פשיעה ומזיק בבעלים

בינת המשפט, כרך א סימן טז

הנידון

"אנו שותפים בעסק של כלי כסף, ואנו שומרים יחד על העסק, בטעות נתתי חפץ יקר ערך למי שלא ראוי לסמוך עליו, וגנבו. האם עלי לשלם לשותף את ההפסד כיון שיש לנו דין שמירה בבעלים [כמבואר בבינת המשפט סימן טו], או כיון שפשעתי, אני חייב בפשיעה אפילו שאני שומר בבעלים".

תשובה

חייב לשלם מדין מזיק בידים.

ביאור התשובה

פשיעה בבעלים פטור

בדין פשיעה בבעלים נחלקו רב אחא ורבינא (בבא מציעא צה.) חד אמר חייב וחד אמר פטור, וטעמי מחלוקתם אינן בסברא, אלא איך דורשים את הפסוקים בדין שמירה בבעלים (שם). ופסק הרי"ף (בבא מציעא נד: מדפי הרי"ף) שהלכה כדברי המיקל, כיון שבמחלוקת רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל (פסחים עד:) וכן פסק הרמב"ם (שאלה ופקדון ב, א) והמחבר (סימן שמו סעיף א).

מחלוקת אם פושע בשמירה נחשב מזיק

והנה בקרקע עבדים ושטרות אין דיני שומרים, כמבואר בגמרא (בבא מציעא נו.) וכן פסק המחבר (סימן שא, א). ומחדש הרמב"ם (שכירות פרק ב, ג) שאע"פ שאין דיני שומרים בהם, היינו רק לגבי חיוב שבועה, או פטור לשלם בגניבה ואבדה ואונס, אבל אם פשע חייב. וטעמו

"כיון שכל הפושע מזיק הוא, ואין הפרש בין דין המזיק קרקע לדין המזיק מטלטלין, ודין אמת הוא זה למבינים וכן ראוי לדון" ע"כ.

אבל הרא"ש (שבועות פרק ו, כד) כתב בשם הרי"ף בתשובה בדין המפקיד שטרות אצל חבירו ומודה שפשע בהו ונאבדו, שפטור מלשלם אע"פ שפשע. ומבאר הרא"ש סברת הרי"ף, שאין לחייבו מטעם אדם המזיק, כיון שפשיעה בשמירה אינה נחשבת למזיק. ומוכיח זאת ממה שפטרה התורה פשיעה בבעלים, ואם פושע היה נחשב למזיק מדוע פשיעה בבעלים פטור, הא פושע הוא, אלא מוכח שפושע אינו מזיק.

ולהלכה הביא המחבר (חו"מ סימן שא, א. ובסימן סו, מ) מחלוקת הראשונים האם שומר קרקעות עבדים ושטרות שפשע חייב - ולא הכריע. אבל הרמ"א בסימן ס"ו הכריע שהעיקר להלכה כדברי הרי"ף והרא"ש, שפטור אפילו בפשיעה, שפושע אינו מזיק.

העולה מזה, לרמב"ם פושע בשמירה הוי מזיק, ולרי"ף ולרא"ש אינו מזיק. לפיכך, שומר קרקע עבדים ושטרות שפשע בשמירה, לרמב"ם חייב, ולרי"ף ולרא"ש פטור.

ההבדל בין דין פשיעה בבעלים, לפושע דינו כמזיק

והנה אפילו הרמב"ם שסובר שפושע דינו כמזיק ושומר שטר חייב בפשיעה, פוסק שפשיעה בבעלים פטור [כמבואר לעיל] אע"פ שהוא מזיק, והטעם מבואר בנתיבות המשפט (סימן שא, א בביאורים), כיון שהתורה פטרה בפירוש פשיעה בבעלים, ולמדוה מלימוד הפסוקים (בבא מציעא צה.), לפיכך יש לומר שהוא גזירת הכתוב לפטור אפילו הוא כמזיק, אבל בדין שמירת קרקעות עבדים ושטרות אינו מפורש שאפילו בפשיעה פטור, לפיכך אפשר שפטור רק משבועה, אבל אם פשע חייב כיון שקיבל על עצמו שמירה והזיק. [ויש לתמוה על הפתחי חושן (ח"ג פ"ו הערה ב), שכתב, דהסוברים שפושע בשמירה חשיב כמזיק חייב בפשיעה בבעלים, ואין ענין זה לזה].

העולה מזה: אפילו הפוסקים שפושע בשמירה - מזיק, מודים שפשיעה בבעלים פטור, כיון שהוא גזירת הכתוב לפטור פשיעה בבעלים.

ביאור החילוק בין גדר חיוב שומר שפשע ובין חיוב שומר אונס

אבל יש לתמוה על שיטת הרמב"ם, דאע"פ שפסק הרמב"ם שפשיעה בבעלים פטור, מכל מקום פסק הרמב"ם (שאלה ופקדון ב, ח) בשואל משני שותפים, ואחד מהם נשאל לו, דספק אם הוי שמירה בבעלים, כיון שלא כל הבעלים נשאלו עמו, ופסק שפטור באונס וחייב בפשיעה.

ויש לדקדק בזה, שאם ספק שמירה בבעלים חייב - נחייב גם באונס. ואם ספק שמירה בבעלים פטור - נפטור אפילו בפשיעה. ואין לומר שהרמב"ם לשיטתו שפושע דינו כמזיק, מכל מקום הרי כבר נתבאר שהרמב"ם פוסק ששמירה בבעלים פטור אפילו אם הזיק, שגזירת הכתוב היא לפטור שמירה בבעלים אפילו אם הזיק. כך הקשה הרב המגיד על הרמב"ם, ומתרץ שיש הבדל מהותי בין חיוב שומר שפשע בשמירה, ובין שואל שנאנס, או שומר שכר שחייב בנגנבה או ואבדה. שפושע חיובו מגדר מזיק, אבל אונס וגניבה ואבדה חיובו מדין שומר שחייבה תורה שומר שכר בגניבה ואבדה, או שואל באונס.

