מכירת כתיבת אותיות

סימן שעג

בדין מכירת כתיבת אותיות בתורה

ובו יבואר: א. אם מכירת כתיבת אות בספר תורה בדיבור, הוי קניין. ב. הקונה בדיבור וחזר בו, ועל ידי זה הפסיד המוכר, האם חייב לשלם. ג. איסור מחיקת מקצת אות בספר תורה - לאחר שהושלם ולפני שהושלם. ד. המוכר כתיבת אותיות שכבר נכתבו, לאחר שהושלם, על מנת שימחוק מקצתן ויתקן, האם חל הקניין. ה. המוכר דבר עבירה, בעורמה שהיא מצוה, האם הוי גזל. 

הנידון

"אחד מהמתפללים בבית הכנסת שלנו ביקש להכניס ספר תורה שלו לבית הכנסת. הספר כבר היה כתוב בשלמות. אבל כיון שרצינו לעשות הכנסת ספר תורה, מחקנו קצת מהאותיות, וכל מי שקנה אות, יתקן את האות. כך מכרנו חמישים אותיות במחיר מאה וחמישים שקלים לאות. המכירה נעשית על ידי אישור בטלפון, לא לקחנו כרטיס אשראי ולא כסף. לצערי הרב, עשרה אנשים מאלו שקנו אותיות לא באו להכנסת ספר תורה, כמובן שלא יכולנו להמתין עם הכנסת הספר תורה, והפסדנו אלף חמש מאות שקלים. האם אני יכול לתבוע מהם תשלום זה".

תשובה

כיון שמחיקת ספר תורה לאחר שכבר הושלם, הוא איסור חמור, אין לתבוע את הקונים שלא באו. ויש להסתפק אם בכלל מותר היה לקחת כסף מאלו שקנו, כיון שיש איסור למחוק אותיות ספר תורה לאחר שהושלם. אבל לפני שהושלם הוי מכירה, ואפשר היה להוציא כסף ממי שלא בא. 

ביאור התשובה

קנין מכירת אותיות

בתחלה יש לבאר, בסתם מכירת אותיות, שהסופר מסרגל את סביב האות, והקונה ממלא את האות, האם מי שקנה בטלפון יכול לחזור בו, וצדדי הספק הן, כיון שלא נעשה קניין אלא בדיבור בלבד, יכול לחזור בו, או דלמא, כיון שכך נהגו, הוי קניין, ועוד שגורם הפסד אם לא יבוא וישלם.

גרם הפסד מקח וממכר

והנה אם קנה בדברים בלבד וחזר בו, כתב המחבר בחושן משפט סימן קפט סעיף א, שיכול לחזור בו, וז"ל:

"אין המקח נגמר בדברים; שהאומר לחבירו: היאך אתה נותן לי חפץ זה, ואמר ליה: בכך וכך, ונתרצו שניהם ופסקו הדמים, יכולים לחזור שניהם, אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם: הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה, הרי זה אינו כלום עד שיגמור המקח" עכ"ל.

ואם היה למוכר קונה אחר, ובגלל זה שקנה בדברים לא מכר לאחר, והפסיד המוכר, אף על פי כן פשוט לי שהקונה פטור, שהקונה לא פשע כלל, וכמו שהקונה יכל לחזור גם המוכר יכל לחזור. ואף שאין צריך ראייה לזה, ראיתי שכך כתב הנתיבות בפשיטות בתוך דבריו, וז"ל (ביאורים סימן שלג ס"ק ג)

"תדע דתקנת חכמים היא [שבעה"ב שחוזר וגרם הפסד לפועל חייב לשלם], דהא ודאי במוכר סחורה, ולא קנו מידו, [וחזר בו הלוקח], אף שהפסיד הסוחר על ידי זה אפילו הכי פטור" עכ"ל.

לפי זה, אם נאמר שזה שמכרו כתיבת אותיות בדיבור לא חלה מכירה, ויכול היה בעל הספר תורה לחזור גם כן, בודאי אין לחייב את אלו שלא באו, שהרי גם המוכר היה יכול לחזור ולמכור לאחרים במחיר יותר יקר.

העולה מזה: קנה חפץ מחבירו בדברים בלבד, וחזר בו, ועל ידי זה הפסיד המוכר, אינו חייב לשלם למוכר כלום, דכיון שלא חלה המכירה, ושניהם יכלו לחזור, אין על הקונה שום חיוב שלא לחזור.

