טעויות בהגרלה

הנידון

"בכולל אחד נערכה הגרלה על מוצר חשמלי, עבור כל מי שקנה כרטיס הגרלה להחזקת הכולל. סך הכל נמכרו מאה וחמישים כרטיסים. לאחר שזכיתי במוצר החשמלי, התברר, שבטעות לא הכניסו להרגלה שבעה כרטיסים. מנהל ההגרלה טוען שבטלה ההגרלה, ויש לערוך שוב את ההגרלה עבור כל המשתתפים. השבעה ששמותיהם לא נכנסו להגרלה טוענים, ששאר המשתתפים לא יכולים לבטל את ההגרלה, כי להפך, זכויותיהם הוגדלו, ורק כלפיהם לא זכיתי, לכן יש עכשיו לערוך את ההגרלה רק עבור השבעה, ולהכניס אותי בתוכם. ואני טוען שזכיתי בהגרלה, ויש לפצות את השבעה עבור זה שלא נכנסו להגרלה, שבפעם הבאה יקבלו כרטיס חינם, מי צודק בטענתו".

תשובה

ההגרלה בטלה, כיון שלא נעשית כהוגן אין לה השגחה עליונה, וצריך לעשות הגרלה חוזרת.

ביאור התשובה 

ובו יבואר דין טעויות בגורל: א. הגדילו לכולם את סיכויי הזכיה בגורל, האם בטל הגורל. ב. הקטינו לכולם את סיכויי הזכיה בגורל, האם בטל הגורל. ג. הגדילו לאחד את סיכויי הזכיה, וזכה אחר, האם בטל הגורל. ד. הערים אחד, והכניס את שמו פעמיים לגורל, וזכה אחר, האם יכול לבטל את הגורל.

כדי לברר ענין זה, נביא כמה וכמה סוגי טעויות בהגרלות, שדנו בהם הפוסקים, ומהם נלמד לנידון דידן.

א- הכניסו שני פתקי זכיה תחת אחת

בשו"ת חוות יאיר (סימן סא) [הובאו דבריו בפתחי תשובה, חושן משפט סימן קעה ס"ק א], דן בטעות בהגרלה שנעשה בסעודת פורים. שנים עשרה אנשים עשו גורל בדרך זו, כתבו שנים עשרה פתקים עם שמות כל האנשים, כל אחד על פתק אחד, וקיפלו את הפתקים כל אחד בנפרד, והכניסו את הפתקים לתוך כוס של חרס. כמו כן כתבו עוד שנים עשר פתקים, שאחד מהם כתוב עליו "מזל טוב", ועל אחד עשר האחרים לא כתוב כלום, והכניסו את הפתקים לכוס זהב אחרת, וילד הוציא פתק אחד מהשמות שבכוס של חרס, וילד אחר פתק אחר מהכוס של זהב, ומי שעולה שמו בכוס האחת, ובכוס השני עולה מזל טוב, זוכה בכוס הזהב וכך עשו. אלא שבפתק השני שהעלו מכוס הזהב, כבר עלה מזל טוב, והיה פלא בעיניהם, איך כל כך מהר עלה פתק המזל טוב. ופתחו את הפתקים של הכוס של פתקי המזל טוב, והתברר, שבטעות הניחו רק עשרה פתקים חלקים בכוס הזהב, ועל שני פתקים כתבו "מזל טוב". 

זה שזכה בכוס זהב טען, שאף על פי שהגדילו את סיכויי הזכיה בכוס הזהב, שהרי כתבו שני פתקים של "כוס זהב", מכל מקום, הסיכוי הוגדל לכל השמות בשוה. שאף על פי שזה שעלה שמו בכוס החרס, סיכויו לזכות בכוס הזהב גדולים יותר, אבל כולם היו שוים בהגרלה, והגדילו את סיכוי כל אחד שיעלה שמו בכוס החרס. ופסק החות יאיר שהלה לא זכה בכוס הזהב, ואמר להם לעשות שוב גורל חדש.

