טעות הגוי
בו יבואר: א. האם מותר לגנוב דעת הגוי. ב. האם מותר להטעות הגוי. ב. דין טעות גוי שטעה מעצמו. ג. האם ראוי ממדת חסידות ליטול טעות גוי.
הקדמה
כל המבואר בסימן זה, הוא בגויים שהיו בזמן
התלמוד. אבל דין גויים בזמן הזה מבואר בסימן קנג, שכיון שרובם שומרים על דינים
וחיי תרבות וחברה, והינם שומרים שבע מצוות בני נח, לפיכך יש להם דין אחר, כפי
שמבואר שם.
אסור לגנוב אפילו לא דעת הגוי
בחולין (צד, א) מבואר שאסור למכור לגוי בהמה בחזקת מנוקרת מגיד הנשה אם אינה מנוקרת, כיון שגונב דעת הגוי. ופירש רש"י (שם) וז"ל:
"דעובד כוכבים כסבור שישראל זה אוהבו מאד, שתקנה וטרח בה ליטול גידה עד שנראית לעצמו, ואחרי כן נתנה לו, והוא לא נטלו, ונמצא מחזיק לו טובה חנם" עכ"ל רש"י.
והמקור שאסור לגנוב דעת הגוי, דאמר שמואל (שם): אסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעתו של עובד כוכבים. וכן מבואר בסוגיא שם שאסור למכור לגוי בשר בחזקת כשרה והוא טריפה, שלא לגנוב דעתו, וכן פסק המחבר (חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכח, ו) וז"ל:
"אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו [באופן שאין הפסד ממון. סמ"ע] צריך להודיעו ללוקח. אף אם הוא עובד כוכבים, לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה" עכ"ל.
המקור בגמרא שטעות גוי מותרת
ובבבא קמא (קיג, ב) איתא וז"ל:
"אמר שמואל: טעותו מותרת; כי הא דשמואל זבן מכותי לקנא דדהבא במר דפרזלא בד' זוזי, ואבלע ליה חד זוזא. רב כהנא זבן מכותי מאה ועשרים חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא, אמר ליה: חזי דעלך קא סמיכנא" ע"כ. ופירש רש"י "טעותו - היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון דליכא חילול השם: לקנא דדהבא במר דפרזלא - מזרק של זהב בחזקת של נחושת: ואיבלע ליה זוזא - ועוד טעות אחרת, שעיכב זוז מדמיו, והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד': ואמר - רב כהנא לכותי חזי דעלך סמיכנא אינו מונה אותם כדי להוציא עצמו מן החשד. לישנא אחרינא, כותי אמר ליה לרב כהנא, חזי דעלך סמיכנא זו שמעתי" עכ"ל.
הנה מבואר, שאם היה חייב הגוי לישראל כסף,
וטעה בחשבון, ונתן יותר מותר ליטול ואין צריך להחזיר לו, דליכא חילול ה'. וכן אם
מכר הגוי לישראל כלי זהב, ובטעות, הגוי חשב שהוא כלי נחושת, מותר לישראל ליטול,
ואין צריך לומר לו שטעה, וכן אם ישראל שילם לגוי על המקח ונטל הגוי בטעות שלושה
במקום ארבעה, אין צריך לומר לגוי, וללשון אחד צריך לומר לגוי אני סומך עליך.
והשתא יש לדקדק: א. הא קיימא לן גזל הגוי
אסור, ומדוע טעותו מותרת, וצריך לומר, שלא נאסר אלא לגזול, אבל אם מעצמו נותן
בטעות מותר ליטול. וגם בזה צריך טעם, שהרי מכל מקום נוטל הישראל ממון של הגוי ומי
התירו ליטול, ומה בכך שהגוי טעה. ב. הא כבר נתבאר שאפילו לגנוב דעתו אסור, ואיך
נתיר טעות הגוי.
שיטת הרמב"ם שמותר רק אם טעה מעצמו וצריך
לומר לו "אני סומך עליך"
וכל זה מבואר ברמב"ם (גזלה ואבדה פרק יא, ג-ה) וז"ל
"[ג] אבידת הגוי מותרת, שנאמר (דברים כ"ב ג') אבידת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם, ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה, ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום: [ד] טעות הגוי כאבידתו ומותרת והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור: [ה] כיצד, כגון שעשה הגוי חשבון וטעה, וצריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך, ואיני יודע, אלא מה שאתה אומר אני נותן לך, כגון זה מותר. אבל אם לא אמר לו כן אסור, שמא יתכוין הגוי לבדקו, ונמצא שם שמים מתחלל" עכ"ל.