אין הקונה יכול לחזור בו ולא המוכר

אבל באמת נראה, שמכירת כתיבת אותיות הוי מכירה באמירה בלבד, ואין יכולים לחזור בו, לא הקונה ולא המוכר, כיון דהוא קניין סיטומתא [מנהג הסוחרים], דכך נהגו. ואף על פי שלא היה רק דיבור, וכתבנו בסימן רנח שהוא מחלוקת הפוסקים אם סיטומתא בדיבור הוי קניין, מכל מקום להלכה נראה דמהני קניין סיטומתא בדיבור, דכן פסק בפתחי חושן חלק ח, קניינים, פרק י סיטומתא, הערה (ג) וז"ל

"ובעיקר דין סיטומתא נראה דהולכין אחר מנהג הסוחרים באותו ענין, והיינו בכל מסחר לפי מנהגו, שאם נהגו סוחרי פירות במנהג זה, אין זה מנהג לסוחרי עצים וכדומה, וכן משמע בשו"ת חתם סופר (חושן משפט סימן סו סוף אות ב) המובא בפתחי תשובה (חושן משפט סימן רא, סעיף ב) ס"ק ב' בדין נדר לכבד אחד למול את בנו, עיין שם. וכן נוהגים היום במסחר היהלומים לסגור עסקים באמירת מזל וברכה. שוב ראיתי בכנסת הגדולה (חושן משפט סימן רא הגהות טור) שהביא מחלוקת הפוסקים אם שייך דין סיטומתא בדיבור בעלמא, ומ"מ נראה דעתו שמועיל, עיין שם" עכ"ל,

והבאנו לשונו בסימן רנח, דמסיים שהמרהש"ך סובר שמועיל בדיבור, וכן פסק החתם סופר (שו"ת חושן משפט סימן סו), וכן עמא דבר. לאור זה, הקונה בדיבור קנה כתיבת האות, וחייב לשלם על קניית האות.

[ולכאורה נראה, דלשיטת הפוסקים דלא מהני סיטומתא בדיבור - וטעמם כתב הרא"ש (עיין בסימן רנח) שהוא מנהג לא טוב - דכל זה הוא בדבר ששייך לעשות מעשה לכן בדיבור בלבד הוא לא מנהג טוב, אבל בדבר שלא שייך מעשה, גם הרא"ש וסיעתו מודים דקניין סיטומתא בדיבור בלבד הוי קניין, לכן במסחר היהלומים שאין שייך מעשה, או במזמין מוהל בדיבור או במוכר אותיות לספר תורה, הכל מודים דהוי מכירה בדיבור בלבד. וצריך לבדוק את הדברים במקורם, וכתבתי רק למעיין].

העולה מזה: הקונה כתיבת אות לספר תורה, קונה בדיבור בלבד, דהוא קניין סיטומתא, ואין הקונה ואין המוכר יכולים לחזור בהם.

איסור מחיקת אות ומקצת אות בספר תורה

אבל מכל מקום בנידון דידן נראה דלא חלה המכירה מטעם אחר. דהנה כתב הרמ"א בהלכות ספר תורה (יורה דעה רעד, סעיף ה), וז"ל

"ויכול ליטול דיו מן אות הכתוב, כשצריך לדיו (הגהות מיימוני פ"ב), או שרוצה לגלול הספר) (הרא"ש כלל ג')" עכ"ל,

ומבאר הטורי זהב (ס"ק ד) דאסור ליטול סתם מקצת דיו, אפילו כשרוצה לגלול והדיו לח, אלא אם כן יכתוב בדיו בספר אחר, משום אכחושי מצוה.

ולפי זה, בודאי שאיסור גדול הוא למחוק בסתם מקצת אות, דהרי אפילו טיפת דיו אסור ליטול, כל שכן כאשר מבטל אות, והמוחק מקצת אות כדי "לקיים מצוה" של כתיבת אות בספר תורה, הוא מצוה הבאה בעבירה. אם כן, זה שמוכר אותיות, ומוחק מקצת אות לכל מי שבא לכתוב, אינו מזכהו במצוה אלא בעבירה.

העולה מזה: אסור למחוק בסתם אפילו מקצת אות מספר תורה, שאסור לכחיש מצוה. לפיכך המוכר כתיבת אותיות בספר תורה, על ידי מחיקתן, היא מצוה הבאה בעבירה.

טעם מנהג העולם שמוחקים אותיות

ומורי ורבי הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס שליט"א אמר לי, שהרבה נוהגים לעשות כך בסיום כתיבת ספר תורה, למחוק אותיות ולמכור כתיבתן, ואינו דומה לרמ"א, כי הם נוהגים לעשות זאת לפני סיום כתיבת כל הספר, שאז עוד לא חל קדושה על הספר תורה, ולא בזה איירי הרמ"א, למרות שגם זה אינו ראוי, אבל אינו בגדר מצוה הבאה בעבירה.

לפי זה, כשעוד לא נגמרה כתיבת ספר התורה, ועוד לא חלה עליו קדושת ספר תורה, אם מחקו כדי למכור אותיות הוי מכירה מדין סיטומתא, ואין זה מצוה הבאה בעבירה, אבל לאחר שכבר ספר התורה כתוב כולו, ויש בו קדושת ספר תורה, בזה הוא מצוה הבאה בעבירה למחוק אותיות, וכל דברינו דלהלן אינם אלא בנידון דידן, שלאחר שכבר נגמר הספר תורה, מחקו אותיות כדי למכור.

