על תשובה 2362 - מציאת קטן
לתשובה עליה התקבל ההערה, לחץ
הערה בנוגע לפסק מס 2362 - בעניין קטן שזכה מהפקר יין של שביעית
הכל בנוי היטב עם מקורות, חוץ מהמסקנה שנאמרה מסברא פשוטה וללא אסמכתא כלשהי, ובאמת זה צריך עיון רב מהיכי תיתי שאם אב רוצה שזכיית בנו הקטן יהיה לפלוני ולא לו, שאכן זה שייך לפלוני? הרי אין זכיה לקטן לזכות לאחרים, ואם אב רוצה לתת לאחר יכול לזכות ע"י גדול אחר ולא ע"י בן קטן, ואפילו לא ע"י בנו הגדול הסמוך על שולחנו, וחז"ל תקנו זכיה מקטן לאב, ולא תקנו מצוות הקטן לקיים "רצון האב" או דיבורו. ולכן נראה בפשטות לפי מה שכתב הרב דסקל בהתחלה שזה של הקטן בעצמו או שנשאר הפקר כי לא היה דעת אחרת מקנה, ותלוי בשיטות.
הרב יהושע לוין
תשובת הרב יצחק בירך דסקל:
אין הכונה שהמפקיר זוכה בה מיד. אלא שהאב לא השאיר את ההפקר ביד בנו. אלא אנן סהדי, שעומק כונת האב הייתה, כמי שאומר לבנו, "זכיתי בה, ואני מצוה אותך בכיבוד אב לתת לפלוני". לפיכך הקטן לא זכה בה, אלא היא שייכת לאב, והקטן חייב ממצוות כיבוד אב לתת למפקיר. וזה ממש כמו הסברא שכתבתי על המעשה שהיה עם רבי חיים גרינמן זצ"ל.
הרב לוין:
אם הבנתי את התשובה, הרב מודה שמצד דיני חו"מ זה שייך לאב. שיש מצוה מצד יו"ד, מדיני כיבוד אב, לתת לפלוני.
ואם הקטן לא נותן האם גוזל את הפלוני? ממ"ש במאמר השתמע שכן. ולמעשה כנראה לא, כי הקטן זכה בהפקר הוא או אביו, ועכשיו נותן למפקיר מכח הציווי לעשות רצון אביו.
הרב דסקל:
אכן, אין הכוונה שגוזל את פלוני, אלא זה רק מדין מצות כיבוד אב להביא למפקיר.
