עובד במשרד תיווך שמסר מידע בפשיעה

ובו יבואר: א. כמה שכר תיווך למי שקיבל מספר טלפון בלבד ממשרד תיווך. ב. כמה ישלם, אם נטל מידע ממשרד תיווך בערמה. ג. האומר קרע כסותי, או כסות של פלוני, על מנת שתפטר. ד. מזכיר ממשרד תיווך, שמסר מידע על דירה, ואמר לקונה שלא ישלם שכר תיווך.

הנידון

"חבר שלי מזכיר במשרד תיווך. ספרתי לו שאני מחפש דירה באזור מסויים, וסיפרתי לו בדיוק איזה דירה אני מחפש. אמר לי המזכיר, אני מכיר דירה כזאת באזור זה, ואני נותן לך את כל הפרטים ללא שתשלם שכר תיווך. ובאמת קניתי את הדירה. לאחר זמן, פנה אלי בעל המשרד תיווך בתביעה שאשלם לו שכר תיווך. טענתי, שאם הייתי יודע שצריך לשלם דמי תיווך, לא הייתי נוטל את המידע, והייתי מחפש דירה בדרכים אחרות. ואם צריך לשלם דמי תיווך, אז חברי, המזכיר של החברה צריך לשלם, כי פשע, שאמר לי שלא אצטרך לשלם, וקיבל על עצמו התחייבות לשלם. האם יש כאן חיוב תשלום דמי תיווך, ואם כן, כמה. והאם כל התשלום, או חלק ממנו. ומי ישלם, הקונה או המזכיר".

תשובה

אם הקונה ידע שלמזכיר אין סמכות לתת מידע על דירות ללא התחייבות שכר תיווך, חייב הקונה לשלם מחצית שכר תיווך המקובל במשרד זה. ואם לא ידע הקונה מה הן סמכויות המזכיר, פטור לשלם, וחייב המזכיר לשלם מחצית שכר תיווך.

ביאור התשובה

קיבל מספר טלפון ממתווך – כמה משלם שכר תיווך

כדי לברר ענין זה, יש לדון, מה הדין באחד שהוציא בערמה ממשרד תיווך פרטים על דירות, וגמר בעצמו את העיסקה, האם משלם דמי תיווך, וכמה משלם.

ונראה בזה, דהנה כידוע עיקר תשלום לסרסור הוא על שגרם לעיסקה לצאת לפועל, ואם היה רק מתחיל, מקבל רק שליש. והנה, כאשר מתווך מוסר מספר טלפון והעיסקה נגמרת מעצמה, נראה שחייב לשלם למתווך דמי כל התיווך, שאף על פי שהמתווך לא עשה כלום מלבד מסירת מידע של הדירה והטלפון, מכל מקום, אנן סהדי שלא היה נותן מסירת מידע זה ללא התחייבות על כל שכר תיווך, ואם היה המתווך מעלה בדעתו שיופחת שכרו, היה הולך עם הקונה לדירה, אלא שסמך על הקונה שיתנהג עמו ביושר, והם מעשים בכל יום. וכשמקבל מידע ממשרד תיווך, ובדעתו לגמור לבד את העיסקה ולשלם פחות דמי תיווך, על הקונה לסכם זאת בפירוש, אבל אם נטל מספר טלפון סתם, הרי זה כהתחייבות לשלם מחיר מלא של תיווך.

ואפילו בחוק המדינה, אם חתם על שטר התחייבות, וקיבל מידע, חייב בכל דמי התיוך. ועל פי הלכה חייב בכל דמי תיווך, גם אם לא חתם על שטר התחייבות. לפיכך מסירת מידע הוא כהתחייבות לשלם כל שכר התיווך, אלא אם סיכם בפירוש אחרת.

העולה מזה: קיבל מספר טלפון של דירה ממשרד תיוך, חייב לשלם תשלום מלא של שכר טירחה המקובל במשרד זה, אלא אם כן סיכם עמהם אחרת.

גנב בערמה מידע ממשרד תיוך – כמה משלם שכר תיווך

והנה כל זה דוקא בקיבל מהמתווך מספר הטלפון, שאז התחייב לשלם לו כל דמי התיווך, אבל באופן שהמתווך לא עשה בשבילו שום טירחה, אלא גנב ממשרד התיוך מספר טלפון, לא נראה שחייב לשלם כל הדמי תיווך, שהרי באמת המתווך לא עשה שום עבודה, ואין דינו יותר ממתחיל, או קצת יותר. לכן נראה, שבאופן זה חייב לשלם למשרד התיווך מחצית תשלום שכר התיווך.

ומכל מקום, כל זה הוא מדין חיוב תשלום דמי תיווך, אבל מכל מקום, כיון שנהג שלא כראוי, והיה באפשרות משרד התיווך להרויח את כל דמי התיוך אם לא היה נוטל בערמה את פרטי הדירה, נראה שבידי שמים לא יצא עד שיפייס את משרד התיווך, ויוסיף להם יותר כדי לפייסם.