הנה מבואר שממון הגוי שבטעות באה ליד
הישראל ולא נטלו ממנו, אין דינו כגניבה, אלא כאבידה כיון שמעצמו באה לידו ולא נטלו
מהגוי, ואבידת הגוי מותרת, אבל אסור לישראל ליטול ממונו חלילה, ואפילו להטעותו
אסור, שהרי אפילו לגנוב דעתו אסור, ולא התירו אלא כאשר מעצמו טעה, שאז דינו
כאבידה.
ביאור שיטת הרמ"א שהשמיט שצריך לומר
לו "אני סומך עליך"
וכן כתב המרדכי מסכת בבא קמא פרק הגוזל ומאכיל [רמז קלט] בשם ראבי"ה, וז"ל
"[רמז קנח] גזל כנעני אסור, וטעותו היה מותר כעובדא דשמואל, פירש ראבי"ה דוקא כשהכנעני טועה בעצמו, אבל לא שמטעהו, דהא אמר שמואל פרק גיד הנשה (חולין צד, א) אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של כנעני, ולא יהא דעתו חמור מממונו" עכ"ל.
והדרכי משה הביא דברי המרדכי בחושן משפט
(סימן שמח, א) והרמ"א בשולחן ערוך (סימן שמח, ב) "ויש אומרים דאסור
להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי. (מרדכי פרק הגוזל בתרא)" עכ"ל. ובאמת
הם הם דברי הרמב"ם הנ"ל.
והטעם שלא הביא את דברי הרמב"ם, כיון
שהרמב"ם כתב שצריך לומר לגוי שסומך עליו שלא יהיה חילול ה'. ובמגיד משנה (שם)
כתב שזה רק ממדת חסידות ואינו בהכרח לומר כן, לכן לא הביא הרמ"א את דברי
הרמב"ם, כיון דסובר דאין צריך לומר כן לגוי, כך מבואר בביאור הגר"א
(חושן משפט שמח, ס"ק יג)
והנה בסוגיא לעיל אמרו "ואבלע ליה חד
זוזא", פירוש הבליע לו זוז אחד, משמע שמותר להטעותו, וכמו שפירש רש"י
"והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד'". אבל נימוקי יוסף פירש בשם הערוך שנתן
זוז לעכו"ם יותר בעבור שישמח העכו"ם וילך מהרה.
העולה מזה: לשיטת הרמב"ם והמרדכי,
אסור להטעות גוי בממון, שהרי אפילו בגניבת דעת אסור, אבל אם טעה מעצמו, מותר ליטול
הטעות, דהוי כאבדה, ואבדתו מותרת.
שיטת רש"י שמותר להטעות הגוי
והנה ברש"י מבואר שמותר להטעות את
הגוי ממש כמבואר לעיל, וכן סתם הטור (חושן משפט סימן שמח) שכתב בסתם שטעות גוי
מותרת, ולא התנה שאסור להטעותו אלא אם טעה בעצמו, וכן סתם הרמ"א בחושן משפט
וז"ל "הגה: טעות עובד כוכבים, כגון להטעותו בחשבון או להפקיע הלואתו,
מותר, ובלבד שלא יודע לו, דליכא חילול השם (טור ס"ג). ויש אומרים דאסור
להטעותו, אלא אם טעה מעצמו, שרי. (מרדכי פרק הגוזל בתרא)" עכ"ל
אלא שיש להקשות על שיטה זו שסתם הרמ"א
כוותיה להלכה, שהיא סותרת הלכה פסוקה בחושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכח
סעיף ו שאסור לגנוב דעת הבריות, וסתם הרמ"א כדברי המחבר, אם כן איך מותר
להטעותו, והיא קושיית המרדכי הנ"ל.
לרש"י מותר לגנוב דעתו אם לא יצא מזה
חילול ה' ובזה האופן התירו להטעותו
ומצאתי בס"ד שעמד בזה הגאון רבי עמרם בלום, בספרו שו"ת בית שערים מכתבי יד סימן פח וז"ל
"ועלה בלבי לומר, שדעת החולקים על המרדכי, סוברים דגם גבי גניבת דעת אינו אסור אלא באופן שאם יוודע לנכרי לא יוכל הישראל להתנצל ולומר שטעה, אבל כאן אף שישראל מטעהו במזיד, מכל מקום, אם אולי יוודע לנכרי שהטעהו, יאמר נא ישראל ויתנצל שגם הוא טעה בעצמו, לכן מותר, כי אין בזה חילול השם" עכ"ל,
לפי זה מותר גם לגנוב דעתו באופן
שאין חשש שיודע לגוי ויהיה חילול ה', ולא יוכל להתנצל שגם טעה.
העולה מזה: לשיטת הרמ"א מותר להטעות
הגוי אם אין חשש לחילול ה'.
