בית הדין האיזורי בטבריה לא הסכים לדון בתביעה מבלי שהנידונים יוותרו על זכות הערעור, לטענת בית הדין האיזורי הוא לא כפוף לזכויות הערעור משום שכשהוא יושב בבוררות הוא יושב כבית דין עירוני, ולא מתוקף בית דין ממלכתי. על כך הוגש ערעור מטעם התובעים לבית הדין לערעורים.

בית הדין הרבני מינה בורר שיעסוק במחלוקות הכספיות בין הצדדים לאחר הגירושים, הערעור עוסק בשאלה עקרונית האם הבורר הוא בגלל חוק הבוררות, או שנחשב חלק מזרועותיו בית הדין הרבני.

התובע חתם על חוזה מול ישיבה ללמד שם תמורת 2,500 דולר לחודש, לאחר כחודשיים הישיבה פיטרה את התובע, התובע תבע 25,000 דולר, עבור עשרת החודשים הנוספים, בית הדין האיזורי קבע כפשרה ללא הסכמת התובע שעל הנתבעים לשלם לתובע 4000 דולר, על כך ערער התובע לבית הדין הרבני לערעורים. לטענת הנתבעים התובע התקבל לתקופת נסיון של שלושה חודשים, וניתנה לו משכורת על חודש נוסף, בזמן חתימת החוזה נאמר לו שהחוזה לא בתוקף.
בנוסף, לטענתם הדיון בבית הדין נעשה בחוסר סמכות, משום שאף מורשה חתימה לא היה נוכח בדיון.

התובע רכש מחסנים שנבנו על חניות של בנין אותם הוא משכיר לאחרים. ועד הבית של הבנין סגר את החניון עם שער חשמלי. התובע דורש שיתנו לשוכריו שלטים. ועד הבית מסרב וטוען כי תחת אחד המחסנים נמצאת הצנרת של הבנין ועל כן הם צריכים מפתח על מנת לטפל בבעיות אם יהיו בנוסף לכך אחד המחסנים מוצב על פתח ניקוז ועל התובע לאפשר להם לפתחו, עוד טוען ועד הבית כי המוכר חרג בבניית המחסנים לשטח הציבורי וכי יש להרוס את החריגה או לשלם עליה דמי שכירות לועד הבית. התובע הסכים לשלם דמי שכירות וכן הסכים לפתיחת הניקוז אם יהיה בכך צורך. בית הדין פסק כי על התובע לאפשר לועד הבית למצוא את הניקוז. התובע חפש את הניקוז בעצמו ולא מצא והוא תובע את הוצאותיו מועד הבית. ועד הבית טוען כי לא חפש כראוי וכי עליו לאפשר להם לחפש. בנוסף חזר התובע לטעון כי אולי שלם המוכר לועד הבית על החריגה. ועד הבית מכחיש ונתמך בעדות דיירים. התובע טוען שהדיירים נוגעים בדבר.

מוסד תובע גננת שעבדה אצלו ולאחר שילדה חדלה לתפקד בצורה מלאה לטענת המוסד היתה הסכמה כי כיוון שאין ביכולתה למלא את תפקידה היא תפוטר או תעבור למשרה אחרת, לאחר הפיטורין תבעה הגננת את המוסד בבית הדין לעבודה על פיטורין בזמן הריון ואיימה להוציא צו מניעה על המוסד. המוסד תובע הכרה בכך שפעל כראוי וכן פיצוי על העוול שנעשה לו. הנתבעת תובעת להשיבה לעבודתה במתכונת מלאה וכן סכומי כסף שהמוסד חייב לה לטענתה.

הנתבע שוכר דירה מהמשכיר‏. הנתבע אינו משלם שכר דירה עקב קשיים כלכליים. התובע דורש את כל שכר הדירה ואת פינוי המושכר. הנתבע מודה וטוען כי מצבו אינו מאפשר לשלם שכר דירה או למצוא דירה חלופית. בית הדין נתן לנתבע זמן לגייס את סכום הכסף וערבות לעתיד והדבר לא נעשה.

עמותה א' בנתה קיר ממ"ק בשטח המשותף לעמותה ב'. עמותה א' תובעת חצי מדמי עלות הקיר מעמותה ב' כיוון שהוא ישמש גם אותה. בית הדין פסק שעמותה ב' חייבת להשתתף בהוצאה כיוון שראתה את התכניות המאלצות אותה לבנות קיר כזה ואף שלא החלו בביצוע התכנית אין זה פוטר אותם. למחרת שלחה עמותת ב' מכתב הבהרה בו היא טוענת שהתכניות כלל לא אושרו וכי הם אינם יודעים אם הקיר יועיל להם בכלל וכי הם אינם צריכים את הקיר על מנת לבצע את התכנית עבור הקומות העליונות יותר. עמותה א' טוענת כי שינוי התכניות ובנית קיר ממ"ק כפול תגרום עלויות גבוהות יותר וכי מעשי עמותה ב' סותרים את דבריה.

התובע גר מעל חצר הנתבע. הנתבע מגדל תוכים בחצרו. התובע טוען שהתוכים מרעישים מאד ומפריעים לו ותובע את סילוקם לאלתר. הנתבע טוען שהרעש סביר וכי הוא התייעץ ונקט פעולות למניעתו. בית הדין הורה לברר את עמדת החוק בנידון ולצורך כך נועץ במחלקת הפיקוח העירונית ובוטרינר העירוני.

התובע מסר את רכבו למוסך של הנתבע לצורך תיקון הגיר הוחלף והתובע שלם על התיקון. לאחר שהתובע קבל את רכבו טען שהתיקון אינו מספק אותו והנתבע החזיר לו חלק מדמי התיקון ולא הצליח לאבחן את הבעיה. התובע לקח את רכבו למוסך אחר שם זוהתה הבעיה ותוקנה. התובע תובע את דמי התיקון המלאים ואת הגיר המקורי ובנוסף דמי שכירות רכב שנאלץ לשלם עקב העיכוב. הנתבע טוען שאמר לתובע להחזיר אליו את הרכב ואם צריך יחזיר את הגיר ליבואן כל עוד ישנה אחריות. הנתבע מודה שכך נאמר לו.

המערער רצה לקנות דירה בבית וגן, הוא פנה לעו"ד שיעזור לו בבדיקת החוזה והעיסקה, והם סיכמו שהיא תקבל חצי אחוז מהעיסקה וסך הכל 2,500 דולר, בסופו של דבר העיסקה לא יצאה אל הפועל, והעו"ד תבעה לקבל את הסכום שסוכם, בכל מקרה היא תבעה 5,000 שולר כי לטענתה היא הסכימה להוזיל לסכום של 2,500 דולר רק בגלל הקשרים שהיו ביניהם, אך בסופו של דבר היא התבזתה, מאידך המערער טוען שאינו צריך לשלם כלום, כי בגללה העיסקה התפוצצה.