העולה מזה: אם נטל בערמה ממשרד התיווך פרטים על דירה, נראה שיש לשלם רק מחצית שכר תיווך. ומכל מקום צריך לפייסם, ולשלם יותר, לצאת ידי שמים.

מזכיר משרד תיווך שפשע ונתן מידע ואמר שלא ישלם

והנה עובד במשרד תיווך, לפעמים מקבל סמכויות רחבות מבעל המשרד, להקל על שכר תיווך, או אפילו לוותר במקרים מסויימים כפי הנראה לו, שזה יהיה כדאי למשרד. אבל יש עובד שאין לו שום סמכות, מלבד לתת פרטים ומיידע על דירות.

והנה עובד זה, אם לא היה לו שום סמכות לשנות את מחיר שכר התיווך, והקונה שקיבל את המידע, ידע שאין לו סמכות, חייב לשלם מחצית שכר תיווך, שהרי ידע שהמזכיר נוטל מידע ללא רשות, ונוהג שלא כדין, ועל מידע זה יש לשלם מחצית שכר תיווך כפי שביארנו, ואיזה היתר היה לקונה, שיסכים שהמזכיר ינהג בעורמה ויטול מידע שלא כדין.

ולא עוד, אלא אפילו אמר לו המזכיר שישלם בעדו שכר תיווך, חייב לשלם, כי אין שליח לדבר עבירה ליטול בערמה פרטים ממשרד תיוך.

וכן מבואר במשנה ובדברי הפוסקים.

דתנן (בבא קמא צב, א)

"קרע את כסותי, שבר את כדי - חייב, על מנת לפטור - פטור. עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור - חייב, בין בגופו בין בממונו" ע"כ.

וכן פסק המחבר (חושן משפט, שפ, ב)

"האומר לחבירו: שבר כליו של פלוני על מנת שאתה פטור, ושברו, הרי זה חייב. ואף על פי שהעושה הוא חייב לשלם, הרי זה האומר לו שותפו בעון, ורשע הוא שהרי הכשיל עור וחיזק ידי עוברי עבירה" ע"כ.

וכתב הטורי זהב (שם) וז"ל

"הרי זה חייב. נראה לי, אפילו אמר לו בפירוש ואני משלם בעדך, אפילו הכי פטור זה שמקבל עליו לשלם, שאין שליח לדבר עבירה, וכן ראיתי טעם זה בדברי רש"ל [ים של שלמה בבא קמא פרק ח' סימן ס"ז]" עכ"ל.

וכן כתב הערוך השולחן (שם, סעיף ג) וז"ל

"האומר לחבירו שבור כליו של פלוני על מנת שתפטור ושברן, הרי זה השוברן חייב לשלם, ולא זה שצוהו, ואפילו אמר אני אשלם בעדך, דלאו בדברים בלבד נחייבנו, וזה הכסיל ששמע לו חייב לשלם, ואדם מועד לעולם, ולא היה לו לדמות שהוא יפטור. ומכל מקום, גם זה שצוהו הוא רשע, ועבר על לפני עור לא תתן מכשול, שעל ידו הפסיד זה ממון, וגם גרם לעבור על בל תשחית, ולכן אין זה ששיבר כשלוחו, דאין שליח לדבר עבירה [ט"ז]" עכ"ל.

אבל מכל מקום, אינו חייב לשלם כל דמי התיווך, כיון שלא נטל את הפרטים בהסכם שישלם כל הדמי תיוך, אלא דינו כפי שנתבאר לעיל במי שנטל בערמה פרטי מידע ממשרד תיוך.

העולה מזה: מזכיר שאין לו סמכות להקל בדמי תיווך, רק למסור מידע, ומסר פרטי מידע לאחד, ואמר לו שלא ישלם שכר תיווך, אם ידע הקונה שאין סמכות למזכיר לפטור דמי תיווך, חייב לשלם למשרד מחצית דמי התיווך.

אם הקונה לא ידע מה הן סמכויות המזכיר – ישלם המזכיר

ויש לחקור מה הדין באופן שלא ידע הקונה מה הן סמכויות המזכיר, האם פטור לשלם כיון שיש לומר שיש לו לתלות שהמזכיר בעל סמכויות לפטור, או דלמא, חייב, כי מספק אין לו לתלות זאת.

ובאמת ספק זה הוא בדינא דשולחן ערוך גם כן, דבחושן משפט סימן שפ סעיף א, פסק המחבר על פי המשנה, בלא היה שומר ואמר לו קרע כסותי והפטר, דפטור. משמע, דוקא קרע כסותי, אבל אמר לו כסות סתם, חייב לשלם. ובסעיף ב פסק, קרע כסות פלוני חייב, משמע דוקא של פלוני, אבל כסות סתם פטור לשלם, וצריך עיון.

ומצאתי בחידושי הרי"מ (בבא מציעא סו, ב) שכתב, וז"ל

"וכן גם אמר קרע כסות זה, וטעה, וסבור שאינו שלו, והוא שלו, מ"מ פטור הלה שקרעו על פי ציויו, כיון שבאמת שלו, ולא איכפת ליה בטעותו ולא נתחייב" עכ"ל.