לפיכך אם חיובו מדין מזיק, חל עליו חיוב תשלום לשלם מיד כדין מזיק, ורק אם יהיה ברור לנו שהיה שמירה בבעלים, אז בלבד יהיה פטור מגזירת הכתוב שפטרה תורה שומר שמזיק כאשר היה שמירה בבעלים. אבל אם לא פשע, ובאים לחייב את השומר על אונס או גניבה ואבדה, אין חיובו אלא מפני שקיבל עליו חיוב שמירה, ולולי קבלת השמירה היה פטור כי גרמא בנזיקין פטור, לפיכך אם יש ספק אם יש עליו חיובי שומר, כיון שאולי היה שמירה בבעלים, לפיכך מספק פטור.

כלומר אם מזיק הוא, הרי שחיובו ודאי, וצריך דין שומר לפוטרו, וכיון שיש ספק אם היה שומר בבעלים, לפיכך חייב, שלא נפטור רק בודאות. אבל אם חיובו מדין שומר, לא יחול עליו חיוב, רק כאשר נדע ברור שהוא שומר, וכיון שהוא ספק שמירה בבעלים, פטור מספק, זה ביאור כונת הרב המגיד.

ביאור הגר"א בשיטת הרמב"ם

אבל בביאור הגר"א חולק על הרב המגיד בביאור שיטת הרמב"ם, וז"ל על דברי המחבר שהביא המחלוקת בדין פשיעה בספק שמירה בבעלים (סימן שמו ס"ק טו):

"ויש פוטרים. דפשיעה בבעלים פטור כנראה לעיל. ודעת הרמב"ם, הואיל והן שני ספיקות לחיוב. דלא כמגיד משנה והביאו באר הגולה שכתב וכיון שהוא כמזיק ואין כו' דאם כן כל פשיעה בבעלים יחייב" עכ"ל.

וביאור דבריו, דאע"פ שפשיעה בבעלים פטור, מכל מקום אין זה הכרעה ודאית, אלא שנוהגים במחלוקת רב אחא ורבינא לנהוג כהמיקל, אבל באמת הוא ספיקא דדינא, וסובר הרמב"ם דכיון שיש ספק אם הוא שמירה בבעלים, הרי לנו שני ספיקות: א. אם פשיעה בבעלים פטור. ב. אם אופן הזה הוי שמירה בבעלים, ומחמת שני הספיקות מחייב הרמב"ם.

והקשה הגר"א על הרב המגיד, דאם טעם הרמב"ם כיון שפושע מזיק הוא, אם כן היה לחייב כל פשיעה בבעלים, שהרי רק מחמת הספק אנו פוטרים כמבואר לעיל, ואם סובר הרמב"ם שפושע מדין מזיק חייב עד שיתברר לנו שפטור, היה לרמב"ם לחייב בכל פשיעה בבעלים, אלא מוכח שאפילו אם דינו כמזיק אינו חייב מספק, ועל כורחך הטעם שמחייב הרמב"ם בספק שמירה בבעלים, כיון שני ספיקות הם.

דין מזיק בבעלים

ויש לכאורה להקשות, דכיון שנתברר שלפי הרמב"ם פושע, מזיק הוא, ואף על פי כן פטרה תורה פשיעה בבעלים מגזירת הכתוב, אם כן מוכח לכאורה שהתורה פטרה 'מזיק בבעלים', אם כן יצא לנו דין מחודש, שאם היו בעליו עמו - ואינו שומר - והזיק את ממונם פטור, והוא פלא.

ושמחתי שמצאתי מי שעמד בשאלה זו, והוא בספר אמרי שפר (מחברו הגאון רבי נפתלי הרץ מאריאמפאל, וארשה תרנ"ו) סימן יב, ומבאר שיש שני סוגי נזיקין: א. נזק שחיובו אינו מחמת קבלת שמירה, שאפילו מי שאינו שומר חייב, כגון מזיק בידים שאינו גרמא. ב. מזיק שחיובו רק מחמת שנעשה שומר, כגון שומר שפשע בשמירה שאם לא היה שומר היה פטור בלאו הכי מדין גרמא. והנה לא חידשה תורה לפטור מזיק, רק לפוטרו מחיוב שומר שקיבל על עצמו, וגזרה תורה, שאם קיבל על עצמו שמירה בבעלים פטור אפילו פשע בשמירה שנחשב כמזיק, אבל אם הזיק ממש, שגם לולי קבלת השמירה היה חייב, באופן זה פשיטא דחייב, שהרי גם בלאו דין קבלת שמירה הוא חייב.

דינים העולים

א. פשיעה בבעלים פטור.

ב. שומר קרקע עבד או שטר שפשע, לרמב"ם חייב דדינו כמזיק, ולרי"ף והרא"ש פטור, ולא הכריע המחבר. אבל הרמ"א הכריע שפטור.

ג. ספק שמירה בבעלים פטור מאונס גניבה ואבדה, אבל אם פשע - לרמב"ם חייב ולשאר פוסקים פטור, ולא הכריע המחבר בדבר. והרמ"א (סי' שמ"ו) הכריע שפטור.

ד. מזיק בבעלים - באופן שגם אם לא היה שומר היה חייב - חייב לכו"ע.

פסק דין

בנידון דידן, כיון שמסרת את החפץ למי שאינו ראוי, הרי אתה מזיק בידים, וגם ללא חיובי שמירה אתה חייב, לפיכך חייב אתה לשלם.