין.

א. המקור לניחותא שלא מדעת

אך נקודה מסויימת, שעומדת ממש ביסודו של ההיתר שבפסק הדין, לא נכתב בפסק הדין מהו המקור לה, ועל כך רציתי לשאול.

מבואר בפסק הדין, שהיסוד להתיר להשתמש בטלית, בנוי על אומדן, שכך רצונו של בעל הטלית, שיוכלו להשתמש זה בטליתו של זה. ומבואר בפסק, שאנו אומדים כך את דעתו אף שנראה שלא שם לב כלל להחלפה, ואף שיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש, כאן ניחותא שלא מדעת מועילה.

[בלשון הרב בפסק הדין - "בדבר שאנן סהדי שניחא ליה, הכל מודים שאפילו לאביי מותר להשתמש בזה".]

ולא נזכר במאמר מקור לזה, אף שכל ההיתר בנדון זה בנוי ומיוסד על זה.

ולכן רציתי לשאול, אם יוכל הרב שליט"א לבאר מה מקורם של הדברים.

תשובה:

כתבתי במאמר : וסברא זו מפורשת בקצות החושן (סימן רסב ס"ק א) שבדבר מצוה שבודאי ניחא ליה, אפילו לאביי אמרינן שמהני, והוא הדין בזה נמי, כיון שמקבל תמורה פשיטא ופשיטא שניחא ליה, שהרי רוצה להשתמש בחפץ לעצמו. [עיין שם בקצות החושן ותראה מפורש סבר זו]

ב. "רוצה אדם בקב שלו"

מלבד זאת, רציתי לשאול שאלה נוספת.

במאמר מבואר, שיש סברא לומר שבמקום שבו אדם מקבל תמורה, אז נוח לו שחבירו ישתמש בשלו, והוא ישתמש בשל חבירו.

והתקשיתי בזה, שלכאורה זהו ממש הנדון במשנה ובגמרא (ב"מ לח.), במי שהפקיד פירות אצל חבירו, שאמרו במשנה "אפילו הם אבודים לא ייגע בהם", ומבואר בגמרא שזהו משום ש"רוצה אדם בקב שלו מעשרה קבים של חבירו". אף ששם הרי מקבל תמורה, שמוכרים את פירותיו ויזכה במעות, ואדרבה, אם לא ימכרו את הפירות הרי שהוא מפסיד, שהם הולכים ומתחסרים.

ואם כן, נראה לכאורה שהאומדן הנכון יותר הוא לומר, שאין אדם רוצה שישתמשו בטלית שלו ויבלו את הבגד בלבישתו, אלא מעדיף שישמרו לו את הבגד שלו, שאהוב וחביב עליו יותר משל חבירו, גם אם בגלל זה לא יוכל להשתמש בטלית של חברו שאצלו.

והרי, בנדון שלנו צריך שהאומדן יהיה כה ברור ומוחלט ומוכרח, עד כדי שנגיד אותו גם בלא דעת כלל, באופן של "ייאוש שלא מדעת", וכן שנתיר על ידו איסור גזל דאורייתא. ואם כן לכאורה אפילו פקפוק קל שמא לא כך דעת בעל הטלית, די בו כדי שלא נאמוד כך את דעתו. ואם כן, לכאורה יש כאן פקפוק גדול אם כך דעת בעל הטלית, שהרי "רוצה אדם בקב שלו", ואפילו במקום הפסד יעדיף להפסיד ולעמוד בשלו, כמבואר במשנה ובגמרא.

תשובה:

השאלה לא עלי אלא על התוס'! הרי יסוד הדברים שלי הם מהפתחי חושן שכתב (פתחי חושן חלק ב פרק ד הערה מה) "מיהו בדברים שבודאי עמדו הבעלים על טעותם, אם לא נטלם עד שכבר עבר הזמן שיש להניח שכבר נודע לבעלים שמה שלקח אינו שלו, מסתבר שמותר לו לכתחלה ליקח החפצים המושארים, שמסתמא כשנודע לו להחליף משער בנפשו שהשאיר את שלו, ומדלא טרח לחזור ולקחתם, או שטרח ולא מצא, יש לומר שמניח שהאחר לקח את שלו ומוותר ומחליט שהחילופין ישארו בעינם, וכיון שבאו לידו לאחר יאוש מותר לו עכ"פ להשתמש בהם, מיהו אם יודע מיהו המחליף, מסתבר שצריך לילך ולהודיע לו על החילופין. כו' והביא ראיה לזה מתוס'. אם כן השאלה על התוס'. ועל הפתחי חושן. ובהכרח לומר שמעיקרא לא קשיא, דכאן אין לו את שלו כלל! ואמרו קב שלו עדיף מעשר של חבירו, אבל לא ניחא לו שלא יהיה לו כלום!!

ג. אם יודע היה מסכים?

לא אמנע מלשאול על נקודה נוספת שהתקשיתי בה.

הרי ברגע שבו היה המתחלף מבחין בהתחלפות, היה יכול לזכות בשלו תוך זמן קצר, על ידי שיחת טלפון לבעל הטלית, שמספר הטלפון שלו רשום על הטלית.

ואם כן, שמא לא שייך לומר "אנן סהדי שאם היה יודע היה מסכים", שהרי אדרבה, אנן סהדי שאם היה יודע לא היה מסכים שישתמשו בשלו, אלא היה מתקשר מייד לחבירו ומחזיר לו טליתו, ולוקח ממנו את שלו.

