זוג הורים הקדישו בשנת תשמ"א בניין שבבעלותם לטובת חסידות מסוימת, נחתם ביניהם לבין נציגי החסידות הסכם לגבי ההקדש, לאחר פטירתם טוענים הבנים שההקדש בטל משום שעוד לפני ההקדש בשנת תשל"ג האמא שקיבלה יפוי כח מהאבא העבירה לרשותם חלקים נכבדים מהבניין, כראייה הם הביאו את שטרות המכירה והיפוי כח.

התובע כהן שיצא מבית הכנסת בעת ברכת כהנים, וביקש להשאיר את הדלת פתוחה, הנתבע רצה לסגור את הדלת, והנתבע תקף אותו, כך שהתובע נפל והתגלגל במדרגות, כתוצאה מכך נשברה לו חוליה בעמוד השדרה, לא נעשה ניתוח בגלל הסיכון שבו, אך יש לתובע בעיות בריאות חמורות, לטענת הנתבע הוא לא דחף אותו ישירות, בדיון הופיע עד שהעיד שראה את הנתבע דוחף את התובע, אך הוא לא ראה את הדחיפה עצמו.

התגלה שדיין שדן בתיק בוררות בין שני צדדים תרם לאחד מהצדדים, וכן היה אורח כבוד בדינר של המוסדות הללו, הצד השני הגיש בקשה שהוא יפסול את עצמו.

לבית הדין הוגשה בקשה ע"י אשת המנוח לאשר שתי צוואות שבידה בהן ציווה לה המנוח מרכושו. לטענת האשה הצוואות ניתנו בכתב ידו של המנוח סמוך לניתוח אחת על פתק והאחרת על גב חוזה ובה רשם המנוח תאריך מוקדם בנוכחות עד אחד ללא קנין. אחי המנוח טוען כי הפתק אינו תקף כיוון שאין בו קנין וכמו כן טוען שניתן בעל כרחו של המנוח ולגבי הצוואה על גב החוזה טוען כי על פי התאריך הרשום בה היא ניתנה בזמן שהמנוח לא היה שכיב מרע ועל כן חסרים בה קנין ושני עדים עוד טוען כי כיוון שבית המשפט המחוזי הוציא צו ירושה על נכסי המנוח אין בית הדין מוסמך לדון בצוואות בנוסף טוען כי אין עדים שהמנוח מסר את המסמכים בידי אשתו וכי היא אינה נאמנת בטענתה. אחי המנוח תובע הוצאות משפט. הובאו עדים המאשרים כי כתב היד הוא של המנוח וכן העלו את עניין הלחץ שהופעל על המנוח לכתוב צוואה לאשתו.

זמן מה לאחר פטירת הנפטר הובאה בפני בית הדין צוואה נוספת על ידי הרב נ' לטובת ישיבה פלונית שנטען שהיא אמיתית

צוואה נכתבה לטובת אחת האחית, תוך נישול האחים האחרים, שטוענים שהצוואה התבצעה תחת לחץ, הוכח שעו"ד שהחתים את האם

התיק הוחזר לדיון נוסף בבית הדין האיזורי בירושלים, האיש והאשה התגרשו בשנת תשע"א בלי הסכם גירושין, בית המגורים רשום על שם האיש והאשה, אך האיש נקלע למשבר כלכלי חמור, והיו לו חובות רבים, על מנת להבריח נכסים, הוא העביר נכסים על שם האשה, ואם האשה, וכעת הוא מבקש מבית הדין להעביר את הנכסים על שמו, לצורך כך הוא הביא ראיות לכך שההעברות היו פיקטיביות, האשה טוענת שכיון שקיים הסכם חתום למתנה, נטל ההוכחה על האיש, כמו כן לטענתה הדברים הועברו על שמה כפיצוי על מעשיו של האיש.

זוג רכשו דירה בביתר, לאחר מכן מכרו אותה ורכשו באשדוד ולאחר מכן רכשו ברמת שלמה, לדירה בביתר הורי האישה שלמו יותר, אך ב"כ האיש טוען שמגיע להם חצי חצי משום שחלק מהכסף שיצא ממכירת הדירה בביתר לקח הבעל לצרכים אחרים.

הורי האיש והורי האשה נתנו כל אחד לבני הזוג 30,000 דולר על מנת לקנות דירה, בנוסף אבי האשה הוסיף 70,000 דולר להשלמת התשלום, והצדדים חלוקים אם הסכום ניתן כהלוואה או כמתנה.

בני הזוג נישאו בתשע"ב וקנו דירה, הדירה נרשמה על שם הבעל, אך לאחר מכן הוא רשם אותה גם על שם האשה, לטענת האיש הדירה נרכשה מכספו בלבד, ונרשמה בכוונה רק על שמו, גם אם מחילים את חוק יחסי ממון יש להתחשב בהלואות שניתנו על ידי כל אחד מההורים, לאחר לחצים מצד היועצת הזוגית הוא רשם את הדירה גם על שם האשה ורק לעניין רישום בעמותה. לטענת האשה, אין לבית הדין סמכות לדון בהלוואות שחייבים להורים, ולפי חוק יחסי ממון הדירה צריכה להתחלק בין שני בני הזוג,