פיצוי שניתן לנוסע ע"י סוכן הנסיעות

דין פיצויים ששילמו חברת תעופה

נידון א

"אני סוכן נסיעות. קבוצה של עשרה שוחטים טסו על ידי לאירופה לשחיטה, בחזרה מהארץ, היה עיכוב לא צפוי, של שבע שעות בשדה התעופה. חברת התעופה נטלה על עצמה את האחריות, ושילמה עבורם בית מלון וכל הדרוש, עד לטיסה הבאה. למרות זאת, פנו אלי שני שוחטים, וביקשו שאבקש מהחברה גם פיצוי. פניתי לחברה, והשתדלתי עבורם, וביקשתי עבור כל קבוצת השוחטים פיצוי, והצלחתי להשיג פיצוי של שלוש מאות שקלים עבור כל שוחט. סך הכל קבלתי שלושת אלפי שקלים. נפשי בשאלתי, כיון ששאר השוחטים לא ביקשו שאבקש עבורם פיצוי, האם מותר לי ליטול לעצמי את האלפים וארבע מאות שקלים של שאר השוחטים, ואם לא, האם מותר לי ליטול שכר טירחא עבור זה, וכמה".

נידון ב

"אנו צוות של רבני ישיבה בארצות הברית. לאחר חודשי לימוד בהתמדה, החלטנו לאפשר לבחורים טיסה עם ההורים לקברי צדיקים בפולין. הורי התלמידים שילמו את ההוצאות. ואנו צוות רבני הישיבה לא היה אמור לטוס עמהם. אבל לבקשת הנהלת הישיבה הסכמנו לטוס עמהם בתנאי שהנהלת הישיבה תשלם את הוצאות הטיסה. לצערנו, מחמת תקלה במטוס, שהינו במטוס בקרקע ארבע שעות בלא אפשרות לצאת מהמטוס. היה לנו עגמת נפש גדולה מאוד. כמו כן בחזרה קרה תקלה, והמטוס התעכב עשרים וארבע שעות. למרות שקיבלנו מלון ללון, אבל הפסדנו יום לימוד. סוכן הנסיעות פנה לחברה, וביקש פיצויי הולם על עגמת הנפש, וחברת התעופה החליטה להחזיר לנוסעים את כל עלות הטיסה. סוכן הנסיעות העביר להנהלת הישיבה את החזר כל עלות הטיסה. לאור זאת נפשנו בשאלתנו, האם אנו זכאים בפיצויים אלו".

תשובה לנידון א-ב

כסף שחברת תעופה נותנת עבור פיצויי עגמת נפש וכדו' לנוסעים, הוא ניתן מהחברה אך ורק לנוסעים, ואסור לסוכן נסיעות ליטול לעצמו את הפיצויים, וכן לא למי ששילם את כרטיס הטיסה. אבל סוכן נסיעות שטרח עבור זה, אם טרחא זו אינו חייב בה, מותר לו ליטול שכר טירחא, שליש, אם לא התכוון לעשות זאת בחינם.

ביאור התשובה

ובו יבואר: א. חברת תעופה ששילמה פיצויים לנוסע על ידי סוכן נסיעות, האם מותר לסוכן הנסיעות ליטול את הפיצויים לעצמו. ב. סוכן נסיעות, שטרח עבור נוסע, האם יכול לבקש שכר טירחא. ג. סוכן נסיעות שעשה טובה לנסוע, האם יכול לבקש שכר. ד. סוכן נסיעות שביקש פיצויים מחברת התעופה על עיכוב טיסה בשבע שעות, האם יכול ליטול לעצמו שכר טירחא.

אם מותר לסוכן הנסיעות ליטול את שכר הפיצויים לעצמו?

בראשונה יש לברר, אם מותר לסוכן הנסיעות ליטול לעצמו את הפיצויים שקיבל, כיון ששאר הנוסעים לא ביקשו שיבקש עבורם פיצויים אלו.

