קבלן שנכנס במקום קבלן בנין אחר תבע את הלקוח בשל איחור תשלום לשלם לו קנסות ותביעות נלוות, ואילו הנתבע תבע זיכויים בגין אי גמר העבודה בפרטים מסויימים.

התובע הזמין חברה קבלנית לעבודה באתר ולאחר חודשיים דרש שתחדול מעבודתה עפ"י החוזה בגין עיכוב העבודה ובשל נזקים. וזאת לאחר ששילם תשלום חלקי. ועתה תובע את התשלום ששולם ולא התבצעה עבודה בעבורו, וכן תובע פיצוי על נזקים. ומאידך החברה טוענת ששווי העבודה שנעשתה גבוה יותר מהסכום ששולם, וע"כ תובעת את שווי העבודה שלא שולמה.

נהג צריך לעבור דרך רשות הנתבע על מנת להחנות את המשאית. ברשות הנתבע היה בור שכוסה על ידי הנתבע. לאחר שנשאל על ידי הנהג ענה כי המשאית יכולה לעבור, הכיסוי לא עמד בעומס, התעקם והזיק למשאית. בעל המשאית תובע מהנתבע את דמי תיקון המשאית.

שוכר פנה למשכיר וסכם עמו מחיר עבור רכישת המושכר. לאחר זמן הודיע המשכיר כי אינו חפץ בהסכם וכי הוא מעלה את דמי השכירות ובמידה והשוכר חפץ ברכישת המושכר המחיר גבוה יותר משסוכם. השוכר תובע שהמכירה תתבצע כפי שסוכם. המשכיר תובע כנגדו קנס על שהותו בדירה לאחר תום החוזה מבלי לחדשו.

התובע ביקש מנגר חובב להתקין עבורו ארון מטבח בביתו, לאחר זמן מה הארון נפל ונגרם נזק בעיקר לכלים שהיו בארון, לשיש ולמייבש כלים, אך גם נזקים קלים לאשת התובע, התובע תובע סך הכל כ- 3000 שח עלות הנזקים שנגרמו לארון ולכלים האחרים שניזוקו, ו- 1800 שח על עגמת נפש.
הנתבע טען שהוא בנה את הארון כטובה, ושהוא התרה בהם שהארון אינו תקני, והתובע התעקש על ארון כזה, לאחר מכן הוא הורה לתובע שלא להשתמש בארון בדברים כבדים, אך הם לא נענו לבקשתו.
בית הדין פנה למומחה שאישר שהיתה רשלנות בהתקנת הארון, ויתכן שהארון היה קורס גם בלי עומס מיוחד.

התובע הזמין עבודה קבלנית, מחברה שהנתבע מנהל אותה, חתם על חוזה בנייה בסך 385,000 ₪ לאחר זמן ולאחר ששילם לנתבע 111,250 ₪, ביקש התובע מהנתבעת שתחדל מהמשך העבודה, זאת בגלל עבודה לקויה ואיטית והעדר פיקוח באתר. הוא תובע את סכום זה בחזרה, ועוד סכום כסף על נזקים שנגרמו לו לטענתו, סך הכל הוא תובע 136,500 ₪. לטענת הנתבע שווי העבודה שבוצעה היא בשווי של 140,000 ₪ והוא עולה על התשלום שהתובע שילם לו, ולכן הוא פטור מכל תשלום. מהנדס מטעם התובע העריך את שווי עבודת הקבלן בכ- 20 אלף ₪, ואת שווי החומרים ב- 12,000 ₪, לכן הוא תובע סכום של 92 אלף ₪ כהחזר על מה ששולם, בנוסף התובע דורש סכומים נוספים על ההוצאות הנוספות שנגרמו לו בגלל האיחור ובכללם: שכירות, ושכר מפקח ומהנדסים, פיצוי על עגמת נפש והוצאות משפט, ועלות דו"ח מומחה, וסך הכל עוד 44,500 ₪.
לטענת הנתבע התביעה צריכה להיות מופנית לחברה, ולא אליו אישית. כמו כן התובע אילץ אותו לבצע עבודות חציבה שלא היו לפי ההסכם, והיו באחריות התובע. כמו כן אין לו אחריות על חומרים שנעלמו מהאתר, שכן התובע הודיע לו שהאחריות על האתר היא עליו.
בית הדין הכריע שעל הצדדים להגיש תחשיבים לגבי ההוצאות שהם הוציאו, והחליט אילו הוצאות לקבל ואילו לא.

