דיני נזיקין בין ישראל לגוי

ממון הגוי שהזיק ממון ישראל, וממון ישראל שהזיק ממון הגוי

ובו יבואר: א. דין שור גוי תם ומועד שנגח שור של ישראל. ב. שור של ישראל תם או מועד שנגח שור של גוי. ג. מדוע גזל הגוי אסור ונזקיו מותרים.

הקדמה

כל המבואר בסימן זה, הוא בגויים שהיו בזמן התלמוד. אבל דין גויים בזמן הזה מבואר בסימן קנג, שכיון שרובם שומרים על דינים וחיי תרבות וחברה, והינם שומרים שבע מצוות בני נח, לפיכך יש להם דין אחר, כפי שמבואר שם.

שור של ישראל שנגח של שור של גוי

תנן בבבא קמא (לז, ב)

"שור של ישראל שנגח לשור של כנעני - פטור, ושל כנעני שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם" ע"כ,

וכן פסק המחבר (חושן משפט תו, א).

והנה בפרשת שור המזיק מפורש בתורה, שיש הבדל בין שור תם שהזיק, לבין שור המועד שהזיק, ככתוב (שמות, כא)

"(לה) וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן: (לו) אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ" ע"כ.

ומקשה הש"ס (בבא קמא, לח, א) על המשנה, דאם הא דכתיב "רעהו" בפרשת שור הנוגח, בא לומר דדוקא אם נגח את שור "רעהו" חייב, אבל אם נגח שור שאינו של רעהו, והיינו של גוי, פטור, אם כן גם שור של גוי שנגח שור של ישראל יהיה פטור, שאין הישראל רעהו של הגוי, ולא נאמרה פרשת שור המזיק אלא בין רעים. ואם רעהו לאו דוקא, וגוי בכלל רעהו, ולכן שור של גוי שנגח של ישראל חייב, [והא דחייב תם נזק שלם הוא קנס חכמים כמבואר להלן], אם כן של ישראל שנגח של שור של גוי מדוע פטור, ומתרץ רבי אבהו, דכיון שלא שמרו שבע מצוות בני נח, התירה התורה ממונם לישראל, ורבי יוחנן מתרץ, שכיון שלא רצו לקבל את התורה, התירה התורה ממונם לישראל, ולמדו זאת מקרא כדלהלן.

ביאור הסוגיא

והנה "לשון התירה ממונם", משמע הפקירה ממונם, ששור של ישראל יהיה פטור, אבל לא משמע שלכן חייבה תורה את הגוי לשלם אם שורו נוגח, שלשון להתיר ממון, משמע להפקירן, שהמזיקן פטור, אבל לא משמע להוציא מהם ממון שהוא בידם אם הזיקו, שאין זה לשון "התירה ממונם". ולפי זה, באמת מעיקר הדין, "רעהו" לאו דוקא, ולכן שור של גוי שהזיק חייב לשלם, אלא שקנסו לשלם בתם נזק שלם שאינם זהירים לשמור בהמותם, כדלהלן, לכן אין לחלק בין תם למועד, אבל של ישראל שנגח של גוי פטור, כיון שהתירה התורה ממונם. ובזה תבין את כונת התוס' בסוגיא (בבא קמא לח, א) שכתבו בד"ה עמד וז"ל

"עמד והתיר ממונן לישראל - משמע דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם".  וכן כתב בשיטה מקובצת (בבא קמא לח, א) בשם תלמיד הר"פ וז"ל "ומשני, אמר קרא עמד וימודד ארץ. כלומר, לעולם עובד גילולים איתיה שפיר בכלל רעהו, מיהו אתא קרא דויתר, לומר דהתיר ממונם לישראל" עכ"ל.

וכן כתב מהר"ם מלובלין על דברי התוס' וז"ל

"ד"ה עמד והתיר ממונן לישראל משמע דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם וכו', כך היא הגירסא בספרים שלפנינו, משמע דהאי דנגח שור שלנו את שור של כנעני דפטור נמי אתיא מקרא דראה ויתר גוים, ולפי זה צריך לומר, דמסקנא דמשני רבי אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ וגו', כוונתו לומר, דלעולם לענין כנעני רעהו לאו דוקא, רצונו לומר דכנעני לא אימעט מרעהו, דיכול להיות דכנעני נמי מקרי רעהו, והא דכי נגח שור דישראל את שור של כנעני פטור, היינו מטעם דראה ויתר גוים, ולכך נמי דשור של כנעני שנגח שור ישראל חייב נזק שלם. ואף על גב דלעיל משמע דלכולי עלמא רעהו דוקא, היינו לענין הקדש, דבהקדש לא שייך רעהו, והוי כאלו כתיב את שור איש, דהקדש לא הוי בכלל וכנעני הוי בכלל" עכ"ל.

