חיוב חברה לתת פיצויים

דין צדק כדיני ערכאות - בפיצוי חברה חוקית, שעשתה הרבה עגמת נפש

הנידון

"אנו דיינים חברי בית דין צדק. בא לפנינו הנידון הבא: חברת גז חוקית עשתה עבודת חיבור גז לאחת מהדירות בבנין. עבודתם הייתה קשה ומסובכת, וכמה חודשים היה לדיירים בבניין הרבה עגמת נפש. בעלי החברה הבטיחו שיפצו אותם, וכבר כמה חודשים שביקשו שיטפלו בבקשתם, ועוד לא נענו. לאור זאת פנו הדיירים לבית הדין, ותבעו את החברה, למרות שבעלי החברה אינם שומרי תורה ומצוות, הסכימו לבוא ולדון לפנינו וחתמו על שטר בוררות. נפשנו בשאלתנו, האם מותר לנו לדון בנידון לפי חוקי הערכאות, כיון שעל פי הלכה אין מחייבין על עגמת נפש, או דלמא כיון שהיא חברה חוקית, היא חייבת להתנהג על פי חוקי המדינה. ואם אין לדון אלא על פי הלכה, האם היה מותר לדירי הבנין לפנות לדון בערכאות". 

תשובה

יש לדון בזה על פי חוקי המדינה, כי כך התנו עמם, ועוד, שהוא גדר לפרצת הדור. ובשום פנים ואופן אין היתר לפנות לדון בערכאות, שמרים יד בתורת משה.

ביאור התשובה

ובו יבואר: א. איך דנים קנסות בזמן הזה. ב. תקנת חכמים לגדור פרצת הדור. ג. אם מותר לדון בערכאות על עגמת נפש שעשתה חברת גז חוקית. ד. איסור הליכה לערכאות. ה. אם מותר ללכת לערכאות לדון בקנסות וכדו'. ו. רופא שחבל, האם מותר לתבוע מחברת ביטוח תשלום שפטור על פי תורה. ז. תבע חבירו בערכאות בהיתר בית דין, וזכה, מה הדין אם ע"פ תורה אינו זוכה.

תנאי עבודתם היה על תנאי שיתחייבו על פי חוק המדינה

והנה בנידון דידן, פשוט שיש לדון לפי חוקי המדינה, כיון שדיירי הבנין היו יכולים למנוע מחברת הגז להטרידם בעבודתם זו על ידי הרשויות, ולא מנעו מהם אלא מפני שהבטיחו שיפצו אותם כחוק המדינה, אם כן יש הסכם ביניהם, שבתמורה לשימוש ברכוש המשותף, ישלמו בעלי החברה תשלום המקובל בחוק המדינה, לפיכך בנידון דידן ברור שיש לדון לפי חוקי המדינה.

דהיינו, שיש לדיינים לבדוק ולברר מה הן חוקי המדינה בתשלום פיצוי על הטרדה כזו, ולחייב על פי זה את בעלי החברה, שכך סוכם ביניהם. אלא שכיון שחיובם הוא מחמת התנאי, אי אפשר לחייבן אלא בפחות שבחיובים, דהיינו, שאם יש ספק קל כמה לחייב, יש לחייבן בפחות, כדין פועל שלא קצץ שכרו, ומשלם לפי הנאתו ממנו, שמשלם כשכר הפחות שבשוק, כדאיתא בבבא מציעא (עו, א).

העולה מזה: בנידון שהבטיחו לשלם לדיירי הבנין כחוק המדינה, הרי שהתחייבו בתמורת שימוש ברכוש המשותף, לשלם כפי המקובל בחוק המדינה, לפיכך פשוט שיש לדון על פי זה, ולחייב כפחות שבשוק.

דיני קנסות בזמן הזה

אבל יש לברר, מה הדין באופן שלא סיכמו כלום, ולא הבטיחו לפצות את דיירי הבניין, האם גם באופן זה יש לבית דין לדון על פי חוקי המדינה.

והנה כתב הרמב"ם (סנהדרין ה, יז) וז"ל "מנהג הישיבות בחוצה לארץ, אף על פי שאין גובין שם קנס, מנדין אותו עד שיפייס לבעל דינו" עכ"ל, וכתב בכסף משנה שהוא מדברי הרי"ף (בבא קמא ל, ב) בשם הגאונים, וז"ל "מנהג שתי ישיבות, שאף על פי שאין גובין קנס בבבל, מנדין אותו עד דמפייס ליה לבעל דיניה" ע"כ. ועל פי זה פסק בחושן משפט (א, ה) וז"ל "אף על פי שדיינים שאינם סמוכים בארץ ישראל אינן מגבין קנסות, מנדין אותו, עד שיפייס לבעל דינו" ע"כ.