והביא ראיה לדבריו, מהא דאיתא בבבא בתרא (קו, ב), בדין שני אחים שלא ידעו שיש להם אח שלישי, ועשו גורל איך לחלק את השדה שירשו מאביהם, וחילקוה על פי הגורל. לימים, הגיע האח השלישי, ופסק שמואל, שכל אחד נשאר בחלקו שזכה בגורל, אלא שמקמץ כל אחד מחלקו עבור האח השלישי, ורב פוסק שבטלה המחלוקת, והלכה כרב (חושן משפט קעה, ג). והנה סברת רב מבוארת, שהרי גם לאח השלישי ראוי שיהיה זכות בהגרלה, לכן עושים שוב גורל [וזה על דרך של פירוש רש"י בסוגיא, עיין שם]. כמו כן בנידון זה, כשעלה שמו של הזוכה, אם היה רק פתק אחד של "מזל טוב", היה סיכויו קטנים יותר, ובטעות הגדילו את סיכויו, אם כן, פתק אחד הוא אמיתי, והשני טעות, ומי יאמר שהילד הוציא את הפתק "מזל טוב" הנכון, אולי הוציא את הטעות, שהרי פתק אחד נכון ואחד טעות, וברור שאין זו זכיה, כשם שאחים שחלקו בטעות, שזכות השלישי לבקש הגרלה חוזרת, זה תוכן דבריו.

העולה מזה: הגרלה, שבכוס אחד מניחים שמות אנשים בפתקים נפרדים, ובכוס השני פתקים ריקים, ובאחד כתוב זכיה, ונוטל פתק אחד מכוס זה, ואחר מהשני, ובטעות הכניסו בכוס הזכיה שני פתקי זכיה, וזכה אחד, בטלה ההגרלה, כיון שפתק אחד של זכיה הוא טעות.

ב- שכחו שם אחד המשתתפים בהגרלה

ובמעשה של החות יאיר, חזרו ועשו עוד הגרלה חדשה על דרך הנראה לעיל, וזכה האחד בהעלאה השישית. אלא שלאחר מכן בדקו ומצאו שבאמת בכוס של ה"מזל טוב" היה רק פתק אחד של מזל טוב, ואחד עשרה פתקים חלקים, אבל בכוס חרס של האנשים לא הכניסו את כולם, ובטעות הכניסו רק אחד עשרה אנשים, וביקשו לבטל את ההגרלה, אמר הזוכה לאלו שהיה שמם בכוס החרס, אתם שהיה שמכם בכוס, בודאי אינכם יכולים לבטל את הגרלה, שהרי בזה שהיה חסר שם אחד, גדל סיכויי הזכיה שלכם, והאחד שלא הכניסו את שמו, ביקש הזוכה להתפשר עמו ולתת לו סכום כסף, והסכים. ויש לברר האם צודק הזוכה שאינם יכולים לבטל את ההגרלה מחמת הטענה שהגדילו את סיכויי הזכיה.

ודן בזה החות יאיר, והביא את הסוגיא הנראה לעיל. וכתב, דהנה יש לדקדק, מה הטעם של שמואל שלא בטלה מחלוקת, מדוע יגרע זכות האח השלישי שיקבל חלק במקום מסויים ללא גורל, כך הקשו הראשונים על פירוש רש"י. ופירשו התוס' (ד"ה ושמואל) דר"י פירש שאיירי שנטל כל אח רק שדה אחת, והשדה השלישית חלקו ביניהם, ונטל כל אחד מחצה מהשדה השלישית, וכשבא השלישי עשו גורל לשלישי על כל אחת מהשדות, ונפל חלקו על השדה השלישית שחלקו ביניהם, בזה סובר שמואל שלא בטלה מחלוקת, כי לא הפסיד כלום, שהרי עשו עוד פעם הגרלה, וזכה בהגרלה בשדה הזו, ואפילו הכי לרב בטלה מחלוקת.

וכן פסק המחבר (חושן משפט קעה, ג) וז"ל

"שני אחים שחלקו, ואחר כך בא אח שלא היו יודעים בו, בטלה החלוקה. ואפילו שהיה להם שלשה שדות, ונטל כל אחד מהם אחת מהן, והשלישית חלוקה ביניהם, וכשבא האח השלישי נפל חלקו באותה שחלקו ביניהם, לא נאמר ישאר כל אחד מהם בשלו, אלא אי זה מהם שירצה יכול לבטל כל החלוקה, ויפילו גורל אחד לכולם. ואפילו נתרצה האח השלישי ליטול מעט מזה, ומעט מזה בלא גורל, אפילו הכי יכול כל אחד מהשנים לבטל החלוקה, כיון שהיתה בטעות" עכ"ל המחבר.

