אונס בגופו של שומר

הנידון 

"אני מוכר בחנות לכלי כסף. לפני חנוכה, בעל הבית קנה הרבה חנוכיות, והמבחר היה מרהיב. לפתע נכנס לחנות, אדם, שחזותו לא מצאה חן בעיני, ופנה אלי בשאלות על מחיר החנוכיות. תוך כדי שיחה הוא תפס חנוכיה יקרה מאוד, ויצא מן החנות בריצה. נתקפתי בבהלה ורדפתי אחריו, אלא שהוא היה מהיר מאוד. המשכתי לרדוף אחריו כדי להציל את ממונו של בעל הבית. לפתע הוא זרק את החנוכיה ונעלם. שמחתי שב"ה הצלתי את בעל הבית מהפסד גדול... אלא שכאשר חזרתי לחנות חשכו עיני...

כל החנות היתה ריקה, היתה זו תחבולה של כנופיית גנבים, שבדרך עורמה הוציאו אותי מהחנות, ורוקנו את כל החנות.

בעל הבית טוען, שהיות ואני מקבל שכר על עבודתי, שומר שכר פטור רק באונס ולא בשגגה של גניבה, ואסור היה לי לעזוב את החנות. אני טוען שגם בעל הבית היה עושה כן, וכי עלתה על דעתי דבר כזה, הרי אם לא הייתי רודף אחריו, בעל הבית היה תובע אותי שלא רדפתי אחריו. אלא שבעל הבית טוען, שמכל מקום אני כשומר שכר אסור היה לי לעזוב את החנות בשום פנים ואופן, ותובע אותי תשלום על כל כלי הכסף שנגנבו מהחנות. ראוי לציין שאין ביטוח על כפי הכסף שבחנות. מי צודק בטענותיו.

תשובה

המוכר בחנות פטור לשלם, אף על פי שהיה שומר שכר, כיון שאין זה בגדר גניבה אלא אונס.

ביאור התשובה

ובו יבואר: א. שיטות הראשונים בדין אונס בשומר שכר, באונס שבגופו ולא בפקדון. ב. הלכה למעשה, בדין אונס שלא בגופו של פקדון. ג. שומר שכר שרדף אחר גנב, ומחמת זה נכנסו גנבים לחנות וגנבו. ד. שומר שכר שגירה גנבים, וגנבו אותו. ה. ספק נגנב מחמת אונס.

ג' שיטות ראשונים בשוכר שכר שנאנס בגופו

בראשית נבאר באיזה סוג אונס פטור שומר שכר. והנה המקור ששומר שכר פטור באונס, הוא מדכתיב בפרשת שומר שכר (שמות פרק כב, ט-י), "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה: שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם" ע"כ. ונשבה היינו ששבו לסטים את הפקדון. והנה כל האונסים המפורשים בכתוב, הם אונסים בגופו של פקדון, לא שהשומר היה לשמור, דהיינו: מת הפקדון, או נשבר, או נשבה. ונחלקו רבותינו הראשונים, באופן שלא היה אונס לפקדון עצמו, אלא שהשומר שכר נאנס, האם גם בזה פטור באונס.

ונחלקו לג' שיטות:

א. שיטת הרמב"ן (ב"מ מב, א ד"ה כספים), שכשם שפטרה תורה שבויה, הוא הדין בכל אונס פטור השומר שכר, אפילו אם נאנס גופו, ופטור בין אם הפקדון נגנב או נאבד. 

ב. שיטת הרא"ש (פסקים, ב"מ ג, כא) וסיעתו, לחלק בין אם הפקדון נגנב או נאנס, שאם הפקדון נגנב, והשומר נאנס בגופו חייב, ואם נאבד פטור. והטעם לחלק בזה, מבואר בסמ"ע (חושן משפט, שג, ב), שכיון שסתם גניבה קרובה לאונס כמבואר בבא מציעא צד, ב), ואף על פי כן חייבתו עליה התורה, אין לחלק בגניבה, בין אונס קטן לגדול, אבל אם נאבדה פטור, כיון שאבדה קרובה לפשיעה (שם) ועל אבדה באונס לא מצאנו בתורה לחייב.

ג. שיטת הרשב"א (ב"מ מב, א ד"ה כספים), שלא פטרה תורה רק אונס בפקדון, ולא אונס בגופו של שומר, לפיכך אם לא היה אונס לפקדון אלא לשומר, חייב, בין אם נגנב הפקדון או נאנס.

העולה מזה: נאנס השומר ולא הפקדון, ונגנב או נאבד, לרמב"ן - פטור בין אם נגנב ובין אם נאבד. לרא"ש - אם נגנב חייב, ואם נאבד פטור. לרשב"א – בין אם נגנב ובין אם נאבד חייב.