תשובה: מכל מקום עכשיו שאינו מבחין במספר הטלפון, רצונו הוא להשתמש בבגד, ושחבירו ישתמש בבגד שלו כל זמן שלא יתברר לו על ידי הטלפון, ולכן כל זמן שהיא לא מצלצל מותר להשתמש.

ד. מדוע סברא בדבר כ"כ מצוי לא העלוה פוסקים קמאי?

יש נקודה נוספת שהיתה קצת לא ברורה אצלי, אף שאינה קושיא של ממש.

קשה לי להבין, איך לא נתבאר בפוסקים, בט"ז ובקצה"ח ובנתה"מ ובשאר כל הפוסקים, שיש צד להתיר על פי האומדן שנוח לו בכך, וכמו שביאר הרב שליט"א. והרי הדבר חסר מן הספר, שהרי הנדון מצוי ושכיח, והרב מוסיף לדקדק כך מן הגמרא ומן התוספות, ואם כן מדוע לא נתבארה סברא יסודית וחשובה זו באופן מפורש בדברי שום פוסק, עד שבאו הרב שליט"א ובעל פתחי חושן וביארוה.

[הדקדוקים מן הגמרא ומן התוספות ומן הט"ז הרי אין די בהם, שהרי לא מבואר בהם העניין בפירוש כלל, בגמרא ובתוס' אין זה אלא דיוק מן הלשון בלבד, וגם בט"ז, הרי גדולי רבותינו קצוה"ח ונתה"מ טעו, לדברי הרב שליט"א, בהבנת דברי הט"ז בזה, ומדוע לא טרח בעל הט"ז לכתוב באופן מפורש ומבואר סברא זו, וגם מדוע לא עמד מישהו מן הבאים אחריו או לפניו לבאר כך.]

תשובה:

מקום הניחו מן השמים לבעל הפתחי חושן. ויש כאלה דברי תורה אלף אלפים, שקטנים זכו לגלות דברים. וכבר אמרו חכמים "מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו". ולפי דברינו, זה ממש מבואר בטורי זהב.

ה. דיקדוק בלשון הברייתא "ישתמש בהן עד שיבוא הלה ויטול את שלו"

עוד היה קשה לי על דקדוקו של הרב שליט"א מלשון הברייתא.

הרי ברישא דברייתא נקטו "הרי זה ישתמש בהן עד שיבוא הלה וייטול את שלו", ושם הרי לשון זו מובנת ונצרכת, שהרי צריך לומר שמותר להשתמש רק עד שיבוא הלה וייטול, אך אם יבוא הבעלים וייטול, לא יוכל חבירו להמשיך להשתמש.

ויש בזה חידוש גדול, כי היה מקום לומר, על פי מה שמבואר בגמרא שההיתר להשתמש הוא מפני שאנו תולים במכירה, שבעל הטלית רצה שימכרו את טליתו, אם כן איך יוכל לבוא אחר כך וליטול את הטלית, הרי אנו תולים לומר שמכר אותה וכבר אינה שלו.

וצריך לומר שאנו תולים במכירה רק על דרך ספק, אך כשיבוא בעל הטלית ויאמר שלא מכר, הרי שאין לתלות עוד במכירה.

ואם כן, יש כאן בלשון הברייתא חידוש חשוב להלכה בעניין זה, שבעל הטלית נאמן בזה לומר שלא מכר, אף שמתחילה תלינו במכירה, ואף התרנו את השימוש בטלית על פי תלייה זו.

ואם כן, הרי נראה שיש לבאר בפשטות, שהלשון בסיפא אינה אלא איידי דנקט לשון זו ברישא, כדי שיהיו הרישא והסיפא שווים ושקולים בלשונם, "ישתמש עד שיבוא ולא ישתמש עד שיבוא", וכדרכם של משניות וברייתות במקומות רבים.

ואם כן, שמא לא שייך לחדש הלכות מתוך אריכות לשון כזו, שיש בה תירוץ פשוט כזה. ואולי גם זהו הטעם לכך שלא עמד אפילו אחד מן המפרשים על אריכות הלשון כאן, אף שהדקדוק מתבקש, ולדברי הרב שליט"א יוצא ממנו גם חידוש הלכתי חשוב ומשמעותי וכנ"ל, ושמא הוא מטעם זה שהיה פשוט להם שנקטו כך "איידי דתנא רישא".

תשובה:

אפשר להגיד סיפא אגב רישא, באופן שחסר בסיפא חידוש וכדו', אבל לא יתכן לכתוב בסיפא אגב רישא דברים שאין להם כלל הבנה, דלומר שלא ישתמש עד שיבוא, משמע שכשיבוא ישתמש?!

 

אבקש מחילה על אריכות השאלות, אך כבר אמרו חז"ל "לא הביישן למד", ובפרט בעניין גדול כזה שנוגע לאיסור גזל דאורייתא, והוא שכיח ומצוי.

ויהי רצון שנזכה לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

תודה רבה!

ר' דוד זאגא

סיכום:

נהנתי מאד מאד מהערות שלך. זמני לא פנוי לחזור על דברים שכתבתי בעבר, לכן הדברים התאחרו.

בהצלחה!!!