שכר רכב ללא ביטוח צד שלישי

שכר רכב עם מעצור מקולקל

ובו יבואר: א. שכר רכב מחברת השכרה, ועשה תאונה, ולא היה לחברה, ביטוח צד שלישי. ב. היה ביטוח, אבל על פי תורה פטור.

הנידון

"שכרתי רכב מחבר, בשעת הנסיעה הבחנתי שהמעצור מקולקל, ומחמת זה קרתה תאונה והזקתי את הרכב שממולי. פניתי למשכיר, ואמר לי שקנה את הרכב לפני כמה שבועות יד שניה מאינשי דלא מעלי, ולא בדק את הרכב, ולא ידע שהמעצור מקולקל. לרכב אין ביטוח צד שלישי [כלומר ביטוח על נזקין לאחר], מי חייב בנזק שנעשה.

תשובה

המזיק חייב לשלם אם על פי תורה חייב בנזק זה.

ביאור התשובה

שכר רכב מחברת השכרה שאין ביטוח צד שלישי

על פי מנהג המדינה, חברת השכרה חייבת לבטח צד שלישי, דהיינו, שאם הנהג פגע ברכב אחר והזיק ממון, חברת הביטוח משלמת את הנזקין. לפיכך, מי ששכר רכב מחברת השכרה הרשומה במדינה כחברת השכרה, ועברה החברה על החוק, ולא עשתה ביטוח צד שלישי, אם התחייב המזיק לשלם, אפילו רק בערכאות, יש לחייב את חברת ההשכרה על הנזק שהתחייב הנהג, כיון שמנהג המדינה שחברת השכרה עושה ביטוח צד שלישי, הרי שמנהג המדינה שהשוכר רכב, לעולם לא ישלם נזק שעשה ברכבו, [למעט תשלום מסויים שחברת השכרה גובה על נזק שעשה השוכר], וכל שוכר, שוכר על דעת מנהג המקום, ולא מפני שדינא דמלכותא דינא, אלא מפני שמנהג המקום לנהוג כך, הרי שעל דעת כן שכר את הרכב. ומאותו טעם שכל בתי הדין מחייבים בעל הבית לשלם פיצויי פיטורין מפני שעל דעת מנהג המדינה נכנס לעבוד, כמו שכתבנו בסימן ג, ה, כמו כן ענין ביטוח צד שלישי של חברת השכרה, שהוא מנהג המדינה של כל חברה.

וכן יש להביא ראיה לזה מדיני חכירות בחושן משפט (שכ, ה), שכל החוכר שדה חוכר על דעת מנהג המדינה, וכן הוא בדין שכירות פועלים חושן משפט (שלא, ב), שהכל לפי מנהג המדינה. כמו כן השוכר רכב, הוא שוכר על דעת מנהג המדינה.

ואם היה נזק שעל פי תורה פטור המזיק, לשלם, והניזק לא תבעו בערכאות, פטורה החברה לשלם לניזק את נזקו.

העולה מזה: שכר רכב מחברת השכרה, והחברה לא עשתה ביטוח צד שלישי, והזיק, פטור השוכר לשלם, כי מנהג המקום שהחברה עושה ביטוח, ואין השוכר משלם נזקין.

היה ביטוח, אבל על פי תורה פטור המזיק

וראוי להדגיש, שאם היה למזיק [או לבעל הרכב] ביטוח צד שלישי, והזיק באופן שעל פי תורה אי אפשר לחייב את המזיק, כי היה אונס גמור, אבל על פי חוק המדינה אפשר לחייבו, ויש ביטוח, כתב בפתחי חושן נזיקין (פרק י עמ' רצב), וז"ל

"ולענין נזיקין, יש דברים שצריך להוסיף עליהם, והוא ענין בטוח צד שלישי, והיינו פצוי למי שניזק על ידי המבוטח. ויתכן שיש קשר וחבות בין חברת הבטוח לנפגע, ובפרט בתאונות דרכים שהוא על פי החוק, ובאופן זה נראה שיכול הניזק לתבוע ישר מחברת הבטוח, ובזה מסתבר, שאף על פי שמקבל יותר מהמגיע לו על פי דין תורה, אינו צריך להחזיר למזיק, ואף על פי שמדין תורה פטור מכל הנזק ואם על ידי זה יגרם נזק למבוטח, נראה שאינו צריך להמנע מכך (אלא אם כן עלול להענש בעונש גופני כגון מאסר), אלא אם כן יתרצה המזיק לפצותו כפי שהיה יכול לקבל מחברת הבטוח" עכ"ל.