פסק דין בשומר שכר

והנה להלכה פסק המחבר כשיטת הרשב"א הנ"ל, דאין שומר שכר פטור אלא באונס בגופו של פקדון, וז"ל (חושן משפט, שג, ב)

"שומר שכר חייב בגניבה ואבידה. ויש אומרים שאפילו שמר כראוי, ונתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה, שאי אפשר לגנבם משם אם לא על ידי מחילות, או נם בעידנא דניימי אינשי [פירוש: ישן בזמן שאנשים ישנים] ונגנבו, או קפץ עליו חולי ולא יכול לשומרה וכל כיוצא בזה, חייב. ואפילו הקיפו חומה של ברזל. ואפילו אם אילו היה שם לא היה יכול להציל, חייב בגניבה ואבידה" עכ"ל המחבר.

הנה פסק, שכל גניבה ואבידה שאינה על ידי לסטים ממש, שומר שכר חייב, ולא פטרה תורה אונס של שומר שכר, אלא מה שמפורש בכתוב, כגון אם הבהמה מתה מעצמה, או נשברה מעצמה, או באו לסטים עליה. אבל מלבד זה, בכל אופן חייב שומר בגניבה ואבדה, אפילו אונס בגופו של שומר, כשיטת הרשב"א לעיל.

מכל מקום, הש"ך (חושן משפט, שג, ד) וכן בביאור הגר"א (שם, ד) פסקו להלכה דהעיקר כהפוסקים דשומר שכר פטור באונס שבגופו, בין אם נגנב ובין אם נאבד הפקדון. ולהלכה למעשה, פסק בגינת ורדים (חושן משפט, כלל א סימן א) דהוא ספיקא דדינא, ויכול המוחזק לומר קים לי דכל אונס בשומר שכר פטור, וכשיטת הש"ך, וכן פסק בשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן ק), וכן פסק בערוך השולחן (חושן משפט שג, ז) דהוא ספיקא דדינא, לפיכך יכול השומר שכר לומר קים דפטור בכל אונס, אפילו שאינו בגופו של פקדון.

העולה מזה: המחבר פסק כשיטת הרשב"א, שחייב השומר בכל אונס שאינו בגופו של פקדון, בין אם נגנב ובין אם נאבד, אבל הש"ך פסק דפטור, בין בגניבה ובין באבידה, ולהלכה למעשה הוא ספיקא דדינא, ויכול לטעון קים לי.

שומר שכר שרדף אחר גנב

ולאור המבואר יש לדון בנידון דידן, שרדף אחר הגנב, האם חייב. והנה שומר החנות לא העלה בדעתו שיבואו גנבים ויכנסו לחנות בזמן מועט זה, ואין ספק שטעות זו בשיקול הדעת לא די שאינה פשיעה, אלא אונס היא, לפיכך, לסוברים דאונס שאינו בגופו של פקדון פטור, פשיטא דגם בנידון דידן פטור, וכבר כתבנו דהוא ספיקא דדינא.

ונראה, דבנידון דידן אפילו הראשונים שמחייבים בגניבה באונס שאינו בגופו של פקדון, מודים בנידון דידן דפטור, דלא נאנס השומר ומחמת אונסו לא היה בחנות בשעה שבאו גנבים, אלא עוסק במלאכת השמירה היה, שהרי רדף להציל ממונו של הנפקד, ולא עלתה על דעתו שיבואו בזמן מועט גנבים לחנות, ודבר זה לא יעלה על דעת אדם, אלא אם יודע דרכי הגנבים, וכי יש לו לשלם על נזק מפני שבא להציל ממון בעל הבית, לפיכך, בזה בדואי הכל מודים שכיון שעוסק במלאכת בעל הבית, להציל ממונו פטור מכל גניבה.

העולה מזה: שומר שלא עלתה בדעתו שיבואו גנבים בזמן המועט שיוצא לרדוף אחר הגנב, אונס הוא, ואפילו הראשונים שסוברים שאונס שאינו בגופו של פקדון חייב, מודים בנידון דידן שפטור, כיון שעוסק בהצלת ממון בעל הבית.

שומר שגירה את הגנב לבוא

ואם תאמר, הא פסק המחבר, דאפילו אם היתה כונת השומר לטובה, אלא שעל ידי זה נגנב דבר הנפקד, חייב בשומר שכר. דז"ל המחבר (חושן משפט שג, ז)

"רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו, ואמר ליה: הרי אנו במקום פלוני כך וכך רועים אנחנו כך וכך כלי מלחמה יש לנו, ובא אותו הלסטים ונצחו ולקח מהם, הרי הרועה חייב" ע"כ.

אינו דומה כלל לנידון דידן. דהתם, גילה לגנב את מקום הפקדון, ומה שבא לגרותו פשיטא דהוא טעות בשיקול הדעת, ובגדר גניבה ואבידה, אבל בנידון דידן, שרודף להציל ממון בעל הבית לזמן מועט, פשיטא שאונס הוא, שהרי בזמן מועט להניח את החנות ללא שמירה, כמעט ולא שכיח שיהיה נזק.