והנה לאו דוקא ממש חבלות ודיני קנסות, אלא הוא הדין בכל דבר שנראה צורך הדור יש לחייב, כפסק המחבר בחושן משפט (ב, א)

"כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור), היו  דנין בין מיתה בין ממון, בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה. ואם הוא אלם,  חובטים אותו על ידי עובדי כוכבים. (ויש להם כח להפקיר ממונו ולאבדו כפי מה שרואים לגדור פרצת הדור) (טור בשם הרמב"ם בפרק כ"ד מסנהדרין)" ע"כ.

הנה מבואר ברמ"א, שיש כח לבית דין צדק, להפקיר ממון ולאבדו, כפי הנראה להם לפי צורך פרצת הדור. ובספר  "עומקא דדינא" (חלק ג עמ' 67) כתב בשם הגאון רבי מנדל שפרן שליט"א, שרופא שגרם נזק לחולה ברשלנות, רשאי החולה לקבל פיצויים מדמי הביטוח משני טעמים: א. שכל רופא מתחייב בזה מתחילה כשמקבל רשיון לרפאות. ב. ועוד שזה מגדר התקנה וכרמ"א סימן ב" עכ"ל.

ועל פי זה נראה פשוט, שהוא הדין בכל החברות החוקיות שמקבלות רשיון עבודה, שהוא על תנאי שישלמו פיצויים כחוק המדינה לכל מי שיוטרד על ידי עבודתם, וזה בודאי צורך הדור, ואם היינו זוכים שהסנהדרין היו יושבים בירושלים בודאי היו עשוים תקנות כאלה לתקנת הציבור, ועכשיו שלא זכינו, אין לנו לגדור אלא במה שחוקי המדינה מחייבים את החברות.

העולה מזה: מותר לבין דין לחייב את חברת הגז על פי חוקי המדינה, כי הוא בגדר למנוע פרצות הדור, ועוד, שהתחייבו בקבלת הרשיון, לשלם לכל מי שיוטרד על ידם.

איסור הליכה לערכאות

ואף על פי שהדבר פשוט שאין לפנות לערכאות אלא באופן שאין הנתבע ציית לדינא, מכל מקום, בנידון דידן, כיון שיש לבעל דין להתיר לעצמו לדון בפני ערכאות בטענה שבית דין לא יחייבו, ראינו לפרסם, שגם בנידון כזה יש איסור חמור לפנות לערכאות, אלא אם חברת הגז לא תבוא לדין תורה.

אבל לפנות לכתחלה לדון בערכאות, יש בזה חילול ה', ואין צורך לרמותן כאילו קבלו היתר מבית דין, כיון שבאמת, אם על פי בית דין אין ליטול קנס זה, גזל הוא אפילו נוטל מערכאות, כי לעולם אין לאדם ליטול ממון בערכאות מה שאינו מגיע לו על פי דיינים ישראל, וגזל הוא בידו, ואפילו אם בעל דינו אינו ציית לדינא, וקיבל היתר לדון בערכאות, כבר ביארנו בבינת המשפט (סימן מט, א), שאם בעל דינו התחייב בערכאות אינו מותר ליטול ממון חבירו, אלא אם באמת על פי תורה מותר לו ליטול ממונו. [ובאופן שבאמת בעל דינו חייב לו ממון, אלא שאינו יכול להוציאו בבית דין, יבואר במקום אחר].

העלה מזה: אסור לפנות לערכאות, אלא כשבעל דינו לא ציית לדינא. וכל ממון שאין דייני ישראל מחייבין אלא ערכאות, ומוציאו מבעל דינו ונוטלו בערכאות - גזל הוא, למעט מקרים מסויימים.

דינים העולים

1.  חברת גז שהתחייבו תמורת שימוש ברכוש המשותף, לשלם כפי המקובל בחוק המדינה, יש לדון בבית דין על פי זה, ולחייבם כפחות שבשוק.
2. גם באופן שלא התחייבו, מותר לבין דין לחייב את חברת הגז על פי חוקי המדינה, כי הוא בגדר למנוע פרצות הדור, ועוד, שהתחייבו בקבלת הרשיון, לשלם לכל מי שיוטרד על ידם.
3. אסור לפנות לערכאות, אלא כשבעל דינו לא ציית לדינא. וכל ממון שאין דייני ישראל מחייבין אלא ערכאות, ומוציאו מבעל דינו ונוטלו בערכאות - גזל הוא, למעט מקרים מסויימים.