להלכה אסור להטעות גוי
ואף על פי שסתם הרמ"א כדעת רש"י
שמותר להטעותו, וכן סתם הבית יוסף, מכל מקום קשה מאוד להקל בזה הלכה למעשה,
שהמהרש"ל (ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק י סימן כ) דחה שיטה זו מההלכה,
והכריע שאסור להטות הגוי אלא כשטעה מעצמו. והש"ך בסימן שמח ס"ק ג פסק
כדברי המהרש"ל, וכך נוטה לשונו של הגר"א להלכה, עיין שם היטב (חושן משפט
סימן שמח, ס"ק יג). ועוד שבדברי רבותינו הראשונים מצאנו בפירוש שאסור להטעות
הגוי, הלה המה: הרמב"ם (גזלה ואבדה פרק יא, ד), והמרדכי (בבא קמא פרק הגוזל
ומאכיל [רמז קנח]) בשם ראבי"ה, שאסרו בפירוש להטעותו, מאידך, לא מצאנו מי
שפוסק בפירוש להטעותו לכתחלה, אלא רק דקדוק מלשון רש"י בפירוש הש"ס,
ומדקדוק לשון הטור.
ולכן בשולחן ערוך הרב סתם לאסור להטעות
הגוי הן בהלכות אונאה (סימן ב, יא) והן בהלכות גזילה (סימן ז, ז)
ממדת חסידות שלא להטעות גוי ואפילו טעה
מעצמו
ואף על פי שלפי כל השיטות אם טעה הגוי מעצמו מותר ליטול טעותו, מכל מקום, אין ראוי לעשות כן, כמו שכתב בבאר הגולה וזה לשונו (סימן שמח ס"ק ה):
"ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם, ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון, לא הניחו אחריהם ברכה, וכמו שכתב בספר חסידים סימן סימן תתרעד. רבים אשר קדשו ה', והחזירו טעויות העכו"ם בדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו, והניחו יתרם לעולליהם" עכ"ל.
ולשונו צריך קצת עיון, דבראש דבריו כתב
"והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם", משמע שדוקא להטות הגוי אין ראוי,
אבל אם טעה הגוי מעצמו מותר. ובסוף לשונו כתב "והחזירו טעויות
העכו"ם", משמע כל טעות שטעה הגוי אפילו מעצמו.
ויש להוכיח שכונתו על כל טעות: א. שס"ק ה הוא ציון דבריו על דברי היש אומרים במחבר בסימן שמח סעיף ב, שאוסרים מעיקר הדין להטעות הגוי, ולא התירו רק אם טעה מעצמו, ועל זה ציין לאסור ממדת חסידות, ועל כורחך היינו אפילו טעה הגוי מעצמו. ב. מה שציין מדברי הספר חסידים גם שם מוכח שאפילו טעה הגוי מעצמו, שז"ל ספר חסידים סימן תתרעד
"אל יעשה אדם עול אפילו לנכרי, ואלו דברים מורידים את האדם, ואין הצלחה בנכסיו, ואם השעה עומדת לו יהיו נפרעין מזרעו" עכ"ל.
והנוטל טעות שטעה הגוי מעצמו, גם
עושה לו עוול, ומה בכך שהגוי טעה מעצמו.
ולפי זה על כורחך מה שכתב בריש דבריו
"והעשירו מן טעות שהטעו העכו"ם", כונתו שהגוי הטעה את עצמו. ואפילו
בזה ראוי שלא ליטול.
דינים
העולים:
1. אסור לגנוב דעת הגוי כגון למכור לו בהמה בחזקת מנוקרת ואינה מנוקרת או נבלה בחזקת שחוטה שיחזיק טובה לישראל בחינם.
2. טעות הגוי מותרת, לפי הרמב"ם והמרדכי דוקא אם טעה מעצמו אבל אסור להטעותו שהרי אפילו לגנוב דעתו אסור. והביא הרמ"א שיטתם.
3. וכתב הרמב"ם שצריך לומר "אני סומך עליך" שלא יהיה חילול ה', דאולי הגוי רוצה לבודקו. והרמ"א השמיטו כיון שהוא רק מידת חסידות.
4. שיטת רש"י שמותר להטעותו ממש. וכן פסק הטור וכן סתם הרמ"א.
5. לדבריהם פירש בספר בית שערים, שסוברים, שלא אסרו לגנוב דעת גוי אלא באופן שיש חשש חילול ה' שיודע לגוי, אבל אם אין חשש מותר לגנוב דעתו, ולכן מותר להטעותו, שאם יודע לגוי יתנצל שטעה, ורק באופן זה התירו להטעותו.
6. להלכה למעשה אסור להטעות גוי אלא בטעה מעצמו. שאע"פ שרמ"א סתם להקל, מכל מקום, בשולחן הרב מחמיר בזה, כיון שהרמב"ם המרדכי והמהרש"ל והש"ך החמירו ולא מצאנו מי שהקל בפירוש.
7. אפילו טעה הגוי מעצמו, מידת חסידות שלא ליטול טעות גוי אפילו טעה מעצמו.
