משכיר שדר במושכר ללא רשות

                                          משכיר שדר בבית המושכר ללא רשות השוכר, האם חייב לשלם

הנידון

"שכרתי דירה לשנתיים. נסעתי לשבת לעיר אחרת עד ליום שני. כשחזרתי, נודע לי לתדהמתי, שהמשכיר, שהיה צריך דירה נוספת לצורך מסויים, נכנס לדור בבית השכור לי, כמה ימים ללא רשות. אני תובע ממנו ממנו שיפחית לי משכר הדירה, כמספר הימים שדר בה, האם אני צודק בתביעתי". 

תשובה

מעיקר הדין המשכיר שדר בה פטור לשלם, לכן אינו חייב להפחית שכר הדירה. אבל המשכיר חייב לפייס את השוכר, שציערו, ודר בביתו ללא רשות. ואם השוכר תובע שיפחית משכר הדירה, כדי שימחול לו, חייב מדינא דשמיא לעשות כן.

ביאור התשובה

ובו יבואר: א. ההבדל בין גוזל מטלטלין לגוזל קרקעות - בדין שכר השתמשות. ב. הדר בחצר חבירו – העומדת לשכור, או לא – שלא ברשות. ג. התוקף חבירו, ודר בביתו בכח. ד. החובה לפייס את השוכר.

שכר השתמשות - בגזל מטלטלין ובגזל קרקע

לעיל בסימן קצב, הארכנו בביאור דין הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, ובסימן קיב, ביארנו דין השתמשות במטלטלין שלא ברשות. וראינו לסכם שוב את העולה משם, ומשם יתבאר נידון דידן.

דהנה, יש הבדל בין גוזל קרקע לגוזל מטלטלין, דגוזל מטלטלין, כיון שנקנין לגזלן בגזלה, חייב הגזלן רק בהשבת הגזלה ופטור משכר ההשתמשות, כמבואר בחושן משפט (שסג, ג), אבל הגוזל קרקע, כיון שקרקע בחזקת בעליה עומדת, חייב לשלם לחבירו שכר השתמשות, שהרי אכל חסרונו של חבירו, כמבואר בחושן משפט (שסג, ו).

והנה קרקע שעומדת להשכרה, על ידי שהלה גזלה מבעליה, אכל את חסרונו של חבירו, לפיכך, בקרקע העומדת להשכרה, חייב הגזלן לשלם לנגזל מה שאכל חסרונו, אבל במטלטלין, אפילו עומדים להשכרה, פטור לשלם שכר ההשתמשות, דגזלן אינו חייב אלא בהשבת הגזלה בלבד, ולא חייב לשלם ההשתמשות של הדבר הנגזל, כי קנאה הגזלן בגזלתו.

אבל בקרקע שאינה עומדת לשכירות, לא חיסרו הגזלן, ולכן אם תקף את חבירו והוציאו מביתו, ודר בביתו, אפילו שאין ספק שהגזלן לא היה מניחו להוציאו מביתו ללא שכר, לפחות, ובודאי בחינם לא היה מניחו להוציאו, מביתו, מכל מקום, פסק הרמ"א בחושן משפט (שסז, ו), דפטור הגזלן מדמי שכירות, כי לא חיסרו מידי, ואפילו שהיא קרקע, אינו חייב לשלם שכרה.

לפי זה, הגוזל מטלטלין, חייב בהשבתם, ופטור על שכר השימוש לעולם, שכיון שגזל אותן נעשה בעלים בקנין גזלה, ואינו חייב על פי תורה רק בהשבתם, אבל גזל קרקע, כיון שקרקע בחזקת בעליה עומדת, חייב לשלם מה שחיסר את בעליה, לפיכך, אם הפסידו בעליה שכרה, כגון שעומדת לשכירות, ומחמתו לא קיבלו שכר, חייב לשלם, ואם לא הפסידו שכרה, כי אינה עומדת לשכירות, פטור לשלם אפילו מחה בגזלן לפני שנכנס לדור בה שישלם לו שכרה.

העולה מזה: הגוזל מטלטלין, פטור לעולם משכר שימוש. והגוזל קרקע, חייב לשלם שכר שימוש, אם אכל חסרונו של חבירו, כגון שהיתה עומדת לשכירות.