ובזה פשוט, שכיון שהחברה שילמה את הפיצויים לסוכן על דעת שיעביר לנוסעים, והסוכן הינו שליח של החברה להעביר את הפיצויים לנוסעים, אינו יכול ליטול לעצמו את הפיצויים. שאף על פי שהנוסעים לא זכו בפיצויים, שנכנסו לחשבונו של סוכן הנסיעות, ולא זיכה להם את הפיצויים, מכל מקום הוא גוזל את חברת התעופה, שנתנה לו את הפיצויים להעביר לנוסעים.

למה הדבר דומה, לגוי שנתן כסף לישראל, לתת במתנה לישראל אחר, שאין השליח יכול ליטול לעצמו את הכסף, אפילו אם מתכון שלא לזכות לישראל המקבל, כיון שאם לא זיכה לישראל המקבל, הכסף שקיבל הוא של הגוי, וגניבת גוי אסורה מהתורה, כמו שפסק המחבר בחושן משפט (שמח, ב) וז"ל "כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל, או הגונב ממון של גוים" עכ"ל. ואין הבדל בין אדם פרטי, או חברת תעופה, שהיא אגודת שותפים.

ובתחלה עלה על דעתי, שאולי יש סברא לומר שמותר ליטול כספים הללו. דהנה יש לברר, מדוע חברת התעופה נתנה פיצויים אלו שלא היתה חייבת על פי החוק, דיש לומר, שכונתם היתה, שעל ידי זה, הנוסעים יטוסו עמה פעמים אחרות, לכן שילמה לפנים משורת הדין כספים אלו, ולפי זה אסור לסוכן הנסיעות ליטול כספים הללו, אבל מכל מקום, יש לומר, שבאמת לחברה הרבה יותר חשוב לפצות את סוכן הנסיעות, מאשר את הנוסעים, שאם סוכן הנסיעות יהיה מרוצה מהם, יעשה מה שביכולתו לקנות מהם כרטיסים עבור נוסעים שמבקשים ממנו כרטיסי טיסה, לפיכך, אולי לחברה לא איכפת כלל שהסוכן נוטל את הפיצויים לעצמו. אבל כיון שיש בזה חשש גזל תורה, ראוי שסוכן הנסיעות יבקש רשות ממי שממונה בחברה על זה, ולשאול אותו האם מותר לו ליטול לעצמו. ואם יקבל רשות, מותר לו ליטול לעצמו את הכספים. כיון שאין סוכן נסיעות חייב לתבוע פיצויים הללו עבור הנוסעים כמבואר להלן. כך עלה בדעתי.

אבל לאחר העיון נראה שאין להסתפק בזה כלל. דבודאי חברת התעופה נותנת את הפיצויים לנוסעים ולא לסוכן הנסיעות, והנוסעים עצמם מפרסמים את החברה יותר מסוכני הנסיעות, במיוחד בזמנינו שהרבה קונים ישירות דרך האינטנרט. וגם ללא סברא זו, דבר ברור ופשוט שהחברה נותנת את הפיצויים לנוסעים בלבד. כמו כן לא שייך כלל לשאול את הממונה בחברה.

העולה מזה: אסור לסוכן הנסיעות ליטול לעצמו את הפיצויים. שאם לא זיכה אותם לישראל הנוסעים, הרי הם של חברת התעופה, ולא נתנו אותם לסוכן, אלא שישלם לנוסעים.

האם מותר ליטול לעצמו שכר טירחא

עוד יש לברר, האם מותר לסוכן הנסיעות ליטול לעצמו שכר טירחא עבור קבלת פיצויים הללו, וכמה יכול ליטול לעצמו. והנה דין זה תלוי, האם חייב סוכן הנסיעות לתבוע את החברה עבור הנוסעים. שאם זו היא חובתו, ועל מנת כן קנו ממנו את הכרטיסים, ושרות זה הוא חובתו, אינו יכול ליטול שכר טירחא על זה, שהרי הסיבה שקנו ממנו כרטיסי טיסה ולא רכשו בעצמם באתר של החברה, כדי לקבל שירות זה, אבל אם אין חובתו לעשות זאת, בודאי שיכול ליטול שכר טירחא עבור זה.

והנה מבירור שעשיתי, אין חובתו של סוכן הנסיעות לעשות זאת. ויותר מזאת, שעל עיכוב של שבע שעות, בדרך כלל החברה אינה משלמת בית מלון וכדו', לפיכך, מה שקבלו שכר לינה הוא מעל ומעבר למקובל. לפי זה זכאי סוכן הנסיעות לקבל שכר טירחא עבור עבודתו. 