וצריך טעם מדוע באמת לרב בטלה מחלוקת, הרי זכה האח השלישי בשדה השלישית על פי הגורל, והשני אחים זכו לפני כן בגורל, כל אחד בשדה שלו. ומבאר החות יאיר, דסובר רב, דכיון שהיה הגורל בטעות, אינו גורל. דהיינו, הגורל אינו לפי סיכויי הצלחה, אלא הוא השגחה עליונה לסמוך עליו כאשר נעשה כהוגן, ולא כאשר נעשה שלא כהוגן. ומסיים החות יאיר, וזה לשונו:

"מפני שקרוב הדבר, שאם הגורל כהוגן, ידבק בו השגחה עליונה, כמו שכתוב (שמואל-א יד, מא) הבה תמים, מה שאין כן אם הגורל מקולקל, אין מבוא לומר שמי שזכה, מאת ה' היתה זאת, הן שהקלקול על ידי תחבולת אנוש, או בשגגה, על כל פנים הגורל מקולקל, ומצי כל חד למימר, אלו נעשה הגורל כהוגן, היה קיימא לי שעתי על פי מזלי, או על פי תפילתי, שיתן לי הצלחה בכל עסקיי יותר כו', גורל שאני, דבלאו הכי נראה מסוגל להשגחה אם נעשה כהוגן" עכ"ל. 

ומה שהביא ראיה מהכתוב "הבה תמים", הוא, שכשאול המלך נלחם בפלישתים השביע את כל ישראל שיצומו כל היום, ובנו יונתן לא ידע משבועה זו, וכשהיה רעב מאוד וכמעט התעלף, נטל מעט דבש מיערת הדבש ואורו עיניו, ולאחר מכן שאל שאול באורים ותומים ולא ענהו ה', ולא ידע מי הוא שחטא, שבגללו לא ענהו ה', ועל זה כתוב (שמואל-א יד, מא-מב) –

"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ: (מב) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הַפִּילוּ בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן". ופירש רש"י שהוא גורל אמת, שרצה על ידי הגורל לדעת מי אשם שמתו ישראל במלחמה.

העולה מזה: אם לא הכניסו לגורל שם אחד, וזכה האחד, ומחל או התפשר עם זה שלא הכניסוהו להגרלה, מכל מקום, יכולים כולם לבטל את הגורל, כיון שהגורל נעשה שלא כהוגן, שרק גורל שנעשה כהוגן, יש לו השגחה עליונה.

ג - הערים והטיל לקלפי שמו פעמיים וזכה אחר

ועוד דן בחות יאיר (שם) בדין גורל הנראה לעיל, שהערים אחד והכניס לכוס של השמות את שמו פעמיים, וזכה אחר ב"מזל טוב", וכשנודע שאחר זכה, ביקש זה שהערים לבטל את הגורל, בטענה שהגורל נעשה שלא כהוגן. והנה בזה, הרי בודאי כל בר דעת יאמר שאין יכול לבטל את הגורל, שהרי הוא הקטין את סיכויי הזוכה, ולמרות זאת זכה האחר ולא הוא, אבל מכל מקום מסיק החות יאיר, שאפילו זה שהערים יכול לבטל את הגורל, כיון שגורל שנעשה שלא כהוגן אין לו את ההשגחה העליונה, כמו שהביא שם מהרבה מקומות בתורה ונביאים וכתובים שסמכו על הגורל, וכל זה רק כאשר נעשה כהוגן, אבל גורל שנעשה שלא כהוגן, אין בו השגחה עליונה.

ובשו"ת שב הכהן (סימן עג) [הובאו דבריו בפתחי תשובה, חושן משפט סימן קעה ס"ק א], גם דן בזה, בדין אחד שנדר לצדקה להכנסת כלה, ועשו גורל על כל הבתולות שבעיר, ובטעות הכניסו לקלפי שני פתקים על שם בתולה אחת, ופסק שבטל הגורל. ומבאר הטעם כך, דהנה, אם הבתולה שהיו לה שני פתקים היתה עולה בגורל, בודאי אינה זוכה, כיון שהיו של שני פתקים, אם כן הרי זה כמי שלא הניחו שם אחד בתוך הקלפי, שהיא לא היתה יכולה לזכות, וכאשר חסר שם אחד בגורל, אין הגורל כהוגן, ובטל, כמו הא דאמר רב (בבא בתרא שם, ומבואר לעיל) שבטלה מחלוקת כיון שהיה חסר האח כשהגרילו, ולכן מעיקר הדין בטל כל הגורל.

