התובעים רכשו מחשב מהנתבע ב- 3,500 ₪, ובשני תשלומים תשלום ראשון המהווה חצי מהעיסקה שולם, אך לאחר שלב זה טענו הנתבעים כי התובע רימה אותם והסתבר להם ששווי המחשב נמוך הרבה יותר ממה שהוא אמר וכמו כן הוא נקנה במחיר זול יותר, לטענת הנתבע עלות המחשב נגזרת מעלות התוכנות המקוריות המותקנות בו. כמו כן לשיטתו אין דין אונאה במקרה זה כיון שזה נחשב ככלי בעל הבית שאין בהם דין אונאה. לפי בירור של בית הדין אכן שווי המחשב בין 2,000 ל- 2,400 ₪.

עובדת שעבדה בישיבה כמה שנים תובעת את מעסיקה על שעות נוספות, על דמי לידה שלא קיבלה עבור השעות הנוספות וכמו כן דמי הבראה על כל תקופת העסקתה.
לטענתה סוכם שכל שנה היא תקבל תוספת וותק של 100 ₪, בשלב כלשהו הניח המעסיק על שולחנה מכתב שמודיע על הפסקת חלק מזכויותיה.

התובע צלם אירועים במקצועו הוזמן לצילום חתונה, על עבודה זו הובטח לו 3,400 ₪, הצלם העביר את התמונות אך לא קיבל את הכסף, הנתבע טוען שנעשתה עבודה לקויה: דמויות חשובות מהמשפחה לא צולמו, לא צולמו תמונות משפחתיות, וצלמת הנשים יצאה לפני תום החתונה, הנתבע נשאל איזה סכום הוא מסכים לשלם, וענה שהוא מסכים לשלם את עלות פיתוח התמונות בלבד.

התובע והנתבע שניהם מאיזור חיפה, התובע תבע בבית הדין האיזורי בחיפה, ואילו הנתבע ביקש לדון בבית הדין של הגר"נ קרליץ בבני ברק.

בעל ואשה התגרשו, ודירתם נמכרה דרך כונס נכסים, מתווך שטוען שהוא שתיווך ביניהם לבין הקונה דורש לקבל 2%, משום שהוא היה שותף בתהליך תמחור הדירה, למעשה היו שני הסכמים בינו לבין הבעל שבהסכם אחד כתוב שהוא מתחייב לשלם לו חצי אחוז, ובהסכם שני 2 אחוזים, לא ברור שעל ההסכמים חתמה האשה.

הנתבעים הציגו מצג שוא כאילו הם הקרובים של הנפטר, התובע טען כי הוא בנו של הנפטר והוא אמור ליורשו, לצורך כך הוא הציג מסמכים בבית הדין.

אשה צעירה נפטרה בלי בנים, היורש החוקי הוא אביה שעימו היא ניתקה את הקשר זה זמן רב, אבי האשה הוא חוסה על פי צו אפוטרופסות, מאידך ישנם קרובי משפחה הטוענים שלפי צוואה בעל פה הם אמורים לרשת את האשה, כמו כן הם המציאו לבית הדין עותק צוואה כתובה המורה על כך שהיא מורישה להם את נכסיה.

בשנת תש"ע הוצא צו ירושה לקרובים הידועים לנפטר המתגוררים בארץ, לאחר כשנתיים הופיע אדם הטוען שהוא בנו של הנפטר, הקרובים הסכימו לשאת בעלויות בדיקת dna לטוען שהוא בנו, בסופו של דבר הטוען שהוא בן לא הגיע לבדיקה.

בהסכם גירושין נאמר שהבעל מוותר על רוב זכויותיו בדירה, הדיין כתב הסבר בכתב ידו לכך, שזה רק בגלל גובה המזונות הנמוך, כעת הבעל טוען שהוטעה על ידי האשה וב"כ (שהיה ב"כ משותף) ולכן הויתור אינו תקף.

התובעים תובעים מהנתבע סך 192,500 דולר, עבור חוב שהנתבע חייב להם, והדירה שלו משועבדת לחוב. הם רוצים שהנתבע יפרע להם כעת, לצורך כך הם דורשים כינוס נכסים לדירה.