הצדדים פתחו בהליכי גירושין והוסכם שהאישה תקנה את חלקו של האיש באמצעות קבלת הלוואת משכנתה מהבנק, לכן ביקשה שאת השומה יעשה שמאי המקובל על הבנק, וב"כ האיש הסכים על השמאי המצוע.
הצדדים חתמו על ההסכם, כשהם מאשרים שהבינו את סעיפי ההסכם וקיבלו קניין.
לאחר זמן האיש פנה לעוד שמאי והבין ששומא לקבלת משכנתא היא נמוכה משומת השוק ולכן טוען שיש לבטל את ההסכם, ולעשות שומא מחדש.

לנפטר היו שני בנים ומספר בנות אחד הבנים נפטר והשאיר אחריו בת קטנה.
ע"פ דין תורה הירושה מתחלקת בין הבן לנכדה.
בית הדין מינה את אם הקטינה לאפוטרופוס.
כל הצדדים אמרו שהמוריש רצה לחלק את הירושה בשווה.
בתחילה הדיון נעשה מול דיין יחיד שהורה שהבת הקטנה אינה יכולה למחול על חלקה ומגיע לה ע"פ דין תורה חצי מהנכסים.
הצדדים בקשו לסלק את התביעה מביה"ד.

הזוג קנו דירה שנרשמה על שם האשה. לטענת האיש הרישום היה פקטיבי משיקולי מיסוי.
האשה טוענת שבעת קניית הדירה עורך הדין אמר לדדים כי הרישום הוא הקובע את הבעלות, ולכן

שני הצדדים בדיון זה הם תובעים ונתבעים.
צד אחד קבלן שבנה דירה ותובע את התשלום האחרון תוספת תשלום על תוספות בנייה. מנגד הלקוח תובע לקויים שהיו בבנייה.

התובע קבלן שבנה בית לנתבע והוא דורש את סיום התשלום. הנתבע טוען שיש לקזז מהתביעה סכומי כסף משום שיש דברים שלא נעשו.

התובע חברת בנייה, טוען ששלים חוב של הלוקח לרשות המקומית.
הנתבע טוען א. שההסכם היה שלא יחוייב באגרת מבנה ציבור.
ב. התובע כתב לי שאשלם רק כשאוכל.