בדיון בנושא גירושין שנערך על ידי דיין יחיד הבעל לא הגיע לדיון, והדיין הטיל עליו הוצאות לטובת האשה, על אחד הדיונים הבעל טען שלא ידע על קיומו, בית הדין לא מקבל טענה זו, אך זהו חיוב שלא מן הדין, ונשאלת השאלה האם יש סמכות לדיין יחיד לענוש שלא מן הדין.

האיש והאשה היו נשואים כעשר שנים, התגלתה מחלוקת בין הבעל והאשה האם היו ביניהם יחסי אישות והם הסכימו ללכת לבדיקת פוליגרף, הבעל סירב להעביר את תוצאות הפוליגרף לבית הדין.

בני זוג רוצים שניהם להתגרש, אך כל אחד טוען שהצד השני הוא אחראי לגירושין, במצב שכזה יש שאלה לגבי דין הכתובה, ובית הדין דן בשאלה האם ניתן לכפות על הצדדים פשרה.

בין הבעל לאשה נחתם הסכם גירושין בבית הדין הרבני, הבעל מערער על תוקפו משום שלטענתו הוא לא קרא את ההסכם, וכמו כן הוא היה תחת השפעת סמים אשר להם הוא מכור מזה כמה שנים.

הצדדים חתמו ביניהם על הסכם שלום בית כשבהסכם נקבע שהוא יידון על פי דין תורה ותקנות הדיון ודין תורה, ב"כ האשה טען שהוא לא הבין על מה הוא חותם, ועל כן סעיף זה אינו תקף.

בעלי הדין זוג שעומדים לקראת גרושין ודנים בחלוקת הרכוש.
האשה טוענת שמגיע לה מחצית מהמגרש הרשום על שם הבעל הנמצא באתיופיה. לטענת הבעל הוא לקח הלוואה בהמלצת אשתו לקנות את המגרש ולכן הוא מציע או שהאשה תשתתף איתו בפרעון החוב או שהמגרש בשלמותו ישאר אצלו.

הצדדים התגרשו לפני שנתיים ועשו הסכם על חלוקת רכוש. כעת התובעת דורשת כספי חסכון שהיו ולה קודם הנשואין ונכנסו לחשבון המותף לפני שנים רבות. הנתבע טוען שכסף זה חולק מזמן וכן שהם כבר הגיעו להסכם שהרכוש יאוזן וכך נעשה.

זוג שרוצים להינשא כדמו"י בנישואין שניים. על המבקש יש מעב"ד המעכב, משום חששות שהיה עם המבקשת טרם שנתגרשו מבני הזוגם הראשונים. הזוג לא הביא את הראיות והבדיקות הנדרשות, וב"ד לעת עתה לא מוציא היתר נישואין.
הדיינים בתיק זה נחלקו בדבר חיובם בהטוצאות משפט.