הדר בחצר חבירו שלא גזלה

והנה אף על פי שקרקע בחזקת בעליה עומדת, וחייב לשלם שכרה אם חיסרו, מכל מקום, יש הבדל גדול בין תוקף חבירו וגזל ביתו, ובין דר בסתם ללא גזלה. דאם תקפו הרי הוא גזלן, דאף על פי שקרקע בחזקת בעליה עומדת, גזלן הוא, ולא נכנס על דעת לשלם שכר, לכן אם לא חיסר את בעל הקרקע, אי אפשר לחייבו לשלם שכרה, כי לא נכנס על דעת לשלם ולא חיסרו ממון, אבל מי שלא תקף חצר חבירו, ולא גזלה, אלא נכנס לדור בה שלא ברשותו, ואין דעתו לגזול את הקרקע, אלא להשתמש בה, בזה דינו כדין המבקש מחבירו לעשות לו מלאכה, ולא קצץ עמו שכר, ולאחר מכן תובע הפועל שכר.

דהנה מבואר בחושן משפט (רסד, ד), דצריך לתת לו שכר, ועולה מדברי הפוסקים, דאם היא מלאכה שאין מקובל לתבוע עליה שכר, או שהרוב אינם תובעים שכר, פטור לשלם, אבל אם היא מלאכה שנותנים שכר עליה, חייב לשלם כפי הפחות שבשוק. לכן גם בזה יש לחקור אם דר בבית חבירו חייב שכר. [ואם אמר לו "דור בחצרי", יש לדון, האם התכון למחול לו, ונתבאר לעיל בסימן נג].

ובזה אמרו, שאם היא חצר העומדת להשכיר ומפסיד שכר, בודאי היה תובע שכר, ואם לא – לא. אבל בגילה דעתו לפני כן, ואמר לו צא, או שהודיעו כי יתבע שכר, לעולם חייב שכר הדירה, שהרי על דעת כן נכנס, כבעל הבית שמבקש מפועל לעשות לו מלאכה, ולכן פסק המחבר (חושן משפט שסג, ו) וז"ל "הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, שאמר לו: צא, ולא יצא, חייב ליתן לו כל שכרו".

אבל אם בעל הבית לא גילה דעתו, שלא ידע שדר שם, ואין הבית עומד לשכור, אומדין דעת בעל הבית שמסכים שידור בלא שכר, כיון שיש מעלות לבית שדרין בו, שאין גנבים נכנסים אליו וכדו', לכן, אפילו שעכשיו הוא תובע שכר, אמרינן דעכשיו הוא תובע ולא מעיקרא, לכן אינו יכול לתבוע שכר. זה העולה מביאור הסמ"ע (שם).

לפי זה, אם נכנס לבית חבירו לדור בסתם שלא לגזול, הרי נכנס על דעת שאם צריך לשלם ישלם, כשולח פועל לעבוד לו, לכן אם הודיעו בעל הבית שמבקש שכר, או שאמר לו צא, לעולם חייב לשלם לו שכר, ואם לא הודיעו, אנן סהדי שלא היה תובע שכר, רק אם מפסיד על ידי זה שכירות הבית.

העולה מזה: דר בחצר חבירו שלא על מנת לגוזלה, אם אנן סהדי שהיה בעל הבית תובע שכרה, חייב שכר, ואם לא – פטור.

בעל הבית שדר בבית השכור בלא רשות

לאור המבואר, אם בעל הבית נכנס לדור בבית שלא ברשות השוכר, כיון שאין כונתו לגזול את ביתו, יש לבאר האם חייב לשלם שכר. והנה בית זה אינו עומד לשכור, כי לא היה השוכר רוצה להשכירו למישהו אחר בשבת זו, דגדר בית העומד לשכור, הוא לפי מצבו העכשוי, וכן כתב הרמ"א (חושן משפט שסג, ו) וז"ל

"ואפילו היה רגיל להשכיר, רק שעכשיו לא עביד למיגר, בתר האי שעתא אזלינן", וזה פשוט, וכן מבאר בערוך השולחן (חושן משפט סימן שסג, טו) וז"ל "ולא עוד, אלא אפילו שבעל החצר הזה היה רגיל תמיד להשכיר, רק שעתה אין דרכו להשכיר, הולכין אחר עת ההוה, וכן להיפך, אם תמיד היה רגיל שלא להשכיר, ועתה מקרוב התחיל להשכירה, מקרי עשויה להשכיר, וחייב לשלם כמ"ש" עכ"ל.

וכיון שלא חיסרו מידי, אמדינן דעתיה, דלא היה מבקש שכר, אפילו שאנן סהדי שלא היה מניחו לדור בו ומבקש שכר, אם כן לא עשה מלאכה שחייב עליה שכר. ועוד, שיש סברא גדולה לומר, שאולי הוי ניחא ליה, או מפני שלפעמים יש כאלה שעושים טובה למשכיר ולתת לו את ביתו כאשר יוצא ממנה, או מפני שניחא ליה שלא יבואו גנבים לביתו בשבת וכדו', לכן אין כאן ודאות שהיה מבקש שכר, לפיכך אין יכול לתבוע שכרו.