ורצונו לומר, שהטעם שיכול לתבוע את חברת הבטוח, כיון שחברת הבטוח מתחייבת לשלם, גם אם על פי תורה הניזק פטור, לפיכך אינו גוזל את חברת הבטוח, שעל דעת כן משלם בטוח, כדי שישלמו על כל נזק אפילו שהוא אונס גמור, והרי זה התחייבות ממש, וחברת הבטוח חייבת בדין על פי דין תורה לשלם כל נזק.

והטעם שאין הכסף של הביטוח שייך למזיק, אף על פי שבדין תורה פטור המזיק, כיון שזה גופא ההתחייבות של חברת הבטוח לשלם לניזק את נזקו, אם כן ההתחייבות של חברת הביטוח היא כלפי הניזק, ועל דעת כן משלם להם המזיק את תשלום הביטוח, שהרי הביטוח רוצה שניזק יפוצה על נזקו על ידם, ולא שיעשה המזיק סחורה בנזקו של חבירו, אם כן ההתחייבות באמת שייכת לניזק ולא למזיק, לכן תשלום הביטוח שייך לניזק, ולכן, אף על פי שעל ידי תביעתו יוזק המזיק מותר לניזק ליטול תשלום מהביטוח, כי הכסף שלו הוא, וזכה לתבוע אותו מחברת הביטוח כשניזק. ולזה נתכון שכתב: "ויתכן שיש קשר וחבות בין חברת הבטוח לנפגע, ובפרט בתאונות דרכים שהוא על פי החוק". ועיין מה שכתבנו בזה בדין רופא שהזיק, אם מותר ליטול מהביטוח בסימן כ.

העולה מזה: היה ביטוח צד שלישי, אלא שעשה תאונה שעל פי תורה פטור לשלם, האם יכול לתבוע את הביטוח.

שאל רכב מחבר, שאין לרכב ביטוח כלל

והנה מנהג המדינה לחייב כל נוסע ברכב, שיהיה לו ביטוח על נזקי נפש, בין של הנוסעים עמו, ובין אם חלילה פגע באחר. והנוסע ללא ביטוח נקנס, ואם עשה תאונה ונפגע אחד בנפש, הוא יכול לשבת בבית הסוהר. אבל אין חובה לעשות ביטוח על נזקי ממון.

לפי זה השואל רכב מחבירו, הוא שואל על דעת שכל נזקי גוף שיהיו ישלם הביטוח, ואינו צריך לברר אם יש ביטוח, כי הוא מנהג המדינה, חמור מאוד מאוד. לפי זה, אם שאל רכב מאדם פרטי, וגרם נזק גוף, אם התחייב המזיק, בין בדין תורה, ובין בערכאות, יש לחייב את בעל הרכב ולא את הנהג, כיון שלא עליו החובה לברר שיש ביטוח על נזקי גוף, כי הוא חוק המדינה, והנוהג ללא בטוח צפוי לקנס רב, לפיכך על בעל הרכב ישלם את הנזק. שאף על פי שהוא גרמא, שבעל הבית רק גרם לו לעשות נזק, מכל מקום כיון שהוא מנהג מדינה חמור מאוד, אנן סהדי שלא שאל את הרכב אלא על דעת שיש לו ביטוח בנזקי הגוף, ושאל על דעת שלא יתחייב בנזק הגוף זה הנראה, אלא שעוד צריך להתיישב בזה.

העולה מזה: שכר רכב מחברו, ולא היה ביטוח חובה, וניזק בנפש, חייב בנזקין בעל הרכב.

שכר רכב מאדם פרטי

אבל בנידון דידן, ששכר רכב מחבר פרטי ולא מחברת השכרה, והיה ביטוח על נזקי הגוף ולא ביטוח על צד שלישי, ואין חוק המחייב אדם פרט לעשות ביטוח לצד שלישי, לא על דעת כן שכר את הרכב שיש לו ביטוח צד שלישי, כי אין זו חברת השכרה, והמשכיר גם לא פשע שלא עשה ביטוח לצד שלישי, לפיכך יש לדון מי פשע שיתחייב בנזק שקרה.