אבל מכל מקום ראוי להדגיש, שאם כאשר פנה לחברה, לא היתה כונתו ליטול שכר טירחא, וחשב לעשות זאת בחינם, אינו יכול לתבוע שכר טירחא על עבודתו, שמי שעושה עבודה לשני, ובדעתו לעשות זאת בחינם, הרי נתן מתנה לחבירו, ואסור לתבוע עליה שכר, וכן כתב בפתחי חושן (ד, ח הערה סה) וז"ל: "ומצוי שאדם עושה פעולה או טובה לחבירו שלא על דעת לקבל תמורה, כגון שמספר לו דרך אגב על דירה או שידוך, ועושה זאת בתורת ידידות, ואחרי כן נמלך ותובע ממנו שכר תווך או שדכנות, ויש להזהר בזה מאד" עכ"ל. וכן הוא מבואר בנתיבות המשפט (יב, ה), שכתב, דאף על פי שמחילה במחשבה לא הוי מחילה אלא אם כן הוא אומדנא דמוכח לכל העולם, מכל מקום מסיים, וז"ל

"אמנם נראה דדוקא מחילה על הדבר שכבר נתחייב לו, לא מהני, אבל בדור עמי או אכול עמי שאומר שהיה בדעתו למחול לו, ודאי מהני מחשבתו, דהוי כנתנו למתנה בשעת מעשה. ופשוט" עכ"ל.

ועל פי זה, כמו כן אם היה בדעתו שלא לתבוע שכר טירחא משני הנוסעים שביקשו ממנו שיעשה זאת, אין יכול ליטול מהם שכר טירחא.

וכיון שנתבאר שאין זו חובתו, אם היה בדעתו ליטול שכר טירחא, נראה שיכול ליטול שליש מכל אחד ממה שקיבל, כיון שזו השתדלות שאין חייב בה, ואין בזה גזל מהחברה, כיון שהנוסעים חייבים לו שכר טירחא זה, ומותר לו ליטול שכרו מהכסף שקיבל מהחברה, כי הנוסעים חייבים לו כסף זה.

העולה מזה: שירות שחייב סוכן נסיעות לעשות לנוסע, אינו יכול ליטול עליו שכר טירחא, אבל שירות שאינו חייב, יכול ליטול שכר טירחא. ובנידון דידן, אין סוכן נסיעות חייב לעשות זאת, לפיכך יכול לבקש שכר טירחא, ויכול ליטול כמה שמקובל. ונראה שיכול ליטול שליש. אבל אם התכוון סוכן הנסיעות לעשות טובה לנוסעים, ולבקש עבורם פיצויים, אינו יכול ליטול שכר טירחא, כי נתן טירחא במתנה.

ביאור התשובה בנידון ב

שבת באדם

בתחלה יש לברר, האם חברת התעופה חייבת לשלם על עיכוב הנסיעה ביממה, והפסד כספי של האנשים. דהנה המזיק את חבירו חייב בארבעה דברים, נזק צער ריפוי שבת ובושת. ויש לעיין האם חייב גם בשבת לחוד. אבל הוא מבואר בבבא קמא (פה, ב) שחייב, וז"ל הגמרא: "שבת - דהדקיה באינדרונא ובטליה", ופירש רש"י "דהדקיה - סגרו במסגר".

הנה מבואר שאם סגר אדם ובטלו ממלאכתו משלם לו שבת. ומכל מקום כתב הרא"ש (בבא קמא פרק ח סימן ג) וז"ל

"שבת דהדקיה באדרונא ובטלו ממלאכתו נותן לו דמי שבתו. ומסתברא, דמיירי שהכניסו לחדר וסגרו בתוכו, אבל אם היה כבר בחדר, וסגר עליו הפתח, גרמא בנזקין הוי, כמו פורץ גדר בפני בהמת חבירו ויצאה ונאבדה, דאמרינן לעיל בפרק הכונס (נה, ב) דפטור מדיני אדם. ומה לי פורץ גדר ונאבדה, ומה לי גודר בפניה ומתה ברעב. וכהאי גוונא כתבו התוס' בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין, עז א) גבי כפתו במקום שסוף חמה לבוא, או סוף צינה לבוא, דפטור, שאם הביאו ממקום אחר וכפתו שם חייב" עכ"ל הרא"ש.