ולא רק שהשוכר אינו יכול לתבוע שכר מהמשכיר בלבד, אלא אפילו השמכיר יכול לתבוע מהשוכר את כל שכר הדירה. ואין השוכר יכול לטעון, הייתי משכירו רק בשכר, לפיכך אחזיק בשכר הדירה. דכיון דפסקה תורה, שהדר בחצר חבירו שלא מדעתו פטור, הרי שחייב השוכר לשלם השכר, כפי כמה שחייב.

העולה מזה: בעל הבית שדר בביתו של שוכר שלא מדעתו, אם לא היתה עומדת להשכירה לאחרים, פטור לשלם שכרה, וחייב השוכר בכל דמי השכירות.

צריך לפייסו שימחול לו על צערו

וכל זה דוקא מדין ממון, דאין השוכר יכול לתבוע את המשכיר שישלם לו שכרה, דהמוציא מחבירו עליו הראיה, ואין בידינו את הכח להוציא מידו ממון, אבל מכל מקום, יתכן מאוד שציערו. במיוחד בעל הבית, שנכנס לביתו של שוכר בלא רשות, הוא מעשה שלא יעשה, ואם השוכר תובע שהמשכיר יפחית שכרו, ניכר שציערו מאוד.

וזה פגיעה בנפשו הרבה יותר מאדם זר שנכנס לביתו, שלכל אדם יש דברים אישיים בביתו, ובודאי אינו רוצה שהמשכיר יכנס לביתו ללא רשות וישתמש בביתו בלא להודיעו, שהרי אם היה מודיעו יתכן שהיה מסתיר מה שאינו רוצה שידע, וללא ספק עבר המשכיר על אונאת דברים, וחייב כלפי שמים לפייס את השוכר שימחול לו.

לפיכך, אף על פי שאין לחייבו ממון, מכל מקום, בודאי צריך לפייס את השוכר, ואם תובע השוכר שיפחית לו שכר הדירה לימים אלו, חייב לשלם לו מדינא דשמיא, כדי שימחול לו על עונו שציערו, והרי אמרו בבא קמא (צב, א) דאפילו אם משלם המזיק נזקו צריך לבקש מחילה מהניזק, והוא הדין בכל צער שמצער את חבירו, בפרט בדבר הזה שעשה המשכיר מעשה שלא יעשה, שהשוכר נותן אימון במשכיר, שהרי מפתחות ביתו השכור בידו, ונותן בו אימון שלא יכנס לביתו ללא רשותו, ועבר ונכנס לדור בו, בודאי הוא צער גדול, ועשה מעשה שלא יעשה, לפיכך מדינא דשמיא צריך לשלם לו השכר, כדי שימחול לו.

העולה מזה: בעל הבית שדר בבית השכור בלא רשות,  אף על פי שפטור מדין ממון, מכל מקום, כיון שציערו - שנכנס לדור בביתו שלא ברשות - צריך לפייסו. ואם תובע השוכר שיפחית לו שכר הבית, חייב מדינא דשמיא להפחית לו, כדי שימחול לו על מה שציערו.

דינים העולים:

1.   הגוזל מטלטלין, לעולם פטור משכר שימוש, אפילו עומד לשכירות ואכל חסרונו. והגוזל קרקע, חייב לשלם שכר שימוש, רק אם אכל חסרונו של חבירו, שהיתה עומדת לשכירות.

2.    גזל קרקע חבירו שאינה עומדת לשכירות, וחבירו מוחה בו, ואומר לו שיתבענו ממון על שדר בה, מכל מקום פטור לשלם שכר, כיון שהגוזל קרקע אינו חייב שכר ההשתמשות אלא כשאכל חסרונו, דהיינו בעומדת לשכירות. 

3.     דר בחצר חבירו שלא על מנת לגוזלה, אם אנן סהדי שהיה בעל הבית תובע שכרה, חייב שכר, ואם לא – פטור.

4.     בעל הבית שדר בביתו של שוכר שלא מדעתו, אם לא היתה עומדת להשכירה לאחרים, פטור לשלם שכרה, וחייב השוכר בכל דמי השכירות.

5.     גדר עומד לשכירות הוא רק לפי המצב העכשיו.

6.   בעל הבית שדר בבית השכור בלא רשות,  אף על פי שפטור מדין ממון, מכל מקום, כיון שציערו - שנכנס לדור בביתו שלא ברשות - צריך לפייסו. ואם תובע השוכר שיפחית לו שכר הבית, חייב מדינא דשמיא להפחית לו, כדי שימחול לו על מה שציערו.