התובע עבד כספק מזון לישיבה. לאחר מספר שבועות ניתק הספק את ההתקשרות כיוון שלטענתו התלמידים היו זקוקים ליותר מנות ממה שהישיבה סגרה איתו והוא היה צריך לספק זאת על חשבונו.
התובע תובע את שכרו על הימים בהם עבד וסיפק מזון לישיבה.
הישיבה טוענת מצידה כי בחוזה כתוב כיצד ניתן להפסיק את ההתקשרות. וכיוון שהספק הפסיק בפתע הוא גרם להם נזקים.

התובע נסע לצורך בטחוני בכביש צר והנתבעת נסעה בנתיב הנגדי, לטענת התובע היא נסעה באמצע הכביש כך שחסמה את נתיב הנסיעה, ולכן ארעה התאונה. לטענתה היא נסעה כך מפני שהיו רכבים שחנו בצד הכביש, והתובע נסע במהירות ולכן ארעה התאונה.

בישוב עם משק שיטופי היתה פינת חי ולאחר שהמשק השיתופי עבר הפרטה, התובע ביקש להשאיר בידיו את פינת החי. כעסק. לאחר זמן הוא כבר לא הפעיל את פינת החי כעסק אך שמר שלא תיסגר. היישוב התחיל לבנות יחידות דיור ובקש מבעל הפינת חי לפנות את המקום ותמורתו הציעו לו מקום אחר. התובע סירב.

התובעת נתנה לנתבעת הלוואה והחתימה אותה על חוזה בו כתוב שתהיה ריבית של שישה אחוזים או ריבית פריים, על ההלוואה.
לטענת נציג הנתבעת כוונתו הייתה לחתום רק על ריבית של שישה אחוזים, והטעו אותו.

חוות דעת כללית על השאלה האם ניתן לחייב על הלנת שכר?

בעלי חנויות תבעו את המועצה שתמנע את הקמת חנות שמסתבר שתפגע בפרנסתם.

התובעים חתמו על חוזה עם האולם לחתונה. עקב הקורונה, לא התאפשר לערוך את החתונה באולם, והיא נערכה בשטח פתוח. התובעים דורשים את השבת המקדמה, שהיא כמחצית מעלות האירוע, בעל האולם טוען מנגד, שבחוזה מוזכר הנושא של כוח עליון, ובמצב כזה שומרים את הזכות לאירוע לתאריך אחר, ואין החזר כספי כלל.

הנתבעים- תושבים בשכונה המרוחקת מהיישוב (דמתקרי: מאחז), שאינה מוסדרת באופן חוקי, טוענים שאין ליישוב הקרוב סמכות חוקית בענייני מיסים והחלטות כלליות בעניני הקרקעות, ומשכך אינם צריכים לקיים את החוזה עליו חתמו, ואינם משלמים מיסים לתובעת.
התובעת- אגודה שיתופית של 'יישוב האם' טוענת מנגד, שיש לה סמכות זו, בפרט שהקמת השכונה לוותה בסיוע רב מהיישוב הן ממוני והן כללי, ובכל העת היישוב משקיע רבות זמן וממון בשכונה בתחזוקתה ובשיפור המגורים בה.

הנתבע בנה קומה עליונה בבית התובעים. התובעים טוענים שעליו לתקן לקויים לאחר שנת הבדק, כיון שהם באו בהמשך לליקויים שנתגלו בשנה הראשונה, ובהמשך לעבודה שלא נעשתה כראוי.
הנתבעים טוענים שטיפלו במה שהיה במסגרת האחריות, ולשאר התקלות שמעבר לזה אין להם אחריות תיקון.

התובע - קבלן ששיפץ את דירת הנתבע ע"פ חוזה ובסכום שנקבע. במהלך השיפוץ הוחלט לערוך שינויים, ונבנתה תכנית עבודה חדשה שלא תומחרה, והוסכם שאדם שלישי המלוה את הבניה ומסכם על שני הצדדים, הוא יקבע את המחיר. הנתבע שילם את הסכום שנקבע תחילה +תוספת, והקבלן טוען דורש עוד 180000 ש"ח, ע"פ תמחור שעשה.
הנתבע טוען שהתמחור גבוה הרבה מעבר לנורמה ביחס להיקף העבודה ואיכותה, מלבד זאת שהקבלן לא קיזז עבודות שנחסכו במה משעשה ע"פ החוזה הראשון.