הנה מבואר בדבריו, שאין לחייב על שבת, אלא היכא שהכניסו לחדר וסגר עליו, שעשה מעשה בידים, אבל אם כבר היה בחדר אבל סגר עליו שלא יצא, אינו חייב, שהוא גרמא בנזיקין. וכן פסק המחבר (חושן משפט תכ, יא) וז"ל

"הכניסו בחדר וסגר הדלת עליו ובטלו ממלאכתו, אינו נותן לו אלא שבת בלבד. אבל אם היה כבר בחדר וסגר עליו מלצאת, הוי גרמא בנזקין ופטור מדיני אדם".

ולפי זה, חברת התעופה פטורה מלשלם, שאין זה אלא גרמא, שהרי לא סגרו אותו בחדר, אלא היה עיכוב להמשיך בטיסה, אלא אם כן יש התחייבות לנוסעים לשלם להם פיצוי זה, וכידוע אין שום התחייבות, והכל נתון לשיקול דעתה של החברה. לאור זה, מעיקר הדין החברה פטורה לשלם פיצויים, כמו כן אין הנהלת הישיבה חייבת לשלם פיצויים, לא על עגמת הנפש ולא על שיהוי עשרים וארבע שעות בחזור, שאין תשלום לגרם עגמת נפש.

וראוי לציין שגם אם הכניסו בידים, אינו חיייב בשבת אלא אם כן באמת הפסידו כסף בזה שסגרו בחדר, כלשון הגמרא "ובטליה", וכלשון המחבר "ובטלו ממלאכתו", ודוקא כאשר היה לו עבודה באותו היום בברור, והפסידו, אבל אם לא היה לו עבודה בבירור באותו היום, אלא ספק, אין חייב בשבת.

העולה מזה: אין חיוב תשלום על המבטל את חבירו מעבודה, אלא אם הכניסו בידים לחדר, וסגר עליו הדלת, והיה לו בבירור באותו היום עבודה שהפסיד. אבל אם לא היה לו בבירור עבודה אלא ספק, או שלא הכניסו בידים לחדר, אלא שהיה כבר בחדר וסגר את הדלת, פטור.

הכסף שייך לנוסעים

אבל מכל מקום, כפי שנתבאר לעיל, חברת התעופה נותנת את הפיצויים לנוסעים, ולא לסוכן הנסיעות, ולא למשלם הכרטיס, לפיכך הכסף שייך לנוסעים ללא ספק, ואסור להנהלת הישיבה לעכב לעצמם את הכספים שנתנו עבור הנוסעים.

דינים העולים:

1. אסור לסוכן הנסיעות ליטול לעצמו פיצויים שקיבל עבור נוסעים.
2. שירות שחייב סוכן נסיעות לעשות לנוסע, אינו יכול ליטול עליו שכר טירחא.
3. שירות שסוכן נסיעות אינו חייב לעשות, יכול ליטול שכר טירחא.
4. אם טרח הרבה בדבר שאינו חייב, יכול ליטול שליש.
5. אם התכוון סוכן הנסיעות לטרוח בחינם לנוסעים, אינו יכול ליטול שכר טירחא, כי נתן טירחא במתנה.
6. המכניס את חבירו בידים לחדר, וסגר עליו את הדלת, והיה לו בבירור באותו היום עבודה שהפסיד, חייב לשלם לו את הפסד העבודה.
7. אבל אם לא היה לו בבירור עבודה אלא ספק, או שלא הכניסו בידים לחדר, אלא שהיה כבר בחדר וסגר את הדלת, פטור.
8. חברת תעופה שהיה לה עיכוב גדול, אינה חייבת לשלם מדין "שבת באדם".
9. קנה כרטיס טיסה מתנה לחבירו והיה עיכוב בטיסה ועגמת נפש, וחברת התעופה שילמה פיצויים, הם שייכים לנוסע, ולא לזה ששילם את הכרטיס.