העולה מזה: שומר שהפחיד גנב שלא לבוא, ועי"ז גילה לו מקום הפקדון, חייב. שאע"פ שכונתו לטובה, שגגה היא ולא אונס.

גנב מזויין הוא אונס בגופו של פקדון

ואף על פי שטעם זה די כדי לפטור את השומר, יש להוסיף עוד טעם לפטור. דהנה, לא ידוע אם הגנבים שבאו היו מזויינים בכלי נשק, והרי אם היו עם כלי זיין דהיינו עם כלי נשק, הוי ממש ליסטים מזויין. ואף על פי שפסק המחבר (חושן משפט שג, ב) שאם לא היה השומר במקום הפקדון, ונגנב חייב, ולא אומרים אילו היה שם לא היה יכול להציל, דז"ל

"שומר שכר חייב בגניבה ואבידה כו' ואפילו אם אילו היה שם לא היה יכול להציל, חייב בגניבה ואבידה, אלא אם כן היה שם ולא היה יכול להציל" ע"כ,

הא פסק הסמ"ע (שם, ס"ק ג) דדוקא אם היתה גניבה חייב, והמחבר לשיטתו הנ"ל דפוסק שגניבה באונס חייב, [אבל לפוסקים דגניבה באונס פטור, ודאי פטור, וכבר נתבאר שהוא ספיקא דדינא], אבל אם היה אונס של זאב וכדו' פטור.

ואף על פי שבנידן דידן גניבה הוא, הא כתב בנתיבות המשפט (ביאורים סימן שג, ב) שאם נגנב בליסטים מזויין פטור השומר. דז"ל "אלא אם כן היה שם ולא היה יכול להציל. עיין סמ"ע ס"ק ג', עד דשם טריפת זאב עליו כו'. והוא הדין בליסטים מזוין דשם שבויה עליו, ודוקא שלא היה רק גנב, דשם גנב עליו, וגניבה באונס חייב רחמנא. והא שכתב הרא"ש בבא קמא נז, ב (פרק ו סימן ה') וז"ל,

ואי יתיב בהדה ונטרה, ואתי ליסטים מזוין דפטור. נראה דלאו דוקא אמר אי יתיב בהדה, דהוא הדין אם לא היה יתיב בהדה, רק שבא להשמיענו אף דליסטים מזוין גנב הוא, מכל מקום פטור בשומר שכר דהוי בכלל שבויה, והעיקר תלוי דשומר שכר אינו פטור רק כשהאונס היה בגופו של פקדון ולא בגופו של השומר, ואפילו היה אונס בגופו של פקדון, אינו פטור כשהוא באונס גניבה, דגניבה באונס חייב. וכל שהיה אונס בגופו של פקדון והיה יכול להציל, והיה אונס גם כן בגופו ולא הציל, נראה דפטור, כדמוכח מהך דאם נפלה דליקה, שהיה ירא להציל מפני שלא ישליכהו באש, ומכל מקום פטור כמבואר במרדכי שם (בבא מציעא סימן שעו), ובהג"ה בסמוך (סעיף ג')" עכ"ל.

לאור זה, אם היו הגנבים מזויינים פטור לכל הדעות. ואף על פי שבספק אין השומר פטור, דאינו יכול להשבע שהיה אונס, כמבואר בש"ך (חושן משפט רצא, מד) באריכות, מכל מקום, כבר נתבאר דאונס שאינו בגופו של פקדון יכול לומר קים לי, אלא שיש טעם נוסף לפטור לכולי עלמא, לפיכך פטור בנידון דידן.

העולה מזה: שומר שאינו יודע אם נגנב בליסטים מזויין, חייב מספק. אבל מכל מקום, אם פטור מעיקר הדין, יש להוסיף טעם זה, לצאת ידי שמים.

דינים העולים

1. העולה מזה: נאנס השומר ולא הפקדון, ונגנב או נאבד, לרמב"ן - פטור בין אם נגנב ובין אם נאבד. לרא"ש - אם נגנב חייב, ואם נאבד פטור. לרשב"א – בין אם נגנב ובין אם נאבד חייב.
2. המחבר פסק כשיטת הרשב"א, שחייב השומר בכל אונס שאינו בגופו של פקדון, בין אם נגנב ובין אם נאבד, אבל הש"ך פסק דפטור, בין בגניבה ובין באבידה, ולהלכה למעשה הוא ספיקא דדינא, ויכול לטעון קים לי.
3. שומר שלא עלתה בדעתו שיבואו גנבים בזמן המועט שיוצא לרדוף אחר הגנב, אונס הוא, ואפילו הראשונים שסוברים שאונס שאינו בגופו של פקדון חייב, מודים בנידון דידן שפטור, כיון שעוסק בהצלת ממון בעל הבית.
4. שומר שהפחיד גנב שלא לבוא, ועי"ז גילה לו מקום הפקדון, חייב. שאע"פ שכונתו לטובה, שגגה היא ולא אונס.