שוכרים גרו בדירת המשכיר - התובע, ארבע שנים ועשרה חודשים על פי ההסכם החוזי, לאחר תום החוזה, נשארו להתגורר בדירה עוד כחודשיים נוספים, ולא הסכימו לחתום על חוזה נוסף, לפי החוזה עליהם לשלם 200$ לכל יום איחור, וסך הכל לטענת המשכיר עליהם לשלם 12,000$ כפיצוי על האיחור.
לטענתו על השוכרים לשלם גם על ליקויים שעלותם על פי דוח שמאי והתיקון בפועל היא כ- 50 אלף ₪, אותם הוא תובע שנוסף לסכום הפיצוי.
התובע תבע גם לתשלומי הפרשים בין השכירות שקיבלו מהשוכרים החדשים, והשוכרים הישנים.
מסכומים אלו יש לנכות סכום של 2,800 $ שניתנו כפקדון, וחולטו על ידי המשכיר.
לטענת הנתבעים הם הביעו נכונות לחתום על חוזה חדש, ולא חתמו בסוף היתה בגלל שהתובעים עצמם נמנעו מלחתום, הם פינו את הדירה ברגע שנמצא שוכר חלופי. לגבי הנזקים שבדירה, לא היתה כוונה מצידם לחתום על סעיף של החוזה המחייב בתיקון כל התקלות בבית, חלק מהליקויים היו בדירה לפני השכירות, וכמו כן חלק מהשיפוצים שנעשו היו לצורך השוכר הבא. בעניין הצביעה לטענתם היתה הסכמה שהדירה אינה צבועה כראוי, והיא תוחזר כפי שהיא ניתנה, כתביעת קיזוז הם תובעים גם את כל התיקונים שאותם ביצעו בדירה, ואותם לא היו חייבים על פי דין ועל פי ההגיון לבצע.

התובע עבד כשכיר בעסק של הנתבע תמורת 6,900 ₪, בשלב כלשהו החליט המעסיק להחליף את עובדת הנקיון והציע לתובע לעבוד במקביל לעבודתו גם בנקיון, תמורת תוספת של 800 ₪, לאחר זמן מה בו התובע לא היה מרוצה מהנקיון, הוא הודיע לעובד - התובע כי עליו לעמוד ברשימת דרישות, ואם לא יעמוד בהם הוא יעביר את הנקיון למישהו אחר. בתגובה ענה התובע כי הוא מנקה בכמות השעות שהוגדרה לצורך כך, ואם התובע יוריד את רמת שכרו הוא יראה בכך 'הרעת תנאים' והוא יתפטר. בסופו של דבר הוא אכן התפטר מהעסק.
התובע דורש פיצויי פיטורין בסכום של משכורת חודשית לכל שנה, וסך הכל 24,503 ₪, כמו כן הוא דורש לקבל מכתב פיטורין.
לטענת הנתבע יש לראות בעבודת התובע עבודה קבלנית נפרדת, למרות ששולמה בתלוש אחד. ורשימת הדרישות היא רק פירוט של מה שהיה צריך גם קודם. כמו כן לא היה לו עניין לפטר אותו מהעסק, לכן אין הגיון לתת לו מכתב פיטורין או פיצויים על כך.

התובע שכר את הנתבע - מפקח בנייה על מנת שיפקח על עבודות בנייה שביצע התובע בביתו, במהלך העבודות נפצע אחד מהפועלים שהקבלן הביא, והתברר שהוא לא היה מבוטח על ידי הקבלן, הפועל תבע את בעל הדירה - התובע שישלם לו פיצויים על פציעתו.
התובע טוען שהוא שכר את הנתבע כמומחה, והנתבע צריך להיות אחראי לכל תקלה שנוצרה בעקבות הבנייה. כמו כן הוא תובע מהמפקח הנתבע פיצוי עבור בעייה שנוצרה לאחר הבנייה. סך הכל הוא תובע על הליקויים 12,500 ₪ ועוד התחייבות לשפות אותו בגין כל תשלום שייפסק אם יפסק בבית המשפט.
הנתבע טוען שאין זה מתפקידו לדאוג לביטוח הפועלים, כמו כן לטענתו הוא התריע שאיכות הבנייה ירודה, והתובע לא עשה עם מידע זה דבר, התובע מכחיש את עובדה זו.

התובעת היא עוסק מורשה ועוסקת באדריכלות, הנתבע הזמין מהתובעת תוכנית לעשרים מגרשים, ועל כך נתקבל השכר, לאחר מכן, הכינו התובעות תוכניות ל- 26 מגרשים נוספים, נותרה יתרת חוב בסך כ-7300 ₪, התובעת תובעת את יתרת החוב בתוספת מע"מ והצמדה, והנתבע טוען שההזמנה בוצעה על ידי הישוב ולא על ידי החברה, בניגוד לתכנון המגרשים הראשונים, ובכל מקרה אין הוא חב בחבויות החברה, אך הוא מסכים לשלם חצי ממה שהחברה תחויב.