וז"ל הגמרא הנ"ל

"שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור. אמרי: ממה נפשך, אי רעהו דוקא, דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר. ואי רעהו לאו דוקא, אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב. א"ר אבהו, אמר קרא (חבקוק ג, ו): 'עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים', ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל. רבי יוחנן אמר, מהכא: 'הופיע מהר פארן' (דברים לג, ב), מפארן הופיע ממונם לישראל. תניא נמי הכי: שור של ישראל שנגח שור של כנעני - פטור; שור של כנעני שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד - משלם נזק שלם, שנאמר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ואומר: הופיע מהר פארן" ע"כ

התמיהות בסוגיא

ויש לדקדק, דהנה דבר פשוט הוא, שלא למדו חז"ל מפסוקים הללו להתיר ממונם של גויים, ואסמכתא הוא, דהרי הפסוק שהביא רבי אבהו דברי קבלה הוא, ואין לומדים הלכות מדברי קבלה. ועוד דמהפסוקים שהביאו אין משמע כלל ענין זה, ואפילו אמסכתא אינו. ועוד יש לדקדק, דבירושלמי אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנם טעם אחר, ורב וחזקיה אמרו טעמו של רבי אבהו ורבי יוחנן.

דז"ל הירושלמי (בבא קמא ד, ג)

"רב אמר [חבקוק ג ו] ראה ויתר גוים התיר ממונם של עכו"ם, חזקיה אמר [דברים לג ב] הופיע מהר פארן והופיע פנים כנגד עכו"ם. רבי יוסי בן חנינה אמר הורידן מנכסיהן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר כדיניהן",

הנה רבי אבהו ורבי יוחנן אמרו טעם אחר, "כדיניהן", וצריך גם ביאור מהו כדיניהם, ושיטת רבי אבהו ורבי יוחנן היא שיטת רב וחזקיה.

ביאור שיטת הרמב"ם בטעם ששור של ישראל שנגח שור של גוי פטור

ונראה שכל זה בא הרמב"ם לבאר, דז"ל (הרמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה ה)

"שור של ישראל שנגח שור של נכרי בין תם בין מועד פטור, לפי שאין הגוים מחייבין את האדם על בהמתו שהזיקה והרי אנו דנין להם כדיניהן. ושור של נכרי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם, קנס הוא זה לגוים לפי שאינן זהירין במצות אינן מסלקין הזיקן ואם לא תחייב אותן על נזקי בהמתן אין משמרין אותה ומפסידין ממון הבריות" עכ"ל הרמב"ם.

הנה נקט הרמב"ם, שעיקר טעם הפטור בשור של ישראל שנגח של של גוי, הוא מפני שהגויים בדיניהם פוטרים שור שנגח שור של חבירו, ואינם מחייבים אלא אדם שהזיק, ולא ממון המזיק, לפיכך אין לנו לחייב ישראל שממונו הזיק ממון של גוי, יותר ממה שהם דנין בדיניהם, אבל שור של גוי שהזיק שור של ישראל יש לחייב, כיון שישראל מחייבים את בעל ממון המזיק. דלעולם יש ללכת אחר דינו של הניזק, שהרי הניזק הוא התובע, ואם גוי הוא תובע, אין יכול לתבוע יותר מהמוקבל בדינו של הגוי, אבל אם הישראל הוא התובע, יכול לתבוע את הגוי על שור של הגוי שהזיק, כיון שבדין ישראל חייב לשלם, ויכול הניזק לתבוע לפי דינו.

ומה שכתב הרמב"ם שקנס הוא לגויים כו', בא ליישב, מדוע שור תם של גוי משלם נזק שלם, ואיך יכול ישראל הניזק לתבוע יותר מדינו, ועל זה כתב שקנס הוא שקנסו חכמים את הגויים כיון שאינם זהירים לשמור בהמתם, והנה דקדק הרמב"ם וכתב שהטעם שאינם זהירים לשמור בהמתם, הוא מפני שאינם זהירים "במצוות", שזה גורם להם שלא להזהר בממון אחרים.