ומכל מקום נראה, שבדין דידן בודאי פטור הקונה, כיון שיכול לומר, שתליתי שיש למזכיר סמכויות, דאם לא כן, מדוע אמר לי דבר זה. וכל אדם בחזקת כשרות, ולא היה עולה בדעתי שעובר עבירה. לפיכך בסתם יכול לומר שדעתי היתה שיש לו סמכות לתת מידע.

לפיכך, באופן זה פטור הקונה מתשלום שכר תיווך, ועל המזכיר לשלם שכר תיווך. וכיון שנראה שיש לשלם מחצית שכר תיווך, על המזכיר לשלם לבעל המשרד מחצית שכר תיוך, כיון שהחבר התחייב לשלם מחצית שכר תיווך, והמזכיר התחייב לו שלא ישלם, לפיכך הוא ישלם תחתיו.

העולה מזה: קרע כסות, ולא אמר לו של מי היא. משמע בחידושי הרי"ם שפטור. ובנידון דידן, אם לא ידע שאין למזכיר סמכות לפטור מדמי תיווך, פטור לשלם, והמזכיר ישלם מחצית דמי התיווך.

דינים העולים

א. קיבל מספר טלפון של דירה ממשרד תיוך, חייב לשלם תשלום מלא של שכר טירחה המקובל במשרד זה, אלא אם כן סיכם עמהם אחרת.

ב. אם נטל בערמה ממשרד התיווך פרטים על דירה, נראה שיש לשלם רק מחצית שכר תיווך. ומכל מקום צריך לפייסם, ולשלם יותר, לצאת ידי שמים.

ג. מזכיר שאין לו סמכות להקל בדמי תיווך, רק למסור מידע, ומסר פרטי מידע לאחד, ואמר לו שלא ישלם שכר תיווך, אם ידע הקונה שאין סמכות למזכיר לפטור דמי תיווך, חייב לשלם למשרד מחצית דמי התיווך.

ד. קרע כסות, ולא אמר לו של מי היא. משמע בחידושי הרי"ם שפטור. ובנידון דידן, אם לא ידע שאין למזכיר סמכות לפטור מדמי תיווך, פטור לשלם, והמזכיר ישלם מחצית דמי התיווך.

הערה של תלמיד חכם

שלום וברכה

"גם על 'מכירת זכויות' נשתברו קולמוסין איך אפשר למכור לאחר, ועכ"פ 'מידע' נראה פשוט שאי אפשר למכור. ועל כרחך שהמתווך אינו נוטל 'שכר מידע' אלא 'שכר פעולה' והוא 'מסירת' המידע שמועילה לגמר העיסקא. וממילא באופן שהמידע נגנב ולא התקבל מהמתווך אין לחייב את הקונה לשלם אפילו כמתחיל.

אמנם מצד אחר נראה שבנידון דידן הואיל והעובד מסר את המידע, הרי הוא כשלוחו של בעה"ב, וכאילו בעה"ב מסר לו את המידע, ואין לעובד זכות לפטור מתשלום לפיכך חייב הקונה לשלם תשלום מלא.

אולם היות והקונה טוען שאילו ידע שיחוייב דמי תיווך לא היה קונה, אולי צריך לפשר וצ"ע".

תשובה על הערה זו

אין ענין זכות יוצרים שייך לכאן כלל וכלל. הנידון בזכות יוצרים, הוא האם יש בעלות על דבר רוחני. אבל הכל מודים שמי שיש לו יצירה רוחנית ומתפרנס ממנה, יש איסור גמור ליטול ממנו, והוא גזל של השגת גבול ופסקת לחיותי.

וכן מתווך מקבל שכר על היותו גורם לגמר העיסקה, כמו שמפורש ברא"ש, ולכן אינו נוטל שכר אם העיסקה לא נגמרה. דבר פשוט, שמתווך שמסר מידע מקבל שכר מתחיל, לא בגלל שמסר מידע, אלא בגלל שעבד קשה להשיג את המידע, ומידע זה שוה כסף, כי קשר בין אנשי עסקים למכירת דירה ועסקים, הוא דבר שעולה בשוק ממון רב, והמתווך אסף מידע זה בדמים רבים, ומידע זה שוה כסף, כיון שבשוק משלמים על מידע זה כסף, לכן הוא שוה כסף ממש, וכשנוטל מידע בגניבה, הוא מתחייב לשלם לבעל המידע שכר על עבודתו שאסף את המידע בהפעלת משרד ומזכיר כו', לכן דבר פשוט שגניבת מידע השוה כסף בשוק הוא גניבת ממש ככל גניבת שוה כסף, ואינו דומה לזכות יוצרים, שדנים, האם מותר להשתמש ברעיון של האחר, מה שאין כאן, מידע זה הוא מידע השוה כסף, לכן הנוטל מידע ממתוך, בודאי חייב לשלם לפחות כמתחיל, או אפילו מחצה.