שליח שכח למכור חמץ לחברו

הנידון

"לפני הפסח היה לחבירי שלושה בקבוקי וויסקי, שהם חמץ גמור, ומחיר כל בקבוק שלוש מאות דולר, לכן החליט חבירי למכור אותם לגוי שהוא הפסד מרובה, ולא רצה לסמוך על המכירה הכללית שמוכר לרב, אלא שתהיה מכירה ממש. הוא שמע שבבית דין מסויים עושים מכירה ממש לחמץ גמור, דהיינו עם שומת החמץ, והגוי משלם תחילת פרעון וקונה ממש בקנין גמור את החמץ, ומשכירים לו חדר בבית הדין, והגוי מקבל מפתח, ומתי שרוצה, יכול הגוי לבוא ולקחת את החמץ ולשלם את מחירו, וכיון שחברי אינו מזדמן לבית הדין הזה, ביקש חבירי ממני טובה ללא שכר, שאקח לו את הבקבוקים ואמכור אותם לגוי בבית הדין. 

לצערי באמצע הפסח נזכרתי שמחמת טרדות החג שכחתי למכור אותן. מיד הודעתי לחבירי שיש לו חמץ בפסח, ובטעות לא השמידם בפסח. לאחר הפסח נתתי לו את הוויסקי, ושאל רב גדול אם הוא מותר בהנאה, ופסק שאסור, ובעל הבקבוקים שרף אותם. נפשי בשאלתי, האם אני חייב לשלם לבעל הבקבוקים את הפסד הבקבוקים, כיון שלא הזקתי בידי, ובמזיד, אלא בשכחה ולא במעשה".

תשובה

השליח פטור. אבל מכל מקום ראוי לפייס את המשלח שימחל לו שלא יענש השליח כלפי שמים. ואם אינו מתפייס אלא בממון ראוי לשלם לו.

ביאור התשובה 

ובו יבואר: א. האם שומר יכול לומר על פקדון שניזק נזק שאינו ניכר, הרי שלך לפניך, כגזלן. ב. שומר ששכח למכור לנכרי את החמץ, או היכן הניח את הפקדון, האם הוי פשיעה או אונס. ג. דין נזק שאינו ניכר. ד. דין נזק ניכר שאינו נחשב שינוי, האם גזלן ושומר יכולים לומר הרי שלך לפניך. ה. דין גרמא דגרמא כלפי שמים.

הקדמה

יש לעיין בשאלה זו בב' ענינים: א. כיון שהשליח החזיר את הבקבוקים כמו שהם, האם פטור כגזלן שיכול לומר "הרי שלך לפניך", או שבשומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ועוד שלא אמר בפירוש הרי שלך לפניך. ב. אם אין החמץ בעין, ואין יכול לומר הרי שלך לפניך, האם זה ששכח ולא מכר, הוי פשיעה או אונס.

דין שומר בהרי שלך לפניך

הנה גזלן שגזל חמץ לפני הפסח והחזירו לאחר הפסח, פטור מלשלם, ויכול לומר לנגזל הרי שלך לפניך, דתנן (בבא קמא צו, ב) גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך, וכן פסק המחבר (חושן משפט שסג, א). אבל בשומר שלא שמר כראוי, והדבר הנפקד נפסד, אבל קיים כמו שהוא, האם יכול לומר הרי שלך לפניך - הוא מחלוקת גדולה.

דהנה המהרש"ל בים של שלמה (בבא קמא ט, כ) מאריך להוכיח ששומר שגרם הפסד לממון הנפקד, אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ואינו דומה לגזלן, דבגזלן כתיב (ויקרא ה, כג) "והשיב את הגזלה אשר גזל", ודרשו חז"ל (בבא קמא סו, א. ועוד) כעין שגזל יחזיר, וכיון שהגזלה היא כעין שגזל, יכול לקיים דין השבה, אבל שומר שקבל אחריות שמירה, יכולים הבעלים לטעון, אם היית מחזיר לנו את הפקדון, היינו מונעים ההפסד, לכן שומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, וחייב אפילו הוא היזק שאינו ניכר. אבל גזלן לא קיבל עליו דיני שמירה, ולא חייבה תורה את הגזלן אלא בדין השבת הגזלה, וכיון שהחפץ כמות שהוא, הוי השבה.

אבל המגן אברהם חולק על המהרש"ל, דהנה כתב המחבר באורח חיים (תמג, ב)

"ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון, יעכבנו עד שעה חמישית, ואם לא בא בעליו ימכרנו לגוי; ואם לא מכרו, חייב לבערו בזמן איסורו, אפילו אם אינו חייב באחריותו" ע"כ.

וכתב המגן אברהם (שם, ס"ק ה) וז"ל

"ונראה דהנפקד חייב לשלם דמי הפקדון למפקיד, דהא שומר חינם שהיה יכול להציל ברועים ובמקלות ולא הציל חייב, הכי נמי הוה ליה למוכרו קודם זמן איסורא, ואין לומר דהמפקיד פשע שהוה ליה למוכרו לעכו"ם במקום שהוא, כיון דקי"ל דאין הנפקד רשאי לסמוך על זה וחייב למוכרו, אם כן הוה ליה למוכרו, ומיהו אם החמץ עדיין בעין, אומר לו הרי שלך לפניך וכן משמע בבא קמא דף מה" עכ"ל.

