תשלום כתובה ופיצוי
עובדות ופסק דין
בפנינו תביעת הבעל לחייב את אשתו בגרושין.
הצדדים נשאו זל"ז בתאריך 25.8.77 , ומנישואים אלו
נולדו שתי בנות: חגית (בגירה), וענבר (17).
בפועל הצדדים בנפרד מזה כשמונה שנים. בעבר נדחו תביעות
הבעל לגרושין עקב חוסר עילה מספקת (ראה החלטת ביה"ד מיום 14.3.96). כמו כן יש
לציין את אשר הודה הבעל בדיון ביום 18.2.96 כי חי עם אשה זרה, אולם טען כי נכון
למועד הדיון עזב את האשה הזרה.
ענינם של הצדדים נידון אף בבית משפט השלום בחיפה, ויש
לציין בענין זה שתי החלטות. החלטת ביהמ"ש מיום 17.9.00 המורה על פרוק השיתוף
בדירת הצדדים ברח' עזר 7 בקרית אתא. כאשר ביה"ד מחליט בתאריך 8.1.01 לחייב את
הבעל לספק לאשה מדור בדירת המגורים הנוכחית ולא להוציאה מהדירה ללא פתרון הולם.
החלטה נוספת של בית המשפט לעניני משפחה ניתנה בתאריך
23.9.02, ועל פיה ניתן תוקף של פס"ד לחו"ד המומחה מר שטרנפלד שהתמנה
בהסכמת הצדדים, כאשר הבעל מחויב החל מחודש ינואר 2001 לשלם לאשה סך של 1461
ש"ח לחודש צמוד למדד ובתוספת ריבית של 4% לשנה, וזאת לצורך איזון הזכויות
שהוציא ממקום עבודתו במשטרת ישראל.
אבן הנגף בגרושי הצדדים היא תביעת האשה לקבלת פיצוי
בתמורה להסכמתה לקבל ג"פ. האשה תובעת כי בנוסף לסכום שפסק ביהמ"ש לצורך
איזון הזכויות, תקבל גם את חלקו של הבעל בדירה ברח' עזר בקרית אתא. הבעל מוכן לתת
את חלקו בדירה, ובתנאי שהאשה תותר על אשר נפסק לה במסגרת איזון הזכויות, או לחלוק
את הדירה וכפיצוי תקבל את אשר נפסק לה במסגרת איזון הזכויות.
האשה תובעת לשלם את כתובתה. הצדדים נשאו זל"ז בתאריך
25.8.77, ובכתובתה כתב לה הבעל סכום של 500,000 (חמש מאות אלף ל"י). מברור
שערכנו התברר כי שער הדולאר נכון לתאריך הנ"ל עמד על כ - 10.07 ל"י
(מכירה), ו 10.10 ל"י (קניה). מדובר א"כ על סכום של קרוב ל - 50,000
דולאר, שבמושגים של תוספת כתובה נראה לנו כסכום סביר ואין בו בחינה של אסמכתא.
הבעל לא הוכיח כל עילה לחיוב האשה בגט, ואף האשה חזרה והצהירה פעמים רבות כי היא
חפצה בשלום בית, ונראה כי אף אם מבחינת המציאות היא נכונה לקבל את גיטה, הרי זה
עקב הפרוד הממושך שבין הצדדים, ועל כן אין לדון בה דין של "שניהם מורדים זה
בזה" ושניהם חפצים בגרושין. דהנה רבינו ירוחם (מישרים נתיב כב,ח), כתב
וז"ל:
"וכתב מורי הראב"א כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לה אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא. ומיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא, דילמא הדרי בהו, ולאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה".
ועיין בפד"ר (כרך ח עמ' 322 ולהלן מהגרי"ש
אלישיב שליט"א) שכאשר כל אחד חפץ בגרושין, יש לכל אחד דין של מורד כלפי השני,
ואין לחייב את הבעל בתוספת כתובה כי אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה. אולם כל זה
כאשר האשה ג"כ תובעת גרושין או מעשיה מוכיחים כי זה רצונה, אולם כאשר האשה
אינה חפצה בגרושין ותביעותיה הינם כדי להגן על זכויותיה הממוניות, ואף כי ניכר שאף
האשה נכונה לקבל את גיטה מחמת הפירוד הממושך, מ"מ אין לה דין של מורדת
להפסידה תוספת כתובה.
