התובעת נתנה לנתבע את הסכמתה לבניית חומה בין חצרותיהם לפני שנים רבות. הנתבע בנה חומה עבה על שטחה של התובעת. לצורך הריסת החומה יש צורך בבאגר שיגרום נזק לחצר בה יעבור. התובעת דורשת שהתובע ישא בעלויות הריסת החומה ובניית חומה חדשה ושהבאגר יעבור דרך חצרו. הנתבע טוען שלא ידע שהשטח לא שלו וכי נהג בתום לב, הנתבע טוען כי נשא לבדו בעלויות בניית החומה וכי אין סיבה שיישא בהוצאות הריסתה ובנייתה מחדש אך הוא נותן את הסכמתו שהתובעת תעשה זאת בתנאי שתתחייב לשאת בנזקים לצנרת הביוב אם יהיו.

משפחת א' נרשמה לפרויקט קודם והיתה לה זכות קדימה על פי הקריטריונים שהיו בפרויקט הקודם. הפרויקט לא יצא אל הפועל והמזכירות שהתחלפה בינתיים שינתה את הקריטריונים והוציאה מכרז חדש. משפחת א' תובעת לקבל זכות קדימה כיוון שנרשמה לפרויקט הקודם. המזכירות טוענת שמדובר בפרויקט חדש עם קריטריונים חדשים וכי אין למשפחת א' זכות קדימה.

התובע גר בשכירות בדירת הנתבע. התובע טוען שהנתבע לא תקן ליקויים עליהם היה אחראי מתוקף חוזה השכירות והוא נאלץ לתקנם בעצמו, על כן התובע תובע את דמי התיקונים הוצאות ייעוץ משפטי שלקח, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש. הנתבע טוען שהבית מבוטח וכי התובע פשע בכך שתקן את הליקויים בעצמו למרות שידע על הביטוח. הצדדים חלוקים בפירוש החוזה בו כתוב מחד שהשוכר ראה את המושכר ואין לו טענות עליו ומאידך שהמשכיר אחראי לתקן ליקויים.

הנתבע גר בשכירות בדירת התובע. לאחר זמן הודיע הנתבע לתובע על כוונתו לעזוב את המושכר לפני סוף תקופת השכירות ולאחר שבוע עזב את המושכר ושילם דמי שכירות עבור כל החודש במהלכו עזב. התובע דורש דמי שכירות עבור חודש נוסף בו עמדה הדירה ריקה משוכרים שכן על פי החוזה על השוכר להודיע שלושה חדשים מראש לפני עזיבה והוא מודה שבשיחה שקדמה לעזיבה ויתר לשוכר על חודש וחצי. הנתבע טוען שבשיחה שקדמה לעזיבה אמר לתובע שלא יוכל לשלם עבור חודש וחצי ועל כן ישלם רק עד סוף החודש בו יעזוב ולטענתו התובע שתק ולכן הוא טוען שהוא פטור מכל תשלום נוסף, כראיה לויתור טוען הנתבע שהתובע לא דרש תשלום זה אף שהיו לו מספר הזדמנויות לעשות זאת. התובע מכחיש שוויתר על הסכום וטוען שתבע אותו מספר פעמים, בנוסף טוען התובע שלא תבע את הסכום כיוון שלא ידע עדיין בכמה ייסתכמו הפסדיו וכן מכיוון שלא היתה הזדמנות נאותה.

התובעת טפלה בבתה של הנתבעת ולאחר מספר חודשים החליטה הנתבעת כי היא מעבירה את בתה למטפלת אחרת. הנתבעת שילמה את חובה עד תום ההתקשרות. התובעת תובעת תשלום עבור חודש נוסף כמוסכם בחוזה במקרה של הפסקת ההתקשרות באמצע שנה. הנתבעת טוענת כי התובעת התרשלה בתפקידה כיוון שמחמת מחלת הבת הוסכם על שעות האכלה קבועות וכי היא לא עמדה בזמני ההאכלה וכן טענה טענות נוספות. התובעת מודה כי הוסכם על שעות האכלה וטוענת כי עמדה במוטל עליה למעט פעמים ספורות.

התובע רכש כסא בבית הכנסת ולאחר שתים עשרה שנות שימוש הוא חפץ לעבור להתפלל בבית כנסת אחר ולקבל את כספו חזרה או לכל הפחות לקבל אישור למכור את כסאו ועזרה במכירה. גבאי בית הכנסת טוענים שלא ניתן לקבל את הכסף חזרה ובכל אופן לא כדמי כסא חדש וכן יש לנכות את דמי ההנאה משירותי בית הכנסת, בנוסף טוענים הגבאים כי מכירת כסא בבית הכנסת היא מעשה שלא יעשה ויש בו משום זלזול בכבוד בית הכנסת. התובע טוען כי היו מכירות והחזרות של כסאות וכן טוען שנאמר לו בשעת קניית הכסא כי יוכל להחזירו בכל עת.

הנתבע גר בשכירות בדירת התובע. התובע טוען שלפני עזיבת הנתבע הנתבע התקשר לשאול אם יוכל לקחת את המיטה והמזרונים שהיו במושכר, נענה בשלילה, ואף על פי כן לקח אותם. הנתבע טוען כי בעת כניסתו לדירה אמר לו המשכיר כי הוא אינו חפץ בהם וכי הוא יכול להשליכם ועל כן לטענתו זכה בהם מן ההפקר, הנתבע השליך את המיטה והוא מוכן להשיב את המזרונים. הנתבע מוסיף וטוען שהתובע העלה את דמי השכירות בתמורה להתקנת סורגים ולא כולם הותקנו. התובע טוען שאינו זוכר מה אמר בתחילת השכירות אך לא סביר שאמר שאפשר להשליך את החפצים וטוען שהעלאת השכירות לא היתה תלויה בהתקנת הסורגים וכי לא גמר להתקין את הסורגים כיוון שלא מצא מי שיסייע לו בכך.

הצדדים גרים בשכנות. הנתבע הרחיב את ביתו באופן שחלונותיו משקיפים על בית התובע ומי הגשמים מגגו יורדים לחצר התובע. התובע אינו מסתפק במחיצת הקנים הנוכחית ודורש גדר אבנים מחופה באבן ירושלמית. הנתבע מסכים לעשות מרזב לניקוז המים ומחיצה כדרישת התובע בתנאי שהלה ישתתף בהוצאות הבנייה. הנתבע טוען שהתובע אינו מוכן לחתום על הסכמה לבניית הנתבע.

התובע, מנהל גמ"ח צדקה, תובע מהנתבעים פרעון צ'ק ישן ששורת המוטב בו ריקה שנמצא בידו. התובע אינו זוכר מי נתן לו את הצ'ק. הנתבעים טוענים שאינם מכירים את התובע ואינם זוכרים את הצ'ק ועל כן הם מסרבים לפורעו.