העולה מזה: מנהג העולם למחוק אותיות למכירה, וסוברים, שלא אסר הרמ"א למחוק אלא לאחר שכבר הושלם כתיבת הספר תורה וקדושתו, אבל לפני שהושלם אין איסור למחוק אותיות, והוי מכירה בדיבור מדין סיטומתא.

מוכר אותיות שמוחק על מנת לכתוב

והנה כבר נתבאר שכל קניין מכירת אותיות היא על פי מנהג העולם, בקניין סיטומתא, אבל בנידון זה למכור מחיקת אות וכתיבתה לאחר שכבר הושלם הספר תורה, לא נהגו העולם, ואפילו נהגו, הוא מנהג שטות, ובדאי לא הוי קניין. ועוד, דהקונה לא יודע שנעשה עבירה על ידו, שרובם אינם מבינים בזה, ועל דעת כן שלא יעשה מצוה בודאי לא קנה, אם כן לא חל הקניין כלל וכלל.

ועלה בדעתי לומר, שאם מחק מתחילה הרבה אותיות, ולאחר מכן מוכר כתיבתן, אפשר שכן חל הקניין, אבל לעניות דעתי, גם בזה לא חל הקניין מכל הטעמים שכתבנו, דאין בזה סיטומתא, שלא בדרך זה נהגו העולם להקנות כתיבת אותיות, ולא על דעת זה קנה הקונה לכתוב אותיות, לפיכך בנידון דידן נראה שלא חל הקניין, ואינו יכול לתבוע את מי שלא בא.

העולה מזה: המוכר בדיבור כתיבת אותיות בספר תורה, על ידי מחיקתן לאחר שהספר תורה השולם, לא חל הקניין, דאין מנהג העולם בזה ולא הוי קניין סיטומתא, והקונה יכול לחזור בו.

מכר עבירה בתערומת של מצוה

ובאמת נראה, שלא רק שהקונים יכולים לחזור בהם, ואי אפשר לתבוע את מי שלא בא, אלא שיש בזה חשש גזל, וראוי לפנים משורת הדין להחזיר את כסף לכל הקונים את האותיות, שהרי אם היו יודעים שאיסור הוא, לא היו קונים, והרי זה בודאי מקח טעות, והרי זה כמוכר לחבירו מצוה בדמים, שהיא באמת עבירה, דבודאי גזל הוא, והוא הדין בנידון דידן.

לפיכך המוכר כתיבת אותיות בספר תורה על דרך שמוחק מקצת כל אות לאחר שכבר הושלם הספר תורה, כדי שיתקן כל קונה, הוא מצוה הבאה בעבירה, וגזל הוא, וראוי צריך להחזיר לקונה את כספו, ואין צריך לומר שאלו שקנו בדיבור לא חל הקניין ויכולים לחזור בהם. זה נראה להלכה. ולמעשה צריך להתיישב בדבר.

העולה מזה: המוכר כתיבת אותיות בספר תורה על דרך שמוחק מקצת כל אות כדי שיתקן כל קונה – לאחר שהושלם - הוא מצוה הבאה בעבירה, לא חל הקניין ויכולים לחזור בהם. ויש לעיין אם לא ראוי להזחיר את הכסף למי ששילם.

דינים העולים:

א. קנה חפץ מחבירו בדברים בלבד, וחזר בו, ועל ידי זה הפסיד המוכר, אינו חייב לשלם למוכר כלום. דכיון שלא חלה המכירה, ושניהם יכלו לחזור, אין על הקונה שום חיוב שלא לחזור.

ב. הקונה כתיבת אות לספר תורה, קונה בדיבור בלבד, דהוא קניין סיטומתא, ואין הקונה ואין המוכר יכולים לחזור בהם.

ג. אסור למחוק בסתם אפילו מקצת אות מספר תורה, שאסור לכחיש מצוה. לפיכך המוכר כתיבת אותיות בספר תורה, על ידי מחיקתן, היא מצוה הבאה בעבירה.

ד. מנהג העולם למחוק אותיות למכירה, וסוברים, שלא אסר הרמ"א למחוק אלא לאחר שכבר הושלם כתיבת הספר תורה וקדושתו, אבל לפני שהושלם אין איסור למחוק אותיות, והוי מכירה בדיבור מדין סיטומתא.

ה. המוכר בדיבור כתיבת אותיות בספר תורה, על ידי מחיקתן לאחר שהספר תורה השולם, לא חל הקניין, דאין מנהג העולם בזה ולא הוי קניין סיטומתא, והקונה יכול לחזור בו.

ו. המוכר כתיבת אותיות בספר תורה על דרך שמוחק מקצת כל אות כדי שיתקן כל קונה – לאחר שהושלם הספר תורה - הוא מצוה הבאה בעבירה, לא חל הקניין ויכולים לחזור בהם. ויש לעיין אם לא ראוי להחזיר את הכסף למי ששילם.