הנה מבואר מדברי המגן אברהם, דאף על פי שחייב לשלם אם לא מכר, מכל מקום אם החמץ בעין פטור, כיון שיכול לומר הרי שלך לפניך, מבואר, דגם שומר יכול לומר הרי שלך לפניך. וכן הש"ך (חושן משפט שסג, ס"ק ז) האריך להקשות על המהרש"ל, ומוכיח דגם שומר יכול לומר הרי שלך לפניך. 

העולה מזה: למהרש"ל, שומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ואם הפקדון נזוק בנזק שאינו ניכר, חייב השומר. אבל המגן אברהם והש"ך סוברים, ששומר יכול לומר הרי שלך לפניך

נזק הניכר שאינו שינוי בגזלן ושומר

ולמעשה הכריע בשו"ת שער אפרים (סימן כח), בן המחבר, דיכול המוחזק לטעון קים לי כהש"ך, דשומר יכול לטעון הרי שלך לפניך.

וגם רבי עקיבא איגר (אורח חיים תמג, סעיף ב) מוכיח מתוס' בבא קמא (נו, ב ד"ה פשיטא) דשומר חייב לשלם אם הרקיבו מקצת פירות ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך אע"פ שגזלן יכול לומר הרי שלך לפניך כשנרקבו מקצת פירות אין זה שינוי, ומבאר דאין זה קושיא על שיטת המגן אברהם והש"ך, כיון ששם הנזק הוא ניכר, ובהזיק ניכר הכל מודים ששומר חייב ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך, אפילו שגזלן יכול לומר הרי שלך לפניך, דאינו נחשב שינוי לדין קנין גזלה, אבל מכל מקום הוא נחשב נזק לגבי שומר, ושומר חייב לשלם כל נזק הניכר, ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך אפילו לשיטת המגן אברהם והש"ך, אבל היכא דהנזק אינו ניכר, בזה סובר המגן אברהם שיכול לומר הרי שלך לפניך, לפיכך ציין המגן אברהם לגמ' בבא קמא בדף מה, דאיירי בשומר שגרם לשור שיגמר דינו למיתה דהוי היזק שאינו ניכר, ואף על פי כן אינו יכול לומר הרי שלך לפניך [והמהרש"ל והש"ך נושאים ונותנים בביאור הסוגיא כל אחד לשיטתו, ואין כאן המקום להאריך בזה].

ולמעשה מוכיח רבי עקיבא איגר כשיטת הש"ך, ששומר יכול לומר הרי שלך לפניך, מהא דקיימא לן ביורה דעה (קכט, ב) דאין פועל נאמן שהתנסך היין, אלא באופן שבידו לנסך, או שאמר לו בפעם הראשונה שמצאו, אבל כשאין תנאים אלו, אינו נאמן אלא אם מפסיד שכרו, במה דברים אמורים ששכרו רב, אבל בשכרו מועט אינו נאמן מחמת הפסד מועט של שכרו לומר שנתנסך היין. והקשה רבי עקיבא איגר, מדוע לא מחלק המחבר בין אופן שפשע השומר בשמירתו ונתנסך היין, דאז חייב בכל שווי היין, ויהיה נאמן בזה לעולם לומר שנתנסך, אלא שמע מינא דאפילו אם נתנסך בפשיעתו בשמירה אינו נאמן לומר שנתנסך היין, כיון דשומר פטור מלשלם שווי היין שנתנסך בפשיעת בשמירה, דיכול לומר הרי שלך לפניך, כי הוא היזק שאינו ניכר.   

וגם בנתיבות המשפט (שסג, ס"ק ג) מסיק כדברי רבי עקיבא איגר, דהעיקר כהש"ך דשומר יכול לומר הרי שלך לפניך, בהיזק שאינו ניכר. ולאור כל זה יש לפטור את השליח, כיון דאומר הרי שלך לפניך ויכול לומר דקים ליה כהש"ך.

העולה מזה: א. נזק הניכר שאינו שינוי, בגזלן יכול לומר הרי שלך לפניך, ובשומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך. ב. להלכה למעשה, אי אפשר להוציא ממון נגד שיטת המגן אברהם והש"ך. 

שכח למכור הוי אונס ולא פשיעה

אבל מכל מקום בנידון דידן יש לדון בזה, כיון דכתב בחק יעקב (אורח חיים תמג, ג) דאם השומר החזיר את החמץ באמצע פסח, אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, דהכל מצווים לבערו, ובקצות החושן (שסג, ס"ק א) נושא ונותן בדבריו, ומסיק בקצות החושן וז"ל

"אם כן בתוך הפסח אינו רשאי לומר הרי שלך לפניך, דצריך לשורפו דוקא, ואפילו מפרר וזורה לרוח לא מהני, והוא דעבר בלאו דידיה במזיד צריך לקיים העשה שבו לשורפו, אבל אם עבר הגזלן ואמר לו הרי שלך לפניך והשליכו לפניו, נתקיים מצות השבה אף על גב דעבר אמימרא דרחמנא" עכ"ל.

