האשה תובעת מחצית הלוואה שלקחה לצורך כיסוי ההוצאות השותפות של הבית.

האשה תבעה כספים עבור מזונות שהאיש לא העביר לה, ובקשה שיעקלו לו גם לצורך מזונות העתיד.
האיש טען שיש להפחית את הריבית וההצמדה הטילו עליו ההוצאה לפועל.
האיש טוען עוד שהיו טעויות בחשבון.

משפחה שנתבעה ע"י מזכירות היישוב, טוענת שהם אומנם מוכנים להתדיין, אך לא בבית הדין שביישוב.

הצדדים פתחו בהליכי גירושין והוסכם שהאישה תקנה את חלקו של האיש באמצעות קבלת הלוואת משכנתה מהבנק, לכן ביקשה שאת השומה יעשה שמאי המקובל על הבנק, וב"כ האיש הסכים על השמאי המצוע.
הצדדים חתמו על ההסכם, כשהם מאשרים שהבינו את סעיפי ההסכם וקיבלו קניין.
לאחר זמן האיש פנה לעוד שמאי והבין ששומא לקבלת משכנתא היא נמוכה משומת השוק ולכן טוען שיש לבטל את ההסכם, ולעשות שומא מחדש.

לנפטר היו שני בנים ומספר בנות אחד הבנים נפטר והשאיר אחריו בת קטנה.
ע"פ דין תורה הירושה מתחלקת בין הבן לנכדה.
בית הדין מינה את אם הקטינה לאפוטרופוס.
כל הצדדים אמרו שהמוריש רצה לחלק את הירושה בשווה.
בתחילה הדיון נעשה מול דיין יחיד שהורה שהבת הקטנה אינה יכולה למחול על חלקה ומגיע לה ע"פ דין תורה חצי מהנכסים.
הצדדים בקשו לסלק את התביעה מביה"ד.

הזוג קנו דירה שנרשמה על שם האשה. לטענת האיש הרישום היה פקטיבי משיקולי מיסוי.
האשה טוענת שבעת קניית הדירה עורך הדין אמר לדדים כי הרישום הוא הקובע את הבעלות, ולכן