ובזה יש לומר בפשיטות, שאם גרמת הנזק הוא בגדר אונס גמור שאדם פטור, אין הניזק יכול לתבוע את נזקו, ואינו יכול לתבוע מהמשכיר מדוע לא עשה ביטוח צד שלישי, כי אינו חייב בזה, ואפילו באופן שהיה ביטוח, אלא שלא דיוח המזיק לחברת ביטוח כפי המוטל עליו, כתב בפתחי חושן (שם) שאינו אלא גרמא, ופטור המזיק לשלם לו נזקו. ואם הניזק לא ציית דינא ותובעו בערכאות וזכה בדין, בודאי אין המשכיר חייב בזה, דהרי אין זה אלא גרמא, שאף על פי שרכב ללא מעצור קרוב לעשות תאונה, והיה נראה לחייב את בעל הרכב מדינא דגרמי, אבל באמת אין ודאות שיהיה נזק, ולא כל תאונה מסתיימת בנזק, ויתכן מאוד שירגיש שהמעצור לא טוב, לפיכך אין נראה שזה דינא דגרמי. ומדין גרמא בודאי פטור אפילו ידי שמים, שהרי לא פשע המשכיר, שהרי לא ידע.

ואם גרמת הנזק הוא בדין אדם המזיק שחייב לשלם, בודאי אין המשכיר צריך לשלם, דאף על פי שגרם לו בשגגה לעשות, נזק בזה בודאי אינו אלא גרמא.

אבל ידי שמים לא יצא אם לא ישתתף

וכל זה מעיקר הדין, אבל כבר כתבנו פעמים רבות מה שכתב בקצות החושן (סימן לב ס"ק א) וז"ל:

"וכמה מיני גרמא איכא שנפטר מתשלומין אפילו בדיני שמים, ואילו עונש ודאי אית ליה אפילו בגורם דגורם והוא פשוט" עכ"ל.

לפי זה, בודאי, כיון שהמשכיר היה גורם, ואפילו רק גורם דגורם, מכל מקום, מתחת ידו יצאה תקלה ומכשול גדול, בודאי ראוי להנצל מעונש ידי שמים ולהשתתף עם המזיק בתשלום הנזק, וההשתתפות תהיה כפי השיעור שהשוכר גרם את הנזק, וככל שהשוכר גרם יותר, יפחית המשכיר השתתפותו, ויעשו ביניהם מחילה זה לזה, כדי להנצל מידי דין שמים.

דינים העולים

1.      אם שכר רכב מחברת השכרה, ביטוח צד שלישי משלם לניזק נזקו בכל אופן. 

2.      ואם לא עשתה החברה ביטוח צד שלישי, והתחייב השוכר, אפילו אם על פי תורה פטור, אבל התחייב בערכאות, חייבת החברה לשלם לניזק את כל נזקו. ואם זה נזק שבדין תורה פטור לשלם, והניזק לא תובע בערכאות, פטורה החברת השכרה לשלם.

3.      ואם שכר רכב מאדם פרטי, ועשה ביטוח צד שלישי, דינו כנ"ל. 

4.      ואם לא עשה ביטוח צד שלישי, אם הזיק באופן שעל פי תורה חייב לשלם, משלם השוכר, שהוא המזיק, ופטור המשכיר. ומכל מקום ראוי שהמשכיר ישתתף כדי להנצל מעונש בידי שמים.

5.    ואם על פי תורה פטור המזיק, כי היה באופן של אונס גמור, אין לניזק לתבוע נזקו. ואם תבעו בערכאות וזכה, פטור המשכיר וישלם השוכר כי הוא נתבע בערכאות. ומכל מקום ראוי שהמשכיר ישתתף, כדי להנצל מעונש בידי שמים.

6.    אם שאל מחבר רכב שאין לו ביטוח כלל והזיק בנפש את אחד, אם התחייב, אפילו רק בערכאות,יש לחייב את בעל הרכב, כי על דעת כן שאל את הרכב, שהמשאיל עשה ביטוח והם משלמים, ואם לא התחייב פטור המשאיל.