לפי זה צריך לברר האם עבר ואמר לו הרי שלך לפניך או לא.

האם הוי פשיעה

גם אם החמץ אינו בעין ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך, יש לברר האם חייב השליח. דהרי מכל מקום הוא היזק שאינו ניכר, ולא גרע ממטמא מדמע ומנסך דקיימא לן דבשוגג פטור, דז"ל המחבר (חושן משפט, שפה)

"המזיק את חבירו היזק שאינו ניכר, כגון שעירב יין נסך ביינו, מן התורה הוא פטור, אבל חכמים קנסוהו לשלם נזק שלם  מהיפה שבנכסיו, כדין כל המזיקים. לפיכך אם מת המזיק קודם שישלם, אין קונסין בנו אחריו לשלם. וכן אם היה שוגג או אנוס, פטור, שלא קנסו אלא מזיד" ע"כ,

הנה מבואר דאם הוא שוגג פטור, ויש לבאר האם זה ששכח למכור הוי פשיעה או שגגה.

והנה על מה שכתב המגן אברהם (שם) שהשומר חייב לשלם אם לא מכר לגוי, והחמץ אינו בעין, כתב המשנה ברורה (שם) בשער הציון ס"ק יד בשם נהר שלום, שאם טוען ששכח למכור פטור, ששכחה אונס הוא. אבל בשו"ת שער אפרים (שם) כתב, דאם טוען ששכח הוי פשיעה, והביא ראיה מהא דאיתא בבא מציעא (מב) דשומר ששכח היכן הניח את הפקדון הוי פשיעה, ומזה למד דהוא הדין מי ששכח למכור את החמץ הוי פשיעה, ששכחה פשיעה היא.

ואף על פי שאיני ראוי להכריע בזה, אבל מכל מקום נראה לעניות דעתי דאין ראיה כלל מזה, להא דשכח למכור את החמץ, דבודאי שומר צריך שימת לב היכן להניח הפקדון, ואם שכח היכן הניחו, מוכח שכשהניחו לא שם לב לדבר, וזה גופא פשיעה היא, דמלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה, אבל כאשר אדם שוכח לעשות משהו, אין זו פשיעה אלא אונס, והארכנו בזה בבינת המשפט במקום אחר, והבאנו הרבה ראיות לדברי הנהר שלום.

וכיון שהמשנה ברורה פסק כוותיה, בודאי אין להוציא ממון מהשומר, דהדעת נוטה שאונס הוא ולא פשיעה, וכיון שהוא נזק שאיינו ניכר, וגם לא הזיקו בידים אין לחייבו באונס.

העולה מזה: שומר ששכח למכור את החמץ של חבירו, הוי אונס ולא פשיעה. אבל שומר ששכח היכן הניח את הפקדון, הוי פשיעה, דצריך שימת לב להניח את הפקדון.

דין גרמא דגרמא כלפי שמים

אבל מכל מקום ראוי לפייס את חבירו שימחול לו, דהנה כתב בקצות החושן (סימן לב, א) וז"ל

"וכמה מיני גרמא איכא, שנפטר מתשלומין אפילו בדיני שמים, ואילו עונש ודאי אית ליה, אפילו בגורם דגורם והוא פשוט" עכ"ל.

לפיכך נראה, שאף על פי שאנו מגדירים שכחה זו כאונס, מכל מקום, אני חושש מעונש, שאם היה ממון חבירו חביב עליו כשלו, יתכן שלא היה שוכח, וכיון שבגרמא הזיק את חבירו, ראוי שימחול לו כדי להיות נקי כלפי שמים וכדברי קצות החושן. ואם חבירו אינו מתרצה להתפייס רק בממון, ראוי לשלם לו, וראוי ליראי ה' שיעשו ביניהם פשרה וימחלו זה לזה, שלא יהיה עליהם חלילה דין.

העולה מזה: ראוי לפייס את חבירו שלא יענש כלפי שמים ואם אינו מתפייס אלא בממון ראוי לשלם לו קצת ממון. 

דינים העולים

למהרש"ל, שומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ואם הפקדון נזוק בנזק שאינו ניכר, חייב השומר. אבל המגן אברהם והש"ך סוברים, ששומר יכול לומר הרי שלך לפניך.

א. נזק הניכר שאינו שינוי, בגזלן יכול לומר הרי שלך לפניך, ובשומר אינו יכול לומר הרי שלך לפניך. ב. להלכה למעשה, אי אפשר להוציא ממון נגד שיטת המגן אברהם והש"ך.

שומר ששכח למכור את החמץ של חבירו, הוי אונס ולא פשיעה. אבל שומר ששכח היכן הניח את הפקדון, הוי פשיעה, דצריך שימת לב להניח את הפקדון.