ועל פי זה מיושבים כל הדקדוקים הנראים לעיל, דבאמת אף על פי שמן הדין והאמת ראוי לומר ששור של ישראל שהזיק שור גוי יהיה פטור כדיניהם, וראוי על פי דין לקנוס ששור שלהם חייב נזק שלם אפילו הוא תם, שאינם זהירים, מכל מקום הביאו חז"ל אסמכתא לדבר, שמכל מקום נראה כאילו אנו מזלזלים בממונם לכאורה, על זה אמרו חכמים, שמפני שלא שומרים שבע מצוות בני נח, דהיינו על הגזל שהוא משבעת מצוות בני נח (סנהדרין נו, א), וכן מפני שלא רצו לקבל התורה שאז היו נזהרים מגזל, לפיכך התירה התורה ממונם, דהיינו שקבלו לחז"ל בקבלה, שיש לנהוג עמהם בממון כפי הבנת חז"ל על האמת, אפילו אם זה נראה כאילו מזלזלין בממונם, כיון שלא שומרים שבע מצוות, ולא קבלו התורה, ומזלזלין בממון אחרים.

ישוב כל התמיהות

לפי זה מיושב היטב כל הדקדוקים הנ"ל, דמה שאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן בירושלמי "כדיניהן", היינו שאנו פוטרים שור ישראל שהזיק שור גוי כדיניהם, על פי אסמכתא להתיר ממונם, ובבבלי אמרו רבי אבהו ורבי יוחנן כל אחד מקור אחר שעל זה סמכו להתיר ממונם. נמצא שבירושלמי אמרו תרוויהו הטעם העיקרי, ובבבלי הביאו אסמכתא, שעל זה סמכו לעשות כן. ורב וחזקיה בירושלמי הביאו האסמכתא.

ומה שכתב הרמב"ם קנס כו', הוא סברא של עצמו, והוא סברא פשוטה ומוכחת מתוך הסוגיא, דהרי לא פריך הש"ס מדוע שור תם שלהם חייב נזק שלם, אלא דזה הוא פשיטא שיש לקנוס אותם שאינם שומרים בהמתם, שהרי אפילו ישראל, אם ראו בית דין שהם פרוצים ואינם שומרים ממונן מלהזיק ראוי לקונסם לצורך שעה, כמבואר בחושן משפט סימן ב סעיף א, שיש כח לחכמים לקנוס ולחייב לפי שעה, והוא הדין לקנוס את הגויים לפי שאינם שומרים בהמתם, והוא פשוט.

ההבדל בין גזל לנזיקין

והנה התוס' בסוגיא הנ"ל כתבו וז"ל "עמד והתיר ממונן לישראל - משמע דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם ולמ"ד בפ' בתרא (לקמן דף קיג.) גזל כנעני אסור ניחא אבל למ"ד מותר קשה" עכ"ל וביארנו דבריהם לעיל. והנה הקשו התוס', דלמאן דאמר גזל הגוי מותר אין צריך כתוב לפטור מזיק ממון הגוי, דהרי הדברים קל וחומר, אם לגזול מותר כל שכן במזיק, אבל למאן דאמר גזל הגוי אסור, ניחא, דאף על פי שגזל הגוי אסור, מכל מקום במזיק פטור מהטעמים הנראים לעיל שאינם שייכים בגזל, דכבר ביארנו שמעיקר הדין כך צריך להיות בנזיקין. ויש אריכות דברים בביאור סוגיא זו ולא ביארנו רק מה שנתחדש לנו. והנה להלכה לדידן קיימא לן גזל הגוי אסור (חושן משפט סימן שמח, ב) וקיימא לן דשור ישראל שהזיק שור של גוי פטור (חושן משפט תו, א).

העולה מזה: גזל הגוי אסור. ואף על פי כן אם הזיק שור ישראל שור של גוי פטור, אבל שור של גוי שהזיק של ישראל, משלם לעולם נזק שלם.

דינים העולים:

1.      הדינים דלהלן בגויים בזמן חז"ל. וגויים בזמן הזה דינם מבואר בסימן קנג.

2.     גזל הגוי אסור, אבל אם שור של ישראל הזיק שור של גוי פטור, אפילו היה מועד, כיון שבדיניהם, שור המזיק פטור, והולכים אחר הנתבע.

3.     שור מועד של גוי שנגח שור של ישראל, משלם נזק שלם כיון שהולכים אחר הנתבע.

4.     שור תם של גוי, שנגח שור של ישראל, משלם נזק שלם כיון שקנסו את הגויים שאינם שומרים על בהמותם.

5.     בית דין קונסין לצורך שעה, אם רואים שהעם פרוצים בממון אחרים.