התובע הלווה לנתבע סכום כסף גדול. הנתבע מודה בחלק מהסכום וכופר ביתר, לטענתו חלק מהסכום יש לקזז בגין עמלה על העברת כספים וחלקו נפרע, את סכומי הפרעון רשם על מעטפה. התובע טוען כי דמי העמלה מוטלים על הנתבע וכופר בכך שהיה פרעון. בית הדין העביר את המעטפה לבדיקת מומחה לכתבי יד שקבע שאין להסיק ממנה מסקנות.

בפסק דין קודם שניתן בנידון פסק בית הדין כי על הנתבע לשלם לתובע סכום מסוים בתוך שלושים יום. הנתבע בקש דיון נוסף והארכה לקיום הפסק. בית הדין קבע מועד לקיום הפסק והורה לנתבע לחתום על יפוי כח בלתי חוזר בפני עו"ד מטעם בית הדין. הנתבע לא שעה להוראות בית הדין גם כאשר בית הדין חזר על החלטתו פעם נוספת.

התובע והנתבעים השקיעו במאפיית מצות בשותפות כאשר התובע היה אחראי על המימון והנתבעים על הניהול. לאחר שהמאפייה נשאה בהפסדים כבדים בקש התובע לפרוש מהשותפות. התובע דורש לקבל את כספי ההשקעה מהתובעים כיוון שלטענתו פשעו בניהול העסק בעוד שלטענתו מעמדם היה כשומר שכר, התובע טוען שיש לחייבם מדין שוחט שניבל וכן מדין מראה דינר לשולחני. התובע דורש להפרע מנכסי המאפייה. הנתבעים טוענים כי עשו את מלאכתם נאמנה וכי בעסק כגון זה יתכנו הפסדים בתחילת הדרך, הנתבעים תובעים שבהתובע יוכר כמי שהפר את הסכם השותפות ובכך יאבד את זכויותיו במאפייה, זאת על פי ההסכם. כמו כן טוענים על סמך ההסכם כי השקעות התובע הן בגדר "הלוואת בעלים" שתפרע רק מרווחי העסק. הנתבעים תובעים כי התובע ישלם את דמי השכירות של המאפייה ששולמו על ידם בהתאם להסכם השותפות על פיו הוצאה זו מוטלת על התובע.

התובעת הלוותה לנתבע סכום מסוים עם הסכם היתר עיסקא של 11% לשנה, לאחר מספר חודשים החזיר התובע סכום מסוים ומאז לא המשיך לשלם. התובעת דורשת את כל סכום ההלוואה כולל הרווחים של 11% לשנה שהצטברו ושיצטברו עד למועד סילוק החוב. התובע מודה בעובדות אלו וטוען שאינו חייב דבר כיוון שפעמים רבות הלווה לתובעת סכומים וסמך על כך שהיא עורכת מעקב מפורט אחריהם כפי שדרש, לאחר זמן חשד כי אין מעקב מסודר ובקש דו"ח מפורט, הנתבע טוען שהדו"ח שקבל לוקה מאד בחסר וכי הנתבעת הוציאה מחשבונותיו סכומים גדולים העולים על סכום הלוואתו ללא מעקב. התובעת טוענת כי לא התבקשה לשמר תיעוד מדויק אלא לעקוב באופן כללי וכך עשתה, יתכן שהדו"ח לוקה בחסר אך וודאי שמעולם לא לקחה הלוואה לפני שהחזירה את קודמתה.

התובעים הפקידו סכומי כסף גדולים אצל הנתבע, תמורת ריבית קצוצה. התובע לא זוכר בדיוק כמה כסף הפקיד. בהמשך הזמן

הנתבע הרחיב את דירתו והסתיר את חלונות המחסן של התובע.

התובעת בעלת רשות זמנית לשימוש בקרקע השכירה את המבנים שברשותה לנתבעת לצורך פתיחת חנות, לזמן קצוב. כדי לאפשר להשכיר את המקום לחברה אחרת.
כאשר התקרב סיום הזמן הנתבעת פינתה את רוב חפציה מהחנות.
מסיבות שונות חל עיכוב והחברה השנייה לא יכלה לפתוח את החנות ולכן התושבים לחצו על הנתבעת לשוב ולספק להם שירות
הם הסכימו בתנאי שלא יצטרך לשלם שכירות על זמן זה. לטענתם אכן המועצה המועצה הודיעה לנתבעת שבסמכותה לאפשר לפתוח את החנות למרות התנגדות התובעת.
התובעת דורשה תשלום על השימוש במקום והנזקים שנגרמו לה מחמת הפתיחה המחודשת. ומשלא קיבלה השתמשה בצ'ק פקדון שהיה בידה וגבתה דרכו על ידי הוצאה לפועל.

התובעת בעלת חברה שעוסקת בהסדרת והפחתת חובות ארנונה. הועסקה ע"י הנתבעת המנהלת בית חולים. בשלב כלשהו נפרדו הצדדים והנתבעת פעלה מול הרשויות בעצמה.
התובעת טוענת שאם היו נותנים לה להמשיך היא הייתה מגיעה לתוצאה הרצויה וכן מה שהרשות הסכימה להגדיר חלק מהשטח כמעון היה מחמת פעולתם.

הנתבעים הזמינו אצל התובע חבילת נופש ולטענתם היה מחסור באוכל והשירות היה לקוי, לכן הם מסרבים להשלים את התשלום. התובע מכחיש את האשמות.

הנתבע רכש חבילת נופש ומחמת ויכוח בין הצדדים לא שילם את חובו, כדי להיות מוחזק. לטענת התובע ההצעת מחיר הייתה ל7 ימים ובפועל היו 9 ימים, הנתבע מכחיש.
לטענת הנתבע השירות לקה בחסר ולכן מגיע לו פיצוי.