וכתב שלאחר שכתב זאת, ראה את דברי החות יאיר, שמשמע מדבריו, שאם אחד הניח ב' פתקים, שבטל הגורל רק מטעם שהגורל שנעשה שלא כהוגן אין לו השגחה עליונה, אבל לדבריו, מעיקר הדין הוא בטל, דהרי זה כחסר שם אחד בגורל. ולפי זה כתב, שזה שהכניס ב' שמות, בודאי יכול לבטל את הגורל, כי הרי לא היה יכול לזכות, ונמצא שחסר שם בגורל.

ונראה, דגם החות יאיר סובר כן, אבל החות יאיר איירי באופן שאחד הערים, ובערמה הניח ב' פתקים, בזה היה סברא לומר, שזה שהערים אינו יכול לבטל הגורל, כי בזה שהערים הוציא את עצמו מהגורל ברצונו, ובערמתו, ואיך יבטל את הגורל. ולכן גם האחרים אינם יכולים לבטל את הגורל, כי הרי כיון שחסר שם אחד גדל סיכוייהם, ולא ניזוקו כלל ולמה יתבטל הגורל, ואפילו בזה מחדש החות יאיר שנחשב גורל שלא כהוגן, ואין עליו השגחה.

העולה מזה: אם בטעות הכניסו שם אחד פעמיים, כיון ששם זה אינו יכול לזכות, נמצא שהוא כמו דין גורל שנחסר שם אחד, שנתבאר שבטל הגורל, שנעשה שלא כדין. ואם האחד הערים, והכניס שני פעמים את שמו, וזכה אחר, מעיקר הדין היה ראוי לומר שלא יבטל הגורל, שגרם לעצמו שלא יכנס שמו, מכל מקום, כיון שהגורל הוא השגחה עליונה, ונעשה שלא כהוגן, גם בזה בטל הגורל.

פסק דין בנידון דידן

לאור המבואר, הרי שנידון דידן הוא ממש נידון ב' של החות יאיר, ששכחו שם אחד להכניס בהגרלה, ובזה פוסקים כרב שבטלה מחלוקת, וכן כאן נמי בטלה ההגרלה, וכן פסק בשו"ת שב הכהן לעיל, שאם שכחו שם אחד בטלה מחלקות, וכן הכא בטל הגורל לגמרי.

העולה  מזה: בנידון דידן, כיון ששכחו שם אחד, בטל הגורל, כי הגורל הוא בהשגחה עליונה רק כאשר נעשה כהוגן.

דינים העולים

1. הגרלה, שבכוס אחד מניחים שמות אנשים בפתקים נפרדים, ובכוס השני פתקים ריקים, ובאחד כתוב זכיה, ונוטל פתק אחד מכוס זה, ואחר מהשני, ובטעות הכניסו בכוס הזכיה שני פתקי זכיה, וזכה אחד, בטלה ההגרלה, כיון שפתק אחד של זכיה הוא טעות.
2. אם לא הכניסו לגורל שם אחד, וזכה האחד, ומחל או התפשר עם זה שלא הכניסוהו להגרלה, מכל מקום, יכולים כולם לבטל את הגורל, כיון שהגורל נעשה שלא כהוגן, שרק גורל שנעשה כהוגן, יש לו השגחה עליונה.
3. אם בטעות הכניסו שם אחד פעמיים, כיון ששם זה אינו יכול לזכות, נמצא שהוא כמו דין גורל שנחסר שם אחד, שנתבאר שבטל הגורל, שנעשה שלא כדין. ואם האחד הערים, והכניס שני פעמים את שמו, וזכה אחר, מעיקר הדין היה ראוי לומר שלא יבטל הגורל, שגרם לעצמו שלא יכנס שמו, מכל מקום, כיון שהגורל הוא השגחה עליונה, ונעשה שלא כהוגן, גם בזה בטל הגורל.