ולענין הצמדת הכתובה - עיין בט"ז אהע"ז
סו"ס סו דכל מה שאדם מוסיף לאשה בכתובתה מחמת שמצאה חן בעיניו, יש לו דין
מתנה ולא חוב, ונפק"מ שאין בזה איסור ריבית, משא"כ בדברים שמוסיף לה
מחמת מה שהיא הכניסה לו. והנה בב"ש ק,כג כתב דאם נשתנה המטבע מקילין לענין
הפרעון כמו דמקילין לענין ב מקומות, והיינו שנותן לה לפי המטבע הפחות שהתחייב,
דומיא דאם היה כותב מטבע סתם, דנותן לה לפי הפחות שבמטבעות. אמנם אם נפסלה המטבע,
נותן לה לכאורה לפי שווי הערך, עיין תש' חתם סופר חאהע"ז ח"א סי' קכו,
וחחו"מ סי' עד. והגרי"י בלוי (פתחי חושן, אישות, פ"ז הערה יב) כתב
שיש לחשב לפי ערך כיום, ואפשר שיש לחשב לפי הצמדה למדד, ועכ"פ בהצמדה לדולאר,
ואין בזה משום חשש ריבית, עיי"ש. וא"כ יש לכל הפחות לחשב את ערך תוספת
הכתובה לפי הצמדה לדולאר, דהיינו סך של 50,000 דולאר.
אמנם ערך מחצית הדירה הוא בערך כסכום הנ"ל, אולם
בתאריך 23.9.02 נפסק בבית המשפט למשפחה על איזון משאבים בין הצדדים, וזאת תוך
אימוץ חו"ד של מר שטרנפלד ועל פיה לצורך איזון הזכויות חייב הבעל סכום של
99,971 ש"ח (נכון ליום חו"ד), ובנוסף החל מחודש ינואר 2001 תשלום חודשי
בסך 1461 ש"ח צמוד למדד, בתוספת ריבית של 4% לשנה. אם נקח את הסכומים
הנ"ל שלצורך האיזון בתוספת הסכום החודשי, הרי שאחרי כחמש שנים מקבלת האשה את
מלוא סכום תוספת הכתובה.
כבר אמרנו בעבר שאין אפשרות לתפוס את החבל בשתי קצותיו. בתחילה
לבוא ולקחת את אשר מגיע בבית המשפט ע"פ פסק דין בבלי, ואח"כ לבוא
לביה"ד ולתבוע את אשר מגיע ע"פ התלמוד הבבלי. או בבלי או בבלי. ע"פ
דין תורה אין מקום לאיזון משאבים ולמתן זכויות מהפנסיה של הבעל או מקרנות השתלמות,
וע"כ בפסיקת בית המשפט הנ"ל כבר קיבלה האשה מעל ומעבר למגיע לה מדין
תוספת כתובה.
יחד עם זאת לאור העובדה כי לא חויבה בגט, אנו סבורים כי
מגיע לה פיצוי מסוים על מנת שתאות להתגרש, אך איננו יכולים לקבל שתגבה את אשר נפסק
לה בבית המשפט, וכן תקח את חלקו של הבעל בדירה בתורת תוספת כתובה. לכן אנו סבורים
כי במידה ותיאות לקבל את הגט לאלתר, תוכל להמשיך ולהתגורר בדירה עד הגיע הבת עינבר
לגיל 21 (אוקטובר 2007). אולם במידה ולא תיאות לקבל את גיטה במועד הראשון שיקבע
ע"י ביה"ד לגיטין, הרי שרשאי הבעל לפרק את השיתוף בדירת הצדדים ע"פ
פסה"ד שיש בידו מבית המשפט, וצו המניעה למדור ספציפי שניתן ע"י
ביה"ד - בטל.
לאור האמור לעיל, לאחר ששמענו את דברי הצדדים ועיון בחומר
שבתיק ביה"ד מחליט:
א. לאור הפרוד הממושך בין בני הזוג
(כשמונה שנים), כאשר לדעת כל הצדדים אין מקום לשלום בית, וכי חרב המלחמה המשפטית
לא תאכל לנצח, ולדעתינו מציאות זו של פרוד מתמשך ללא ג"פ, כאשר העילה לאי
קבלת ג"פ היא ממונית גרידא, על הצדדים להתגרש זה מזו בגט פיטורין
כדמו"י.
ב. כפיצוי לקבלת הג"פ, ובנוסף לאשר
נפסק בביהמ"ש, תוכל האשה להמשיך ולהתגורר בדירה עד הגיע הבת ענבר לגיל 21
(אוקטובר 2007). לאחר מכן תמכר הדירה, ותמורתה תחולק בין בני הזוג בחלקים שוים.
ג. ביה"ד מבטל בזאת את הצו שניתן
על ידו בתאריך 8.1.01 המונע את פרוק השיתוף בדירת הצדדים.
ד. והיה אם תקבל האשה את גיטה מיד הבעל
כאמור בסע' א להחלטה זו, יהיה הבעל מנוע מלפרק את דירת הצדדים ע"פ סע' ב
להחלטה זו. אולם במידה ותסרב לקבל את גיטה מיד בעלה מכל טענה שהיא, יוכל הבעל לפרק
את השיתוף בדירת הצדדים.
